קפה, מלצריות, עופרה שטראוס, נשים

דבר הפועלת

 

קיבלתי הרגע אימייל לתיבתי ובו הודעות על אירועי תמיכה במלצריות רשת הקפה של עלית-שטראוס. נחמד, ואכן נחרדתי לקרוא השבוע שהן חטפו תביעת דיבה מהבעלים, הליך שסותר לחלוטין את מהות הסכסוך, שהוא סכסוך עבודה מוגן.

 

לפני חודשיים בערך, כאשר חרשתי את הגליל לחיפושי דיור, התעכבתי יום אחד בכפר תבור, כור המחצב של משפחתי המקורית, ואף חניתי לקפה ביישוב המשגשג. להפתעתי, בעודי לוגמת קפה במרפסת המשקיפה לנוף המרהיב, קלטתי שאני בתוך דראמה. כל המלצרים והמלצריות ערכו "כינוס עובדים" במרפסת, התווכחו ושוחחו בלהט, נטשו את הלקוחות, ולבסוף קראו למי שנראה לי כבעל המקום. האזנתי כקהל שבוי, ונפלתי מהכסא כאשר הבנתי שזהו "מרד מלצרים" על גניבת הטיפים שלהם, והחשד שלהם שבעל הבית "שם יד בקופה". הבנות עמדו יפה במשימה, הסבירו איך בשעה שתיים היו 400 ש"ח ושעה אחרי כן, רק 300 ש"ח, ואף טענו יפה בתקיפות וברגישות שזה יכול להיות רק…הוא ! כלומר, אתה ! בעל הבית. חשבתי שאני בסרט, אך בתום הישיבה הזו, שוחחתי קצת עם העובדים והתברר שלא טעיתי ולא הזיתי. זה מה שקרה שם, ולטענתם, זה כבר הגדיש סאה של מעשים קודמים דומים, והתאנות למקור פרנסתן העיקרי שהוא הטיפים.

 

חלקתי את הסיפור המשעשע (לי הוא היה משעשע) עם מכרים תל אביבים, ואז נפרצו הסכרים והחרצובות ושמעתי מכל מיני אנשים דברים די מזעזעים על מצב המלצרים, הטיפים והפרת חוקי עבודה. לא עבר זמן רב, ופורץ המשבר הנוכחי. אני קצת חלוקה לגביו ואסביר למה.

 

ראשית, חבל שמארגני התמיכה במלצריות הן…שני גברים, אמנם שני בלוגרים חתיכים ושמאלנים מ"רשימות" (פרגנתי) אבל אנחנו מקבלים פה שוב את המודל של "הדובר", במקום נציגות אותנטית או לפחות נציגות נשית של אקס מלצריות או משהו כזה.

 

שנית, מלצריות זה בדרך כלל שלב ביניים של הבורגנות בין החיים בוילה של ההורים ובין הפרנסה המשובחת. זה בדרך כלל משהו שעושים בין הצבא לאוניברסיטה ורוב המלצרים והמלצריות שאני רואה הם לבנבנים למדי וניראים די מטופחים. זה לא אומר שלא מגיע להן הגנה, שלא יובן לא נכון. אלא שיש פה תחושה של "הבנות של השכנות של עופרה שטראוס" רומזות לה שנמאס מהעושק של הילדות, וצריך להעלות לבייביסיטר את השכר בכמה שקלים.

את זה למדתי מאירוע אחר של אותה עת. יש לי איזו חברה (היתה, בעצם) מאושיות הבורגנות התל אביבית. התפקיד שלי במערכת היחסים בינינו היתה ה"מוכיחה בזעם שמגזימה" והיא – על תקן "את מגזימה" בכל הקשור לעוולות החברתיות שאני עברתי אישית, וגם שמתרחשות בארץ. אין העשיר מבין את הרעב, וכך עלו היחסים שלנו על שרטון, לבסוף. אך בין לבין, היא הספיקה להתקשר אלי לשאול (אני, על תקן המומחית ל"עוולות") מה עושים אם הוטרדת מינית בעבודה. שאלתי אותה מה קרה, והיא הטעימה סוד, שאחת מחברותיה הבורגניות מאד, קיבלה הלם לשמוע יום אחד מבתה הצעירה והיפה, שבמקום עבודתה, בבית קפה יוקרתי במרכז תל אביב, היא עברה הטרדה מינית קשה, לא בדיוק זה, אלא התעללות מינית ממושכת וקשה מאד על ידי הממונה הבכיר ממנה. עכשיו, היא לא יודעת מה לעשות. ניסיתי לנחש מי זו ה"חברה" (יש שם די הרבה שעונות על התיאור) ונידמה לי שהבנתי, זו אשה זחוחה, כוחנית, בורגנית לעילא שתמיד זלזלה מאד בכל טענה על עוולות במיוחד על פמיניסטיות המיללות על אונס וכולי. אמרתי לחברתי (בדימוס) שאני לא מוכנה לעזור, ושאולי הגברת הזו, שחשבה ש"לה ולבנותיה המוגנות" לא יקרה כלום, תתעורר, ויפה שעה אחת קודם.

 

מזה הבנתי גם שהמקצוע המועדף על בנות הבורגנות התל אביבית, בשנים הראשונות אחרי צבא או תיכון, זה מילצור בבתי קפה בסגנון קופי טו גו. לא בדיוק המעמד המנוצל אלא סידור תעסוקה בין חברים.

 

לבסוף, אספקט נשי נוסף. ההתמקדות בעופרה שטראוס. דעתי על הנ"ל לא ממש טובה, היא תמיד נראתה לי כמו בובת חרסינה שאבא שלה שלח אותה להתחתן עם הבן של צ'יץ' (עוד מלוקק) כדי לשפר את המצב העסקי של הממלכה. זה לא בדיוק כוס הקפה טו גו שלי, אך היא גם במידת מה נוחה יותר למתקפה בתור אישה, וכאשר ברור שהיא לא לגמרי בשליטה על העניינים אלא פועלת בשירות הפטריארכיה. זה לא פוטר אותה כמובן, וכמו שאמרתי, החברות שלה מרמת אביב כניראה רוצות שהיא תתייחס לבנות שלהן יפה יותר, אבל זה ניראה שוב כמו המקריות הזו, שנשים הן הכתובת דוקא, למרות שהן לא בדיוק הרוב בקרב בעלי ההון המנצלים. שרי אריסון, שטראוס וכולי, אולי באמת צריכות לדעת טוב יותר ואנחנו רשאים לצפות מהן יותר, אך מסתבר בסוף שבתוך המיליה שלהן, הן גם כן לא בדיוק "שוות". שרי אריסון ובעלה השובב (מה ? לא יכלה למצוא משהו יותר טוב ? הרי הוא ניראה כמו עונש שהיא בחרה לעצמה כדי לשמר את מעמדה הנחות כאשה המקבלת מכות בטוסיק מאבא), וגם עופרה שטראוס החנוטה בארוחות הערב של זיוה להט, זה לא בדיוק האשה המשוחררת.

 

מעבר לזה, צריך לקעקע את תביעת הדיבה המגעילה הזו, למען יראו וייראו. אי אפשר לסמוך גם על בתי המשפט שישכילו לחסום את התביעה על הסף עם הוצאות עתק לדוגמא, בתור עקיפה של זכות המאבק של עובדים.   ויפה שעה אחת קודם.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורן  On 02/11/2007 at 19:11

    (השאלה בכותרת והטוקבק מתייחסים לזכר ונקבה כאחד/ת)

    הקיפוח והעושק כבר לא נוגע לצבע עור או ארץ מוצא (אפילו לא ארץ המוצא של ההורים).

    כל קבוצה, גם כזו שקיבלה נקודת פתיחה טובה, רשאית למחות על עושק.

    המלצריות והמלצרים עושים בשכל ובצדק שהם מוחים על פשע נתעב שמבוצע כלפיהם ואין שום מחקר אנתרופולוגי / סוציולוגי שיכול לסובב את המחאה כך שיראה, אפילו לא לרגע, שהיא לא מוצדקת.

  • איריס  On 02/11/2007 at 19:22

    שהמחאה לא צודקת. להיפך. גם לבנות עשירים מגיע שכר הוגן. אלה הרהורים והגיגים אישיים מטבעם על סדרי העדיפויות של המחאה.

    כאשר כתבתי "לבנבנים" לא התכוונתי לצבע העור ואף לא למוצא אלא למעמד סוציואקונומי גבוה.
    הנה, הבהרה ממש
    שכן, אין לבנה ממני בכל המזרח התיכון, וגאה על כך

  • טלי  On 02/11/2007 at 20:02

    מה את אומרת כאן. יש כאן קצת סלט וזה נשמע בעיקר כמו פיסות רכילות ומידע "פנימי" מפה ומשם ובסופו של דבר שום דבר לא ממש רלבנטי. וגם לא הבנתי למה החלטת ש"מארגני התמיכה" (מה זה מארגני התמיכה?) הם שני בלוגרים מרשימות. היוזמה היא של כמה מלצריות והן זוכות לתמיכה בכל מיני אתרים, בין היתר גם ברשימות.
    הייתי שמחה דווקא אם היית מסבירה להדיוטות כמוני למה תביעת הדיבה היא לא רק אקט בריוני,מכוער ומטומטם אלא גם מופרך מבחינה חוקית (אם הבנתי אותך נכון).
    אשר לעצם נושא הסכסוך – גניבת הטיפים ע"י המעביד (בשני המקרים) – חשבתי שתכתבי משהו על עצם הבעייתיות של טיפים, ועל כך שצריך בכלל לבטל את כל מוסד הטיפ ופשוט לאלץ את המעסיקים לשלם משכורת נורמלית למלצרים. וזה נכון. ונכון גם שסטודנטים מעדיפים למלצר, אפילו במקומות בהם הם לא מקבלים משכורת בכלל, אלא רק טיפים, כי בד"כ מרויחים כך בכל זאת יותר משכר מינימום לשעה. אבל עד שהטיפ יהיה כלול במחיר המנה ו/או – מה שעדיף – שהמעסיקים יאולצו לממן בעצמם את עבודת המלצרים, צריך לתת להם טיפים הגונים והוגנים כתמריץ לשירות טוב וצריך להגן עליהם כשהמעסיק גונב מהם את הטיפים האלה.

  • איריס  On 02/11/2007 at 21:19

    שורה תחתונה. גם לי מותר

    לגבי ההתארגנות, לא יודעת במה מדובר זה אימייל שקיבלתי לגבי איזה מופע משוררים לטובת המלצריות. אין לי מושג אם זה בשיתופן או לא.
    צרם לי שזה שני גברים. לא יודעת אם צרם זו המילה, אפילו. בלט. זה הרי כל כך סכסוך נשי, ואומרים גם :מלצריות ברבים כי זה הרוב המכריע, ואיך שוב ערב השירה מתארגן על ידי שני גברים שלדעתי לא מלצרו אי פעם. מה, חסר משוררות שהן מלצריות או ברמניות ? תנו לחיות להתבטא בעצמן, משהו כזה.

    אין לי עמדה לגבי טיפים, זה כל כך רחוק ממני, הן הישיבה במסעדות (אין כסף לאוכל) והן מילצור, אחת העבודות היחידות שלא עסקתי בהן אי פעם מחמת ידיים שמאליות. אני משערת שיש לשמוע את עמדת העובדים ולקבל אותה וזהו. הם אלה שיודעים איך זה צריך להיות. יש "טיפ" בכל העולם, זה מין נוהג לא חשבתי עליו, אני משערת שזה באמת צריך להיתוסף על משכורת רגילה וטובה, כמשהו שבין הלקוח המרוצה ובין המלצר הספציפי ששירת אותו. אבל ממה שהבנתי מהשתתפותי הכפויה במרד המלצרים בכפר תבור, יש בזה מורכבויות עמוקות שנשגבות מבינתי.
    מה שהבנתי מהעובדים זה "בעל הבית הוא קיבוצניק חרא" ועם זה יכולתי להזדהות פחות או יותר.

    באשר לנושא המשפטי, אני לא מעודכנת, אבל בזמני, במלוך הטורקים או משהו כזה, היו כמה הגנות בדיני הנזיקין על שובתים וסכסוך עבודה. זה אומר שאי אפשר לפרק סכסוך עבודה לגורמים ולהתחיל לתבוע. זה היה אמנם בקשר לנזקים הנגרמים מסכסוך עבודה כמו השבתת מפעל וכולי. אבל העקרון לדעתי חל. כמו כן, בדיני לשון הרע יש כמובן הגנה על מידע שמעביד מעביר על עובד (נניח המלצות רעות) זה נקרא דיווח כשר ומוגן. אני הייתי מפרשת אותו דבר במקרה ההפוך.
    מחר יתבעו דיבה על פלאקאטים בהפגנות פוליטיות לאן נגיע ?
    אמרתי גם את דעתי, שאי אפשר לסמוך היום על בתי המשפט שיפסקו לפי החוק, הם פועלים של בעלי ההון. לכן, צריך לעשות בלאגן, ואני תומכת בבלגן הזה. בתי משפט ומשטרה מגינים היום על אטנטות ולא על בני אדם. בטח קראת את ארונדהטי רוי היום, צריך להתייחס לבתי המשפט באותה צורה שהיא מדברת עליהם.

    אולי הרגשת נימה קצת מרוחקת ממאבקם הצודק של המקופחים הללו, אני בתור שפחת מין ושפן ניסוי של המדינה, שלא רק שלא שילמו לה אלא שגם מתנכלים ומשתיקים ומונעים תעסוקה, לא יכולה ממש לנער את שק הדמעות שלי במקרה זה.. לעומת למשל כפר שלם או מקרים שעושקים את הדלים.
    הדברים קשורים, ואני מסכימה שהמאבק הזה יכול להתפתח וכולי, מכירה את התיאולוגיה, אבל לא מאמינה שזה מה שיקרה. בארץ מגינים על זכויות של עובדי תע"ש לזהם, של מאבטחים להתנכל, ושל בנות של עשירים לקבל טיפים. סליחה על היובשנות החומצתית. לא ראיתי דמעות נשפכות על הרעב שאני סובלת, ואני לא סטודנטית כבר מזמן.

  • איריס  On 02/11/2007 at 21:25

    כניראה נדבקתי בניהיליזם

  • מירי  On 02/11/2007 at 23:09

    על פי מה ששמעתי וקראתי, יוזמ המאבק ומנהיגתו היא סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה, שעובדת כמלצרית במישרה מלאה, כדי להתקיים ולא כדי לממן פיצ'יפקעס שלא נעים לקחת מההורים. מה עם תחקיר מינימלי לפני צקצוק?

  • איריס  On 02/11/2007 at 23:19

    כלל לא מפתיע, כיון שהיא צריכה את הכסף למחייתה והשאר יכולים ללכת לאמאבא.
    השאלה היא כמה כמוה יש במגזר המילצור. בישראל, בניגוד לאירופה למשל, עבודת מלצרות היא לא מקצוע קבוע ומכובד, וגם המעבידים רוצים להחליף את הפרגיות כל שנה כדי שיהיו צעירות. יצא מן נוהג כזה בישראל שזו עבודה זמנית של צעירות ממעמד בינוני ומעלה. אינני יודעת אפילו למה. אבל שמתי לב למשל בבית הקפה השכונתי ביפו, שקצב התחלופה הוא כזה, שלמעשה בעלי בית הקפה כלל לא מסירים את שלט "דרושים" ובאמת לא מספיקים להתרגל לפרצוף של אחת, והיא כבר פרחה לה לטובת אחרת. ברור שזה תוצאה של ניצול אבל גם נוהג כזה. בעיני זה חבל, כיון שמילצור טוב הוא מקצוע של ממש, ולא "אירוח" או תצוגת אופנה של חתיכות. לכן ניסיתי קצת להדגיש את הצד הנשי- פמיניסטי אבל כניראה זה לא הבון טון בקשר למאבק הזה.
    קשה לי תמיד להבין את רזי הקודים של ה"נאורים" מתי בוחרים להצטרף למאבק ומתי לא. אני השנה לא מוצאת עצמי מזדהה עם מאבק המורים, המרצים, המלצריות והמאבטחים וגם עובדי תע"ש שהתנגדו להפרטה או עובדי חברת חשמל. אי אפשר למצוא מגזר שאינו שנוי במחלוקת ? אלה עובדים שאמנם נדפקו, וליבי איתם, אבל הם בעצמם גם חלק מהבעיה שגרמה לדפיקה שלהם. המורים הם כקולקטיב דבר די נתעב בעיני בהחנקת הילדים, בהסכמה לייצג את הממסד ולדברר מערכת ערכים רקובה, וכך המרצים, וכל שאר מי שמניתי. המלצריות זה פרווה, בסדר, אבל לא סמל המצוקה.
    נגע לליבי המאבק בתאגיד הנורא שהוא בעלי הרשת, וטוב שכך, ונגד אלה כל מלחמה כשרה.
    —-
    ההיררכיה של הסבל היא אכן בעייתית בישראל, כל כך הרבה סובלים ומתחרים על שתי הדמעות הסמליות של הציבור. אני שומרת את שלי למקרים שבהם אין לי קונפליקט

  • איריס  On 02/11/2007 at 23:24

    דברי על עופרה שטראוס לא נועדו להגן עליה מזעם ההמון הקדוש, אלא להעמיד אותה בפרופרציה כ"מלצרית" של האדונים שהיא שירתה ומשרתת, והטלת ספק באוטונומיה שלה. נידמה לי שזה לא מחמיא לה, היא משדרת או מנסה לשדר דמות של אשה אסרטיבית ומצליחה. אני מוכנה להתחלף עם הכסף שלה בכל רגע, אבל נידמה לי שהתודעה שלה די מוגבלת. ולכן, יש משהו עמום במאבק הזה, כולל הסיפור שלה. _כמו גם שרי אריסון שעם כל המיליארדים והדרך אל האושר והאור נשואה לאדם שהטריד נשים בזמן שהוא נשוי לה. נשמע כמו הרס עצמי ולא פיסת רכילות. אני רואה פה את "מעמד האשה" כמוסתר בכל המאבק הזה, ומאד נוכח בו. המילצור כעבודה שיש בה יותר משמץ פיתוי (או כך זה ניראה במקומות מסויימים, כמו ניסיון לנצל את היופי של הבנות לא רק את העבודה) ויש גם שיתוף פעולה של ה"נאורים" עם הכיסוי של המהות. זה רק אני רואה ? שיהיה

  • מירי  On 02/11/2007 at 23:58

    לא, לא. את צודקת. יש כאן נקודה חשובה למחשבה.
    וטוב שהעלית אותה, וגם התוספות שהוספת מאירות עיניים – רק הערתי ספציפית לגבי נושאת הדגל, ששונה מהסטראוטיפ המתפנק של המלצרית המצויה.

    הבעייתיות בטיפוסים מובילי מאבקים דוגמת רן ארז למשל היא שהם נגועים פוליטית, ולכן הציבור לא מאמין להם, גם אם חלק לא קטן מטיעוניהם הם טיעונים שראויים להתייחסות. אותה מלצרית שומרת על נקיון תדמיתי ולכן קל להזדהות איתה ריגשית, אין לזלזל בהזדהות ריגשית עם מאבק לזכויות.

  • טלי  On 03/11/2007 at 02:26

    איריס, את צודקת כמובן בעניין האלמנט הפתייני שבמלצרות שמנציח אלמנטים פטריארכליים דכאניים וכו' וכו', ובאופן כללי אני אוהבת את העמדה שלך, היא תמיד אמיצה ולא "נחמדה". גם עניין שתי הדמעות הסמליות הוא נכון, אני פשוט לא חושבת שצריך לעמעם או להמעיט מחשיבותו של מאבק אחד כדי לפנות מקום לאחר. זה סתם מחליש, ולא עוזר למאבקים האחרים. כך נדמה לי לפחות. הכל חשוב (או לא חשוב), כלומר כל דבר חשוב לגופו ובהקשרו. ואם אני ברגע מסוים בוחרת לשפוך את תסכולי וחמתי על התנהלותו של ציפר [סתם דוגמא היפותטית] זה אומר שהמאבקים האחרים לא חשובים לי, או – חמור מזה – שהאנרגיה שאני משקיעה באפיק הזה
    פוגעת במאבקים אחרים? הייתי רוצה להאמין שלא.

  • איריס  On 03/11/2007 at 08:06

    לגברת -כניראה, שכתבה בארס. תגובות מהסוג הזה נמחקות. אשיב לך רק למה שאולי רצית להגיד בצורה מנומסת. לא, לא הפגנתי אטימות כלפי האשה הזו, יש לה משאבים למצוא עזרה במקום אחר היא התכוונה לנצל אותי.
    שנית, כמוך, היא פנתה באנונימיות דרך מישהו אחר, ואפילו לא רצתה להזדהות. זו פחדנות ומכל מקום אי אפשר לסייע ככה.
    לבסוף, לא לכל אחד אני צריכה לעזור אני לא אלוהים ולא עובדת סוציאלית, כפי שאני לא חייבת לפרסם את התגובות של אנשים כמוך. זה מקום פרטי ואני אדם פרטי את הלחי השניה הגיש ישו, ואני לא מהקבוצה שלו

  • tali_le  On 03/11/2007 at 08:29

    איריס,
    ראוי לציין קודם כל שאת כותבת ואומרת דברי חוכמה וכיף לי לקרוא את הבלוג שלך

    ועכשיו לעניין
    אין מאבק שאין בו קונפליקט. בבואי להפגנות בשטחים אני נחרדת מהדיכוי המיני ששורר שם ותוהה האם אלו אנשים וזוהי דרך חיים שאני רוצה להיאבק למענה וכאשר אני מפגינה למען זכויות המרצים אני חושבת בו זמנית על כך שהם מדברים על זחילת שכר בזמן שעובדים רבים מקווים לקבל את המינימום המגיע להם עבור שעות העבודה המרובות שהם עובדים

    הפתרון בעיניי הוא לראות לאן הולך המאבק ומה הוא מנה באמת לשנות
    מאבקי העובדים שמתרוממים להם בכל פינה השנה הם אות ומופת לחברה שלנו, כי מדובר במאבקי עובדים שמנותקים מההסתדרות המושחתת, כי מדובר במאבקים של צעירים בורגנים יחסית שיכולים ללמד משהו גם קבוצות עובדים אחרות יותר וגם להחזיר את האיום לאמירה של שביתה ומאבק עובדים וגם כי פשוט מדובר בסוג של התעוררות פוליטית מדור צעירים תלאביבי שנראה היה כי הצליח להשתלב בעולם הבורגנות בלי כלל להסתכל מקרוב על עוולות החברה שהם חיים בתוכה
    כך גם מאבק הסטודנטים , המורים והמרצים הם יותר מאשר מאבקים על הזכות למכור בכסף כישורי קצרנות ושינון, הם מאבק על אופיו של החינוך בחברה שלנו, החשיבות שלו, המוכנות להשקיע בו וכל אלה אמירות שיתמכו בהן גם השמרנים הגדולים ביותר וגם הרדיקלים ומאמיני החינוך החופשי למיניו וסוגיו

    בקיצור, התארגנויות פוליטיות הן דבר מבורך ואני מציעה לכל מי שרק מתפלסף על מה שקורה בקופי טו גו ללכת לדבר עם האנשים המצוינים שמחזיקים שם את השביתה, זה בהחלט ילמד את כולנו משהו.
    טלי לרנר

  • איריס  On 03/11/2007 at 08:49

    שלום, וקודם כל תודה.

    בגדול אני מסכימה איתך, ואני גם נתתי את משל החברה של החברה להראות שהבורגנים כניראה הבינו שהם לא מחוסנים מגן החיות שהם יצרו במו ידיהם. ומה שאת אומרת, מזה תצא התקווה לשינוי כי להם יש כוח גם להתארגן ולשנות ולהצית את ההתחלה של השינוי הכולל שאנו מייחלים לו. אמן ואמן, אך ממרום גילי המופלג הרשי לי גם להביע כמה הסתייגויות שיגנו על התמימים בינינו או התמימות בעיקר.
    מה שתיארת לגבי השטחים הוא חשוב. אני באמת חושבת שצריך לדון בגלוי בקונפליקט שלך האם לתמוך בצורת חיים שבאופן ישיר ובוטה שמה אותך במעמד גרוע במיוחד. אבל, זו שאלה משנית במאבק לגבי זכותו של אחר כלשהו, כיון שאת ממילא לא נדרשת וגם לא יכולה לשנות את הערכים של תושבי השטחים ביחס לנשותיהם. מה שרציתי שתגעי בו הוא האפליה שיש בתוך הקבוצה המפגינה שאליה הצטרפת. שם זו חובתך לבחון למי ולמה את מצטרפת כי זו החברה שלך, ומעשיך בהקשר זה יש להם השפעה ממשית. העליתי באופן לא פופולארי את שני הבלוגרים שחתומים על הקריאה לאירוע השירה, וזה באמת לא פופולארי, אבל זה למעשה הדבר האפקטיבי היחיד בכל הפוסט הזה. זו כביכול הקבוצה שלי, בו נעיר איזו הערה רגישה ותקיפה, כי רק פה יש לנו אולי קצת כוח. ובוא נבדוק איתם גם את המניעים להגן על המלצריות דוקא, איזו דה קונסטרוקציה בריאה לפטריארכליות העולה מזה, ואולי לשמץ של תשוקה נסתרת. אני לא עובדת הסתדרות ולא פוליטיקאית אלא הגיגנית בגרוש (כי לא משלמים לי) ומכורסתי זה מה שאני יכולה להגיד ולתרום.
    —–רק שימו לב זה כל מה שאמרתי. כי כמו שהמאבק הזה יכול להיות מכריע נגד המעסיקים בישראל הוא גם יקבע את פני השמאל המפגין והמשורר לעשורים הקרובים.

    באשר למורים, אספר לך משהו. (סליחה על אורך הטוקבקים שלי, אבל זה מחליף שיחה, בעידן הניכור). לפני כמעט עשר שנים הועסקתי על ידי מט"ח בהשתלמויות מורים לאזרחות שאמורים להעביר איזו תוכנית "דמוקרטיה" לתלמידי חט"ב. לתדהמתי, ומאחר שאני אדם מכיל (מידי) מה שפרץ מהמורים היה תסכול מר ונורא על אין האונות שלהם כלפי המערכות, כלומר במקום שיעור באזרחות קיבלתי אסיפת ועד מאולתרת ושאלות מפה עד הודעה חדשה על זכויותיהם, ואיך להתגונן משפטית (הכה את המומחה בחינם). החלטתי מייד לשנות את הסדנא, ומכאן ואילך בכל המפגשים דנו ב"העצמת המורים" כדרך להוראה, כלומר, שאי אפשר ללמד תלמידים אזרחות פעילה אם המורה שמלמד את זה הוא אסקופה נרמסת, ועוד לעיניהם של התלמידים. זה היה שיעור מעניין לי, והעברתי אגב את המסקנות הלאה. הייתי מאד מבוקשת כמובן בין המורים 🙂 אבל לא זו הנקודה. אני חשבתי כבר אז שצריך טיפול עומק במורים ובמה שהם מרגישים שזה היה כמו חומר נפץ.

    אלא מאי ? אם תקחי את מערכת החינוך בגדול והמורים, למי מאיתנו הרדיקלים החופשיים אין טראומות איומות מבית הספר ? המורים הם אוסף קצקעס מתחסדות שמשרתות את הסיסטם שרומס אותן. אי אפשר גם לטייח את זה. ואני לא אעשה להם את החיים קלים. אני בספק רב אם הגוורדיה הנוכחית יכולה להביא תועלת ולחשוב עליהן עם משכורות עתק עושה לי צמרמורת. אני בעד שינוי מערכת החינוך, כפי שציינת, והעם דורש חינוך אחר לילדים, אך לא אכנס כאן לאינטרס המערכתי הנוגד של המדינה לייצר דבילים (כדי לשרת את מכונת עסקי המלחמה) חוששני שהשינוי מן הסוג שאת ואני חפצות בו אינו מאחורי הדלת.
    כאקטיביסטית אני תומכת, כהוגה דעות, הרשי לי גם לסייג ולהתייחס לעומק הדברים. אני לא אקבע לכם אם המאבקים יצליחו, ממילא אני בכורסא שלי אבל יכולה אולי לתרום קצת לשיח, עאלק.

    במיוחד בנושא הפמיניסטי שאני רואה רפיסות מחשבה מצד נשים שהן בדרך כלל נבונות.
    אסור לוותר לקולגות, זה הרעיון. ואפילו לא בפסיק, ואפילו לא אם הם נורא נחמדים ועוזרים למלצריות למלצר בחינניות עם טיפים משודרגים.

  • איריס  On 03/11/2007 at 09:00

    למען הדיוק הנוסף. באותן סדנאות השתלמות למורים העליתי גם בפניהן את התהיה מדוע אני מקבלת הון (יחסית, קיבלתי הרבה כסף) להעביר להן השתלמות, ולמה הם לא דורשים שבור השומן הזה שנקרא "השתלמויות מורים" יבוטל והכסף יועבר למאגר הכללי למשכורות או במישרין אליהן, כלומר שהם יקבלו את הכסף בצורת תוויות ויוכלו להוציא אותו על מה שהן רוצות שיעשיר אותן. זה היה מין חגיגת שחיתות בזמנו, כל מקורב קיבל חוזים שמנים מאד לייצר השתלמויות וחילקו כספים. נידמה לי שזה קצת צומצם עכשיו והועבר לרשות אחת בתוך משרד החינוך ולא לקבלני משנה. בכל מקרה, נתתי להן כלי מעשי,אבל ראיתי גם את מגבלותיהן, הן ממשיכות ללכת ל"השתלמויות" לשתות קפה ולקטר, ולא מבינות ששיתוף פעולה עם זה הוא לרועץ. שלא יבואו בכלל או משהו כזה. או שיבררו כמה כסף קיבל הקבלן שמעביר להן את ההשתלמות, ויעיפו מכתב למעלה. זה לא עלה על דעתן, והן אמורות ללמד אזרחות את הילדים. בכל מקרה, עזר להם לשמוע "העצמה" ממני כי הן באמת לא ידעו המון דברים בסיסיים על מבנה המערכת ולמי הן יכולות להתלונן וכולי.
    הנה עוד אנומליה, למה בראש ועד המורים לא עומדת אשה ?

  • ל.ש.  On 03/11/2007 at 09:37

    לעניין ההגדרה "סכסוך נשי" : עוה"ד של הנהלת "קפי טו גו" היא עוה"ד סיגל פעיל. (ואם עפרה שטראוס היא כלי בשירות הפטריארכיה, מה זה אומר על סיגל פעיל?)

    גיגול קצר ברשת מעלה פעילות ציבורית (חברת מועצת עת"א מטעם דור שלם, פעילות למעו חוקה וכו'..) ייצוג ארגוני עובדים (מורים, אלו ששובתים ממש עכשיו..) – לכאורה ה"חומר הנכון"…
    כמה כיף לדעת שעוה"ד המייצג את עסקך הוא "מלח הארץ" "ליברלי" ונאור" כשבעצם זוהי כסות תדמיתית מושלמת…
    (הציבור אמור להבין כי אם עו"ד פעיל מייצגת את ההנהלה/בעלים אזי בודאי העובדים הם אלו שצריכים להוכיח שאינם עושי צרות וכפויי "טובה" מקצועיים…

  • איריס  On 03/11/2007 at 09:44

    שמעתי על העורכת דין הזה דברי "שבח" באתר העוקץ. השם לא מוכר לי, אבל התופעה מוכרת, האופורטוניזם של הנאורים מסוגה. שוב, הייתי אומרת על זה כמה דברים. ראשית, זה פניו של השמאל הישראלי גם בעבר. שתיים, יש גם עורכי דין גברים שעשו כך ועדיין עושים, והם מקבלים הנחות גם באתר העוקץ וגם בכלל. את התופעה צריך לגנות ואת הנוהל האובדני בישראל לקדם את מי שעומד לתקוע סכין בגב כי הוא ניראה מאד "מצליח" ומבטיח. זה היה שגרתי גם בזמני ועד היום נשאר, הסרוויליות לכוחניות נטו, גם אם סופו של הרומאן ידוע מראש. לדעתי זה נושא מרתק, אפילו יותר מהמלצריות.
    בקיצור כל המאבק הזה הוא – נשים המנצלות בחורות צעירות קודם כל כדי לפתות קליינטים זכרים לבוא לעסק שלהן, ואחרי כן לא לשלם להן. כמובן, יגיעו הג'נטלמנים ויפסיקו את המהומה בלול התרנגולות.
    איזו חרפה
    או אולי מחזה משעשע.

  • הגר שקד  On 03/11/2007 at 11:01

    מארגני התמיכה במלצרי "קופי טו גו" אינם החבר'ה מרשימות, אלא שני אנשים יקרים שפועלים ללא לאות לשיפור תנאי העובדים בישראל:
    ליאת יקיר – http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=elections
    ושי כהן – http://cafe.themarker.com/view.php?u=82430
    הטענה שהמלצרים הם סתם "ילדים מפונקים" מקטינה מחשיבות המאבק, גורמת עוול למאות מלצרים שעצמאותם והמשך לימודיהם תלויים בעבודת מלצרות, ונזק עקיף לעשרות אלפי העובדים במשק שזכויותיהם נרמסות.

    כדי להבין במה מדובר, מומלץ לקרוא את ההתכתבויות (והשקרים/חצאי האמיתות) עם מנכלית "קופי טו גו" בבלוג של נדב פרץ – http://nadav.blogdebate.org/
    וגם בבלוג מלצריות "קופי טו גו" – http://www.gocoffeego.blogspot.com/

  • איריס  On 03/11/2007 at 11:13

    תודה.
    מאחר שיש כאן בילבול קבוע, להלן ההתארגנות שאני מדברת עליה

    ביום ראשון הקרוב, ב16:30 אנחנו מארגנים אחהצון שירה ומוזיקה לתמיכה ואחווה עם מלצריות קופי טו גו (עלית) השובתות בסניף האוניברסיטה

    מאחורי אירוע גרילה תרבות עומדים כתבי העת מעין, הכיוון מזרח ודקה, הוצאת פלונית וחנות השירה פואמה. כולכם מוזמנים להגיע למחות לקרוא ולשמוע שירה ומוזיקה.

    כדי לשבור את השובתות, הנהלת בית הקפה תבעה את המלצריות מנהיגות המאבק בחצי מיליון שקל חדש. זו הזדמנות להראות למלצריות האמיצות האלה שיש ציבור גדול מאחוריהן. ולהראות לבריוני עלית שבני אדם זה לא קפה נמס.

    בינתיים נתנו את הסכמתם לקרוא (הרשימה מתעדכנת כל הזמן):

    אפרת מישורי
    הגר רוה
    אביה בן דוד
    שלי חן
    נטלי ברוך
    שלמה קראוס
    מעין שטרנפלד
    אהרן שבתאי
    ואן נויין
    נמרוד קמר
    מרחב ישורון
    רועי צ'יקי ארד
    מתי שמואלוף
    נוית בראל
    אמיר נעמן
    אבי עובדיה
    ליז חן
    דניאל עוז
    רוני הירש
    בעז יניב
    אסנת סקובלינסקי
    חן שרעבי שוקר

    מוזיקה:
    יובל בן עמי
    א.ב דן

    הבמה פתוחה והשירים קצרים

    פרטים על השביתה בבלוג השביתה:
    http://gocoffeego.blogspot.com/

    שלכן באחווה,
    מתי שמואלוף ורועי צ'יקי ארד

  • איריס  On 03/11/2007 at 11:18

    שלא התייחסתי למארגני המחאה אלא למארגני האימייל שאני קיבלתי לדואל שלי.

    תיקון קטן לדבריך החוצבים הגר. דברי אינם פוגעים במאבק המלצריות, נא לא להתחיל פה משטר ז'דנוביסטי מתלמד. מי שפוגע במלצריות זה המעסיק שלהן. להיפך הבעתי תמיכה עקיפה בכך שהסתבכתי כבר עם היחצנים של שטראוס וגם כמה חברות מתל אביב שבטוחות שהן מושא המאמר.

    כדאי קצת לצאת ממשטר הצופים והגדנע, אני גם לא חייבת לך ולא למלצריות האלה שום דבר, וההיפך.

  • הגר שקד  On 03/11/2007 at 11:32

    את יודעת, אלה עם החולצה הכחולה (שעולה על כל העדיים) והשרוך האדום…

  • איריס  On 03/11/2007 at 11:33

    ברמה פמיניסטית יש פה שמץ של מצב כזה. נשים מבוססים ובוגרות מנצלות צעירות גם על בסיס המיניות שלהן (היופי והנעורים) ובהסכמת האמהות של אותן בנות נחמדות, למרבה הצער. הצעתי שאולי גם אותן מעסיקות "רעות" הן קצת קורבן לאותה דינמיקה פטריארכלית , בתוך המיליה שלהן, של בעלי ההון והעשירים. שכן, פטריארכליות היא בדרך כלל חוצת מעמדות (בסייגים). תהיתי אם לפי התסריט, יהיו אלה הגברים (שעבורם מראש הופק התיאטרון) יופיע עכשיו על תקן המושיעים הגנטלמנים של הנערות מידי המכשפות הזקנות והעשירות, או החזקות.
    נכון, זה לא בדיוק הטקסט השגרתי, אני מעלה פה נושאים לדיון פנימי. אוקיי ? פנימי..
    תהיתי גם אם הסלחנות לבוגדנות של עורכי דין אושיות השמאל בעבר הלא רחוק (בקשר, כמובן, לזכויות נשים) לא חרשה את הדרך לבוגדנות המיוחסת לעורכת הדין סיגל. ובאמת, למה איפה ואיפה ? למה לה אסור לעשות מה שעשו בכירים ממנה באותו שמאל ? סוף מעשה במחשבה תחילה.
    ואם זה "עובר" אצל אחד, ברור שתבוא איזו סיגל שאפתנית ותחיל על עצמה אותם ערכים.
    בשני המקרים, נדפק הקייס הפמיניסטי כמובן.
    זו הערה המיועדת בעיקר לטלי, כי ניראה לי שהיא מבינה מה שאני אומרת,

  • איריס  On 03/11/2007 at 11:37

    אחלה, אוהבת את התנועה הזו, עובד ולומד, מה יותר טוב. אז אני איתך. רק הסברתי קצת את אופיו של הבלוג, שהוא בימה פרטית למדי בה אני מתכתבת עם עצמי בעיקר על מחשבות כפירה. אני לא מתכוונת לעמוד לדום כאשר התותחים יורים, גם אם אלה תותחים שאני מחבבת.
    זה משום שמה לעשות ? אני לא מקבלת משכורת

  • הגר שקד  On 03/11/2007 at 11:53

    פרטי וציבורי הם מושגים לגמרי לא מוחלטים כשמדובר בבלוג או אתר אישי. מצד אחד, זהו השטח שלך וזכותך לעשות בו כרצונך. מצד שני, אם היית רוצה להגג בינך לבינך הרי היית כותבת ביומן הנעול מעיני זרים.

    אני לא כותבת כדי לשכנע את המשוכנעים, ולכן מבחינתי הדיון בתגובות הוא החלק החשוב בבלוג. יש אחרים המסתפקים בכתיבה ונועלים את האפשרות להגיב. אבל אי אפשר ללכת בין הטיפות, ותשובותיך התוקפניות רק מרחיקות את אלה שאכפת להם מספיק (כי למי שלא אכפת ממילא לא טורח להגיב). לא חבל?

  • איריס  On 03/11/2007 at 12:09

    כן, זה נושא מעניין עד כמה הבלוג הוא פרטי ועד כמה ציבורי, זה מופיע גם בדיני לשון הרע ועוד כמה שדות משפטיים. אני מתכוונת לכך שאין לי שום חשק למצוא שאני מפרסמת בעצמי בשטח שלי, תגובות שמעליבות אותי. יש גבול למזוכיזם לא ?
    רוב הבלוגים הרציניים עברו בהדרגה לנעילת תגובות או לסינון מסיבי, כמו יואב קרני המחייב זיהוי מלא או קורינה שכיסחה כל מי שעצבן אותה ויצרה מעטפת של זהירות כך שמעטים המגיבים אצלה וזה רק מי ששקל מילה.
    אני בעד שוק חופשי באופן כללי, לא על חשבוני.
    היו כאן כמה מגיבים חוצפנים שמוציאים את התסכולים שלהם על העץ הלא נכון כיון שאין להם אומץ להגיד רבע מזה לעפרה שטראוס או אפילו לסיגל פעיל כי הם עושים חשבון של כוח.
    יתכן שאני טועה בענק, יתכן שאני כותבת שטויות. יש כמה אפשרויות אחת לא לקרוא. שתיים להגיב בנימוס. שלוש להגיב בבלוג שלך כרצונך.
    אין אפשרות רביעית לסתום לי את הפה במגרש שלי.
    —-
    אנשים שאיכפת להם זה יפה, אבל אם אני דורשת גם רמת אינטליגנטיה מסויימת כרף כניסה, מה לעשות, פה אני קובעת. לא מטריד אותי כל כך השתלחויות, גם אני לא צמחונית, אבל השתלחות של מטומטמים קשה עלי.
    "אנשים שאיכפת להם" זה גם סיגל פעיל עד אתמול ? ואפילו עפרה שטראוס יקירת כנס מעלה עד שלשום ?
    אני לא מתרגשת מזה ולא עומדת לדום.
    זה שאיכפת למישהו מהמלצריות לא הופך אותו לחסין מביקורת.
    ואני גם פקפקתי קצת במניעי האיכפתיות הסלקטיווית של השמאל. האם לא ראינו מספיק דוגמאות ? האם אני צריכה להוכיח את זה עד הסיגל פעיל הבאה ?
    נו באמת…אפילו הנוער העובד כבר לא עובד בשיטות האלה..

  • הגר שקד  On 03/11/2007 at 12:42

    אנחנו נוטים לנכס לשמאל הישראלי את כל מי ששייך ל"מחנה השלום", ונוטים לשכוח את עמדותיו הכלכליות. מאיר פעיל, אבא של סיגל, היה איש שמאל אמיתי. סיגל ומרבית חבריה ל"דור שלום" חצו מזמן את הקווים, והפכו משרתיהם הנאמנים בבעלי ההון.
    תהליך דומה עברה הבורגנות הישראלית כולה, שבעבר הייתה חלק ממעמד הפועלים (או העובדים), אך הרצון להתקרב להון (מתוך מחשבה מוטעית שבעלי ההון יניחו להם להתקרב) הפכה את ילדיהם לעובדים שחורים ונטולי זכויות.
    וזו בדיוק הסיבה שצריך לדעתי לעודד את המאבק של דור העתיד של הבורגנות. התלות של החלשים במעסיקם לא מאפשרת להם לסכן את מקום עבודתם, גם אם המחיר הוא דריסת זכויותיהם. מי כן יכול? הדור הצעיר שיש לו גב כלכלי – זה שבניגוד להוריו מנצל את כוחו לשיפור מעמד העובדים, ולא רק כדי להשיג חוזה אישי שמן.

  • איריס  On 03/11/2007 at 14:01

    טוב, רציתי לאמר בעצם שעכשיו זה ניראה יותר כמו דיון רגוע.
    קודם כל אנחנו מסכימות כבר שזה דור העתיד של הבורגנות שאנו נקראים לתמוך בו. תיאורטית יכול להיות ששם בדיוק גדל/ה כרגע המנהיג שיביא למהפך המקווה. לא אמרתי שלא, ולא אמרתי לא לתמוך אמרתי שלו הייתי רואה שבין מארגני הקול קורא לערב שירה בעניין הזה, יש גם אחת או שתיים מלצריות משוררות, זה היה משכנע אותי יותר מכל ויכוח רעיוני.
    בינתיים יש לנו איטם בסגנון כתריאלבקה. הבת של מיכאל שטראוס והבת של מאיר פעיל, נכנסות בבנות של השכונה בצפון תל אביב, שהגזימו קצת במאבק להעלאת דמי הבייביסיטר שהן מקבלות מדודה עופרה העשירה. שזויה הצליחה לשדך לבן הלא מאד מבריק שלה, וזה החזיק יפה עד שעפרה רצתה גם להנות ולא רק לקדם עסקים ומצאה לה מישהו יותר עסיסי ופחות ייצוגי. אם זה לא כתריאלבקה, כולל ערב השירה של שמואלוף את ארד כן אני יודעת שהוא מב"ש אסלי, אז מה כן כתרילבקה ?

    זה גם על רקע הגילויים המסעירים שכמה בנות מהשכונה לא עלינו חורמנו על ידי שכירים אחרים והעניינים טויחו לא לפגוע בעייסק של הפוריץ. מדוע התמיהה ? הרי אם האמהות מצפון תל אביב יושבות בבית הקפה הן מבינות שעיקר ה"כישורים הנדרשים זה חזה יפה, אז למה הן מתפלאות שלפעמים מישהו גם בודק את החזה ?
    יש כאן אוסף של צביעות אשכנזית, כול הציקצוק על הבת של מאירק'ה פעיל.
    אבל כמובן זה אוי ווי צריך להמשיך עם הססמאות. בסדר. זה מאבק פועלים עקרוני חשוב שעליו יקום ויפול המשטר הישראלי.
    את יודעת מה, אולי..מה אני יודעת.
    אני רק הוספתי את "מידע הפנים" שלי כמו שאמרו לי פה בביקורתיות.

    בתור צעירה נלהבת מהמקום הנכון לדעתי (הנוער העובד) אני רק מציעה לך ללמוד מניסיון אחרים, לשמור על עצמך, על העיניים שלך, על החכמה שלך, ותמיד להיות ביקורתית, גם ובעיקר במקרים כאלה. גם בזמני חשבנו שזה מדינה ויש תנועות כאילו כמו בעולם, ומחאה, ואקדמיה ואידאולוגיה. אבל הסתבר אז שזה השטעטל, אותו השטעטל שעושה קצת קולות של משהו אחר, עאלק שיטתי וכמו אצל הגדולים בחו"ל.
    והכי חשוב בשטעטל זה להמשיך לרמות את הצעירים, ולתת להם הרגשה שהם "משנים" ו"פועלים למען הצדק" כל עוד זה לא מפריע להם לגמור את התואר ולמצוא חתן מהנדס ורצוי גם לגור באמריקה כמה שנים.

  • הגר שקד  On 03/11/2007 at 14:30

    יקירה, לדעתי אני צעירה פחות ממך. כרונולוגית, לפחות. מנטאלית, יש כאלה שאומרים שעדיין לא התבגרתי, אבל זה בסדר. בשביל זה יש לי בת בוגרת (בת 22) ואחראית, ואני בהחלט ממליצה לה להתעלם מניסיונם של אחרים בכל הקשור ליחסי עובד-מעביד בישראל בעשורים האחרונים.
    וכן, אני חושבת שצריך לעודד את הצעירים לשנות, ולא בשקרים אלא בעבודה קשה ובעקשנות. וזה עובד! בשנה האחרונה הצליחו מספר קבוצות של עובדי קבלן להתאגד ולהחזיר קצת כבוד לעובדים בישראל. ראי למשל אצל יואב לוי, יו"ר איגוד המאבטחים של בי"ח קפלן: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6771&blogcode=7626563

  • איריס  On 03/11/2007 at 16:35

    טוב, סחתיין. אמא טובה

  • איריס  On 03/11/2007 at 16:37

    בדיוק רציתי להוסיף לסיפורי קלושמערל שלי את המשפט
    והנה הבן של גלילי, פירגן לכן יותר

    אבל את כבר מכירה

  • הגר שקד  On 04/11/2007 at 00:52

    יכול להיות שאני לא מבינה את כוונתך, אבל בהנחה שכן, אז רמת התגובות שלך לא משכנעת אותי להישאר. דיון לגופו של עניין זה לא.
    שלום ותודה על מה שלא יהיה.

  • איריס  On 04/11/2007 at 12:17

    לכם, במאבק

    אני מנסה להימנע מלהיכנס לתוך האש הצולבת של מאבקים בפועל, אלא לקיים לי פה דיון שמנותק מזה קצת.
    חיה ותן לחיות, וליבי תמיד עם המנוצלים

  • טלי  On 06/11/2007 at 06:38

    לא הכזיבו גם הפעם – תראי את הרשימה האחרונה שלי.

  • איריס  On 06/11/2007 at 07:28

    :))
    כן, אני סובלת הרבה בגלל החושים האלה.
    עשיתי החלטה לעבור לצפון כדי להפסיק להיות בתדר של הנושאים הללו, ונמצאת בתהליך גמילה מואץ. עדיף להפנות את האנטנות לפרות, לעצים ולהרים…מקבלים מסרים נעימים יותר.

    בוא נקווה לפחות (בתמימות האופיינית) שגוזרי הקופון ממאבק זה יעניקו מעט מכוחם לאלה שזקוקים לו נואשות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: