שתיקת הכבשים

 

 

ועידת אירגון הפסיכולוגים האמריקאי הסתיימה באשור של החלטה חדשה בנוגע להשתתפות פסיכולוגים בחקירות

BE IT RESOLVED that the American Psychological Association asserts that any APA member with knowledge that a psychologist, whether an APA member or non-member, has engaged in torture or cruel, inhuman, or degrading treatment or punishment, including the specific behaviors listed above, has an ethical responsibility to abide by Ethical Standard 1.05, Reporting Ethical Violations, in the Ethical Principles of Psychologists and Code of Conduct (2002) and directs the Ethics Committee to take appropriate action based upon such information, and encourages psychologists who are not APA members also to adhere to Ethical Standard 1.05;

BE IT RESOLVED that the American Psychological Association commends those psychologists who have taken clear and unequivocal stands against torture and cruel, inhuman or degrading treatment or punishment, especially in the line of duty, and including stands against the specific behaviors (in lines 81 through 100) or conditions listed above; and that the American Psychological Association affirms the prerogative of psychologists under the Ethical Principles of Psychologists and Code of Conduct (2002) to disobey law, regulations or orders when they conflict with ethics ;

ועינויים על ידי רשויות הבטחון האמריקאיות. כצפוי, גם ההחלטה החדשה, המאשררת במידת מה את ההחלטה של השנה שעברה ומוסיפה עליה, מעוררת פולמוס סוער בקהילת הפסיכולוגים ובקרב הציבור.

 

ההחלטה פותחת בגינוי ואיסור כללי על עינויים בחקירות, ועוברת לפרט שיטות ספציפיות המוקעות כעינויים אסורים. ההחלטה היא מצויינת בכך שהיא מגנה את תופעת העינויים, ומגדירה אותה על פי המשפט הבינלאומי ואמנת ג'נבה במפורש, ואף קוראת לממשל ולזרועות הבטחון השונות לחדול מכך, וגם לדאוג לתנאי המאסר של חשודים על מנת שיעמדו בדרישות הבינלאומיות. כמו כן, ההחלטה כוללת פירוט ארוך מאד (ומפליל מאד) של שיטות חקירה ועינויים המקובלים על רשויות הבטחון, ומבהירה שכל אלה נחשבים כעינויים. חשיבות הפירוט הוא בכך שהוא מהווה עדות ראשונה, אמינה, בלתי

מעורערת מטעם אנשי מקצוע מכובדים, שארצות הברית עוסקת בצורה שיטתית בעינויים אכזריים.

ההחלטה גם בונה מנגנון דיווח, למעשה יוצרת מחדש חובת דיווח של כל פסיכולוג שקיבל לידיו מידע בנוגע לעינויים, וכן מצהירה שתשלח הודעה מטעם הארגון לכל רשויות הממשלה שהארגון אוסר על שילוב חבריו בחקירות.

זו החלטה חשובה מאד ואי אפשר להפריז בהדגשת חשיבותה, לנוכח השתיקה ביחס למתרחש בארצות הברית בשנים האחרונות בתחום זכויות האדם (עינויים ומעצרים ודיני המלחמה). לנוכח ההחלטה הזו, בולטת מאד שתיקתו המוחלטת של המגזר, בישראל, עתה ובעבר. אמנם, חצי מהפסיכולוגים בישראל למדו באמריקה (וגובים שכר עבודה שוה בהחלט לעמיתיהם בעלי הדולרים) אך את החלק הזה ב"אמריקה" שלהם, הם השמיטו. אמריקה זה הזנות של בוש, נכון, אבל זה גם מעשים כאלה של בגרות אזרחית ופעולה מכובדת המעצימה את האזרח מול השררה.

 

 

אך הקוץ באליה הוא הלשון המסוייגת יותר לגבי שיטות מסוימת, אלה הכוללות "רק" מרכיב נפשי, ודרישת "נזק ארוך טווח" לגבי חלק מהן על מנת להפוך אותן ל"עינויים אסורים". כמו כן, חסרה התייחסות למשפט הבינלאומי בחלק הנוגע לחוקיות או אי החוקיות של רוב המתקנים שעליהם יצא הקצף וגם את המעצרים הספצפיים. טוב היה לו הארגון היה אוסר למשל על פסיכולוגים להשתתף בחקירות במתקנים שקיומם הוא עבירה על המשפט הבינלאומי וכיוצב). עדיף היה, מציינים מבקרים מסויימים, שהאיגוד היה יוצא בהחלטה של שורה אחת המטילה איסור מוחלט (מורטוריום) על השתתפות בחקירות ועינויים, ומכריזה על השתתפות כזו כהפרה של הכלל המרכזי באתיקה של המקצוע, לסייע לאנשים ולהיטיב את מצבם. כמו כן, מתברר שהועדה שעסקה בנושא הזה כללה פסיכולוגים צבאיים רבים, למעשה רוב שלהם, באופן שיצר רושם שהם בעיקר מגנים על הישבן שלהם ביצירת כל הדקויות וההבחנות.

 

 third subset of "prohibited" techniques concerns sensory deprivation and overstimulation, and sleep deprivation. Here, the APA goes completely off the rails. They define these techniques to be prohibited only if "used in a manner that represents significant pain or suffering or in a manner that a reasonable person would judge to cause lasting harm". (Emphasis mine)

 

 

 

פרשנים מסויימים טוענים שהארגון בסך הכל מצטרף למהלך שיזם הפנטגון לחקור קבוצה מסויימת של פסיכולוגים, אשר עשו שימוש מהופך בשיטות הנהוגות באימוני נפילה בשבי (SERE). כידוע, (וגם אצלנו) הצבא ורשויות בטחון מאמנים את אנשיהם בהתגוננות והכנה לנפילה בשבי. קבוצה של פסיכולוגים אשר הובילו את הערכה הזו בצבא האמריקאי ופיתחו אותה, הם אלה שיישמו אותה על עינויים בפועל של שבויי הסי.איי.איי במתקנים האפלים של "מלחמת הטרור". קבוצה זו, אשר הקימה גם תאגיד פרטי שייעץ במקרים האלה לרשויות החקירה, נמצאת כרגע תחת חקירה רצינית ומתקפה מטעם הפנטגון בעצמו. יש הרואים בכך בסך הכל מאבק בין "שתי אסכולות עינויים", כאשר הסי.איי.איי מבקש להנחיל את השיטות שלו ולהשחיר את השיטות של SERE.

 

בכל מקרה, הדיון מעלה שורה של סוגיות חשובות ובעיקר את החילחול של ערכי פשיזם לתוך כל מרקם החיים החברתיים והמגזרים האזרחיים. כדאי לעקוב מקרוב אחרי הדיון הציבורי הזה, כיון שכל מה שיקרה שם ישפיע בהכרח על המתרחש בישראל ביתר שאת. מעניין שלא נשמע אפילו פסיכולוג ישראלי אחד בנושא הזה, ולו על תקן פרשן לענייני אמריקה. שתיקת הכבשים, או "המרחיק את עדותו". בכל מקרה, אפשר לשקול מעתה דיווח על עינויים בידי פסיכולוגים ישראלים המחזיקים גם ברשיונות או חברויות בארגון האמריקאי.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הצועד בנעליו  On 22/08/2007 at 08:35

    אני אישית כמושמט לא בונה על פיצוי מהם, ומקוה שלא אזדקק לו.
    אבל אני מופתע מאד שרק עכשיו פנה מישהו בדרישה כזאת לפיצוי כי אני חושב שהיא טבעית, ברגע שאנשים (שאינם "אידיאולוגיים" המוכנים לשלם את המחיר ואף רואים בו אות גבורה או מאותה שכבת מיעוט שבטוחה מפני פגיעה) יבינו מה ההשמטה עשתה להם.
    חוץ מזה שהבאתי את הדרישה לפיצוי דווקא עכשיו במיוחד לאור המתקפה שנפתחה עלינו, גם כן כסוג של הגנה בדרך התקפה, אבל אני באמת חושש שלאור מה שעוד צפוי, לאנשים רבים יותר יהיו, בחלוף הדברים (עד כמה שיישאר כאן משהו) סיבות לתבוע פיצוי, ועל יותר ממה שנעשה עד כה.
    יש אגב אתר שנקרא בלוגדיבייט, שאני מנסה להעלות אליו את אחד הפוסטים – זה אתר לדיונים אינטר-בלוגיים, אבל כל פעם אומרים לי שהם חסומים כרגע.

    לא הבנתי בדיוק את המשפט "אך האם אנחנו רוצים לייצר המוני נכי נפש כדי להיפרע מצה"ל ?". האם 'אנחנו' מייצרים? האמנם נכי נפש? וה'היפרעות' היא לא מצה"ל בלבד שהוא כגוף מבחינה משפטית מהווה אמנם אחד השחקנים הראשיים במערכת, אבל הוא לא היחיד והתביעה צריכה להיות לאו דווקא במישור הכספי (למרות שבו אנשים רואים, בעולמנו המטריאליסטי, את הגאולה המיידית) אלא במישור החברתי – המדינה/החברה צריכה להודות ולהכיר במה שגרמה למושמטים (וגורמת בכל יום שבו יוצאת המלה "משתמטים" לאויר העולם) ועל בסיס זה להתחיל את השיח מחדש.
    האם זה יקרה בזמן הקרוב? מסופקני אבל כדי "לשמור על האש" צריך להפציץ, בכל סוגי הפצצות שיש (איזה מטאפורות מיליטריסטיות שאני מוצא-:)

  • איריס  On 22/08/2007 at 08:53

    אני אחדד משהו כדי להבהיר את עצמי. התביעה היחידה שאפשר היום להגיש בקשר לנזקי חיול שחרור היא לקצין התגמולים, כלומר נכות מצה"ל. וזה במידה מסויימת לשחק את המשחק שלהם. אני לא מכירה אפשרות חוקית לתבוע גוף אחר בהליך אחר, אבל אני פתוחה לשמוע חכמים ממני.
    לצה"ל יש חסינות דיונית בדרך כלל בשיקולים כאלה, אפשר לפנות בבג"צ "הכל שפיט" אבל אני מתקשה לחשוב על סוג הסעד במקרה כזה (מה ? החזרה לצבא ? ואם מדובר על משהו שקרה מזמן ?)

    זה אולי יסביר לך את הפיסקה שציטטת ממני. כיון שתביעה נגד קצין התגמולים משמעותה "נכות נפשית", כך שבמובן מסויים זה גול עצמי, אם כי היום לאחר שאלופים בצה"ל תבעו על סטרס, כניראה שמרכיב הבושה כבר לא קיים.
    להיפך, משוגע זה טוב, משוגע זה גנרל.


    טוב אתה עושה בדקונסטרוקציה של הטקסט הצה"לי שמעוות המציאות והופך את היוצרות. הרי רוב הגיוס הוא קונסנסואלי ומתגמל ומהווה מסלול התעשרות בנוי מראש על קאסטות. המשתמט מוצג כמי שלא רוצה לשאת בנטל, בעוד שבעצם ברוב המקרים הוא בעצם מודר ממסלול "הדרך אל העושר והאושר", עובד יותר קשה,וגם בעצם היותו "לא מחוייל" נושא בעול לאומי של שימור השקר, הרי משהו צריך להיות על התקן הזה כדי לשמר את המערכת. וכמובן הוא או היא לא מתוגמלים. את השיח הכוזב צריך לפרק או להיכנס לעומק שלו, ולבחון את מערכי המיון סיווג חיול כולל תיוגים בתיקי התלמיד מבית הספר, בקיצור לפרק את השקר, זה כמובן לא יקרה בטוב.

    ראיתי נקודה אחת לחיוב במגמה החדשה להסדיר את השירות הלאומי בחוק, והיא – שזה יסתום את הפירצות והחורים של "נידוב" לא רשמי הקיים היום. החקיקה צריכה לקבוע שאלה שתי הדרכים היחידות לקבל שירות חינם מישראל עבור "הבטחון". כלומר, צה"ל או מנהלת השירות הזו, ובכך להוציא מחוץ לחוק את כל העבדות שקיימת בעגל הבטחון, וכל הגיוסים הלא פורמאלים למיליציות בטחוניות אחרות. כמו כן, צריך לקבוע זכויות למתנדבים, אחריות לנזקים וביטוחים, וכמובן לאסור על שימוש בקטינים בכל צורה שהיא, במערך הביטחון. אם נגיע לזה, יש בכך הישג.
    ככלל עדיף להסכים לחקיקת הסדרים פשיסטיים שרק מאשרים מצב קיים ומסדירים אותו. זה עדיף מאשר מצבים כרוניים רחבי היקף שאינם מוסדרים בחקיקה, ולכן מוכחשים, ולכן פרוצים לשרירות רבה יותר.
    המדינה צריכה לקבוע שתקופת המחתרות והפרטיזנים הסתיימה עתה (באיחור מה, של ששים שנה) ולפיכך נאסר על המדינה וכל רשות בה, כולל רשויות של מדינות זרות או משותפות לישראל ומדינה או ארגון זר, להשתמש באנשים, לרבות "מתנדבים" יענו, לשירות בטחון מזדמן או ממושך. אז הייתי מנצלת את האירוע להרחיב גם את זכויות האדם בהקשר זה. איסור על שימוש בקטינים, איסור על נידוב אחר, זכויות שיקום פיצוי נכות במקרה של פגיעה, מערך משמעתי כמובן שאליו יכול המתנדב לפנות במקרה הצורך, ואיסור השאלת אזרחי ישראל לארגוני בטחון אחרים, וכולל זרים. ובא לציון ..משהו

  • איריס  On 22/08/2007 at 09:10

    עוד יעד של אורוול…
    פניתי בזמנו לנציב שירות המדינה הסופר שמואל הולנדר בשאלה לגבי מעמדם של "סייענים" בהקשר של הנציבות. כמובן לא זכיתי לתשובה. מערך הנידוב בכפיה הוא בעייתי מאד, ויתכן שיומו של חוק שירות לאומי יוכל לסייע לקורבנות רבים ש"הסכימו" להקריב את עצמם על התעשרות של אחרים. העקרון צריך להיות אחריות המדינה לכל אקט שלה, בלי קשר לעמדת האזרח לגבי שילובו.
    כל המונחים החפיפיים של סיען מתנדב משתף פעולה צריכים לפנות מקום למונחים שקבועים בחקיקה ברורה, המטילה חובות על המדינה, וגם מצמצמת את הסמכות ואת הגופים שיכולים להשתמש באזרחים כך או אחרת.
    בוא ניראה את חצי הכוס המלאה, אפשר למלא את חוק השירות הלאומי ב"מלכודות" לרשות המבצעת לעתיד לבוא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: