נמאס מהצבא הזה

 

 

קראתי את הפוסטים והדיווחים על ה"מיני סקנדל" במכללת ספיר, עם המרצה הערבי שסילק חייל במדים (יש הטוענים שזה כלל לא קרה כך). אין לי מה להוסיף כבר על מה שנאמר, אבל לי זה הזכיר כמה חוויות אישיות מעצבנות, המתקשרות לסיפור הזה.

 

כאשר עברתי דירה מהמרכז לצפון המוריק, איחר הדייר הקודם בפינוי הבית, ומי שפעם עבר דירה, יודע שזה "עונש" רציני מאד להיתקע בדירה ארוזה, לבטל הובלה, להסתכסך עם בעל הבית שמחכה לפינוי וכולי. ארבעה ימים תמימים חיכיתי עד שיכולתי להיכנס, מתוכם ביליתי שני לילות – על חשבוני כמובן – בבית מלון.

 

להפתעתי הרבה, הדייר המאחר לא התנצל אפילו, אלא שלף את הקלף המנצח. מילואים. אפשר היה לחשוב שמדובר בצו 8 לפעולת מלחמה. אך מה הסתבר ? החייל שוויק הוא פחות או יותר בשנה האחרונה למילואים, עושה בעיקר כיף חיים, מסתובב עם רכבי שטח ומפליץ עם החבר'ה. אין לו שום בעיה לדחות את המילואים, וברוב שעות היום הוא ממילא היה משוחרר, ואפילו קיבל איזה ג'יפ על חשבוני וחשבונכם.

 

למזלו הרע, הגיעו האישורים על המילואים לכתובתו הקודמת, כלומר ישר לידי. ומה הסתבר, המילואים הנוראים היו שלושה ימים, שהתחילו ביום שהוא כבר היה אמור להיות בחוץ. זה ניראה יותר כמו משהו הפוך. קודם הוא הבריז, ואז – כדי להמלט מהתוצאות הכספיות הוא "ארגן" לו אישור על שלושה ימי מילואים מהחבר'ה. כמה טוב שיש חביירים.

 

00000

מול הבית החדש מתגוררים השכנים החדשים, בוילה נחמדה הצופה אל עמק מוריק. מאחר שיש להם צאצא בן גילו של הנסיך, הזדמן לי להבחין בזה ששניהם כל היום בבית, אמא ואבא גם. לשאלתי, השיבו בחיוך של מנצחים שהם באמת בני מזל, שארגנו לעצמם פנסיה מוקדמת מהצבא (הם בוודאות בני פחות מארבעים), ולמעשה פטורים מעול פרנסה עד קץ הימים. הבית כולו מעוטר במודלים של טנקים ומטוסי קרב, ובספריה אפשר למצוא רק ספרי קרבות ומלחמות. השניים נראים מתוחי עור ורעננים, מבלים את ימיהם בין מועדון בריאות זה לשני, ובין לבין נוסעים לחו"ל "להתאושש". התברר שלא מדובר, גם במקרה זה, ביחידת סער מסוכנת, אלא באדם שבילה את רוב זמנו בצבא בעורף, בתפקיד ניהולי בבסיס שריון סמוך לבית. מכוח האינרציה רכש דרגת סא"ל, הצליח לפרוש מוקדם (לא שאלתי איך), והוא מסודר. יופי טופי. אין עיני צרה בהצלחות של אחרים, אך כאן מתחיל הסיפור. על ה"טיקטה" של "איש צבא" – הזוג המלכותי מהלך כאילו מגיע לו הכל מכולם, דורש ואף מקבל פריווילגיות ביניהן הפריווילגיה העיקרית לדרוך על אחרים ולצאת מזה. ל"אנשי קבע" ולנשותיהם שלא עבדו יום בחיים, מותר הכל.

 

000000

 

תמונה שלישית ואחרונה. פונדק דרכים באחד מכבישי הצפון המוריק. אני עוצרת לנגב משהו, ואולי גם להוסיף לו איזה בשר על הגריל, ונוחתת במקום לא רע דוקא, שבו המבחר סטנדרטי אבל הכל טרי ומכל הלב, במחירים מגוחכים. בעוד אנחנו יושבים וממצמצים, נכנס אדם לא צעיר, שמן, עם קרחת חלקית, בהליכה אדנותית. הוא נכנס לחלק הפנימי, כלומר לדלפק ההגשה ופותח בשיחה בקול רם, באופן שממנו אפשר להסיק שהוא בעל הבית. אני שואלת אותו משהו, והוא מסביר לי שהוא "איש בטחון", צו צו, הכוונה שו שו, ואני אמורה בשלב הזה להתעלף ואולי למצוץ לו במהירות מאחורי הדלפק. למקום מצטרף בעל המקום, שהוא…אוי ווי, עראפי מקומי, בפנים דאוגות.

מן הדינמיקה שמתחילה פה, מתקבל הרושם שאיש הבטחון בא לקבל איזה פרוטקשן או מידע, וממש מתנחל לבעל הבית בתוך המסעדה. אני שואלת אותו למה הוא נכנס לחלק הפנימי, כלומר לאזור הבישול וההגשה, והוא עונה בהתחכמות "זה לא אני מנדנד לאחמד, הוא ממש מתחנן שאני אבוא", וממשיך לעמוד שם.

 

בשלב הזה אני מעירה על השחיתות במשרד הבטחון, ואיש הבטחון מתכרכם קצת ואומר מייד בקול מתנצל "לי לא יוצא כלום אישית מהעבודה שלי", ללמדך שהוא מסביר הוא לא לוקח לכיס שלו משהו, כן בטח. לפחות השתנה משהו בישראל, ואנשים כבר יודעים שעבודה בממסד הציבורי הופכת אותם לחשודים אוטומטית בעיני הציבור. הוא לוקח לעצמו אוכל, קפה, ממש מתארח בחופשיות, ובעל הבית ממלמל בשקט מתחת לשפם את אי הנוחות שלו אבל לא מעז להתחצף.

 

000

 

אני עורכת ניקיון בבית החדש בצפון המוריק, ומאחד הבוידעמים נוחתים עלי מיכלי פלסטיק כבדים, כמעט מוחצים אותי ושוברים את הרצפה. אני פותחת את המיכלים, חושך בעיניים, קליעים גדולים של איזה כלי משחית מתפזרים בכל עבר, ולידם חבילה של פצצות תאורה. מסתבר שבעל הבית, זה שכבר לא גר שם עשר שנים, השאיר את הסליק שלו מימי השירות שלו, סליק נכבד וכניראה שגרתי בישראל. כל התעודות, כל מיני כפפות מלאות עש ועובד, וגם קצת תחמושת לכל מקרה שלא יבוא.

 

000

אז אני לא יודעת מה קרה באולם ההרצאות ב"ספיר" אבל האמת, נמאס כבר מהצבא הזה, ומהפוזה של "מקריבים למען האומה". שלושת המקרים שלי היו בדיוק ההיפך, מושחתים שמשתמשים בפוזה כדי לקדם את עצמם ועוד לדפוק אזרחים אחרים. אז לא נורא, הגיע הזמן שהצבא, כמוסד ייכנס לפרופורציות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסי סיקורל  On 22/11/2007 at 22:53

    וקשה לי להבין את עצמי. לא יכול יותר. הפתרון היחידי בשבילי – אידיוט שלמדתי רפואה הוא לעוף מכאן.

  • איריס  On 22/11/2007 at 23:41

    יש מקום במזוודה שלכם ?

  • מנחם  On 23/11/2007 at 00:17

    הפוסט כתוב יפה. באמת לפעמים ישנה תחושה שהצבא, התנהלותו, המפקדים,לעיתים לא רק הם זה לא משהו.יש מה לתקן והרבה.
    אבל, משהו בתאורים ברשימה לא נראה לי נכון. במיוחד הדוגמא השניה. תוכן הדוגמא מזכיר את האמרה – הדשא אצל השכן ירוק יותר."זוג מלכותי" דורש פריווילגיות, במיוחד לדרוך על אחרים כפי שכתבת? מה? למה? והכל בגלל שהבעל שרת בזמנו בצבא?

  • איריס  On 23/11/2007 at 00:29

    לא נכנסתי לפירוט כדי להימנע מפגיעה בצנעת הפרט. אלה המסקנות ללא העובדות, ואכן זה בלוג אישי, צריך לקחת את המילה שלי, וזה לא מחוייב מציאות. הזחיחות של האנשים האלה,עם תחושת הזילזול וה"מגיע לי" מעוררים קבס.
    —-
    כל אדם שרואה את זה מבין שיש פה איזו שכבה של טפילים שנמצאים מעל ביקורת ציבורית כי יש להם רובה ביד, שמכוון לא רק נגד אויבים אלא גם כלפי פנים. זה דבר מסוכן, וכל התחושה לא נוחה.
    אני משערת שכאזרח ערבי, היא מכופלת, אם כי במקרה שלי, נידמה לי שהדברים די דומים ואף גרועים לעיתים ממצבו של אזרח ערבי.
    מדובר בעושק כלכלי מתוחכם שכבר אינו נדרש לצביעות ולמראית עין של "עסוקים בהגנה על המולדת", פשוט צוחקים כל הדרך למועדון …
    כאילו זה לוטו.
    מי שדואג גם לרמת הצבא, צריך באמת לא לישון טוב. כי הרמה האנושית, השכלית, נמוכה מאד בעליל, שלא לדבר על רוחב האופקים. או היעדרם המוחלט
    צבא גדול, מושחת ולא חכם שמפנה הרבה מכוחו נגד אזרחים שאינם ב"מועדון הלקוחות" שלו.

  • הני  On 23/11/2007 at 00:40

    איריס, מצחיק לחשוב שזהו הם נמאסו על כולם. אני למזלי עפתי ללימודים בדיוק בזמן הקריטי של המילואים וחזרתי ישר לפטור. ותאמיני לי שאפילו במילואים שפטו אותי על כל מיני שטויות שאת מתארת.

    המשפט הכי תמציתי הוא "מביאים תקריזה".

    ועוד בכלל לא דיברת על אלו שלפני פרישה מתחילים לפשפש בכל חור לג'וב הבא, להתערב בפוליטיקה ולחשוב שבפיהם הבשורה הבאה לעולם. והכי מביאים תקריזה הם אלו שמגיעים לפוליטיקה ולא חשוב כמה הם לא-קומפטנטים הם תמיד חוזרים לחיינו – כמו נחום תקום אבל לא כייפי.

  • מנחם  On 23/11/2007 at 01:20

    איריס
    הבלוג באמת הוא אישי. אבל הוא פתוח לכל.וככל שהוא מתייחס לעניינים שאינם הכותב עצמו, הוא נכנס לדו שיח בין הכןתב וציבור קוראיו. והופך להיות ציבורי.זוג שכנייך "המלכותיים" בודאי יוכלו לזהות את עצמם אם יקראו את הפוסט שלך . אם את סבורה שבכתוב אין פגיעה בצנעת הפרט שלהם -אותי זה מספק. אבל יותר חשוב מה הם יחשבו נוכח הנאמר.
    אשר לצבא – שם יש הרבה מאד מה לתקן.ומה על המשטרה? חברת חשמל,נמל אשדוד, נעצור כאן.את הרשימה.נורמות התנהגותיות וחברתיות רבות טעונות תיקון במדינתנו. לדעתי, הקשר בין הצורך הזה ושכנייך, והדייר שהבריז לך -הוא עקיף בלבד.

  • איצ'ה  On 23/11/2007 at 04:11

    איריס ,
    למען הגילוי הנאות – הח"מ היה איש צבא קבע משך שנים רבות, ונמצא כיום בתהליך פרישה מצה"ל (אגב, בן 50. לא "השכלתי" בעבר "לארגן" לעצמי פנסיה מוקדמת…).
    אחרי שקראתי בעיון רב של שלל התארים הראויים לי ולשכמותי – (הכל – ציטוטים מהבלוג והתגובות): "אנשי קבע" ונשותיהם שלא עבדו יום בחיים,
    אדם שבילה את רוב זמנו בצבא בעורף,
    עושק כלכלי מתוחכם שכבר אינו נדרש לצביעות ולמראית עין של "עסוקים בהגנה על המולדת",
    שכבה של טפילים שנמצאים מעל ביקורת ציבורית כי יש להם רובה ביד, שמכוון לא רק נגד אויבים אלא גם כלפי פנים (!),
    מי שדואג גם לרמת הצבא, צריך באמת לא לישון טוב. כי הרמה האנושית, השכלית, נמוכה מאד בעליל, שלא לדבר על רוחב האופקים.
    מרתק ממש.
    ובכל זאת, אחרי כל אלה, עדיין לא הבנתי מה הקשר בין הדייר שקדם לך והיה לא רק שקרן ואדם לא נעים אלא גם גנב ממש, השכנים הלא נעימים (אני יכול לספר לך על עוד כמה כאלו משלי, ואיש מהם לא שרת בצבא מעבר לשרות החובה שלו), ואיש הבטחון שחושב שמגיע לו הכל, לבין הסיפור על החייל שסולק או לא סולק מההרצאה ולמיאוס הכללי מצה"ל בכלל.
    יש בוודאי בארצנו אנשים רבים מאוד הראויים לגנאי, וביניהם גם לא מעט משרתי צבא לצערי, אבל דרך הסקת המסקנות הזו והאופן שבו חוויות אישיות הופכות לתדמית המודבקת לצבא, לארגונים אחרים ולמדינה בכלל, היא זו שצריכה להדיר שינה מעיננינו.
    חיזקו ואימצו ואל תחתו כלל.

  • ניתאי  On 23/11/2007 at 04:59

    הרי אפשר גם להעלות אנקדוטות לא נעימות על ערבים ועל מרצים.

  • הני  On 23/11/2007 at 07:43

    זה מרגיש כמו נסיון לשחוט פרה קדושה, ולפתע הפרה קמה עם הסכין ביד….

  • איריס  On 23/11/2007 at 08:26

    כן תיארתי לעצמי שאנשי הצבא יקומו מרבצם.
    זה לא קורה כאשר כותבים שהמובטלים ומקבלי גמלאות הם טפילים וכולי.

    מנחם, לא יודעת אם יזהו, כתבתי מאד כללי בכוונה ויכול להיות שזה מתאים להרבה אנשים.
    אני לא מסכימה שהצבא דומה למערכות שציינת. אתה יכול לעשות בעצמך את ההשוואה ולהבין שזה מוטעה לחלוטין. בצבא כולנו שותפים ומשרתים, לכאורה, והצבא אינו "מקום עבודה". יש הבדל בין למצוא בבין סליק של מתפוצצים ובין נניח כלי משרד שארגן לעצמו עובד חברת חשמל. האם אינך רואה את ההבדל באמת ?
    וגם כמות הפריווילגיות של איש צבא הן הרבה מעל למה שזוכה לו עובד במערכות שונות, כן, אפילו חברת חשמל. מעל לכל, יש אלמנט האלימות הטמון בעיסוק הזה. אתה גם שוכח שמלחמות ישראל הן דבר מאד מיוחד, וכרוכות בפוליטיזציה של המרחב התרבותי. מבחינתי, כמו אצל ערבי בודאי, מראה של חייל מעורר טריגר לטראומה, אימה וחרדת מוות. לא כך הדבר בקשר לעובד חברת חשמל. מעט רגישות לא היתה מזיקה.

    לאיצ'ה, לא מכירה אותך, אולי אתה צדיק. מדובר על מערכות. הכוונה היא שכאשר רמאי כמו הדייר הקודם אומר "מילואים" הוא יודע שאני והשופט (אם היתה תביעה) נעמוד לדום, הוא מקווה שכך יהיה. בדיוק כמו שהסטודנט הזה חושב שאם הוא לובש מדים הוא יכול לעשות מה שבא לו.

    אתה ושכמותך, וכל מי שמשרת בצה"ל צריך להבין שהוא משרת את הציבור ולא ההיפך.

  • איריס  On 23/11/2007 at 08:28

    האם כל אנשי הצבא גם מזדכים על ההומור ברגע שהם עולים על המדים ?

  • הני  On 23/11/2007 at 09:47

    היא חוסר חוש הומור…..

  • אחד  On 23/11/2007 at 10:49

    על מקרה המהבול הצבאי הזה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/927417.html

    ולחשוב שהוא אחד מאלה שנותנים פרופיל 21, ולהמשיך להאמין אחרי זה לקביעותיהם על אנשים…

  • מנחם  On 23/11/2007 at 10:54

    איריס
    אין לנו ויכוח על כך שיש שליקויים רבים במערכת הצבאית. (יהיו כאלה שיאפיינו את המילה "ליקויים" בביטויים קשים יותר). כל כוונתי בתגובותי הייתה להבהיר כי האמרה ש"הדג מסריח מהראש" (לא מהזנב) – נכונה בדרך כלל. הרשימה שלך לעומת זאת מביאה דוגמאות להסתאבות של פרטים שאינם משייתכים ל"ראש" אלא במובהק ל"זנב".על כן אלה אינן הדוגמאות המתאימות להמחיש את השקפתך, שיש בה לדעתי, הרבה אלמנטים נכונים.
    לסיכום: הרעיון ברור , הדוגמאות פחות מתאימות.

  • איריס  On 23/11/2007 at 12:43

    אין לי מושג מה זה, אבל כמה טוקבקים שבו את ליבי
    "ההפתעה האמיתית בפרשה זו היא שלצה,ל יש תוכנית פריסה סודית"

    או
    "האיראנים מוצפים בפניות כאלה"

    ואני מוסיפה, "מכונית יד שניה מרופא" כבר לא מה שהיה פעם.

    נשמע כמו ניסוי של המערכת שיצא מהאורביט.
    ועכשיו הפארסה המשפטית שאנחנו ניאלץ לספוג.
    לא ממש מעניין.

  • איריס  On 23/11/2007 at 12:57

    ברוך הבא, ותודה על התגובות הקשובות והענייניות.
    אני מניחה שנקודות ההסתכלות שלנו שונות. אני באמת מדברת "מהשטח" ולא במאקרו כרגע. ואין לי גם פתרונות או הצעות. זה מה שקורה, לדעתי, וזה לא תקין

  • אסף  On 23/11/2007 at 16:36

    דווקא הדוג' של המילואימניק לא כ"כ קשורה, להבנתי, בסך הכל רצה להכנס להאזין להרצאה

    היכן הבעיה
    ? ? ?

  • איריס  On 23/11/2007 at 16:46

    אינני יודעת מה הבעיה, הכעס התעורר על זה שהוא סולק מהכיתה, וגם בזה אני לא רואה בעיה.

    ישנה איזו תחרות על הגמוניה תרבותית, ומערכות הבטחון לא רק משתלטות על המכללות והאקדמיה בדרישות לתנאים מיוחדים לקצינים, ובהקמת מכונים פסאדו אקדמיים בתוככי הממסד האקדמי, בעלי תקציב עתק, אלא גם טוענות לעליונות אחרת (ראה המגמה המסוכנת לאחרונה של מצדדי ה,אינטלקטואליזציה של צה"ל). זה מאבק סמלי, ולא מן הנמנע שיפלו בו גם חללים סמליים. ככה זה במלחמה. יש נפגעים, כולל חפים מפשע. צריך לסלק את הצבא מהאקדמיה ברמה הכוללת, וזה היה אקט סמלי חשוב.

    לא יתכן שכוח הזרוע שצה"ל קיבל מהעם כדי ללחום באויבים יופנה למאבקים פוליטיים, כלכליים וחברתיים נגד אזרחים אחרים בתואנות שונות. אין לחייל שום פריווילגיה באקדמיה, ואם צה"ל רוצה שיקים לו מכללות כמו ווסטפוינט.
    אמרתי, שבלי לדעת מה קרה שם, נמאס מצה"ל וצריך להעמיד אותו במקום ולהוציא אותו מעורקי המערכות החברתיות והתרבותיות של ישראל, כמו בתי ספר, אוניברסיטה וסדנאות לכתיבה יוצרת.

  • איריס  On 23/11/2007 at 16:51

    תודה שהחזרת לי את ההומור בקשר לצה"ל. אכן מעצבנים, זו אולי ההתייחסות הנכונה, כיון שהפרה הזו לא תישחט אבל בהחלט בועטת ונושכת, ויש לה שיניים…

  • הני  On 23/11/2007 at 21:01

    אני הרי לא יכול להיות מואשם שאני דתי מכל סוג שהוא, אבל יש משהו מגניב באמירה של הלובביצרים "תני חיוך הכל לטובה"

    תנסי לפעמים זה עובד, זו תרופת האנטי אולקוס שלי, לפעמים אפילו שהפרצוף שלי נראה כמו לימון אני ממשיך לחייך, זה עוזר מבפנים.

    שיהיה לך אחלה סופשבוע, רק פילה וסינטה בקר על האש🙂
    הני

  • אוריאל  On 24/11/2007 at 22:43

    איריס,
    תוכלי בבקשה להסביר לשכמותי כיצד המקרים שציינת בכתבה מתקשרים לזה שמרצה גירש תלמיד מההרצאה?

  • איריס  On 24/11/2007 at 22:52

    בוא נגיד שאם עכשיו היה נכנס לי תלמיד עם מדים הייתי מגרשת אותו גם לא ברור לי מה עושה חייל במדים בשיעור באוניברסיטה. ולך ?

    התקבעה נורמה שמדים זה קדוש. ולא היא.
    החייל יכול להיכנס לשירותים, זה לוקח ארבע דקות, ולהחליף לאזרחי. אם הוא בדיוק נמצא בשירות צבאי, אז מה הוא עושה באוניברסיטה ? להיפך, יש פה הקפדה על נהלי הצבא ולמנוע מאנשים לדווח שהם בצבא בזמן שהם עושים דברים באזרחות

    אני פגשתי באמריקה סטודנט ישראלי, עאלק, שהיה בעצם שליח תע"ש לוושינגטון, במקום לעבוד הוא ישב באוניברסיטה. זה לא תקין. קל וחומר חייל במדים, שמקבל על זה ביטוח לאומי כי הוא אמור להיות בשירות.

    הדגמתי את החוצפה שיש ללובשי מדים ביחס למוסדות אזרחיים ואזרחים אחרים, ניצול לרעה של מערכת הצבא כדי להשיג יתרונות כלכליים אישיים ו…כן, גם אקדמיים.

  • המושיע האקדמי  On 03/06/2010 at 14:54

    שובבת השבבים
    הקטע הטורקי בולה בולה – אחללה.
    גיליתי אותך רק עתה.
    למחקר תיזה על בלוגרים – אשמח לשוחח
    0544678152

  • המושיע האקדמי  On 03/06/2010 at 15:20

    פגישה בגליל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: