מה עושה הפסיכולוג שלך לפרנסתו

 

 

גילוי מעניין, בעקבות חקירות של תת ועדה בסנאט מעלה כי הנשיא לשעבר של התאחדות הפסיכולוגים האמריקאית (APA), ארגון יוקרתי ובעל מהלכים (גם בישראל) הוא בעל מניות בחברה שהעניקה שירותי עינויים לסוכנות הביון המרכזית, בבתי הכלא ה"סמויים".

 

אין זה סוד שתעשיית העינויים הפכה לענף כלכלי מכניס ומכוער, שהשחית את הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה בארצות הברית (וכמובן בישראל הגרורה). עתה מתחילים לצאת הנתונים על קשרי ההון-שלטון אימים, וזה הראשון והחשוב בהם. הפסיכולוג המפורסם, טוען לתקשורת שהוא "לא ידע" מה עושה התאגיד הזה מבחינה עסקית ועל הפעילות עם הסי.איי.איי.

 

פירסום זה מעלה שני נושאים למעשה. האחד, ההפרטה של העינויים, והשני – המעבר מעינויים פיזיים המותירים סימנים (עקירת ציפורניים ומכות חשמל) לשיטות נפשיות בעיקר. אם נידמה למישהו שזה "הומאני" יותר, כדאי לו לקרוא קצת יותר, ולהבין ששיטת העינויים החדשה (HANDS OFF) מותירה נזקים חמורים יותר, ארוכים יותר, ובלתי ניתנים לריפוי בכלל. בנוסף לכך, כל מהותה נועדה לחבל בהליכים משפטיים ולהעלים ראיות למעשים פליליים.

 

ישראל נחשבת לקבלן משנה מתמחה בתחום זה, כבר שנים רבות, אם כי הנושא מצוי בערפל הכחשה כבד מאד.

הציבור סבור בטעות שמידור המידע לא יזיק לו, אלא שטעות בידיו. היותו של מטפל בעל מניות בחברת עינויים עתירת ממון, הופכת כל מטופל (!) שלו לנתון בסיכון גבוה. מעבר לכך, יש חשש בתוך השירות הציבורי, בארגוני הבטחון, שב"ס, וכיוצב' שעינויים יתבצעו לצרכים כלכליים. עובדי מדינה בתחום זה מחזיקים מניות בחברות פרטיות, וזה כבר קיים היום ולא חדש, ורק המחשבה על זה מעוררת צמרמורת. בפרט, כאשר חברות אלה נושאות עיניהם לעסקים בחו"ל.

 

כפי שקרה בפרשת האנתרקס ("הפרטה" לא רשמית של מחקר החיסון, שנעשה תוך הפרות אתיות), יש להניח שאותו דבר, ואף בהיקף רחב יותר, נעשה בקשר לפיתוח אמצעי עינויים לשוק הפרטי, באמצעות האפרטוס הממלכתי בישראל. בשתי הדוגמאות, מעבר לשחיתות והפרת זכויות האדם הנובעות מכך, ישנו גם חשש שתוצרי מחקרים יועברו או יימכרו לעולם התחתון או לארגוני טרור, שכן, מן הרגע שנחצים גבולות כאלה, לטובת הכנסות עתק, אין שום ערובה שגבולות נוספים לא יחצו. למעשה, צפוי שהם ייחצו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • א  ביום 14/08/2007 בשעה 08:46

    ידוע לי שיש שימוש בחקירות ב"תרגילים" שאינם פיסיים, כגון איום בכך שקרובי משפחה של הנחקר ייעצרו גם הם, וכ'. אבל לא מדובר במשהו שארגוני פשע או טרור יכולים להשתמש בו, מפני שמי שנופל לידיהם ממילא נתון בלחץ נפשי עצום.

    האם יש לך דוגמאות למה שאת מגדירה כ"עינויים נפשיים" ?

    איפה יכול המתעניין לקרוא קצת יותר ?

  • איריס  ביום 14/08/2007 בשעה 09:32

    קודם כל, איפה אפשר לקרוא ? אצלי בבלוג, הבאתי די הרבה לינקים ומאמרים במשך השנתיים הללו בדיוק בקשר לזה. אנסה מאוחר יותר לעשות לך את עבודת החיפוש בארכיון ולרכז את הלינקים, שם יש הפניות למאמרים וכולי.
    אומר באופן כללי, שטכניקה של "שבירה נפשית" מורכבת מכמה שלבים, הכוללים בידוד ברמות אלה או אחרות, הפחדה, מניפולציה, שימוש בהשפלה מינית, סגירת האופק לחילוץ, וברוב המקרים סימום אם בגלוי ואם בהחדרה למזון או שתיה מבלי שהאסיר מודע לכך, הסימום מעצים את התחושות וגם יוצר לאביליות למסרים שליליים, היפנוזות וכולי. הרעיון הוא לייצר מצב דיסוציאטיבי טראומתי ממושך וחריף מספיק כדי לסדוק את הזהות או את "האני" ואז ליצור תלות בחוקר לגיבוש מחדש של ה"אני" סביב ההתניות של החוקרים. זה תהליך שאפשר לפשט אותו לריסוק (שבירה) של האישיות ובנייתה מחדש על יסוד השולל את הזהות הקודמת. ישנו צורך תמיד בשימוש באלימות פיזית, אך די במספר אפיזודות מצומצם, אם הן נעשות בצורה המחושבת ומתוכננת לגרום לנזקים שיש להם רישום ביולוגי בחלקים מסויימים במוח האחראים לזכרון, זהות, וכולי.
    כמובן, ולייצר את הרושם המתאים שלא יימחה.
    עדיפות ברורה לאלימות מינית. וכן לאלימות המגרה עיצבוב כמו חישמול, אפילו בוולטג נמוך.

    זה בקווים כלליים מאד, וכל השאר וצורות
    הפעולה הן כניראה ה"סודות המקצועיים" של התאגידים הללו. כולל אופני הסימום, המסרים הפסיכולוגיים, חלוקת עבודה בין חוקרים וכולי.

    כמובן שכל ארגון יכול להשתמש בזה, וההבחנות שלך בין שבוי של ישראל לשבוי של איראן או לשבוי של ארגון טרור, הן חסרות שחר. כל שבוי נמצא בלחץ

    למעשה היום יש ניסיון לפתח שיטות יותר יעילות, שאינן דורשות אפילו מאסר בבית כלא פורמאלי. להזכירך הרעיון בעינוים הוא כפול, חקירה כמובן, וגם שבירה מוחלטת, לעיתים יצירת נאמנות הפוכה כלומר, לשובה, וגם "ייראו וייראו" כלומר קילקול מזעזע שיותיר רישומו על הסביבה של האסיר המשוחרר, כדי למנוע מאחרים להסתכן בזה. המשוחרר צריך להיות מעין "תזכורת חיה" לזוועות, כדי שירתיע אחרים.
    בעבר זה נעשה באמצעים בוטים כמו מכות חשמל וקטיעת איברים וכולי, היום המשוחררים הם "דיסק מנטאלי מחוק או משובש" וזה אפילו מפחיד יותר. או אותו דבר. מכל מקום הרעיון הוא ייעול, הוזלה, מניעת ראיות, הפיכת השבוי לאויב של עצמו, וכל זה באמצעות טכניקות שאפשר להנחיל בפרטיכל פשוט יחסית, כלומר הוזלת ההדרכה והנחלת ה"תורה" בקלות. חלק מזה כולל גם את הכשרת הלבבות של החוקרים, כלומר פיתוח מערכי פרופגנדה ספציפית להתגבר על מכשולים אתיים של חוקרים כל מיני צידוקים וחינטרושים שיקלו על הכשרת החוקרים. בעבר גם זה – גיוס והכשרת מענים – היה תהליך יקר ומתיש, והיום עובדים גם על זה..
    השימוש בפסיכולוגים פועל לשני הכיוונים, גם לחקירות ופיתוח השיטות וגם, לא פחות, ביצירת הדינמיקה הארגונית הנוחה להכשרת הלבבות. מומחים לפסיכולוגיה ארגונית, מומחים לפסיכולוגיה תעסוקתית וכיוצב' מומחים לפסיכולוגיית המונים ותקשורת, עוסקים בזה במרץ ממש ברגעים אלה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 14/08/2007 בשעה 15:20

    מזעזע….

  • א  ביום 14/08/2007 בשעה 15:25

    תודה על ההסבר, אני אחפש בכיוונים שהזכרת.

    מה שהתכוונתי לומר, הוא שהצורך בפיתוח שיטות פסיכולוגיות, נולד מכך שבמערב מוטלות מגבלות על
    שימוש בשיטות חקירה פיסיות.
    גם אם מגבלות אלה לא תמיד נאכפות ביעילות מושלמת, הן בהחלט משפיעות על התנהגות החוקרים.

    מי שנופל בידי ארגון טרור או מדינה טוטליטרית, יעבור את אותם תהליכים של שבירה נפשית שהזכרת, כתוצאה של העינויים הפיסיים שיעבור.
    (דרך אגב, את בוודאי יודעת היכן פותחה לראשונה השיטה המוכרת במערב כ"שטיפת מח)

    אני חייב לומר כי אם הייתי נופל בידי אל-קעידה או ארגון פשע צ'צ'ני, לדוגמה, הייתי שואב הרבה מאוד עידוד אם הייתי יודע שהחוקר שלי מתכוון לפעול עפ"י "פרוטוקול גוואנטאנאמו" הקשוח ביותר ולא מעבר לכך.

  • איריס  ביום 14/08/2007 בשעה 20:23

    בוא נקווה שלא תיפול בידיו של אף אחד. עם זאת כפי שאמרתי, ואני מדגישה, שפרוטוקול גואנטנמו יוציא אותך טוטאל לוס באותה מידה, וגם חוכא ואטלולא מבחינה מנטאלית, מה שלפעמים יותר גרוע מאשר שבר כלי רגיל. יש ענין מכוער במיוחד בהפיכת אדם לזומבי והשארתו בחיים מבחינה פיזית. כמו שאומרים הדוסים, הגרמנים רצו להשמיד אותנו פיזית והציונים, יותר גרוע, רוצים להשמיד רוחנית. בהשאלה (ובלי להסכים לטיעון אלא רק להסביר את דרגות החומרה) הפגיעה בנפש האדם, או נשמתו, אינה פחותה ויש סבורים גרועה יותר מפגיעה פיזית כלשהי ואף מוות.
    זו עמדה מקובלת, ולכן הבאתי את הציטטה הפרובוקטיבית של אחינו החרדים.

  • חנן יניב  ביום 14/08/2007 בשעה 20:24

    אני יודע שזה ירגיז הרבה אנשים, אבל יש הרבה מהשיטות האלה בבית הספר:

    השפלה, הפחדה, התניה, לחץ… עוד?

    וזה לא בשביל לשנות את הנושא.

  • איריס  ביום 14/08/2007 בשעה 20:42

    בדיוק מה שרציתי להמשיך בתשובה לא., השיטות האלה מיושמות גם על ההמונים בצורה קלה יותר, אך דומה, כדי ליצור אותה תופעה של "שבוי, בידי אינטרסים של אחרים, מעטים, שלא פועלים לטובת הכלל. כלומר,זו הכנה לפשיזם אורווליאני במאסות. לכן, הנושא של ההפרטה של עינויים מוליך גם לניצול מתקן החקירה כמעבדת ניסויים לדברים אחרים, כגון חינוך המוני, כגון שליטה בחיילים, כגון, שליטה בעובדים וקידום מטרות פוליטיות כלכליות.
    הגישה של א. מוטעית, והיא נובעת מדיסאינפורמציה מכוונת, כלומר, ,הכשרת הלבבות לקבל את העינויים ה"מודרנים" כעדיפים על הברבריות של אחרים. את הטיעון הזה בטח הגו באיזה תאגיד כזה, ומישהו גזר עליו קופה יפה וקידום.

    אשמח לדבר על מערכת החינוך כשטיפת מוח מאורגנת, אך בוא נשים לב שכל שיטת חינוך, וכל הקנית ערכים, וכל חינוך דתי, או ערכי או לאומי הוא שטיפת מוח שנעשה בה שימוש במניפולציות. זה עדיין לא עינויים וזה בגדר הלגיטימי. עם זאת, בעקבות חילחול ערכי גואנטנמו, הגבולות נעשים דקים יותר, וגם המטרות משתנות. בעוד שחינוך לאומי רגיל או דתי או ווטאבר נועד לפחות על פניו לשמר אחדות וערכים נצחיים וטובים, הרי שטיפת המוח והמדיקליזציה הנוכחית מטרתן מסחרית, לשרת קבוצה שליטה שעיניה נשואות לרווחים וליצירת עבדים לאינטרסים שלהם. בעיני זה הבדל עקרוני ועצום, כמו ההבדל בין כת מסוכנת ובין דת.

  • איריס  ביום 14/08/2007 בשעה 20:46

    היישום של פרטיכל כזה קיים גם בהקשר של העולם התחתון היום. בדיוק משום שאין "סימנים" ואין צורך במתקן כליאה מבודד, ואין צורך בשלשלאות וסכינים מלובנים, היום אפשר גם במרתף של בית בתל אביב לעשות קצת גואנטנמו, כי זה זמין ונוח ו"פשע מושלם". מבחינה זו, עדיף השיטה הברברית של צ'צ'ניה. לפחות זה דורש היערכות רצינית, והרבה דם וצרחות, לכן פחות זמין. זהו טקס חברתי, וצריך להכביד עליו כמה שיותר. שיהיה מלוכלך ובעל סיכון למבצע (כאשר יש רגליים קטועות, יש תמיד סיכון של נקמה או משפט).
    שנית, אני משערת שאתה מתכוון לברית המועצות, או סין או קוריאה כראשונות להמציא שטיפת מוח באופן שאומץ על ידי המערב. מה לעשות, יש הרבה דברים בעולם, וניראה שישראל אוספת מן היקב ומן הגורן.

  • א  ביום 15/08/2007 בשעה 08:49

    לא, לא יתכן שנמחקה כאן תגובה מנומסת, עניינית ומנומקת.

    זה גם סוג שלפאשיזם אורווליאני…

  • איריס  ביום 15/08/2007 בשעה 08:52

    לא מחקתי אף תגובה בשרשור זה.
    נסה שנית, לפעמים זה הבעיה של העתקת הקוד למטה. כאשר הכתיבה אורכת הרבה זמן יחסית, הקוד מתחלף

  • א  ביום 15/08/2007 בשעה 09:20

    אבל התגובה כבר הופיעה בשרשור אחרי שנכתבה אתמול בערב, והבוקר כשרציתי לבדוק שוב, היא נעלמה.

    או שרק היה נדמה לי, ומישהו משחק עם המוח שלי… ?

  • איריס  ביום 15/08/2007 בשעה 09:27

    יש כאן תגובה שלך מאתמול, שעליה השבתי אבל אחרי כן יש עוד של חנן ושלי.
    לא נעלמה שום תגובה ככל שזה תלוי בי
    שחזר מה שרצית להגיד, שכלל והוסף והתייחס לתגובות שנוספו.
    אני בדרך כלל לא מוחקת תגובות של אחרים (את שלי לפעמים כן) למעט של "הקבועים" שלי, שהם כניראה חלק מהניסוי לעבור לעינויים וירטואליים (אגב זה לא ממש בצחוק, בהזדמנות אכתוב על השימוש באינטרנט בהקשר לוחמה פסיכולוגית). אבל עכשיו נחזור לעניינו

  • א  ביום 15/08/2007 בשעה 09:43

    ניסיתי להכניס את עניין ה"שיטות הפסיכולוגיות" לפרופורציה הראויה.

    האם ניתן להשוות בין מצבם של חיילי צה"ל השבויים בלבנון שאינם יודעים אפילו אם משפחתם או מישהו בעולם יודע שהם בחיים, לבין אנשי החיזבאללה השבויים בארץ ומקבלים ביקורים של הצלב האדום ומעבירים מכתבים למשפחותיהם ?

    עכשיו תארי לך שבשני הצדדים השבויים עוברים חקירה.
    מי מהם נתון בלחץ נפשי קשה יותר ? מי מהם מרגיש כי חייו ושלמותו נתונים בידי החוקר שלו באופן מוחלט ?

    דוגמה פחות "פוליטית" – חשבי על חקירת משטרה בסין, או בארץ כשהנחקר יודע שיראה שופט תוך 24 שעות, ותוך מספר ימים לכל היותר ישוחרר.

    המערב, מתוך פעולתו עפ"י הצהרת זכויות האדם וכללי הדמוקרטיה, כבל את ידיו במתכוון ויצר תנאים בהם לכל עצור ונחקר יש רשת בטחון בסיסית וידיעה כי יש גבול למה שיעבור.

    בתנאים אלה, כל חקירה בהכרח תגרום הרבה פחות לחץ נפשי, ותהיה פחות יעילה.
    כל השיטות הפסיכולוגיות שבעולם יכולות רק לנסות להתקרב במעט אל הלחץ שחש נחקר שיודע שחוקרו יכול להופכו במילה אחת לבנק של איברים להשתלה.

    הזכרת שימוש בסמים ומכות חשמל בעצמה נמוכה – הדברים האלה אינם חוקיים ואני מקווה שמי שיש בידיו מידע מבוסס על השימוש בהם, יפעל לפרסומו.

  • איריס  ביום 15/08/2007 בשעה 10:10

    אנחנו חלוקים בעניין זה. אין בעיה. לדעתי ההגנות החוקיות שאתה מציין לא חלות כבר באמריקה, וזה מתבטא בגואנטנמו, החטיפות, בתי הכלא הנסתרים, וכליאת קטינים ועינויים. אפשר לראות גם את זה כבלון ניסוי, אם הציבור בולע את זה, הוא יבלע יותר מזה.
    והדרך פתוחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: