הקרן הקיימת לאמריקה

 

בעקבות פוסט מעניין ב"העוקץ", העוקץ את המגזר לשינוי חברתי (או – את השמאל, למעשה), חזרתי במחשבתי אחורנית לשנות השמונים והתשעים, עת הייתי, כדברי כותבת הפוסט ב"העוקץ" נאיבית או אידיוטית, כלומר, לא השגחתי בהיררכיות הפנימיות של ארגוני השמאל לצדק חברתי בלה בלה.

 

שני בתי הגידול המרכזיים של השמאל החברתי-ליבראלי שעמם נפגשתי בדרך היו משרדו התוסס של אמנון זכרוני, שהיה ממוקם אז בדירת קרקע עלובה סמוך לשנקין ההסטורית, מתחת לדירתו של יצחק לאור, ולאחר מכן "הקרן (הקיימת) החדשה לישראל", ארגון שלימד את השמאל שאפשר להיות צדיק וגם עשיר, כמו באמריקה.

 

במשרד של זכרוני, קיננו באותה עת אושיות השמאל, פלדמן (בשלבי יציאה), דב חנין, אילן סבן, יורי גיארון, ושני אחרים שהפכו לעורכי דין רגילים (גדעון ודני). בקרן החדשה, הייתי המחזור הרביעי של משפטנים בתוכנית המיסיונרית להנחתת האתוס האמריקאי על כווולללם. לפני היו שלושה מחזורים, הראשון, שוב פלדמן הנצחי, יהושע שופמן (שהפך לימים לאושיה במשרד המשפטים) ונטע גולדמן. המחזור השני – אילן סבן ואדם פיש, והמחזור השלישי – כלל את שירה דונביץ שפרשה בקסאח ממעורבותה בארגונים ופתחה משרד עצמאי, יובל קרניאל (היום עוסק בתקשורת ומשפט ועושה ימבה כסף). המחזור שלי, כלל בנוסף אלי את דודי פלאי, לשעבר מתנחל ימני שנישא לביתו של השופט הדרומי ויקיר השמאל לרון, ואוסמה חלבי, על תקן הערבי הראשון של התוכנית (דרוזי שנישא למוסלמית והיום פעיל שמאל בירושלים המזרחית).

 

 נעזוב אותי בצד רגע (היי, זה הבלוג שלי אז נימאס כבר לשמוע עלי), ואני מנסה לבחון מה צמח מן הזרעים הללו.

——————————————————————————————————————-

קודם כל העניין המזרחי. נקל להבחין (כולל גם ברשימה הנוכחית של בוגרי התוכנית) שאין בין בוגרי התכנית יותר מידי מזרחים, בהשוואה למספר הערבים למשל, ובודאי ביחס לאשכנזים. התוכנית הזו, כך מסתבר דומה

לניסוי חברתי אמריקאי, הדומה במקצת לפעילות המיסיונרית של רדיו אמריקה ו USIA, וסוכנויות אחרות המפיצות "דמוקרטיה" בעולם, ביחד עם כמוסות רעל בלתי ניראות של ריסוק חברתי והשתלטות תאגידים אמריקאים.

הסגנון השתנה במקצת, לאחרונה, ועבר מעמותות נאורות לכאורה ותככים פוליטיים, לפצצות ועינוים (מבצע היצוא האחרון של הדמוקרטיה הוא עירק…). את הגלולה המרה ציפו לנו הפעם ביידישקייט מתוק, כלומר, סוכני תיווך יהודים – אמריקאים שניראו כמו סבא טוב מהשטעטל, אבל מין סבא כזה שנותן סוכריה וגם רוצה קצת חירמון (מידלה תגעי לי כאן…קצת רק).

כך תורמי הקרן החדשה ובעיקר תוכנית המשפטנים היו אלה ששכנעו לאמץ את המודל האמריקאי הנאור, מצופה בצ'ופרים שעבורם זה מחיר של "טיפ" בקושי, כדי לטפח את הילידים הישראלים וללמד אותם להתלבש יפה ולדבר בלי מבטא נוראי. מנהל התוכנית באמריקה (אז, נורמן רוזנברג) היום משווק עבור חיים סבן נידמה לי, ויש כמה פרופסורים שהמשיכו לרוץ בעולם ולמכור את "החוקה האמריקאית" לרפובליקות של מזרח אירופה. על הכרטיס הזה הרי הם התעשרו באמריקה, כלומר, תפקיד יהודי מסורתי של נושא כליו של הפריץ.

עם הזמן השתנו קצת כללי המשחק, ואת מקומם של אלה תפסו חביירים ברוטאלים יותר מאייפאק שכבר לא נזקקו למילה דמוקרטיה, אלא הסתפקו בלובי ושוחד, ועסקאות נשק.

מה שקרה הוא שילדי הטיפוחים של מהפכת זכויות האזרח שימשו, מדעת או לא, כחיל החלוץ בריסוק התשתית הסוציאלית בישראל, יותר מכך – ריסוק הסולידריות. כך למשל, ארגון "בזכות" שהוקם בזכות כספים ומיסיון אמריקאי, הקדים אך במעט את הקיצוץ הנורא בתקציבי הגמלאות לנכים, והחליף אותם ב"הצעות חוק לשיפור הנגישות בבתי שימוש של האופרה". ארגון "בזכות" אינו עוסק בגובה הקצבאות, או "בפוליטיקה" אלא מציע אשליה של "זכויות" לנכים שאין להם היום אוכל.   השלב השני, הגיע מהר מאד לאחר מכן. "בזכות" כבר היה שם בכוננות, מוכן לפעולה, להכשיר את הריסוק  של רשת הבטחון, שהביאו הגייסות שלפתע הגיחו מאחורי הדודים היהודים הנאורים מן האוניברסיטה. אלה היו הדודים היותר עשירים מהשטעטל.

אחוז הערבים גבוה יחסית בין בוגרי התוכנית, והוא מעורר אצלי חשש שזוהי הסנונית של הטרנספר, עכשיו כשיש "עדאלה" מפואר ועשרים עורכי דין ערבים שמדברים אנגלית בלי שגיאות אפשר לעבור לשלב ב', ולהגיד שיש "עדאלה" אז זו דמוקרטיה. ממש כמו באמריקה. (בני דודים, הזהרו…).

המחזור הראשון של התוכנית מלמד כניראה באופן סמלי על היעדים שהוצבו ויושמו. בוגר אחד (הוא אמריקאי ממילא) נהיה אחראי חקיקה בזכויות אדם במשרד המשפטים ; השני מייצג אנסים מיוחסים וקצת ערבים מדוכאים (הנה, יש דמוקרטיה); והשלישית כותבת מאמרים באנגלית על כל מה שאין בישראל, ומגייסת כספים.

אושיות הקפיטליזם. וכך הלאה.

המשרד של זכרוני דוקא היה יותר מעניין, כפי שרואים. דב חנין הוא אושיית קומוניסטים, ולא היה סיכוי לשלוח אותו למלגה אמריקאית, דרוש היה מהלך ארוך ומחושב יותר להכניס אותו בעול תורה ומצוות. אקולוגיה, הפתרון לקומוניסטים מתוסכלים, וכמובן משרד באוניברסיטה, כך שבתום עשרים שנה הוא חבר לנטע גולדמן, ירצה או לא.

היום, בתום המהלך, וכפי שמראה הפוסט ב"העוקץ" המהלך הושלם. החסר הזמני במזרחים תוקן לאחרונה כאשר נמצאו נתיבים וקרנות שפע עוקפות אשכנזים וציונים לטפח מזרחיות רדיקליות באוניברסיטאות יוקרתיות ב…אמריקה. יש להניח שגיוס הזיבורית המזרחית החברתית לא תועיל לסולידריות של המגזר אשר ימצא את הצידוקים להעדיף את הטיפוח האינדיווידואליסטי של יחידים על קשרי הגומלין בקהילה (המנוחשלת).

 

והיו עוד דברים.

 

ואם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום על הדוד סקאם מאמריקה, הרבה ציפיות ואכזבות שוא היו נחסכות. מילה אחת נשארת מכל הקומבינות האלה, והיא סולידריות, או מה שפעם היה "כל ישראל ערבים זה לזה", והפך לחול בפינו המתלעלע. כאשר הערבות ההדדית הופכת לססמא קפיטליסטית, אפשר לסגור את הבסטה. זה קרה כבר אז בראשית שנות השמונים ומי שהבין= הבין והתיישר עם הקו, ומי שלא הבין – אכל אותה.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: