איפה האהבה ?

 

הרוצה להעשיר יצפין

 

בסוף השבוע האחרון הזדמן לי לפקוד שוב את הגלריה המאולתרת ברחוב יהודה מרגוזה, שעכשיו מתפקדת לסירוגין לאירועים בלבד. זו יוזמה נפלאה שהחלה לפני שנה בתור גלריה קבועה בשם "אין חומר", אך מטעמים אלה בדיוק נסגרה. שכר הדירה הועלה, ועתה היא מושכרת מעת לעת לאירועים מזדמנים. מצער.

 

מכל מקום, האירוע האחרון היה פתיחה חגיגית של תערוכה בשם "מהצפון באהבה", תערוכת בוגרים של המכון

 

באותו עניין….

והפניית חובה, מאוחרת במקצת, לפוסט מדהים של "הצועד בנעליו", שמגיב בחכמה ובטוב טעם להתנפלות האחרונה על "מושמטי הגיוס לצה"ל", המכונים בטעות "משתמטים".

לאמנויות בתל-חי. למרבה אי המזל של האמנים הערב שנבחר היה חם ולח מהרגיל, והחלל אינו ממוזג, כך שחוויית ההתבוננות כללה סאונה חינם, בנוסף לכיבוד הנדיב שהוגש (יינות, עוגות וחטיפים).

המוצג הפותח, הראשון בכניסה היה שולחן גדול, מעין לוח עבודה קרשי ועליו מונחות עשרות יצירות פלסטלינה צבעוניות, ילדותיות במקצת. לידו, מישהו התבדח שזה מרציפן, ובאמת ישנם שולחנות כאלה למשל בבית החרושת הקטן בכפר תבור, המייצר וגם מזמין את הציבור למוזיאון מרציפן חמוד.

מיצב גדול עם אפקט של רעד ומשב רוח, היוצר תחושה של ספק רעידת אדמה או אורגזמה, באמצעות משב אויר המזיז נייר וכדורונים. מעל המתקן תלויים כדורים לבנים עטופים נייר. לי זה עשה הרגשה של מלחמת לבנון 2 אולי בגלל שידעתי שזו תערוכה צפונית. על הקירות רישומים רבים, אך בשלב הזה נאלצתי לברוח החוצה, כמו כולם, כדי לא למות מחום ולחות.

באופן כללי, בהשוואה ליצירות אחרות שראיתי שם במהלך השנה החולפת, הצפונים הביאו יותר צבע, פחות תחכום, וגם פטריוטיזם דביק. מניפסט התערוכה הוגש בקטלוג, מעין הצהרה המתחילה במילים "בימים קשים אלו", וממשיכה באותן קלישאות  -"אגרופם האכזר של שבטי הטרור בארץ הלבנון….פילוסופים צרפתיים שמוצצים את שכלנו…" ועוד ססמאות המזכירות את רוחו של אלעזר שטרן. ניכר היה שעיקר המוטיבציה של תערוכת האהבה היתה בעצם שינאה, ללבנונים, לתל אביבים ולפילוסופים צרפתיים (??).

 

 

צילום. לא מן התערוכה הזו

 

והרוצה להחכים ידרים

האהבה היחידה שמצאתי בתערוכה היתה כולה טמונה ביינות ירדן ובעוגת שוקולד לא רעה. וכך קיבלתי את הרושם ש"יש חומר" בצפון, אבל הרוח, מה לעשות, נמצאת כניראה יותר ביפו תל אביב.

 

אפשר לפטור את העניין בפוסט טראומה של הקיץ האחרון, ותחושת הבידוד והקורבנות של תושבי "העורף" לעומת התל אביבים. אך חבל שהמסר הזה לא הועבר בצורה יותר מתוחכמת, באמצעות האמנות במקום פשקווילים סרי טעם וריח.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת מהצפון  On 30/08/2007 at 11:55

    אנחנו, הצפוניים, המדוכאים עלי אדמות, אין מצב שנתעסק ברוח. רק אתם, התל-אביבים מצילים אותנו. ובמיוחד את…
    אגב, רבים מתלמידי תל-חי הם מהמרכז ולא מהצפון.
    אוי, זה לא מתאים לתאוריה. חבל.

  • איריס  On 30/08/2007 at 15:01

    לא הגבת לגופו של עניין לצערי

  • אחת מהצפון  On 30/08/2007 at 23:20

    וכך קיבלתי את הרושם ש"יש חומר" בצפון, אבל הרוח, מה לעשות, נמצאת כניראה יותר ביפו תל אביב.

    לגבי התייחסות לביקורת "האמנותית" שלך, בעצמך טענת שברחת כי היה חם ולח.
    כמה באמת השקעת בלהתייחס לעבודות האלו?
    והאם הפרשנות שלך קשורה לכך שהם מתל-חי ולא מת"א?
    ושוב ציטוט מדברייך:
    לי זה עשה הרגשה של מלחמת לבנון 2 אולי בגלל שידעתי שזו תערוכה צפונית. על הקירות רישומים רבים, אך בשלב הזה נאלצתי לברוח החוצה, כמו כולם, כדי לא למות מחום ולחות.

  • איריס  On 31/08/2007 at 04:45

    יש משהו בדברייך, זה נובע עם זאת מהאופן שבו התערוכה "נארזה" עבור הציבור. הקטלוג-הזמנה מאד מפוצצים, מושקעים, הרבה כסף הלך על זה, נייר משובח, הצהרות מפוצצות. כמו כן, הכיבוד היה מעל ומעבר לרגיל במקרים כאלה בהתחשב באופיה של הגלריה המיוחדת הזו. והדבר הראשון שתופס את העין זה הצבעוניות של היצירות (מבלי להתייחס כרגע לכל אחת). מה לעשות, הדברים הללו, החיצוניים לקחו את ההצגה מהיצירות. זה היה סטייטמנט צעקני, ותוקפני, שלא ממש "עבר" מן הסיבה הפרוזאית של החמסין הנורא, וגם הניגוד בין זה ובין אופי הגלריה ומיקומה.
    היצירות, כביכול, היו במקום השני כבר מבחינת המארגנים. ואני העברתי את רשמי.
    אני לא מבקרת אמנות, אבל אני תוהה אם מבקר היה מסוגל לעמוד ולהתרשם מן היצירות בתנאים האלה.

    לא היתה ב,פרוייקט הזה רוח, אלא במובן של "רוח וצלצולים". כמובן, יתכן שכל יוצר בנפרד, ראוי וטוב הוא. ואני מודעת לכך שאמנים לא שולטים במקרים רבים בתערוכה, אבל כאן זה ברור שכל המיזם הצעקני הוא על דעתם דוקא (ככה זה ניראה לפחות מהתיאור).

    אני, ואחרים בודאי, הרגשתי שההתקפה היא נגדי, מדוע אני צריכה להגיב בצורה אחרת ? עניינית , למשל, כאשר הסטייטמנט אינו ענייני.

    מה שאמרתי הוא – שצריך לתת ליצירה לדבר
    ואז נוצר דיאלוג.

  • איריס  On 31/08/2007 at 05:04

    אם היית מכירה אותי היית יודעת שאני לא ממש "קונה" את הבון טון המקומי בתור "רוח" זה הרבה צביעות. כלומר, ההתנאות האמנותית של תל אביב או יפו כמקום עם "מצפון חברתי" היא ברובה צביעות בלתי נסבלת, וסוג של רדידות חקיינית אם של פילוסופים הצרפתים אז למשהו אחר שניראה למקומיים פה כאופנתי. אין בסצינה האמנותית כאן מחוייבות ל"אין חומר" שהיא משווקת. זה אותו הפרדוקס הישראלי של "שמאל היושב על בתי ערבים מפונים" (יפו) מדבר על אחרים שהם לא בסדר וגוזר קופון על זה.
    אני לא שבויה בסצינה המקומית, להיפך, הפריפריה ניראית לי מקום מבטיח אם היא לא נופלת למלכודת הזו של התקפת המרכז באשר הוא מרכז. כלומר אם היא לא סובלת מרגשי נחיתות ההופכים לשינאה.
    לדעתי נעשה עוול ליצירות במקרה הזה, ששימשו בשר תותחים במאבק שכל כולו אוילות, ומלחמת תדמיות שאין מאחוריה כלום _משני צידי המשוואה
    אמנות יכולה להיות "ימנית" להיפך במקומות כמו ישראל, שזו מדינה שעדיין במאבק לאומי ההופך לאומני, יצירות בעלת גוון פשיסטי אפילו, יכולות לתפוס עומק יותר גדול. גם אמנות מחאה יכולה להגיע עמוק, אבל קשה לאמר שהסצינה של הסמול-לייט ביפו היא מחאה אמיתית. זו בורגנות שהפכה את "השלום ודוקיום" לאקזוטיקה או למותג ציני. כולל המסר "החברתי" עאלק. לכתוב על עוני זה אין, אז כותבים.

    ואני לא רואה בגבינה טובה משהו פחות חשוב ועמוק תרבותית מאיזה מיצב גרוע אם הוא גרוע.
    כך שחומר זה לא דבר רע.

  • אחת מהצפון  On 31/08/2007 at 07:55

    ובסופו של יום- מדובר על אמנים אינדודואלים.זה לא קשור למכללה בה הם לומדים אלא באישיותם הם.
    ולמען האמת,כחובבת אמנות,אני מוצאת שרוב האמנים לא מבטאים אינטלגנציה רבה ביצירתם (לא שכלית, לא רגשית). מהסיבה הפשוטה- כמו בכל אמנות- האינטלגנציה היא מיעוט… הרוב עושים קולות של אינטלגנציה.

  • איריס  On 31/08/2007 at 08:47

    נכון לגבי כולנו, העניין של המיעוט והרוב.
    אלא שאצל אמן, התוצאות בולטות יותר..

  • משתומם  On 08/09/2007 at 10:30

    קצת הבנת הנקרא – הטקסט ציני, לא מדבר על שנאה או אהבה.אין ולו עבודה "פטריוטית" (ולא שיש לי בעייה עם זה) אחת. כפי שאני הבנתי (וביקרתי במקום בערב הפתיחה ) העבודות מתייחסות ברובן לשאלת הזהות – מקום, שייכות ולא קובעות או מביעות עמדה בנושא. חבל לכתוב כל-כך רדוד ומשעמם.

  • איריס  On 08/09/2007 at 10:34

    ממש לא. תקרא את ה"אני מאמין" של האוצר. אין בזה שום ספק וכדאי שתגיד מי אתה ולא תסתתר מאחורי אנונימיות כדי להגיב. אני כותבת בשמי, גם אתה יכול.
    לתערוכה קוראים מן הצפון באהבה

    זה למעשה קמפיין שהחל מן המלחמה ובו אירחה תל אביב יצרנים ואמנים מן הצפון באירועים שונים, כדי לעודד ולקנות מוצרים מן ה"עורף".

    אולי תגיב לעניין ?

  • משתומם  On 09/09/2007 at 00:03

    קראתי.הבנתי. תל אביב לא אירחה אף אחד. בתי ספר לאומנות שאינם נמצאים בת"א חייבים כנראה להציג בה כדי לקבל התייחסות תקשורתית כלשהיא, וגם אז במשורה.אין לי את הטקסט, אנסה להשיג אותו ולצטט ממנו, אולי אם תקראי אותו עד הסוף תביני.

  • איריס  On 09/09/2007 at 08:54

    חבל שאני לא מוצאת בעצמי את הפמפלט, כי לקחתי אחד. אם זה ציני אזי אמור להיות פרובוקציה כלשהי, שלא ממש הצליחה.
    אני שומעת את המצוקה מדבריך, כאילו התקשורת מתעלמת מכל דבר שאינו מתרחש בתל אביב, בתחום האמנות. זה נובע כניראה מעצלנות וחסכון בשליחת עיתונאים או מסקרים הרחק מהמרכז.

    אך הבעיה של האמנות-תקשורת-הון-יח"צ היא עמוקה יותר. גם אמנות תל אביבית שאינה מקושרת נכון לא תגיע לעיתון, והקשרים אינם בהכרח תלויי איכות, ליתר דיוק, בדרך כלל אין לזה שום קשר לאיכות.

    זהו גם משבר עולמי, אך בארץ הוא מוקצן יותר בגלל אופיה הצבאי של המדינה, והמסורת היהודית-דתית שגם היא מנוגדת לאמנות ויזואלית (למעט בהקשר פולחני, יודאיקה וכולי).
    בכל מקרה, הפתרון הוא אולי ניגוח, כפי שאתה סבור שקרה כאן, אבל זה צריך להיות מוצלח מאד.

    אני מרגישה משתי התגובות לפוסט הזה שיש הרבה מרירות כלפי הסצינה התל אביבית, תקשורת וכולי. בינתיים הטרוניות פה לא מנוסחות.
    מספיק כדי להוות טיעון. פטריוטיזם הוא בודאי טיעון רע מאד בשדה היצירתי. (ובכל שדה אחר, אגב). שמעתי הרבה תלונות בצפון על התל אביבים ואיחולים שהטילים יפלו שם ותל אביב תושמד ומה לא. דברים איומים ונוראים, קשה להגיד שהבנתי את מקורם. אולי תנסחו שם קצת יותר טוב את השורה התחתונה. מה ששמעתי זה "בועה" "לא מבינים את האיום הערבי" "נהנתנים" וכולי וכולי. נשמע מאד מכליל ולא מדוייק, תל אביב אינה מקשה אחת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: