פדופילים – חקיקה מסוכנת ! או – שלי יחימוביץ צודקת !!

 

הצעת חוק גרועה עברה היום בשקט בשקט בכנסת ישראל, תחת חסות פופוליסטית של הגנה מפני פדופילים.

"הארץ" מדווח שההצעה עברה בתמיכת הקואליציה בהתנגדות של שלי יחימוביץ.

הצעת החוק תאפשר לבתי המשפט לחייב נאשמים בפדופיליה לעבור "סירוס כימי" כחלופה למאסר, וכן יוקם מאגר שמי של פדופילים מורשעים, הפתוח לעיון הציבור ובו יכללו כל פרטי הפדופיל, לרבות כתובתו ותמונתו.

 

זוהי הצעה גרועה מאד ומסוכנת, שהתרעתי עליה כבר בשנת 2002 במאמר בבטאון לשכת עורכי הדין "משפט נוסף", (1). המאמר אכן צוטט בהסכמה על ידי השופטת בייניש בערעור פלילי ולאחר מכן בסדרה של פסקי דין נמוכים יותר. כתבתי בדיוק את הצפי של החקיקה הזו, כלומר שיוצע סירוס כימי על יסוד מדיקליזציה של עבירת המין החמורה, ובכך תיסלל הדרך להפרה חמורה ביותר של זכויות האדם, לצד הקלה מוסרית באחריותו של הפדופיל (כביכול זו "מחלה" ולא בחירה בהתנהגות פוגעת).

 

ניתחתי את הדילמה והצעתי פתרונות, אך גם ציינתי שיש להניח שזה הפתרון שיתקבל בהינתן המילכוד בו נתונים הארגונים הפועלים בנושא הזה. מה שחשוב עוד יותר הוא שעלות הטיפול תיפול על הקופה הציבורית על חשבון הטיפול בנפגעים כמובן. טיפול זה ילך הישר לכיסם של בעלי עניין שדחפו את החקיקה הזו מזה עשר שנים, נציגים של חברות תרופות וכיוצב'.

 

מאמר מפורט בדיוק בנושא הזה העברתי לפירסום, לפי בקשת אגף בריאות הנפש של משרד הבריאות. אינני יודעת אם פורסם או לא (זה בטאון פנימי שאף אחד לא טרח לשלוח לי אי פעם), מכל מקום אשמח להעמיד את המאמר לרשות שלי יחימוביץ או כל גורם המתנגד לחקיקה הזו.

 

קשה לחשוד בי שטובת נפגעי עבירות המין אינה לנגד עיני. אך האמת, עובדים עלינו, הסירוס הכימי יכול לכל היותר להיות מוצע לעבריין, על חשבונו, ומרצונו ללא קשר לחלופות מאסר וענישה. זהו צעד מסוכן מאד לזכויות האדם בישראל, וספק אם הוא יגן אפילו על ילד אחד מתקיפות של עברייני מין.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לב  On 17/10/2007 at 19:28

    סירוס כימי אכן מפחית את הנטייה הידועה של פדופילים לחזור לסורם.

    גם אם זה לא מאה אחוז, ואני משער שלא, מספיק שזה מפחית במשהו, כדי להציל ילדים מפגיעה.

    אם כן, אז אין סיבה לא לממן אותו. מן ההיבט הכלכלי הקר, ודאי זה זול יותר מלממן את מאסרו של הפדופיל לאחר שיחזור ויפשע.

  • איריס  On 17/10/2007 at 19:37

    בוא נגיד שסירוס פיזי של האבר מובטח שהוא יעיל, האם נעשה את זה ? וכמובן,יש מגוון אמצעים "מוחלטים" אחרים. זה דרך ללא מוצא. כיון שאני יכולה להראות לך שיש אמצעים כימיים למנוע מרוצח לחזור לסורו, אפשר לסמם אותו ואפשר לחתוך לו אונה במוח. הטיעון הפדופילי הוא דמגוגי ופופוליסטי ומבוסס על היסטריה.
    את הפדופיל יש להושיב, כלאחר כבוד במאסר כבד מאד, עשרים שנה נאמר על כל עבירה, ואז הוא יימק בכלא לפני שיספיק לפגוע שוב. וכמובן אם אכיפת החוק בישראל היתה סבירה, לא היינו צריכים אפילו אמצעים כה קיצוניים.
    הבעיה עם הדמגוגיה הזו היא כה חמורה, אם תחשוב על זה, כיון שהיא מפקיעה מידי מערכת המשפט את הסמכות הקדושה שיש לה, לשפוט ולהעניש אדם על בסיס הבחירה שלו.
    לקרוא דוקא לפדופיל "חולה" זה החלטה מסוכנת שאין לה גבול למעשה. פסיכיאטר לא יכול להחליף שופט, ותרופות זה לא "אמצעי ענישה" למיטב זכרוני, לפחות לא במטרתן המוצהרת
    יש כאן קמפיין כלכלי מסחרי משומן עם לוביסטים , ואין לך גם שום דרך לפקח על הטיפול אם הוא בוצע בכלל, ומה תוצאותיו. טיפול אצל רופא עם כל הכבוד, זה פתח לשחיתות.
    גם המגע התכוף של הפסיכיאטרים עם עבריינים, כאשר הם פועלים למעשה כזרוע משפטית-שיטורית הוא דבר רע מאד למקצוע הטיפולי הזה. אין שםו סיבה שהם יסנגרו על עבריינים, יחפו עליהם, או יכפו עליהם טיפול, זה דבר פסול מעיקרו
    אלה אנשים המוכרזים שפויים ושולטים בעצמם, וכפיית סימום עליהם היא תקדים חמור ביותר
    לו למחוקק הישראלי היה איכפת משלומם של ילדי ישראל, היה דואג שהחקיקה הקיימת תיאכף. והוא לא עושה זאת, לכן אני מפקפקת בכוונות הטובות

  • רוני  On 17/10/2007 at 19:57

    יש סיכוי לראות כאן את המאמר או תקציר כלשהו שלו?

  • איריס  On 17/10/2007 at 20:12

    יש לי סרוק ב
    PDF
    איך מעלים ? אשמח

  • ימימה  On 17/10/2007 at 22:47

    אבל מחקרים הראו שסירוס פיזי לא יעיל כמו שאת אומרת בתגובתך לעיל. אמנם אי אפשר ממש לקיים יחסי מין עם זה, אבל הדחף לא פוחת, והאלימות – והלוא אונס הוא אקט אלים, לא מיני – במקרים רבים מתעצמת.

  • ליאורה  On 17/10/2007 at 22:50

    ידוע על מקרים של פדופילים שעברו סרוס כימי
    אך זה לא מיתן את הצורך האגרסיבי שלהם והם עוללו
    דברים איומים ביותר בעזרת מקל של מטאטא
    הדברים פורסמו לפני מספר שנים בכתבה בנ.י.טיימס

  • איריס  On 17/10/2007 at 23:16

    ימימה יכול להיות שאת צודקת, אין לי מושג ואני מקווה שאף אחד לא מסרס באמת אנשים גם אם הם אנסו. אני רק זוכרת את התיאורים הספרותיים של הסריסים בארמונות המלכים שהצביעו על כך שהסירוס פעל גם הורמונלית לשינוי דפוסי תוקפנות, והפחתתה. אני לא חושבת שצריך להיכנס בכלל לדיון כזה, חס ושלום לסרס אנשים כימית או פיזית. ממש נורא, ומזכיר את הניסויים של מנגלה. אני אכן סבורה שאדם שעבר אלימות נגדו, וסירוס הוא אלים מאד, לא יהפוך לאזרח מועיל ורגוע. כל התפיסה הזו מוטעית מהיסוד.

    ליאורה, לא קראתי מאמרים על יעילות השיטה, גם את זה צריך לעשות. ההתנגדות שלי היא עקרונית וערכית. העקרון של שלמות הגוף אינו ניתן לחלוקה, ואני גם נגד עונש מוות, שהוא המשך ישיר של הרעיון הנלוז שמועלה בחקיקה הזו.

    ספציפית במקרה הזה מדובר בפרוייקט שהמניע המרכזי שלו הוא כספי, מצאו שיטה להתפרנס על גב התקציב וקצת ליבוי יצרים של הציבור.
    כעקרון טיפול רפואי הוא דבר וולונטרי, ואנשים זכאים לקבל מידע, ולתת אז הסכמה מידעת. טיפול כפוי הוא רעיון רע מאד, ומהווה פירכה פנימית של המושג עצמו. טיפול אינו ענישה.
    במקרה היחיד שזה מותר הוא הצלת חיים של אדם חסר הכרה, וטיפול בחולי נפש המסכנים את עצמם או זולתם ו(!) במידה שהם חולי נפש גם זה שנוי במחלוקת. אבל טיפול לשם ענישה הוא רע מאד מאד.
    יש בעיה קשה עם רצידיביזם של עברייני מין פדופילים, ואני מודעת לזה. לא נמצאה שיטת שיקום כלשהי המפיקה תוצאות. זה רק אומר שצריך להחמיר מאד במאסרים ארוכים להגביר מודעות ציבורית, וכולי. אין קיצורי דרך, זה שריד אבולוציוני מסוים שקיים בחברה האנושית, ללמעשה האיסור על מין עם ילדים הוא חדש יחסית בתרבות שלנו.

  • רותם  On 18/10/2007 at 00:33

    זה גם משאיר את המיתוס שעבירות מין הן בעצם דחף מיני בלתי נשלט, לא דחף תוקפני.
    אפשר לחשוב שמיצו את כל האמצעים המשפטיים האפשריים כדי למנוע אלימות מינית, וכלפי ילדים בפרט.

    הרי עסקאות הטיעון שנעשות מפאת הקושי של נפגעים להעיד שולח עבריינים כאלה, ובעיקר במשפחה (שם הקושי עוד מתעצם פי אלף) למעט מאוד שנים בכלא, שלאחריהם יוכלו לשוב לסורם.

    וגם רק השנה תיקצבו במזל טוב את המרכז סיוע, למרות עשרות שנות פעילותו.

    רמון בתפקיד בכיר.

    זה פשוט מעיד.

    שיעבירו חקיקות על עונשי מינימום גבוהים יותר.
    שיעבירו תקציבים ויאפשרו חקירות שהן קלות יותר לנפגעים (כמו חוקרים שהם פסיכולוגים קלינים בלבד – סוג התמחות כזה נאמר).
    שיעבירו תקציבים לטיפול בנפגעי עבירות כאלה למשל דרך המרכז סיוע.

    בהחלט עובדים עלינו…

  • איריס  On 18/10/2007 at 04:51

    מנית את כל העובדות. תודה
    אלה הדברים שצריכים להיאמר בתגובה לפופוליזם של הצעת החוק הזו.
    ואכן, בעיקר מטריד ההתייחסות לזה כאל "מחלה לא נשלטת". חשוב להזכיר לאנשים שאולי המשיכה לילדים היא לא נשלטת אך הביצוע נעשה מבחירה כמו כל עבירת מין. יש לפדופיל, כמו לכל אדם, חופש בחירה אם לכפות את ההעדפות שלו על נפגע, או לא. למעשה, מציעי החוק אומרים בעקיפין שכל עבירת מין היא עניין טיפולי ולא עברייני. .

  • איריס  On 18/10/2007 at 04:55

    ציינת רותם, את הקושי של נפגעי עבירות מין שהם ילדים להעיד, בעיקר בגילוי עריות. במאמר שכתבתי למשרד הבריאות הסברתי בצורה פשוטה ובהירה שהנחת העבודה הזו, ראויה לבחינה נוספת במישור הטיפולי. כלומר, ישנן הנחות עבודה שגויות, שהן פרי של מיתוסים שכדאי לבחון אותן אחת מהן זה הפגיעה הטיפולית בנפגעים המעידים בבתי משפט או משטרה. זו הנחתה עבודה המושפעת גם מההיסטוריה של המקצוע הטיפולי כ"סניגור עבריינים" כלומר בדיוק הבעיה שהחוק המוצע מחזק. בגלל מבנה החקיקה, מערכת בריאות הנפש נכנסה ל"תפקיד" או ל"נישה" של קציני מבחן, אלה שנותנים מעין תסקיר רחימאי המדגיש את השיקום. אני הרהרתי במאמר, הרהורי כפירה, על כל המבנה הזה, שבו מגוייסת המערכת הטיפולית לתפקיד של קצין מבחן, ומפתחת הטיות מקצועיות שגויות ומעוותות.

  • אחד  On 18/10/2007 at 08:32

    ומה עם מקרים של "חולי נפש" שסיכנו, פגעו או נטלו חיי זולתם? לאו דווקא בהקשר המיני. מה לפסיכיאטריה/פסיכולוגיה בבתי משפט?
    מעתה יש לומר:
    טיפול, אם נדרש, יעשה לאחר גזר הדין. כל אדם שחטא יעמוד למשפט ולא תעמוד לו חזקת אי השפיות ואשפוז כאפשרות חלופית להעמדה לדין.

  • איריס  On 18/10/2007 at 10:04

    הפדופילים לא בלתי שפויים.

    אני אכן לא שוחרת המעורבות של פסיכיאטרים בקביעת אי שפיות. ההגנה הזו קדמה לפסיכיאטריה, המונח "שוטה" קיים אפילו בדין העברי הקדום. שופט צריך ויכול לשמוע חוות דעת מכל מומחה, אבל ההחלטה צריכה להיות משפטית, ולא רפואית. אני לא בטוחה שאתה בקיא במונחים, ניסיתי ככל שאפשר לדבר בלשון לא מקצועית, נידמה לי שההבחנה ברורה גם למי שאינו משפטן
    הערתך היא במקום

  • אחד  On 18/10/2007 at 14:54

    הקודמת שלי לא עברה
    אז בקצרה אומר שאכן הדיוט אני אבל לא מקובלת עלי ההנחה שניתן לתלות מעשה עברה במצב נפשי מקל או משנה גזר דין. לא במעשי נבלה בעלי אופי מיני ולא במעשים מסוגים אחרים.
    ניתן לטעון שכל מי שעובר עברה הוא, במידה כזו או אחרת, בלתי שפוי.
    לכן אנס/רוצח יתכבדו וישבו בתא הכלא כמה עשרות שנים, ואם ירצו ויוכלו לשלם יתאפשר להם לעבור סרוס/כריתת אונה.
    .
    בנוסף, קיימים בדין העברי הקדום אי אלו קודים שלא היינו ששים להכניסם לדין העברי העכשווי. השימוש בטיעון היסטורי הוא, לכן, בעל אופי אנקדוטלי ותו לא.

  • איריס  On 18/10/2007 at 14:55

    אחד, קראתי עכשיו. מה אומר ? נערה הייתי וזקנתי. אפשרות אחת, שהוא לא אשם והפילו עליו תיק מסיבה אחרת,ׁ(ערבי אמרנו ?) ולמען האיזון נתנו עונש סמלי. שתיים, שהוא אשם, מה שמראה שפסיכולוגים הם לא הפתרון וכנ"ל הפסיכיאטרים (ריבוי עבירות מין נגד פציינטים בסקר אחרון שנערך משהו מזעזע), שלישית, שזה עוד מריחה של עסקת טיעון מפוקפקת. בכל מקרה, ליבי עם הנפגעים במקרה הזה. לא משאירה את הבן שלי עם אף פסיכולוג חינוכי או אחר בבית ספר. אמהות צריכות לדעת שיש להן זכות משפטית להישאר עם ילד קטין בכל מצב, עם כל מטפל רפואי או אחר.
    כולל מרפאה בעיסוק וכל אדם אחר.

    מזעזע

  • איריס  On 18/10/2007 at 15:00

    באשר להגנת אי שפיות, היא די חדשה במובן המודרני, אך תסכים איתי שיש אנשים שרמתם השכלית בוא נאמר היא מתחת לצמח או לבעל חיים, כלומר יש פגמים היורדים לשורש היכולת לבחור התנהגות, אני לא נכנסת כרגע לתיאורים אבל לא כל אדם הוא בר עונשין בדיוק כמו שקטין אינו בר עונשין מתחת לגיל מסויים. לא צריך להגזים.
    מה שקרה הוא שההחלטה הזו, שגם אני ואתה יכולה לקבוע אותה (או חבר מושבעים או שופט) עברה לידיים של מקצוע הפסיכיאטריה שהשתלט לאט לאט על כל המשפט הפלילי בתחום "ההגנות" והמחשבה הפלילית, באופן שבו כבר לא צריך שופט, אפשר פשוט לשים פסיכיאטר שלמד ברוסיה, ועשה שנה התמחות בסיביר להחליט מי שפוי ומי לא.
    זה מגוחך
    זה שיש רצף אינו אומר שצריך להרים ידיים ולקבוע שכל פשע אלים הוא "מחלה" אבל גם הכיוון השני מוגזם, יש אנשים שלוקים במחלת נפש או פיגור משולב, שניתן לראות בעיניים שהם לא אחראים למעשיהם ואין כל טעם בענישה.

  • אחד  On 18/10/2007 at 16:05

    העלית שני מסדים:
    האחד – ענישה. מה היא ומה טעמה של ענישה ולמה מי שאינו "אחראי למעשיו" לא יענש?
    השני – אחריות פלילית. מי מוסמך להחליט על "אחראי למעשיו", למה רק קטן ושוטה (ואשה?) אינו אחראי למעשיו, האם לקות אחרת אינה נופלת בקטגוריה והאם מראה עיניים הוא קריטריון מובהק?

  • איריס  On 18/10/2007 at 16:46

    אתה ניראה לי חומר טוב ומתאים ללמוד משפטים. אלה לא שאלות שאפשר להתייחס אליהן בפוסט הזה.
    הנקודה היא בהינתן המצב המשפטי הקיים.

    במצב הקיים החקיקה המוצעת היא חריגה משמעותית וגרועה. השאר הוא מאמר מוסגר של עמדותי הכלליות יותר, שאינן חיוניות לנקודה עצמה

  • מישי  On 18/10/2007 at 19:06

    Human Rights Watch
    No Easy Answers: Sex Offender Laws in the US

    http://hrw.org/reports/2007/us0907/

  • איריס  On 18/10/2007 at 20:42

    רלוונטי ורציני. אעיין בהקדם

  • לב  On 19/10/2007 at 02:01

    האם סירוס כימי מפחית את הסיכוי שהפדופיל יחזור לסורו.

    זה לא אומר שהמעשים הם ביטוי למחלה ולא לפשע.

    זה לא אומר שמותר לכרות אונות לרוצחים כדי שלא ירצחו. (אני מקווה שברור לך שההשוואה מופרכת).

  • לב  On 19/10/2007 at 02:05

    זה גם לא אומר שמותר לבצע את הפעולה בכפייה בפדופיל, ואפילו לא להציע לו הקלה בעונש תמורת הסכמתו.

    אבל אם זה אפקטיבי במידת מה, אז בהחלט צריך לממן את הטיפול לפדופיל. פדופיל ישב בכלא כמה שישב -חמש, עשר, חמש-עשרה שנים. עם צאתו הוא חש אותם דחפים שבגללם הוא נכנס בהתחלה ומבקש לעבור סירוס כימי. מדוע לא לסייע לו במצב כזה.

  • איריס  On 19/10/2007 at 07:24

    ראשית, החוק מדבר במפורש על כפיית הטיפול בצו בית משפט ככל הניראה כחלופה למאסר. שנית, למה לממן את זה ? להיפך, חלק מעונשו של הפדופיל צריך להיות בפירוש כלכלי, יש לחלט לו רכוש וכסף לטובת הטיפול בנפגעים שהוא יצר ולא לתת לו פרס בשום צורה.
    לשיטתך, אם פושע נאמר רוצח מבקש טיפול שיאצו כי זה עשוי להחזירו למוטב, עלינו לממן את זה. אני טוענת שעליו לממן את השיאצו של הנפגעים שלא פשעו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: