ספר, איש, תופעה

 

ד"ר הרווי שוורץ הוא דתל"ש אמריקאי-יהודי, שהפך לפסיכולוג, הפך את תורתו לאומנותו ופרסם כמה ספרים בתחום של התעללות בילדים, זכרון, וטראומה. לאחרונה פרסם ספר מרתק על תופעה נידחת מבחינה תקשורתית אך נפוצה מאד חברתית, התעללות פולחנית ומאורגנת בילדים ובנשים. זהו ספר נדיר בכמה רמות, הן באיסוף החומר, הן ברמת הטיפול, ובעיקר בתוכחה כלפי המקצוע והחברה כולה, בטיפול בנושא כאוב זה.

Dialogues with Forgotten Voices: Relational Perspectives on Child Abuse Trauma and the Treatment of Severe Dissociative Disorders

שוורץ צנוע ועניו ונמנע מלדחוף את עצמו ואת ספריו בתקשורת, ולכן שמו מוכר בעיקר בקרב מטופלים וקולגות רציניים, ועובר מפה לאוזן. שוורץ משתמש בחומרים יהודים מסורתיים ואחרים, הן בטיפול והן בהפקת הלקחים החברתיים, ועומד כנביא בשער, באומץ וללא מורא, מול האדישות הכללית ורפיון רשויות החוק. אין תימה איפוא שהוא לא זכה בפרס הפופולאריות של הקהילה היהודית בארצות הברית, כיון שהוא מעלה נושאים קשים הרלוונטיים גם לעם הנבחר, הנוטה לראות בכל אקט של ביקורת חברתית משום איום קיומי על יחסי הציבור בעיני הגויים (מה שעלול לפגוע באינטרסים כלכליים).

 

אין זמן מתאים יותר מיום הכיפורים מאשר להזכיר את הרווי שוורץ, את סיפרו ומאמריו, ואת האיש.

 

בקצרה, הקליניקה של שוורץ התמחתה בטיפול בניצולים בוגרים של התעללות בילדות (ואחריה) במסגרות מאורגנות, בין אם מדובר בכתות, רשתות מסחריות של ניצול מיני לסוגיו, תוכניות ממשלתיות לניסויים או לניצול אזרחים, ועוד דברים המתקיימים בחסות ההכחשה הציבורית והשחיתות. לדעת שוורץ, מדובר בתופעה נפוצה מאד, זוועתית, ויחד עם זה מוכחשת ביעילות. באפן אישי יסביר שוורץ שלדעתו מדובר בתופעות המאתגרות את תפיסת העולם המקובלת על טוב ורע ועל טיב ומהות החיים והאדם, והתרבות האנושית.

 

הספר כולל תיאורים רבים של מטופלים, אך רובו מופנה בשפה מקצועית לקולגות, ומוכיח אותם על שיתוף פעולה בהכחשות, על פחדנות ושחיתות מוסרית בעצם. חלקים אחרים מכשירים מטפלים להתעסק בחומרים האלה, והפרק החותם הוא ניסיון להתמודד עם התופעה ברמה הרוחנית, מהי מטרת הנפילה העמוקה ביותר לחשיכה, "ירידה לצורך עליה", וגם קונספציות מין הקבלה. החומר הרוחני מסתמך על היהדות אך מנקודת מבט יונגיאנית, כלומר, בחינת האירועים כהתבטאות של ארכיטיפים באמצעות בני אדם המגשימים אותם בחייהם.

 

שוורץ השתתף לאחרונה גם בכתיבת ספר נוסף, המטפל בזנות, סחר בנשים ו"מיינד קונטרול", תרומתו לספר היא בעיקר בתחום האחרון, כלומר סקירת התהליכים והטכנולוגיה המדוייקת של השאה ו"שבירת" הרוח, כדי לייצר שפחות מין, בין בילדות ובין לאחר מכן. לספר שותפים שני כותבים נוספים העוסקים בתחום הזה, ד"ר מליסה פארלי פסיכולוגית מומחית בתחום הזנות, והפסיכיאטר הקנדי קולין רוס, המתמחה בטראומה ו"פיצול וריבוי אישיות" ובעיקר התפרסם בקשר למומחיותו בטיפול בשורדי תוכניות ממשלתיות ליצירת סוכני ריגול, מתנקשים ושפחות מין (ספרו האחרון "רופאי הסי.אי.איי"). השלושה הוציאו לאור ספר מרתק ומקיף, הנוגע בפירוט ורהיטות בדינמיקה של הרשע.

 שוורץ מסכם באכזבה מסויימת את פירות פועלו במשך זמן רב, בעיקר מאוכזב מהיעדר פידבק ציבורי או עניין ציבורי. לדעתו, עם זאת, הדברים נמצאים קרוב מאד לסף ההכרה החברתית, ויפרצו בקרוב כהר געש מפעפע.

 

שוורץ התרגש מן התכתובת איתי על רקע היותי ישראלית, ומיהר להזדהות גם בשמו המקורי, העברי, כאשר עוד היה דתי-אורתודוכסי ולפני שעזב לטובת האוניברסיטה והחיים החופשיים. אני הרגשתי שהוא עוסק ממש במיגור האלילים, כמו אברהם אבינו, וגם שם ארך התהליך זמן עד שהבשיל וזכה להכרה. התרגשתי למצוא יהודי נוסף, ועוד דתי (לשעבר אמנם) שעוסק בדברים הללו, ונוקט עמדה מוסרית חד משמעית ולא מהוססת, בדיוק ה"קול" החסר בקהילה היהודית, בישראל ובמקומות אחרים. זה מענטש אמיתי והלוואי שהיו עוד רבים כמותו שאפשר להתברך ולהשתבח בהם, בקרב "עם הסגולה" שלאחרונה מתבלט יותר בקזינו מאשר בתחום הרוח או המוסר החברתי.

 

במסעי ב"ליל הנשמה" שאורך בינתיים את כל חיי כניראה, שמחתי גם לגלות כמה נקודות אור, אם כי נחבאות, המעוררות תקווה ש"לא אלמן ישראל" ודברים עוד יתהפכו לטובה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילנה שקולניק  On 22/09/2007 at 01:01

    מאד מעניין. האם מתורגם לעברית?

  • איריס  On 22/09/2007 at 05:07

    ספק אם יתורגם. לפני עשר שנים היה לי עוד כוח לדחוף דברים כאלה, והבאתי לתרגומו של "טראומה והחלמה" של גודית הרמן, בעם עובד, ובתור פרס הזמינו ממני את המבוא בעברית. הספר של קולין רוס ראוי לדעתי לתרגום, וכמובן הספר של שוורץ וגם הספר החדש על הזנות של מליסה פארלי (שפרק אחד בו נכתב על ידי שוורץ). אני בספק אם יתורגמו ספרים שחולקים על המיתוס המופץ בישראל שאמריקה זה פסגת הנאורות, ובטח לא ביקורת נוקבת על הפרות זכויות אדם של הממשל האמריקאי. זה שקול פה לחילול הקודש, הן בשמאל והן בימין. אבל אשמח להתבדות, ושמישהו מן הקוראות תרים את הכפפה ותביא את הספרים לידיעת ההוצאות. זו בוודאות הצלחה מסחרית.

  • אורה לב-רון  On 22/09/2007 at 11:59

    בכתבה ששודרה לא מכבר על הרודן אידי אמין, סופר כמה קרוב ומקושר הוא היה לישראל ולכוחות הבטחון. נדלג על ענייני קורס הטיס ומכירת הנשק, מה שתפס את תשומת לבי היה המשפט "הוא היה מגיע, מקבל ארוח כמו מלך. הביאו לו בחורות…". בחורות? מאיפה הביאו לו? מה, יש לישראל סטוק של בחורות לאספקה? והיכן משכנים אותן כשאידי נוסע הביתה? האם מדובר באוקראיניות הכלואות במכונים בת"א? או שמפתיעים אותו דווקא בחיילות צעירות, או סטודנטיות לאמנות? ומי מביא בחורות? מי מתקשר ולאן? אפשר לפרסם ספר על הבחורות של אידי, כמו על הנשים של פיקאסו. אם כי במקרה הישראלי הן לא זכאיות לשאת את שמו.

  • איריס  On 22/09/2007 at 12:04

    יפה. בספרו של רם אורן האחרון "רמטכל" הוא כותב כביכול על מבצע נועז של איזה סיירת שחיפשה מחבל בכיר בלבנון. לבסוף, כותב אורן , גילו שהמחבל "מכור לזונות" והביאו מישהי מישראל שהפילה אותו. תהיתי אז, ברשימת ביקורת שכתבתי ב"טייםאאוט תל אביב", מה בדיוק הסטטוס של "הלוחמת" הזו ? ומדוע היא לא קיבלה פנסיה וג'יפ ? ככלל העליתי תיזה שרם אורן "עלה" על משהו חשוב, אם כי לא בצורה ביקורתית או מודעת, שהנשק הסודי של ישראל הוא סחר בנשים, וגם המאבק המגדרי – נגד ה"ערבי" או ,האחר" – בבעלות על המיניות של האשה. טוב, הספר של אורן עושה את ההוכחה קלה, כיון שהוא בדיוק מטפל בבחורה, בת הרמטכ"ל שהתאהבה בערבי משכיל כמו שאומרים.
    יש להניח שהחברות של אידי אמין לא סיימו טוב, כדי שלא יוכלו להגיד שזה קרה. אני תוהה אם יש פונקציה בצה"ל שאחראית לזה כמו שהיה בצבא יפן במלחמת העולם השניה.
    רמ"ד אירוח אח"מים ?

  • אריק  On 22/09/2007 at 17:44

    לפני שנים רבות (כשעוד גרתי בארץ) היכרתי אדם שעבד במשרד החוץ כקצין לווי של אח"מים זרים. בין היתר, תפקידו היה להשיג עבורם "מארחות". במילים אחרות, הבן אדם היה פימפ על תקן דיפלומט.

  • איריס  On 22/09/2007 at 18:47

    שמות שמות…

  • איריס  On 22/09/2007 at 19:15

    חשוב לדמיין את מאזן הכוחות בין פימפ ממשלתי כזה ובין ה"סחורה" שהוא מביא. בעוד שסירסור הוא עבירה, ועשיית רווחים מזונה הוא עבירה פלילית, המדינה עוסקת בזה בצורות שונות, וכמובן אין לשער שהנפגעת במקרה זה או אפילו עד תמים, יכול להתלונן על הפימפ הממשלתי. המעשה הזה מחייב שרשרת ארוכה מאד של שחיתויות וטיוחים כמובן מאחר שמדובר בעבירה פלילית, אך היא נעשית ברשות ובסמכות. יש להניח שהפימפ הדיפלומטי לא מסתפק במסגרת תפקידו, אלא מתערה בקהל היעד, ומי יודע, אולי אפילו רוכש חברים בעולם הסרסרות ומה עוד…נשמע מעניין

  • מיכל  On 22/09/2007 at 23:04

    http://www.notes.co.il/eshed/36616.asp

  • אריק  On 23/09/2007 at 00:27

    איריס, את צוחקת עלי. אני בקושי זוכר שמות של אנשים שפגשתי לפני חצי שנה, ואת מצפה שאזכור את שמו של אדם שהכרתי כשגולדה היתה שרת החוץ? נו, באמת.

  • איריס  On 23/09/2007 at 11:38

    מכל מקום אני מוסיפה במאמר מוסגר שהאמור לגבי נשים תקף לגבי גברים מנוצלים. המקרה של גולן ציפל מעורר שאלות, וגם המקרה הנוכחי של דניאל שרון ניראה בעייתי, במיוחד לאור המעורבות האמריקאית בלחצים לשחרורו והניתוק מההורים. אולי שפחה ממין זכר ? יש גם כאלה לנוכח ריבוי ההומוסקסואליות הגלויה, כך שכל מה שאמרתי לעיל צריך לקרוא "נשים" כולל גברים, ילדות כולל ילדים.

  • אריק  On 23/09/2007 at 22:01

    בינתיים יצרת סערה קטנה בבלוג של אלי אשד באתר זה, בו הוא דן במאמרך שהועתק במלואו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: