פרעה שולת

 

 

לא הרבה נותר מחג הפסח המסורתי, לפחות מסביבי אפשר למצוא מעט מאד חגיגיות והרבה יצירתיות בהתחמקות מהעול הכרוך בשימור מנהג הארוחה האשכנזית מרובת המנות והמריבות. הפיליפיני השכונתי מספר לי בחיוך שהמעבידים שלו כבר לא עושים פסח, טוב הם צעירים הוא מסביר לי, דרכו של עולם שהצעירים בועטים במסורת. בינתיים הוא מקטר על מוסד הנישואין הקתולי הנהוג בארצו, שאינו מאפשר גירושין, ומחיל את הדין הפלילי על ניאופים. בעיני זה משעשע,(כתב אישום – החשוד עשה עיניים לשכנה שלו וצפוי לשלושה חודשי מאסר ומלקות) אבל הוא לא חושב ככה.

 

עברתי כבר את הניסיונות הפתטיים "לחדש" את מוסד הסדר. הייתי בליל סדר א-לה "ויפאסנה" בחיי, ליל סדר שנוהל בשתיקה מוחלטת כתרגיל רוחני בקבוצה להתחדשות היהדות ברוח ניו אייג'; הייתי כבר בסדר עם בדואים בסיני ששחזרו את מעמד מתן תורה והסבירו לי שהם בעצם יהודים שנשארו בסיני בגלל חטא העגל; הייתי כבר בליל סדר של ניו אייג' יהודי עם הרב גפני חודש לפני שהוא ברח מכאן מאימת החוק ושובל נפגעות של עבירות מין; באמת, צריך להודות על האמת, החג הזה איבד מטעמו כאשר ליהודים שהקימו מדינה יש "מצרים" משלהם, והרבה מאד פרעונים מושחתים שמעמידים את פרעה המקורי באור מגוחך. מהו פרעה לעומת ביבי נתניהו ? ומהן הפירמידות לעומת תוכנית ויסקונסין ? דיסנילנד לעניים. ובעצם מה עושים כאשר "סיר הבשר" נמצא כאן, ולאן יוצאים ממנו ? ואולי כל הסאגה הלאומית אינה אלא משל אישי על הפסקת עישון ?

 

ואכן, לאחרונה רבים הפסיכו-יהודו-בודהיסטים הקוראים את המסורת במשקפיים של קואצ'ינג. יציאת מצרים היא עכשיו מיתוס מסייע לפילאטיס, הפסקת עישון וגמילה מטארוט, או החלטה סופנית להפסיק לצאת עם ההוא שמסרב להתחייב ל"מערכת יחסים". מבחינה קולינארית, שבוע מצות זה בלתי אפשרי, והשנה אני אפילו לא קונה חבילה אחת סמלית, כי נמאס לי מהעצירות, ועם אלוהים הסליחה.

—-

פסח השנה בשבילי הוא עוד טריגר, או עוגן ספרותי לבחון לאורו את הפרקטיקות של סוחרי אדם לשעבד אנשים ולייצר להם מיתוסים שיעניקו משמעות ועומק רוחני לשעבוד. מצרים מככבת בסימבוליקה של כתות פולחניות אלימות ואפלות, המתפעלות דוקא מפרעה ומכשפיו ולא ממשה, הנתפס כמי ש"גנב" את הטריקים ועירבב אותם עם צדק חברתי מעצבן, בדמותן של עשרת הדיברות. מבחינה מסויימת, מדינת ישראל קרובה יותר להיות יורשת של מצרים הפרעונית מאשר האוטופיה שחרת משה בזכרון האומות, מדינה ש"זוכרת" מהו שעבוד ונמנעת ממנו.

 

we found the enemy. and it is us.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי סגרון  On 02/04/2007 at 10:44

    חג הפסח כמו עוד חגים אחרים.טריק של הורים.הרוצים את כול הפמליה יחד. לעניין פסח. ומצרים עבדים.ושאר דברים כפי שכתבת אנחנו עדיין שם. אני לא רואה אותנו חופשיים גם בעוד 40 שנה. אצל עמים אחרים המצב איננו שונה.

  • איריס  On 02/04/2007 at 13:33

    לא ?
    מה איכפת לנו מה קורה בארצות אחרות?
    מכל מקום, בלי התוספת הזו, אי אפשר להתקדם בדיון.
    אז כן, חג שמח (גם זה קורה גם במקומות אחרים).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: