סיוטים

 

 

הבוקר התעוררתי בבעתה מסיוט מלחמה.

 

בחלום, האוכלוסיה מפונה למעין קיבוצים או בתי הארחה חד קומתיים, איש איש עם פינתו ומזוודתו. אני יוצאת לחצר, ולפתע רואה בשמיים מטס שלם של מטוסי קרב אימתניים העומדים לשלח טילים או פצצות או משהו קטלני ישר עלינו. סוף הדרך כזה.

אני חוזרת לחדר העמוס, ומגלה שהשכן לידי גנב את הרדיו שלי, רדיו נייד קטן, והוא אף מכחיש זאת בעזות מצח.

"יש לי אותו רדיו, זה שלי" הוא אומר, ואני חשה גועל גדול.

אני לוקחת מעיל, ורצה החוצה, מחליטה שיש לי סיכוי יותר טוב לשרוד בשטח פתוח, כיון ששם בודאי יפציצו פחות, וחוץ מזה לא יפלו עלי קירות וחלקי בטון. ליבי פועל בחוזקה, ואני נוטשת את האנושיות שלי, מחליטה לא להגיד לאחרים מה שראיתי, כיון שאז כולם ירוצו ויאטו את מנוסתי, לא איכפת לי מאף אחד בעולם.

אני מתחילה לברוח, ואז מגיע רעש סילוני כזה, של פצצות החורשות את האויר במהירות ומצווחות….

 

 

התעוררתי.

 

———

רעש הטילים מתחלף בחריקת משאית הזבל, והשעה מוקדמת.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סנדי ש  On 11/04/2007 at 07:25

    בקרוב במציאות?

  • איריס  On 11/04/2007 at 07:42

    זה יכול להיות סתם חלום, החיים שלי הפרטיים בהחלט מצדיקים הרבה סיוטים.
    מצד שני, היה משהו ריאלי מאד בגניבה של הרדיו וצורת ההתכחשות. אם כי אין לי רדיו כזה.
    זה היה נייד קטן וכסוף סטראו.🙂
    פעם חלמתי משהו כזה אבל התברר שנכנסתי לפחדים של הלבנונים, כלומר חלמתי שאני זה הם, ובעצם אני – כך מסתבר – זה צבא המטוסים.
    חלומות זה חלומות, אבל הדאיג אותי במיוחד העובדה הישראלית כל כך שגם בזמן חירום, מישהו גונב את הרדיו, מילא זה, אבל עומד איתו מולך ואומר שזה שלו.
    עד הסוף לא משתנה כלום. זה מה שהיה מדכא, וגם שאני נכנסתי לאותו ראש, כי הסתרתי מאחרים את מה שראיתי בשמיים, כדי שלא יפריעו לי לצאת.

  • סנדי ש  On 11/04/2007 at 08:39

    ממש מגרה לאמר: הציונים/ישראלים גנבו מדינה ועומדים מול כולם ואומרים שזה שלהם.
    (למרות שזה יותר מורכב, בכל זאת ואולי בגלל זה ממשיכים לשקר ולהיתממם בו זמנית)

    אני חלמתי פעם שאני מסתירה ילד פלסטיני…

  • איריס  On 11/04/2007 at 10:18

    הנה רעיון שאפשר למכור.

    אני לא יודעת, לא היו שם ערבים בכלל, כך שזה לא היה הסיפור שלהם, אלא בין היהודים. המתקפה מלמעלה, המטוסים היו משוכללים, אם זה אינדיקציה למשהו זה מלחמה פנימית, צה"ל נגד העם משהו כזה, כמובן מוסווה באיזה חטיפה של חייל או משהו כזה. אבל לא היו חיילים בכלל. רק אזרחים. כמו בבליץ בלונדון. סיטינג דקס.

    הפלסתינים יאכלו אותה כאן ביג טיים, בשביל זה לא צריך חלומות, אבל את יודעת מה באיזה מקום מצבם טוב יותר מאשר של בשר התותחים היהודי כאן, כלומר אלה שהאליטות "לא סופרים" בתור בני אדם. כיון שלנו, לאלה, אין ממש לאן ללכת. אלה האחים שלנו שדופקים אותנו.

    אולי אני יכולה להיות הילד הפלסתינאי בחלום שלך ? תסתירי אותנו.
    🙂
    שבוע טוב

  • מיכל  On 11/04/2007 at 10:33

    לדעתי היא החשובה כאן. ומתוך התסכול נוצרת המוטיבציה של כל אחד לעצמו, וזה בעצם מה שקורה בשנים האחרונות, לא? כמה חבל.

  • רוני (אשה)  On 11/04/2007 at 10:54

    אני לא מבינה מה הקשר לפוסט הזה
    סנדי כתבה "ממש מגרה לאמר: הציונים/ישראלים גנבו מדינה"

    סתם תזכורת

    לא הייתה כאן מדינה
    גרו כאן ערבים בחלק מהשטח

    הפליטים היהודים מארצות ערב הגיעו חצי כשרק עורם על גופם
    רצו לחיות מה לעשות ? הערבים גירשו אותם לפלסטינה.
    היה הסדר של חלוקה
    הערבים לא קיבלו
    מדינת ישראל התמלאה פליטים שגורשו ממצרים, ירדן, עירק, סוריה ולבנון

    אם לא היו מגרשים אותם ומתעמרים בהם אז אולי לא היו באים לפלסטין
    את הבתים של היהודים האלה הערבים גנבו
    אה, כמעט שכחתי
    הגיעו לכאן גם פליטים יהודים מגרמניה ופולין אני רק לא זוכרת למה.

    חד צדדיות חד צדדיות חד צדדיות
    צדק צריך לראות את שני הצדדים
    אני שוחרת צדק

  • איריס  On 11/04/2007 at 11:36

    אמת,מיכל. זה הסיפור בתמצית.

    רוני(אשה) תודה על התגובה. האסוציאציה הזו היא של סנדי, והיא לגיטימית, כלומר היא נכנסת לנעליו של הצד השני לרגע.

    אני דוקא חשבתי שזה קשור לאיזה דיאלוג שיש לי בשבועות האחרונים עם פעילים מזרחיים ישראלים ושהפניה שלהם אלי אינה תמת לב ואינה ביושר, אלא חטפנית, כלומר ניסיון ניצול. מה שמדכא אותי בחלום הוא הדינמאיקה שבין מדוכאים, ההופכת להיות נצלנית ומסוכסכת, וכמובן משחקת לידי המדכאים, אותם אבירים המרחפים אל על במטוסים כדי להשמיד בעצם את כולנו ביחד.

    חלום הוא דבר רב שכבתי, ויש הרובד האישי, אך מרגע שכתבתי אותו כאן, זכותה של סנדי להשתמש בו לצרכיה.

    באשר לדיון הפוליטי, זה לא הפוסט המתאים לכך. עמדתך כבודה במקומה מונח כמובן.

  • איריס  On 11/04/2007 at 11:38

    ג.ר. או ליאת וכולי
    נא להרגע, אפשר לקלל אותי בצורה תמציתית בפוסט שהעלה את קצפכם, בקשר לשב"כ. לא צריך לזהם עכשיו את כל הבלוג בקשקשת פסאודו פסיכולוגית.

  • סנדי ש  On 11/04/2007 at 11:50

    התבלבלתי, התכוונתי לאדמה ולא למדינה…

    ציינתי בהמשך שזה מורכב ולכן אני גם מסכימה עם
    העמדה שאת מציגה.
    הסכמה עם שתי העמדות גם יחד היא שיוצרת את הבילבול שאני לפחות חיה איתו.
    בילבול שיוצר סוג של הכרח לחיות בשקר מסויים והתממות אבל גם קבלה של החיים היהודים כאן כמוצדקים.
    הבילבול הזה יוצר לפעמים חד צדדיות לצד מסויים כל פעם.
    קשה כאן, מה לעשות.

  • סנדי ש  On 11/04/2007 at 11:52

    בחלקה מסכימה עם העמדה שלך, לא עם כולה

  • רוני (אשה)  On 11/04/2007 at 17:54

    תודה על ההתייחסות
    ליבי דואב וכואב על הפלסטינים.
    הכאב שלי על הורי פליטי האיסלאם המטורף לא גורע מכאבם שלהם
    המצב שלהם הוא תוצאה של עוול
    עוולת שרשרת שהיכתה בהם
    גם בהורי היכתה העוולה והם רק רצו לחיות
    לא לגנוב ולא לגזול אדמה של מישהו.
    אני מניחה שגם הורייך התגלגלו לכן עם כוויות וחבורות על גופם
    הפתרון
    איש יבין ויפנים את כאבו של השני
    לא גזלנו אדמה – רק רצינו לחיות
    צריך לבנות לפליטים הערבים בתים וערים שיחיו חיים הוגנים וטובים
    את עוולות ההיסטוריה בחלקם כבר אי אפשר לתקן
    תודה תודה
    אני שמחה ואוהבת שיש בארץ אנשי מצפון
    אני בעד יציאה מיידית מהשטחים ושיקום הפלסטינים
    לא הכל תלוי בצד שלנו
    בהערכה רבה

  • איילת  On 12/04/2007 at 09:32

    אני חושבת משהו כזה.
    הנה את "רוני" כבר השם שלך מכיל שניות מסויימת
    את חייבת להבהיר כל הזמן "רוני (אשה)" הצורך הזה כנראה לימד אותך להבהיר ולהעמיד דברים באופו ברור
    כל כך יפה הבהרת את הקושי כאן שאני שולחת לך חיבוק
    אצלי – אבא שלי ניצול שואה.
    פליט כמו שאת אומרת

    אמא שלי ממצרים – הם ברחו משם לכאן גם כן פליטים

    אני כמוך – מרחמת על הפלסטינים

    אני כל כך מזדהה עם הדברים שלך

    כל הכבוד
    איילת

  • rafi  On 14/04/2007 at 11:22

    meny books were written and will be by better phisicians than myself… BUT i am sorry iris but how come in your dream you are alone??so individualy, incredibly alone?
    Is it what you would like to dream….? yes i think so.
    reflecting our terror of being persecuted…. as always.This could be the reason why we are so afraid of real dialog…. meaning not only in experimental schools like in yaffo but everywhere….
    THE ONLY WAY TOP RESOLVE OUR ANGUISH IS BY GETTING TO KNOW OUR"ENEMIES", from elementary school, high school… than we will not dream of being haunted by them .

    maybe than there will be less fear of terrorists and more cold analysis… so our shabac workers would not need to confess some un confessable act

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: