לצאת לחופשי

 

 

כמה פעמים ניסיתי, ובצורה לא מוצלחת לטעמי, לרדת לחקר הטעות התדמיתית הנפוצה בקשר לאופיו של המסדר, או הגילדה המשפטית, בקשר ל"מעמד האשה". הציבור, בטעות לדעתי, תופס מסדר זה כמעוז הפמיניזם (יחסית כמובן), משום ריבוי הנשים בתפקידי מפתח, ובכלל משום ריבוי הנשים. ההשוואה שערכתי בין עובדה סטטיסטית זו ובין עובדה דומה במערכת החינוך למשל, אינה "תופסת" בציבור. עדיין ישנה איזו אשליה, המטופחת על ידי התקשורת, שמערכת המשפט מציבה רף גבוה יותר מאשר הממוצע החברתי, בקשר לזכויות נשים ומעמדן.

 

בעניין הזה, אני נאלצת להיזקק לטענה שאי אפשר להוכיח אותה, והיא – שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, וההיפך. כלומר, ישנו פער עצום בין החוויה בתוך המקצוע ובין התדמית, בין מה שהציבור זוכה לדעת ובין מה שבאמת מתרחש בשטח. לא נעים, אבל לשם כך צריך להיזקק גם ל"רכילות", כמו התחקיר שערכה נעמי לויצקי (ב"עליונים"), החושפת פרקטיקות לא ממש נאורות או פמיניסטיות בצמרת המסדר.

 

הדוגמא שכבר פורסמה ברבים, התנהלותו של השופט חשין בקשר לעובדת שלו, שנכנסה להריון ממנו ואף ילדה לו ילדה, היא אינדיקציה לא רעה לכך שבתוך המעגלים הפנימיים ביותר, הזכויות של נשים דומות בהחלט לאלה הנהוגות באוהלי הבדואים, או ברחובות בני ברק, ובקיצור, אותו מצב עגום. שערוריות רבות מטואטאות מתחת לשטיח, ורק רמזים מהן זלגו החוצה לציבור, בפרשות כמו סטרשנוב ואחרות, שבכולן הוטל רפש בנשים בסגנון שלא מבייש את ימי הביניים.

 

כדי להסביר את הפער העצום בין התדמית ובין המציאות העגומה (ככל שהיא מוכרת לי אישית, גם כן) צריך להבין שגם לנשים כניראה, היה או יש אינטרס עדיין לשמר את הצביעות ואת התדמית של שוויון ועוצמה. כמו כן, וזה לדעתי בלבד (ומותר לחלוק) מדובר על "מנטליות" שהיא בבסיסה עדתית, אשכנזית, שבה נשים זוכות לסמלי שוויון, מבלי שהוא מגובה בכוח אמיתי, למעשה, השליטה בהן מתבצעת על ידי ה"סחר" בתדמית של שוויון. זהו טיעון קצת מורכב, ולא אכנס אליו עכשיו. הפרקטיקה הפטריארכליות הסמויה הזו, היא נושא חשוב למחקר, כיון שהיא שונה מאד מנוהגים אחרים המוכרים בדרך כלל. מערכת המשפט, כמו העדה האשכנזית, מקדמת דימוי עצמי וחיצוני של נאורות ושוויון, תוך שימור סמוי של הפטריארכיה בדרכים מעניינות מאד. בד בבד, מתקיים מעין טקס השלכה, פרוייקציה, של המציאות המוכחשת (ה"צל") על קבוצות אחרות, וכך נשמר האיזון הפנימי.

 

מערכת המשפט הישראלית, לפיכך, מייצרת גם סוג מיוחד של מערכות כפולות, אליו התרגלה כניראה מתוקף המציאות הדיפלומטית והבטחונית, וגם לאורך שנות גלות מנוונת. האינטרס הקיומי העליון מחייב שימור פסאדה כלפי "החוץ" (הגויים), ושימור פנימי של ערכי עומק של הקהילה (כמו, מעמד האשה המסורתי, כפי שהוא בדת היהודית כלומר – פוליגמיה, אי שויון, יחס אינסטרומנטלי וכולי). על הרקע הזה אפשר להבין את דבריו של אהרון ברק למשל, שהצידוק לכוחה של המערכת נובע מהפונקציה שלה בשימור המציאות הכפולה, כלומר, היכולת להפר זכויות אדם ומצד שני "לסתום את הפה" למלעיזים מבחוץ. מערכת דומה מתקיימת בקשר לזכויות נשים, שגם הן, במבנה העומק של החברה, עניין של "הגויים" שצריך להראות כאילו, אבל רק כאילו, הוא מתקיים גם אצלנו, פן ילעיזו שהיהודים הם כמו "הערבים הפרימיטיביים" שמתייחסים רע לנשים.

 

ככל שמתרחב הפער בין התדמית ובין המציאות הפנימית, מתרבה החלל למעשים נוראים ומושתקים, בכל התחומים שבהם נדרשת מערכת כפולה של ערכים. כך, גם בתחום מעמד האשה, או עבירות המין, הולך ונוצר פער שחור וגדול המכסה על מציאות חשוכה, אלימה ואפילה, שאף אחד לא יודע מה לעשות איתה. אם יודו ויחשפו – מה יגידו השכנים, והגויים ? אם ימשיכו להכחיש ולכבס, יש חשש שזה יפרוץ בצורה לא מבוקרת (אי שפיטות תפתח פתח להאג…מזהיר ברק…), ולבסוף יש גם גבול לספיגה של הציבור ואפילו המשפטניות המשתתפות בהצגה, שירגישו שהן בסיכון ממש.

 

ככה אנחנו מגיעים לפרשות "צומת" כמו קצב. כל הצביעות של שלושים שנה אחרונות מתנקזת לסיפור הזה, המעורר את כל הרפלקסים הנוירוטים שבין "מה יגידו", "מה באמת", ההשלכות הבין עדתיות, וכולי. במצבים שבהם נחשף הפער העצום בין המלל החיצוני של מערכת המשפט ובין מערכות הכוח האמיתיות שלו, נחשף גם הקרב האמיתי על הפטריארכיה והשליטה. יש המבקשים לצמצם את הפער בחזרה לטובת הערכים הפנימיים ולעזאזל התדמית, ויש המבקשים לנצל ההזדמנות לאכוף באמת באמת, ולא כאילו, את החקיקה שמטרתה המקורית היתה רק קריצה. זהו אחד מן המצבים הללו. לא רק בתחום זכויות האדם שברק נתלה בו בנואשות, אלא גם בקשר לזכויות נשים.

 

במצב הזה, הופכות המילים לפתע לגוף. בייניש היא אשה פתאום, ולא "כבוד בית המשפט", לטוב ולרע. תוקפיה משתמשים בזה נגדה, והיא נאחזת בזה כדי לגייס תמיכה. אבל גם קודם היא היתה גוף, ואיפה זה היה לפני כן ?אני מתבוננת במחזה מבחוץ כבר, ורואה את הנפשות הפועלות בתיק הזה, בהשוואה להתנהלות הפרטית שלהם, ומה שהם יודעים ולא יודעים.  החלק החיובי בתהליך הוא קריעת מסיכות, שטרם נשלמה, זה תמיד עדיף על צביעות ומערכות כפולות. אני מרגישה כמו מי שנחלץ מכלא פטריארכלי בעל קירות שקופים, שעטוף כולו בשקר.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 26/11/2007 at 09:32

    הרעיון שהבעת של סחר במראית העין של שוויון הוא אכן התמצית הרעיונית של מעמד הנשים במערכת המשפט בישראל. איזה מעדן משפטי הגשת פה לארוחת הבוקר (ועוד בלי כיריים!), נהניתי לקרוא.

  • נורית  On 26/11/2007 at 11:31

    אני לא מכירה את המערכת המשפטית, אבל לגבי האשכנזיות- מדויק ביותר!
    עזרת לי להגדיר דברים שלא היו מוגדרים אצלי עד הסוף.

  • איריס  On 26/11/2007 at 20:07

    לשרון, חייש ונורית.
    שמחה שהשיתוף נפל לפחות על כמה אוזניים קשובות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: