יש אלוהים

 

ליל הסדר מתחיל "בכל בית ישראל", אני עדיין בבית לפני המחשב, מחכה למים שיתחממו בדוד, כדי להתקלח לפני שיוצאים לשחוט ארוחה במסעדה. מסתבר שאני לא לבד, ו"המוני בית ישראל" כולל גם את המושמטים ממשפחותיהם וסתם עצלנים הגודשים את בתי האוכל והמרזח של תל אביב רבתי.

אין זה אומר שרוח החג לא שורה עלי. היום אני מרגישה את הנוכחות של "אבותי", ancestors, במלוא כובד משקלם. נידמה לי שאני יכולה לחוש גם את השאיפה הקולקטיבית שלהם להחיות ולממש באמצעות קהילה רציפה, סט די מוגדר של ערכים. החיים אינם אלא ניסיון להחיות סט של ערכים אישיים שאדם מחליט שדי בהם להעניק משמעות לחייו, ואם יוכל, אז גם להנחיל אותם לצאצאיו בתור ירושה רוחנית.

נידמה לי שאני שומעת אותם מהלכים ומדברים בכובד ראש במקדש הוירטואלי, מתווכחים, נלחמים לפעמים, אוכלים, ובסך הכל בוחנים אם הצרור שיצרו, של ערכים, עובר הלאה בגדול. לא לכולם, לא באותה צורה, אבל איכשהו, שהעגלה תמשיך להתגלגל בלי לאבד את הגלעין המהותי שלה.

מבלי להיכנס למדרשים מפלגים, אני יכולה היום לחוש את בסיס הערכים הללו, ולהגיד שבסך הכל הם הצליחו לא רע, בהתחשב בפרק הזמן, בצוק העיתים, וביתר התנאים שאין עליהם שליטה. אני גם מרגישה את אי הנחת, יתר על כן, המרמור, על המצב הנוכחי של היורשים והירושה, אי נחת, בפרט מהמצב בישראל. עם זאת, המבט הרחב הזה מאפשר לראות גם את ישראל כאפיזודה (לא מוצלחת) בשרשרת הזמן והמסורת.

יש גם התחלות שוא, המסתיימות מהר, ויש טעויות, ויש משיחים כאלה ואחרים, ויש תקופות של שחיתות עמוקה, ועבודת אלילים, אבל צריך לבחון את זה כפי שבוחנים אורגניזם חי, על מחלותיו, נשירת שיער, קשקשות, מורסות, סרטנים פה ושם, איברים סורחים, עבירות וחטאים, התמכרויות, ובסך הכל, ממשיך לחיות.

זהו פסח חשוב מבחינתי, כאשר אני מרגישה את הגשר הזה אל העבר הקולקטיבי, ומקבלת ממנו כוח לדעת שאני בדרך הנכונה, לא להסס, לא לגמגם ולא להתנצל. אני גם מתביישת על הזמן שבזבזתי בספיקות עצמיים. יש אלוהים, והוא איתי.

חג שמח, ועכשיו לסטייקים

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ויקי  On 02/04/2007 at 23:18

    בברכת דזבין אבא

  • בן לילית  On 06/04/2007 at 23:35

    רק עדיין לא בטוחים מי האמא.

  • איריס  On 07/04/2007 at 17:06

    אני קוראת עכשיו קצת על כל הפריחה הזו של פולחן האלה, כלומר, הפמיניזם הרוחני של העידן החדש והדתות המתחדשות וכל זה.
    לא יודעת, מיום ליום לקראת הזקנה אני יכולה לאמר דבר אחד
    הכל הבל הבלים, ואין חדש תחת השמש

  • בן לילית  On 08/04/2007 at 23:48

    מה את קוראת? ספרים/מאמרים? איזה?

    אולי כדאי שאני אשאל קודם למה בעצם את מתכוונת כשאת אומרת "הכל הבל הבלים, ואין חדש תחת השמש"?

  • איריס  On 09/04/2007 at 07:28

    כל הספרים שקראתי לאחרונה, טוב לא כולם, אבל הרבה, כוללים את הצד הזה של דיכוי פולחן האלה משהו כזה. למשל, המכשפה מפורטובלו, למשל אפילו אב יהושע החדש , אני קוראת עכשיו חוברת אסופת מאמרים של עידו תבורי על העידן החדש בישראל וכולי. יש איזו פריחה של העמדה הזו, שכאילו הדתות דכאו את האשה, ואת הצד הנשי בפולחן. זה מאד "אין".
    התכוונתי הבל הבלים במובן של קוהלת. בסופו של דבר הכל חרטה, אבל אני קצת צינית בימים רעים אלה. כמובן, כתבתי יש אלוהים ואני מאמינה בו, זה קורה לי גם לפעמים, ואני משתפת.
    הבל במובן הטוב של המילה, כלומר, מה שניראה חדש ומחודש בדרך כלל הוא ישן ומוכר.

  • בן לילית  On 09/04/2007 at 12:17

    חשוב לזכור שהחומר בספרי ניו-אייג'/בידיוניים לא תמיד אמין מבחינה היסטורית (בלשון המעטה). כמו כן, פעמים רבות מדובר בהכללות גסות לגבי פולחן האלה (איך הוא מתבצע, מה הן האמונות וכדו'); מכאן, הדרך לרדידות קצרה.
    חשוב לדעת על חוסר ההסכמה השורר היום בנוגע לשאלה "האם היתה תרבות מטריארכלית ופולחן של אלה-אם?". הנושא עדיין נמצא במחלוקת.
    ספר שאני יכול להמליץ לך עליו הוא "דרך הקסם" של רינה קסם.

    אני מסכים ולא מסכים.
    כן, מדובר במשהו שכבר היה בעבר, אם כי לא ברור לחלוטין באיזו צורה (הדיון הישן נושן על "האם היתה חברה מטריארכלית?").
    לא, כיוון שבהרבה מקרים מדובר בדתות ניאו-פאגאניות, שלא מתעלמות מהשינויים שהיו, ומשנות גם את הדת בהתאם לימינו.

  • איריס  On 09/04/2007 at 12:38

    אני לא משוכנעת שזה יותר טוב מפטריארכליות. מכל מקום, נניח שהיו חברות כאלה, והן דוכאו ונכבשו, אני שואלת את עצמי מדוע זה מה שעולה עכשיו ? ועל ידי מי ? ולאיזו מטרה ?

    מה שאני קלטתי, ואולי זה שטחי מאד, הוא יאפיות, נשים בורגניות משועממות קצת שרוצות כוח, ונאחזות בזה. לא שמעתי משם מסר מרגיע או שונה ממה שקורה עכשיו. לזה התכוונתי אין חדש תחת השמש. עצם החידוש לכאורה שבהגמוניה נשית, הוא המושך ? אינני יודעת. אני מאמינה שיש דיכוי של נשים, אני לא חושבת שהרעות החולות של העולם מצויות לפתחם של הגברים דוקא.

    פחות מעניין אותי מה היה ונשכח, אלא מה המטרה בהעלאת הנשכחות במועד הזה ובהקשרים הקיימים.
    בשלב זה אני לא רואה שם משהו מושך, והנשים שמקדמות את הנושאים האלה ניראות לי מאד שמרניות בכל המובנים החברתיים האחרים, כך שזה הופך למשחק אזוטרי של עשירים. יש הרבה כאלה, ורובם לא מועילים במיוחד.
    מכל מקום, את כל הסימנים של דיכוי צריך להסיר, כמו מכשלות חוקיות וכלכליות וכמובן בטחון האשה, וגם כל ביטויי הפחד וההשלכות והשינאה. אינני ידועת אם זה יקודם על ידי פולחן האלה או ייקבע סטראוטיפים של נשים שמתעסקות בשטויות. יתכן שאני נעולה וכבר שבויה בתודעה כוזבת ומדוכאת. אני אסתכל על הספר הזה.
    יש לנו שרידים של פולחן אם במאריה אימו של ישו המקבלת מעמד חזק מאד בנצרות יחסית לדתות האחרות, ואכן מצב הנשים בעולם הנוצרי הוא הטוב ביותר לעומת שאר חלקי העולם. אינני יודעת אם זה קשור או לא.

  • בן לילית  On 10/04/2007 at 01:14

    למה הרעיון משמש? אם לא נתייחס לרגע למטריארכליות כעובדה היסטורית, ונתבונן בתקופה שבה הציבור הרחב החל להתעניין ברעיונות הללו – אפשר להבין למה בעצם הוא שימש: בפשטות, מיתוס החברה המטריארכלית אומר שאפשר אחרת. כלומר, הכוח שמוצב בידי הגברים אינו המצב הרגיל שלעולם היה ויהיה כזה. לנשים יכול להיות כוח משלהן.
    זהו מסר משחרר לתקופה שבה לנשים עוד לא היה כוח שווה לזה של הגברים.
    כמו כן, החברה המטריארכלית שמה דגש על פולחני פוריות, אהבה לסקס; ככל שהזמן חולף, אנשים רגילים יותר ויותר לשמוע נשים שאוהבות ומקיימות יחסי מין מחוץ לתאים משפחתיים.
    אבל עד לא מזמן, זה היה רחוק מלהיות המצב.
    המיתוס הזה בעצם שובר גבולות, ומדבר בעד נושאים שנחשבו ל"טאבו" עד לא מזמן, גם בקרב בני התרבות המערבית.

    על ידי מי? הן ע"י הפאגאנים (או אלו העתידים להיות כאלו) שחיו לפני כמה עשורים טובים, אשר חשבו כי מדובר באמת היסטורית שיש לספר עליה, אבל בעיקר ע"י העניין של האקדמיה ברעיונות הללו. עניין זה הגיע לאחר ממצאים שנחפרו באתרים שונים בעולם, אשר העידו על מצב טוב יותר שהיה לנשים בעבר (ירושה העוברת בין הנשים במשפחה, למשל).
    היום, כשרוב הציבור הפאגאני כבר אומר כי מדובר במיתוס ותו לא, רוב הפאגאנים מזכירים את הנושא בהקשר של "לא צריך להמציא לעצמו היסטוריה כדי להפוך את האמונה שלנו לטובה יותר".

    מדוע עכשיו? היום, כבר כמעט שלא מדברים על זה ברצינות בקרב אנשי אקדמיה ו/או הציבור הפאגאני.
    אמנם לא הוכח חד-משמעית שזה לא היה קיים, אבל יש מספיק מחלוקות ופרשנויות מוקדמות שאמינותם מוטלת בספק כדי שלא להזכיר את זה.
    את הויכוחים הללו בד"כ משאירים לאנשי האקדמיה (אם כי, לא כולם).
    אז לא, זה לא מוזכר *עכשיו*.

    הנשים שהעלו את זה, בזמנו, חשבו שמדובר בדבר אמיתי; וכן, הן רצו כוח. בעיקר בגלל שזו היתה תקופה של שינוי עבור הנשים.

    חשוב לציין כי דתות הכישוף המודרני שמזוהות עם אקטיביזם פוליטי-פמניסטי, דוגמת Reclaiming, לא טוענות כי הרע מצוי בגברים.
    הפמניזם במסורת זו, לדוגמא, הוא טהור ולא מעודד אמונה כי מין אחד נעלה על האחר.

    דתות הכישוף המודרניות מעודדות פעולה אקטיבית לשיפור העולם, מתוך אמונה שמדובר באחריותנו.
    עם זאת, לא הייתי רוצה לראות אנשים מגיעים לדתות אלו מתוך אמונה בפמיניזם ו/או אקטיביזם פוליטי בלבד.

    אני חושב שאת לא מפרידה בין דתות הכישוף המודרניות (דתות הכוללות בתוכן גם אמונה באלה) ומסורות ניאו-פאגאניות אחרות, לבין התיאוריה של החברה המטריארכלית.
    לא כל מי ששייך לדתות אלה בהכרח מאמין בחברה המטריארכלית, ולא כל מי שמאמין בחברה המטריארכלית משתייך לדתות אלה (או בהכרח מסכים עם זה שהחברה צריכה להיות מטריארכלית).

  • איריס  On 10/04/2007 at 07:26

    בהחלט הבהרת יפה את המושגים וההקשרים השונים תודה על המאמץ.
    מי שלא בקיא בפרטים – כמוני – מתרשם שישנה איזו עיסה כללית של פמיניזם רוחני עם פגאניזם וחזרה לעבר רומנטי כלשהו לפני המלחמות וכולי, ולפני התיעוש והאורבניות.
    אני מפקפקת בתועלת של התהליך, אבל כפי שאתה רואה אני לא לגמרי יודעת מי הפרטים המרכיבים ולאן כל אחד מושך. בכלליות זה ניראה לי כמו הסחת דעת קפיטליסטית. אבל כפי שראית אני כבר צינית כמעט ללא תקנה

  • בן לילית  On 10/04/2007 at 19:41

    העיסה קיימת בעיקר בכתבים מוקדמים של הפאגאניזם המודרני, וכן בקרב קבוצות מסוימות אשר עומדות על הגבול שבין ניו-אייג' לפאגאניזם.

    Not my cup of tea.
    הטכנולוגיה והמדע נראים לי כדבר טוב, שמעדיפים להשתמש בהם למטרות ובצורות לא כל-כך טובות.

    דווקא מעניין לי לקרוא את מה שאת חושבת.
    אני בד"כ נמנע מלחשוב במונחים כלכליים-פוליטיים, ולקרוא דברים כאלו מחדש לי.

    אם תעייני קצת בבלוג של כרמית
    (www.witchcraft.co.il/blog) את תמצאי רעיונות מעניינים מדי פעם כדי להחזיר את אמונתך בעולם הזה, ובמתיקות שיכולה להסתתר בים החמוץ שמסביב.

  • איריס  On 10/04/2007 at 21:12

    בן לילית, את משב רוח רענן, וזה מוכיח שאפשר לדבר עם כל אחד על כל ניגודי עמדות ואמונות, אם זה נעשה בכבוד וברצון טוב. אה, המתיקות, היכן היא ?

  • איריס  On 10/04/2007 at 21:13

    מרוב אלות ופמיניזם נשמטה ה

  • בן לילית  On 10/04/2007 at 22:11

    שיהיה לילה טוב 🙂

    ואיך כרמית אומרת? לא לשכוח לנשום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: