ארכיון חודשי: נובמבר 2007

שמערל ובערל (ויוסי גם)

 

סניגורי קית רוזן וויסמן, נאשמי פרשת הריגול של "אייפאק" מלפני שלוש שנים, רשמו הצלחה מהותית במשפט, כאשר הצליחו לקבל אישור לזימון עדים מקרב בכירי הממשל.

 

עורכי דין לא צריכים הסברים, כדי להבין שאישור זימון כזה יכול להכריע את גורל המשפט הרבה יותר מכל טיעון. אני זוכרת, להבדיל כמובן, את הבקשות שהגשתי כמעט בכל דיון של נאשמים בדואים בתיקי הריסת בתים (אישומי תכנון ובניה) לזמן את  ראש מנהל מקרקעי ישראל ובכירים נוספים כולל פוליטיקאים, כדי לבסס את ההגנה של הבדואים, שהמעבר שלהם למקום שבו נבנה הבית ה"לא חוקי" היה בהוראת המדינה. די דומה לטענה של רוזן ווייסמן שפעילותם היתה על פי הנחיה לא כתובה של הממשל, וכמו שמנבר נידמה לי טען שפעילותו באיראן היתה על פי סיכום בעל פה עם שלוחי המדינה. קשה מצבו של המסתמך על "הבטחות" ודיבורים של פקידי ממשל בכירים, כיון שמטרתם בדרך כלל היא למדר פעילות, כלומר, להשתמש באנשי קש לא רשמיים כדי לקדם נושאים ופעילות שאותה בדעתם להכחיש במרץ רב.

 

שני היהודים הנאשמים מזכירים לי קצת את משה קצב שנתפס בתרגיל דומה, כאשר הועלה למעלה מחמת האינטרס, והועף כאשר זה נדרש, ובאמצע היה בטוח שעוצם ידו וכוחו _וכשרונו כמובן, הם שעמדו לו. זהו תרגיל ידוע של בעלי הכוח, להשתמש בבני "מיעוטים" שונים, שהם גם בעלי אמביציה, לצרכיהם. היהודים כמיעוט נצחי, ומאד אמביציוזי, רשמו פרקים שלמים בתורת המניפולציה, על בשרם. לכן, שמענו גם יותר משמץ זעקות גוועלד משמערל ובערל התורנים, שזוהי מזימה אנטישמית, כפי שקצב זעק לפתע שזוהי אפליה עדתית. שניהם צודקים ושניהם טועים כמובן.

 

צודקים משום שגילו לפתע את מימדיהם האמיתיים לעומת מבני הכוח האיתנים והיציבים. טועים, משום שהם גם כרו את קברם במו ידיהם, ונכנעו להיבריס, גם כאשרהיו אורות אזהרה מנצנצים לאורך הדרך. מן הטעם הזה, ומן הטעם שעד הנפילה התענגו על מנעמי השררה, כולל היכולת להתעמר בחלשים מהם מקבוצתם שלהם (קצב במזכירותיו למשל, ושמערל ובערל במזקירות יהודיות (סיק)), ואימצו בהנאה את קוד ההתנהלות של חצרות הרומאים. לכן, נשמעת זעקת כזעקת קוזק נגזל. הנפילה במקרה כזה היא מוחלטת, ואין ממנה מוצא. הניסיון ברגע האחרון לגרור את חצר המלכות לזירה הציבורית, משחק בדרך כלל לידי כוחות אחרים, המבקשים להשתמש בשמערל התורן כדי להבעיר פצצה במי שסומן לחיסול.

 

מדהים לראות כיצד תרגיל בסיסי כזה עובד ללא דופי במשך מאות ואלפי שנים. תמיד מביך קצת לראות את הזהות נחשפת בנאומי הזעם, וכך מתחת לאיש החליפות החייכן ורך השפתיים קצב, יצא לפתע שור זועם, לא, כי אם פנתר שחור וזועם. ומתחת לחליפות האמריקאיות להפליא, והחלקלקות של קית (שמערל) וסטיב(בערל) יצאו לפתע שני קורבנות מזרח אירופאים של רדיפות צארים ונסיכים.

 

ההבדל בכל זאת בין שני המקרים הוא כגודל ההבדל בין קלושמערל האשכנזית, שזרועותיה מגיעות עד קודש הקודשים ממש (חצרו של האימפרטור בוש) ובין שערוריות קרית מלאכי המגיעות רק עד משכן נשיאי ישראל ושימון פרס. בקלושמערל, עדיין לא הגיעו התלונות של המזכירות לידי מזוז, אך הגיעו גם הגיעו לידי משטרת הפריצים הניאו נאצית (מרגע זה) המכונה האף.בי.איי. ושם נשארו, בידיעה שאין שופט או דיין בקלושמערל שיכול לעמוד מול שמערל ובערל וחבריהם.

 

 זה מזכיר לי את שכנתי מרחובות, פולניה ברמ"ח שס"ה שהיתה מסבירה לי ביידיש כך – "א-פרענק איז א-חייה אובר א-פרענקינה איז א-מחייה". נידמה לי שאותו דבר אומרים בוושינגטון, על היהודים, בטח בקלטית או משהו כזה..אין חדש תחת השמש.

נמשיך להתבונן בסאגה בעניין רב.

 

קפה, מלצריות, עופרה שטראוס, נשים

דבר הפועלת

 

קיבלתי הרגע אימייל לתיבתי ובו הודעות על אירועי תמיכה במלצריות רשת הקפה של עלית-שטראוס. נחמד, ואכן נחרדתי לקרוא השבוע שהן חטפו תביעת דיבה מהבעלים, הליך שסותר לחלוטין את מהות הסכסוך, שהוא סכסוך עבודה מוגן.

 

לפני חודשיים בערך, כאשר חרשתי את הגליל לחיפושי דיור, התעכבתי יום אחד בכפר תבור, כור המחצב של משפחתי המקורית, ואף חניתי לקפה ביישוב המשגשג. להפתעתי, בעודי לוגמת קפה במרפסת המשקיפה לנוף המרהיב, קלטתי שאני בתוך דראמה. כל המלצרים והמלצריות ערכו "כינוס עובדים" במרפסת, התווכחו ושוחחו בלהט, נטשו את הלקוחות, ולבסוף קראו למי שנראה לי כבעל המקום. האזנתי כקהל שבוי, ונפלתי מהכסא כאשר הבנתי שזהו "מרד מלצרים" על גניבת הטיפים שלהם, והחשד שלהם שבעל הבית "שם יד בקופה". הבנות עמדו יפה במשימה, הסבירו איך בשעה שתיים היו 400 ש"ח ושעה אחרי כן, רק 300 ש"ח, ואף טענו יפה בתקיפות וברגישות שזה יכול להיות רק…הוא ! כלומר, אתה ! בעל הבית. חשבתי שאני בסרט, אך בתום הישיבה הזו, שוחחתי קצת עם העובדים והתברר שלא טעיתי ולא הזיתי. זה מה שקרה שם, ולטענתם, זה כבר הגדיש סאה של מעשים קודמים דומים, והתאנות למקור פרנסתן העיקרי שהוא הטיפים.

 

חלקתי את הסיפור המשעשע (לי הוא היה משעשע) עם מכרים תל אביבים, ואז נפרצו הסכרים והחרצובות ושמעתי מכל מיני אנשים דברים די מזעזעים על מצב המלצרים, הטיפים והפרת חוקי עבודה. לא עבר זמן רב, ופורץ המשבר הנוכחי. אני קצת חלוקה לגביו ואסביר למה.

 

ראשית, חבל שמארגני התמיכה במלצריות הן…שני גברים, אמנם שני בלוגרים חתיכים ושמאלנים מ"רשימות" (פרגנתי) אבל אנחנו מקבלים פה שוב את המודל של "הדובר", במקום נציגות אותנטית או לפחות נציגות נשית של אקס מלצריות או משהו כזה.

 

שנית, מלצריות זה בדרך כלל שלב ביניים של הבורגנות בין החיים בוילה של ההורים ובין הפרנסה המשובחת. זה בדרך כלל משהו שעושים בין הצבא לאוניברסיטה ורוב המלצרים והמלצריות שאני רואה הם לבנבנים למדי וניראים די מטופחים. זה לא אומר שלא מגיע להן הגנה, שלא יובן לא נכון. אלא שיש פה תחושה של "הבנות של השכנות של עופרה שטראוס" רומזות לה שנמאס מהעושק של הילדות, וצריך להעלות לבייביסיטר את השכר בכמה שקלים.

את זה למדתי מאירוע אחר של אותה עת. יש לי איזו חברה (היתה, בעצם) מאושיות הבורגנות התל אביבית. התפקיד שלי במערכת היחסים בינינו היתה ה"מוכיחה בזעם שמגזימה" והיא – על תקן "את מגזימה" בכל הקשור לעוולות החברתיות שאני עברתי אישית, וגם שמתרחשות בארץ. אין העשיר מבין את הרעב, וכך עלו היחסים שלנו על שרטון, לבסוף. אך בין לבין, היא הספיקה להתקשר אלי לשאול (אני, על תקן המומחית ל"עוולות") מה עושים אם הוטרדת מינית בעבודה. שאלתי אותה מה קרה, והיא הטעימה סוד, שאחת מחברותיה הבורגניות מאד, קיבלה הלם לשמוע יום אחד מבתה הצעירה והיפה, שבמקום עבודתה, בבית קפה יוקרתי במרכז תל אביב, היא עברה הטרדה מינית קשה, לא בדיוק זה, אלא התעללות מינית ממושכת וקשה מאד על ידי הממונה הבכיר ממנה. עכשיו, היא לא יודעת מה לעשות. ניסיתי לנחש מי זו ה"חברה" (יש שם די הרבה שעונות על התיאור) ונידמה לי שהבנתי, זו אשה זחוחה, כוחנית, בורגנית לעילא שתמיד זלזלה מאד בכל טענה על עוולות במיוחד על פמיניסטיות המיללות על אונס וכולי. אמרתי לחברתי (בדימוס) שאני לא מוכנה לעזור, ושאולי הגברת הזו, שחשבה ש"לה ולבנותיה המוגנות" לא יקרה כלום, תתעורר, ויפה שעה אחת קודם.

 

מזה הבנתי גם שהמקצוע המועדף על בנות הבורגנות התל אביבית, בשנים הראשונות אחרי צבא או תיכון, זה מילצור בבתי קפה בסגנון קופי טו גו. לא בדיוק המעמד המנוצל אלא סידור תעסוקה בין חברים.

 

לבסוף, אספקט נשי נוסף. ההתמקדות בעופרה שטראוס. דעתי על הנ"ל לא ממש טובה, היא תמיד נראתה לי כמו בובת חרסינה שאבא שלה שלח אותה להתחתן עם הבן של צ'יץ' (עוד מלוקק) כדי לשפר את המצב העסקי של הממלכה. זה לא בדיוק כוס הקפה טו גו שלי, אך היא גם במידת מה נוחה יותר למתקפה בתור אישה, וכאשר ברור שהיא לא לגמרי בשליטה על העניינים אלא פועלת בשירות הפטריארכיה. זה לא פוטר אותה כמובן, וכמו שאמרתי, החברות שלה מרמת אביב כניראה רוצות שהיא תתייחס לבנות שלהן יפה יותר, אבל זה ניראה שוב כמו המקריות הזו, שנשים הן הכתובת דוקא, למרות שהן לא בדיוק הרוב בקרב בעלי ההון המנצלים. שרי אריסון, שטראוס וכולי, אולי באמת צריכות לדעת טוב יותר ואנחנו רשאים לצפות מהן יותר, אך מסתבר בסוף שבתוך המיליה שלהן, הן גם כן לא בדיוק "שוות". שרי אריסון ובעלה השובב (מה ? לא יכלה למצוא משהו יותר טוב ? הרי הוא ניראה כמו עונש שהיא בחרה לעצמה כדי לשמר את מעמדה הנחות כאשה המקבלת מכות בטוסיק מאבא), וגם עופרה שטראוס החנוטה בארוחות הערב של זיוה להט, זה לא בדיוק האשה המשוחררת.

 

מעבר לזה, צריך לקעקע את תביעת הדיבה המגעילה הזו, למען יראו וייראו. אי אפשר לסמוך גם על בתי המשפט שישכילו לחסום את התביעה על הסף עם הוצאות עתק לדוגמא, בתור עקיפה של זכות המאבק של עובדים.   ויפה שעה אחת קודם.