מבריחים תלמידים – אוניברסיטת תל אביב

 

 

היום בבוקר מתפרסמת ידיעה על ירידה משמעותית במספר הנרשמים לאוניברסיטת תל אביב. אני רוצה להוסיף כמה רשמים ממגעי עם האוניברסיטה הזו, ואני יכולה לשער מה הויה דולורוזה הצפויה לתלמיד תארים לא מתקדמים.

 

אתחיל מן הסוף. בחודשים האחרונים אני מנסה להוציא מן הפקולטה למשפטים את גליון הציונים שלי מתואר ראשון. משימה פשוטה יחסית שלא אמורה לארוך יותר מחמש דקות. כך לדוגמא, משימה זהה שבצעתי מול האוניברסיטה האמריקאית שבה למדתי לתואר שני, הצריכה רק אימייל אחד.

 

לא כך הדבר באוניברסיטת תל אביב. ראשית, יש צורך לשלוח טופס בקשה מיוחד שמקבלים באינטרנט, לזה יש לצרף סכום נאה של 45 ש"ח. מילא זה, להתפרנס צריך, אך מכאן מתחילה הדולורוזה. את הטופס והצק צריך להביא ידנית אישית לפקידה המטפלת. ואז, שוב, יש לבוא ולקחת את התעודות במועד לא ידוע שיימסר אם יימסר.

במקרה שלי, נוסף לכך המטרד הרגיל. לפתע צץ במחשבי העל של הפקולטה "חוב" שכר לימוד, המונע, לדעת המנהלה את הנפקת התעודות. חשוב לדעת שני דברים בשלב זה. ראשית, אין זכות עכבון על התעודות הללו גם אם קיים חוב שכ"ל, שנית – במקרה שלי לא היה מעולם חוב שכ"ל.

זה לא הפריע לאוניברסיטה להמשיך ולהודיע לי שעקב חוב שכ"ל לא אוכל לקבל את התעודות. ואיך אפשר לטפל

"מספר הנרשמים אינו הדבר המשמעותי", אומר רקטור אוניברסיטת ת"א, הפרופ' דני לויתן, "יש כאלה שאנחנו בכלל לא מעוניינים שיירשמו אצלנו". לדבריו ולדברי מנהלת מרכז המרשם, אתי קרן, נראה שהירידה במספר הנרשמים היא בקרב אנשים שציוני הקבלה שלהם נמוכים יחסית. לפי נתוני מרכז המרשם, עיקר הירידה בביקוש ללימודים באוניברסיטה נובע מירידה במספר הנרשמים לחוגים למדעים מדויקים, ובמידה פחותה גם מירידה בחלק מהחוגים במדעי החיים

"בחוב"  שאלתי ? אה…באמת קשה, כיון שהממונה על כך, אין לה מספר טלפון "חוץ", ובכלל לא עונים בטלפון במדור שכ"ל. עלייך לבוא לשם.

לא התעצלתי ושלחתי שוב הבהרה, שלימודי במוסד נכבד זה הסתיימו לפני עשרים שנה, כך שאני בספק אם נותר חוב מאז, ואם כן, הכיצד הוא לא עלה כאשר קיבלתי כבר את התעודות הללו פעם אחת ללימודי מ.א. לפני עשר שנים ופעם שניה לפני שלוש שנים כאשר נזקקתי להם לעניין כלשהו ? אין מענה. "יש חוב שכ"ל".

לבסוף, בלית ברירה, לקחתי את ישבני הדל לקמפוס המפואר, וגם זה לא עזר. מי עזר ? המחלקה לייעוץ משפטי ומבקר האוניברסיטה. פניה זועמת ורשמית, הסירה את "החוב". אך זה לא גרם למנהלה להתנצל במהירות ולשלוח את המסמכים. עכשיו עלי למלא את הטופס, להביא את הצק במו ידי, ולחכות למועד שיימסר, לקחת אותן.

 

——

נזקים מן הסוג הזה אינם דבר של מה בכך. ולו אני סטודנט מתחיל, המתלבט בין העינוי הזה והזילזול הזחוח, ובין מוסד נמרץ ומשתדל המסביר פניו ללקוח, לא היו לי היסוסים להוציא את אוניברסיטת תל אביב מן החשבון.

בשנה שעברה ערכתי בירור מקדים לבחון אפשרות ללימודי דוקטורט באוניברסיטה זו. מבלי שנכנסתי לפירוט, ובטרם אמרתי במה מדובר, הצליחה האוניברסיטה להבהיר לי שעצם הרצון הוא פסול, שאין להם צורך, אין תקציב, לא כדאי, נסי במקום אחר. (אני לא יכולה לייחס את זה למשהו אישי, כיון שברוב השיחות לא הזדהיתי כלל, רק ציינתי שיש לי תואר שני במשפטים ואני רוצה להמשיך לשלישי אולי במשפטים ואולי במדעי החברה).

לאחרונה שינתה הפקולטה למשפטים את המגמה ופתחה פונקציה המגייסת תלמידי מחקר, ואף מעניקה מלגות קיום סבירות לכל תקופת הלימודים. משמח לראות שמשהו השתנה, אבל אם המנהלה ממשיכה לטרטר אנשים בשביל גליון ציונים, ספק אם הכוונות הטובות יועילו. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.א.א.  On 24/09/2007 at 11:22

    שאין צורך, שאין בשביל מה, שתנסי במקום אחר
    אמר לך בעצם את זה:

    יש לנו מספיק דוקטורנטים, כסף לא מעניין אותנו, את לא חשובה, למה מי את, לא כל אחד פה ילמד מה שהוא רוצה, חפשי לך מכללה ולכי לשלם שם כפול, כי פה – רק הבנים של לומדים.

    גם שם מסתבר יש כאלה שהפכו מוסד ממשלתי לעסק פרטי, ובסמכותם לקבוע גם לגבי מי שלמד שם מי ייכנס, מפני שככה זה במדינה האוניברסיטה הפכה למקום פרטי, מי שרוצה ללמוד הולך היום למכללות, משלם יותר מכפול, ומקבל תעודת עבודה.

    תראי את כל עורכי הדין החדשים, שיש לאלפים ותביני שאף אחד מהם לא למד ולומד באוניברסיטה בעזרת הפפלים של ההורים, הם עושים קיצור דרך, משלמים המון, מקבלים תעודת עבודה, ולא תואר, דרך המבללות, והם אלה שהרסו את מערכת המשפט מייצגים ברמה חובבנית את עם ישרואל בשוק הפרוע, מי שלומד במכללות מגיע לשוק ועושק אנשים מסכנים שצריכים את ההגנה המשפטית הלא רצינית של אלפים שסיימו לכאורה בהצטיינות את חוק לימודיהם, קיבלו אישור לעסוק במשפטים, אז מה הפלא שהאוניברסיטה בלי סטודנטים
    ?.

    וגם ובנוסף הפכה למוסד של מיוחסים בלבד?

  • איריס  On 24/09/2007 at 11:26

    אני מבינה שזה המצב, שמעתי דבר דומה מחברה שלי שסיימה שם תואר שני, וסיפרה שרק, אבל רק "בנים של" מתקבלים למסלולי הוראה ומחקר, ואף נתנה דוגמאות למפורסמים יחסית שבאמת לא ידעתי על קשרי המשפחה שלהם. מצער מאד.

    אני לא מכירה את המכללות בשביל לדעת מה הן מוציאות משם, אבל רמת עורכי הדין נמוכה מאד, כך שיתכן שזו הסיבה או סתם "פני הדור".

  • א.א.א.  On 24/09/2007 at 11:46

    כל זבת או זב חוטם, שרוצים היום את תעודת העבודה עם השם המפורש עורך דין, הולכים למכללות
    קל להתקבל לשם, יחסית, משלמים כפול מאוניברסיטה
    זה קרוב יחסית הביתה, יש המון תחת כל עץ רענן, מסיימים בלי תואר, רק עם תעודת עבודה
    ויאללה מסתכלים במודעות דרושים בעיתון.

    אחרי כמה שנים מסתבר, שאין את הכישורים להיות עורך דין, כלומר, הם הופכים להיות מזכירות ומזכירים של עורכי דין עם משרדים, וכשהם עוסקים בניירת ושולחים קנסות ועיקולים על אי תשלום משכנתא, ואזהרות וקנסות, ואיומים ולקיחת
    הנכס , הם מאבדים גם את הצלם האנושי.

    המקצוע מתייבש להם מול העיניים, חלק הופכים לכלבוייניקים שמייצגים כל נודניק זב חוטם
    חלק אחר הולכים לעבוד בשרות הפושעים שם יש כסף טוב, בשביל הוילה העתידית.

    הרוב עוזבים לאחר כמה שנים, שומרים במגירה את התעודה, ופונים למקצוע אחר.

    זה המצב.

    וזה עוד מבלי לגעת ברמה הנמוכה המיצגת בבתי המשפט.

  • איריס  On 24/09/2007 at 11:55

    אני מכירה את העבודה של עורכי הדין מהסוג שאתה מתאר אכן זוועה ומכה עבור הציבור. אני רואה דברים שלא חלמתי שאי פעם אראה, שעליהם חתומים עורכי דין. בעיקר באמת בנושא הגבייה הפראית. אין אלא להלין על לשכת עורכי הדין, ועשו זאת כאן ב"רשימות" כמה וכמה כותבים.
    —-
    בתור מי שלימדה משפטים באוניברסיטה העברית (העמידה דורות…טוב לא בדיוק, רק ארבע שנים)
    אני מתרשמת שגם בתחום ההוראה המצב בקאקט. מי שמתמקד יותר מידי באיכות ההוראה – על חשבון פוליטיקה מחלקתית ופוליטיקה ציבורית – עף מהר.
    ההוראה היא קרש קפיצה ומטרד עבור המורה.
    לפני שנה כאשר ניסיתי לברר באוניברסיטת תל אביב לימודים, בדקתי אם אוכל להשתלב בהוראה זוטרה או אסיסטנטורה. התחום שלי "טראומה ומשפט". התברר שמלמד אותו בכלל מורה שאינו משפטן, מפסיכולוגיה, והוא שומר על הטריטוריה. בתור "אסיסטנט" שלו או משהו כזה עובד אביגדור פלדמן, המומחה לטראומה, בעיקר מן הצד של גורמי הטראומה (אנסים ועברייני מין, אף כי פוליטיקלי קורקט, עבריינים חומים בלבד). שירותי כניראה מיותרים שם, כי "הנישה תפוסה" לכאלה שעושים את זה בתור גיג מהצד.
    בירושלים נידמה לי שזכויות נפגעות אונס מלמד מחליפי שם, בתור דובר הנשים. מילא ההפליה הבוטה לטובת גברים, בתחום נשי מובהק, אבל ברור שהפקולטאות מעונינות ב"שמות" הגדולים כדי לגייס כספים, ולא באיכות ההוראה, שכן הם מעדיפים שההוראה תיעשה כעיסוק צדדי ושולי על ידי אנשים שזה לא עיקר עיסוקם ועניינם הם עושים "טובה" בכלל שהם מופיעים על הליסטה.
    כך ראיתי גם סגל לשעבר מהעברית עושה מהצד במכללה בראשון. אם כי ניראה לי שהמכללה שם לפחות מציבה צוות הוראה סביר.

  • א.א.א.  On 24/09/2007 at 12:24

    באמת חבל מאוד שזה המצב, אבל היהודים לא השתנו, מקצוע הרפואה לא מתגמל, אז הם מפנים את המוח היהודי למשפט, שיהיה עורך דין טוב וירוויח המון המון כסף.

    הבעיה היא שלא לקחו בחשבון, שמה שהיה פה לפני
    שלושים שנה, כשהמדינה היתה צימוק, זה לא מה שקורה היום.

    צריך לחוקק חוק נגד קבלה אוטומטית של בנים של
    עורכי דין.
    צריך לדאוג לבחינות מיוחדות בנוגע לאיכות האנושית של אנשים שרוצים להיות עורך דין.

    היום כל אחד שיש לו בסטה או חנות מצליחה למימכר ביגוד והנעלה, שולח את הבן בת שלו ללמוד מקצוע שדורש איכות אנושית קודם כל וזה לא המקצוע שעושה את האדם, אלא בדיוק האדם שעושה את המקצוע.

    באים ללמוד את המקצוע הזה אנשים שלא באים ממקום של איכות אנושית, וזאת התוצאה
    גם בנים של עורכי דין, לא באים ממקום של איכות אנושית. דרך אגב.

    מי שבבית גדל על זה שרק הכסף חשוב, שרק זה מה שיעזור בחיים, ויתן את הוילה, כי ההורים מוכרים
    בבסטה בגדים וקרמים להרזיה, או שהם כבר עורכי דין עם כסף, וחושב שירוויח ים של כסף, שיעזור לו לקנות קרמים ובגדים בבסטה, או נסיעות לחול
    או וילות וחיים בכיף, אסור לו לעסוק במקצוע הזה.

    אז זה ככה גם מתנהל, איריס.
    הרמה האנושית ירודה.
    אין חוץ מבחינות כניסה למכללות האלה גם בחינות שיבדקו רמה אנושית, מבדקים לרף של
    מה שקוראים אותו – אינטלגנציה ריגשית.

  • איריס  On 24/09/2007 at 12:37

    אני לא רואה הבדל עקרוני דוקא בין עורך דין ובין סוחר קרמים להרזייה. זהו מקצוע חופשי, מסחרי, וזה בסדר גמור עקרונית.
    מצידי שבנים של עורכי דין יהיו גם הם עורכי דין, למה לא. הבעיה היא לא אינטליגנציה רגשית אלא אינטליגנטציה. מבחני הכניסה כניראה לא משובחים משום שרוצים לקבל כמה שיותר תלמידים שיכניסו כסף למכללה. גם מבחני הלשכה לא קשים במיוחד, זה כמעט ח.ל. אם ניקח את ארצות הברית, גם שם כל בסטונר יכול להיות עורך דין וזה בסדר, אם הוא לא יתקבל בטובות הוא יתקבל במכללה נידחת. אך בחינות הלשכה הן אתגר קשה מאד, ואחוזי המעבר במדינות מסויימות הם שלושים אחוז (כלומר שבעים אחוז נכשלים) ובאחרות חמישים אחוזים וכולי. אין זו הבעיה של המכללות, אלא של הלשכה.
    לגבי האוניברסיטאות, שם צריכה להיות מערכת שיקולים יחסנית אם רוצים איכות של מחקר, המבטיחה גם את המשכיות המוסד ומעמדו וכוחו. מחקר דורש הקצאות וסדרי עדיפויות שונים מאשר של מכללות ומוסדות מסחריים בלבד. עד כה הרמה איכשהו החזיקה מעמד, אבל בשני העשורים האחרונים הפיגור הכללי של התרבות בישראל כרסם בכל אתר ומקום. כך קורה ש"מגדל השן" מייצג למשל מגמות שמרניות, שוביניסטיות, שאינן מקובלות עוד בעולם הרחב, ומתנתק מהמציאות הבינלאומית, תוך הסתמכות על זרי דפנה שפג תוקפם וריחם מזמן.
    התוצאות של הנסיגה הזו יתבטאו בעוד עשר חמש עשרה שנה, ואולי כבר מתבטאות ביחסי הציבור הירודים של האקדמיה הישראלית בכלל. אין שום סיבה להתעקש על לימודי מחקר בישראל, לנוכח המצב הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: