לא לשמוח יותר מידי

בסוף המן הרשע ינצח…

 

פרשת אסתרינה אכן מהווה אתנחתא קומית קלה בין המלחמה המתקרבת ובין פרשיות השחיתות והשבתת המשק. סופסוף יש עניין שכולם שמחים להתעסק בו, הנכות שהיתה או לא היתה, והתואר השני כנ"ל. משה, הכותב האחרון כאן בנושא הזה, חשף את המניע המרכזי של מגונניה, והוא האיבה ל"מאפיה השמאלנית" בתקשורת שמנפחת זבוב והופכת לפיל. זהו מניע צפוי, כמו גם המניע הנפשי של השמאל להתנקות מהכתם של "ישראל ביתנו" בממשלה. הרי כאשר נכנס ליברמן, קיבלנו שורת פוסטים זועמים על עמיר פרץ ועל ההסכמה, והאם מישהו זוכר את ההתפטרות של פינס ?

 

אני נוטה לחשוד שהתזמורת הזו אינה לוקחת לשום מקום. בהנחה שהטרטרינה תתקפל ותלך, מי שייכנס במקומה הוא כריש הרבה יותר מסוכן, ואותו כבר גילינו ב"פרשת הטוקבקים", ירייה ראשונה של מי שצרה עינו באנונימיות של המטקבקים, שזה הרי כל מה שנותר להם, להוציא את תסכוליהם הצודקים. חסון ניראה מרוצה למדי מהסערה הזו, ויתכן שהוא זה ששלח טוקבקים אנונימיים לעיתונאים, עם מראה מקום לפסק הדין, וגם התנדב לערוך לטרטרינה את קורות החיים שלה באינטרנט, "נו, בואי נכתוב מ.א. מה זה משנה, ככה תיראי יותר רצינית" מילמל מתחת לשפם… אחרי הכל, חסון הוא בוגר הסקוריטטה, ואסתרינות עם חיבה לנומרולוגיה קבלית, קטנות עליו.

 

לפי הניתוח הזה, הימנים המסתערים לגונן על אסתרינה הם הסמרטוט האדום שנועד להפיק תגובה עוד יותר היסטרית מהעיתונאים השמאלנים, ולוודא הריגה. אסתרינה בחוץ, והבחור המצויין בפנים. איתו יהיה הרבה יותר קשה להתמודד. גם אם אני מייחסת לו עודף תחכום בארגון הזובור הזה, הרי התוצאה הסופית לא תהיה משמחת או מועילה. אז נקבל את השב"כ בתיירות וגם במשטרה, ואת משטרת ההגירה של גנות בתור תנא דמסייע, ובקיצור, עוד נתגעגע לאסתרק"ה שלנו שעיקר כוחה בדיבורים.

 

פורים הגיע, אפשר לרענן את המסיכות

 

בינתיים, עוד מעט פורים האמיתי, ואצלנו בגן מתרגלים את הפעוטות להתפנות למקלטים, ואחרים מקבלים פתקים לרענן את המסיכות, מסיכות הגז…

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א.ב  On 27/02/2007 at 22:58

    ישנו סיפור ידוע על העכברון שחזר מטיול בחצר וסיפר לאימו: היום ראיתי שתי חיות – אחת מכוערת ורעה והשנייה יפה וטובה. לראשונה היה ראש קטן עם עיניים קטנות, מקור חד וכרבולת, צוואר ארוך ודק, כנפיים קטנות, זנב מכוסה נוצות ורגלים קירחות עם ציפורניים חדות. כשראתה אותי השמיעה צריחה חדה.

    זהו התרנגול, אמרה האם. הוא אינו מזיק.

    החיה השנייה – המשיך העכברון – מכוסה כולה בפרווה רכה ונעימה, יש לה הבעה ידידותית והיא הולכת בשקט ובעדינות. כשראתה אותי הביטה בי והשמיעה קול יללה נעים.

    זהו האויב שלנו – אמרה האם – החתול."

    (משל ישן, מצוטט ממגיב הערב בפורום מזג האויר של הארץ)

  • איריס  On 27/02/2007 at 23:00

    נחמד מאות והרבה יותר תמציתי משלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: