אגף השיקום, פה ושם

וולטר ריד ואגף השיקום

 

ההתבטאות האומללה של אביעזר יערי נגד מבקר המדינה הזכירה לי נשכחות וחשובות. מבין כל העיסוקים שלי, אחד מהם היה אולי חיובי וראוי למשות אותו מתהום הנשייה. בתקופה מסויימת, לאורך כשנה שנתיים עסקתי בסיוע לאנשים שונים לתבוע את אגף השיקום של משרד הבטחון. במקביל לסיוע האישי ולייצוג, ניסיתי לפעול גם במרוכז להעלות כמה בעיות שחזרו ברוב התיקים.

 

בשבוע שעבר עפו ראשים גדולים בצבא ארצות הברית על רקע מה שמכונה שם "שערוריית בית החולים וולטר

Army Secretary Ousted

Second Firing Follows Walter Reed Revelations; Bush Vows a Probe

ריד". אצלנו דברים כאלה לא מופיעים כלל בעיתון בכלל. המדובר היה בטיפול לקוי מאד שקיבלו חיילים פצועים ממלחמת עירק, ובעיקר בבעיות ביורוקרטיות קשות שמנהל הווטרנים (יוצאי צבא) VA הערים על המטופלים.

הנושא לא ירד מסדר היום במשך כמה ימים, ותפס את הכותרות הראשיות, והנשיא בוש מיהר לערוף ראשים ולאיים ולהבטיח בשיפורים. בישראל, דבר כזה בקושי זוכה לתוכנית "עובדה" פעם בחמש שנים.

 

אנסה לרכז מן הזכרון את הסוגיות המרכזיות שעלו אז בקליניקה ואשר הפניתי לגורמים האחראים – הפרקליטות, אגף השיקום, ומבקר המדינה (באמצעות יערי הלז).

עיקר ההתרשמות שלי היתה שצה"ל ביחד עם אגף השיקום מנהלים קרבות של ממש נגד הנפגעים באופן שאינו הולם מערכת ציבורית בכלל, ובעיקר מערכת שנועדה לשקם ולטפל בחיילים שלה. כך, המדינה אינה מקצה סיוע משפטי למשל, לתובעים, מה שמונע מרבים לממש את זכויותיהם. דוגמא הפוכה וטובה למה שצריך להיות היא הביטוח הלאומי, שעל פי חוק מעמיד עורך דין חינם לכל מי שמערער על החלטותיו, וכך צריך להיות המצב מקל וחומר בתביעות נגד אגף השיקום.

נכי נפש – הפן המהותי

התגלתה תופעה נרחבת מאד, של חיילים הנכנסים לשירות סדיר בריאים לחלוטין (97 פרופיל) ויוצאים אחרי כמה חודשים או שנה מקסימום, עם 21 ומצב נפשי של "טוטאל לוס". באופן שגרתי הצבא טוען שמדובר במחלת נפש "שפרצה במקרה בזמן השירות" ומתנער מאחריות, לא רק לפגיעה אלא גם לטיפול. הצבא משחרר בנוהל זריז את הנפגע, וזורק אותו על המשפחה או על מערכת הבריאות. ברוב המקרים, לפחות כל אלה שהגיעו אלי, התברר מחקירת העובדות שהקביעה כולה מפוקפקת ביותר. אחת משתיים, או שאירוע או אירועים חריגים הציתו את ה"מחלה" ומכאן שהצבא אחראי לנכות וצריך לשלם, או שהצבא נכשל באבחון מצבו הבריאותי של החייל ערב גיוסו. פסיכיאטרים טוענים שסכיזופרניה אינה "קורית", סכיזופרניה "נגרמת" כלומר מוצתת על ידי טריגרים חיצונים, ובכלל כמעט בכל המקרים שהצבא נתלה בסעיף הסל "סכיזופרניה" האבחון לא עמד לאורך זמן.

בכל (!) המקרים ביצע הצבא נוהל רשלני בטיפול הראשוני בחייל, עד כדי כך שכמעט בכל המקרים אפשר היה להוכיח שה"טיפול" גרם או החריף מאד את המצב. ראשית, בשטח, החיילים והמפקדים אינם מיודעים איך לזהות סימני מצוקה אמיתיים לעומת "השתמטות" או "הצגות", ולכן במקום להעניק טיפול מיידי התגובה בשטח היא בדרך כלל התנכלות, התעללות, ענישה, הפחדה ההופכים את המשבר להתמוטטות מוחלטת. לאחר ההתמוטטות החייל מפונה למחלקה סגורה בבית החולים הקרוב, ותוך ימים ספורים (!) נאלץ להשתחרר. בימים הללו, בדרך כלל מפציצים את החייל בתרופות לא רלוונטיות, או כולאים ללא טיפול (הסתכלות), ורק לאחר ההסכמה להשתחרר, החייל מקבל טיפול המתייחס לצרכיו.

לאחר השחרור אף אחד לא מיידע את החייל על זכויותיו או מתחקר את האירועים ביחידת השטח. בתשעים אחוז מהמקרים החייל לא מגיש שום תביעה, וגם לא יודע שהוא זכאי לעשות כן, או שאין לו כסף לשכור עורך דין. כך חולפת ההתיישנות במהירות אף שלפי כללי היסוד של המשפט, לא צריכה להימנות התיישנות כיון שהתובע אינו כשיר לדאוג לזכויותיו כאשר הוא חולה. מכל מקום, לפחות במקרים שלי, משרד הבטחון טען התיישנות בשפה רפה, וירד מזה די מהר.

ממה שהצלחתי להבין מפסיכיאטרים של הצבא, הכמויות של מקרים כאלה הן מדהימות ומעוררות דאגה ברמה לאומית, ואינן אופייניות לשיעורי תחלואה רגילים שמדווחים עליהם בעולם הרחב. נאמר לי, ואינני יודעת אם זה נכון או לא, שהצבא הטיל חסיון על המחקרים הללו, כדי שההורים לא יחששו לשלוח את ילדיהם בצבא.

הפניה המרוכזת בענין זה –

1. בקשה לבדוק מחדש נוהלי אבחון של מתחיילים בשימת לב לפרמטרים נוספים, שיכולים להצביע על סיכון מחיול. כלומר, יש טענות מקצועיות שסוגי אישיות מסוימים, אף שאינם פתולוגיים, אינם כשירים לחווית שירות בצה"ל, או בצבא בכלל. זה סוג של רגישות לטראומה ולחוויות של שליטה טוטאלית. מעין מיליטרופוביה (המצאה שלי, כדי להמחיש).

2. לפי ספרות מדעית סכיזופרניה היא "נטיה" אשר פורצת עקב טריגר. ולכן, בדרך שגרה ההנחה צריכה להיות שפרוץ המחלה נגרם מן השירות, ולא ההיפך. באופן שגרתי, הצבא צריך לקחת אחריות מלאה על הנכות שנגרמה במהלך השירות ולא ההיפך.

3. גולגולת דקה – כאשר הצבא טוען שהמחוייל היה "בעל נטיה" לחלות, יש להתייחס לזה כאל גולגולת דקה, שאינה משחררת את הצבא מאחריות לנזק. ואם אפשר להוכיח שהיתה לו "נטיה" מדוע זה לא עלה באבחון שלפני החיול ?

4. יש לבצע תחקיר מקיף של האירועים שקדמו להתמוטטות, בדרך כלל מוצאים אירועים חריגים שטוייחו ואשר גרמו למשבר. בין אם זה התעללות, אירוע עם אש חיה, וכולי.

5. יש להנחות מפקדים בדרך נמוך ומעלה לזהות סימני מצוקה ולהגיב מיידית.

6. יש לאסור על הצבא את נוהל שחרור הבזק כאשר החייל מאושפז ללא טיפול, בעצם כלוא במתקן בריאות נפש ללא טיפול.

7. אחרי השחרור יש ליידע את החייל על זכויותיו לתבוע.

———————-

ככלל, העליתי את הטענה שהצבא חייב להעמיד "סיוע משפטי" בדומה למערך של ביטוח לאומי.

——————–

הפרקליטות

בתיקים הלא רבים שייצגתי ממש ואשר הגיעו להליך משפטי, עלתה תופעה מחרידה. הפרקליטות מתייחסת לחייל התובע כאל אויב של ממש, ומנהלת דיון ללא כפפות. כך במקרה בולט, לא התביישו לטעון ש"אין הוכחה שהתובע שירת בצה"ל בתקופה המיוחסת". ועוד טענות שרק הן יכולות לגרום לפרוץ סכיזופרניה אצל הנפגע. מאחר שצה"ל מחזיק את כל הראיות, והוא גם הנתבע (באמצעות אגף השיקום) אין לתובע אפשרות להוציא חומר בכלל, אלא ברצונו הטוב של הצבא. הפרקליטות במקום לרסן את הקליינט שלה, להיפך, משתפת פעולה ומלבה את האש.

——————-

ולסיום אי אפשר בלי אונס

אחד המקרים המזעזעים שאני זוכרת מאז, הוא בחורה צעירה משכונת מצוקה בירושלים. חרף תיעוד (שאף נשלח לצבא) על בעיות פסיכולוגיות וסוציאליות חמורות בילדותה ובבגרותה, החליט הצבא לגייס אותה עם פרופיל 97. החיילת הצעירה נשלחה לפיקוד העורף  ואיתרע מזלה שבדיוק אז פרצה מלחמת המפרץ, והיא נקלעה לעין הסערה. תוך כמה ימים היא החלה להראות סימני מצוקה, והתמוטטה, ובנוהל הרגיל (אחרי התעללות, התעלמות וענישה) היא נשלחה ל"איתנים" למחלקה סגורה. בלילה הראשון, כאשר היתה במצב פסיכוטי חריף, נאנסה על ידי מאושפז אחר שנשלח לשם על ידי המשטרה עם רקורד של עבירות אינוס (בית החולים היה מיודע על כך). אף אחד לא שמר עליה, אף אחד לא הפריד את האנס מהחולות. ימים ספורים לאחר מכן הצבא שחרר אותה משירות וזרק לכלבים.

כמובן, בזה לא תמה ההתעללות. לאחר שנה או שנתיים, פנתה הבחורה לסיוע המשפטי לבדוק אפשרות לתבוע את איתנים על האונס. הסיוע סרב.. היא קיבלה ייצוג ראשוני מעמותה כלשהי שהגיעו למסקנה שיש עילת תביעה מוצקה. כאשר הגיעה אלי כבר חלפו כמה שנים, ועדיין לא הוגשה שום תביעה. תהיתי מדוע לא קיבלה ייעוץ לתבוע את אגף השיקום, ומדוע עליה להסתבך בתביעת נזיקין ורשלנות נגד המדינה (איתנים), בלי ייצוג משפטי. פנייה לסיוע המשפטי של המדינה להקנות לה לשם שינוי ייצוג מקצועי טוב, הכולל את שתי האפשרויות (משרד הביטחון ותביעת רשלנות נגד בית החולים) העלתה את התירוצים והדחיות הרגילים. אינני יודעת מה עלה בסופו של הסיפור אך הוא אופייני מאד למה שקורה בישראל לצעירים רבים, במיוחד מהשכבות הלא אמידות.

 

לסיכום

הנקודה המרכזית לדעתי בכל הבעיות האלה היא שצה"ל ומערכת הבטחון לא מפרסמים נתונים סטטיסטיים שהיו חושפים את ערוותם המוחלטת. כך למשל, שיעור "חולי הסכיזופרניה" שצה"ל מייצר לעומת השיעור באוכלוסיה מקבילה בעולם החופשי. או, מעקב סטטיסטי אחרי ההחלטות של צה"ל בנושא פרופיל נפשי, האם מי שקיבל אבחנה של פסיכוזה "מולדת" נותר עם האיבחון הזה לאורך זמן. או ההתפלגות הסוציו אקונומית של נכי צה"ל, כלומר, האם רק עשירים מקבלים הכרה בנכות נפשית או הלם קרב, לעומת עניים. כך למשל המגיפה של אלופים ושועים להוסיף לעצמם גם קצת נכות נפשית בעקבות סטרס, מסמלת את ההסתאבות המוחלטת של מערכת השיקום, שהפכה ל"קניפל", מעין כיס צדדי, לתוספות שכר לבכירים באמצעות סחיטה. כל זה, מבלי להתייחס כלל לצד הרפואי של השירות, ו"הוועדות הרפואיות" ששמען הרע יצא למרחוק.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 10/03/2007 at 10:45

    שהמדינה מתנערת מאחריותה.

  • גילי  On 10/03/2007 at 14:57

    קב"נים וחיילים שבמהלך שנות ה-90 שיחררו חיילים משירות ממש כבסרט נע,לעיתים בתשלום,לעיתים במחווה להורים מקורבים,לעיתים סתם משום שלצבא לא היה צורך בחיילים, בעיקר במחזורי גיוס גדולים.
    בנושא הזה שני הצדדים אינם נקיים מרשעות ומהולכת שולל וצר שאנשים שבאמת חוו אירועים טראומטיים לא זוכים לטיפול ההולם משום שרבים אחרים מנצלים את המצב האפור הזה על מנת להשתמט משירות.

  • איריס  On 11/03/2007 at 08:33

    גילי, זכור לי משהו עם חקירה פלילית שמצאה אכן שוחד בסרט נע, בנושא הזה. זה רק אומר שהשיקולים המופעלים על ידי אנשי בריאות הנפש אינם מקצועיים אלא כספיים או מערכתיים. מילא שמשחררים סתם מישהו (ואני לא בעד) אבל במקרים האלה פגעו בבריאות של אנשים לפעמים בצורה אנושה מאד.
    למרבה הצער הגילדה של בריאות הנפש היא מעל לביקורת בישראל, אין חקירות, אין פיקוח, וחלק מזה נובע כי הם, כממסד" קשורים לצה"ל ולכן מקבלים חסינות. רוב הפסיכיאטרים עושים מילואים בחר"פ, הרבה פסיכולוגים עבדו כמקצועם בצבא, כל השירות הציבורי שלהם פועל גם בהקשר של טיפול בחיילים או משוקמים, בקיצור הם לוקים עכשיו בבעיית הביורוקרטיה שיש לצה"ל.
    ראש סיכה קוראים לזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: