כל מיני המלצות ודברים אחרים

מומלצים

 

 

גם אני מאד רוצה להכניס רשימת בלוגים ואתרים שאני נהנית לקרוא, אך לא מצליחה להעלות את הרשימה. מאחר שעניינים טכניים מאוסים עלי במיוחד, זה נידחה לבלי קץ. אני מקווה השבוע לשלוח את האימייל הגואל למנהלי האתר, לברר מדוע הרשימה לא עולה לדף עצמו.

 

בינתיים דיווח קצר איפה אני משוטטת חוץ מאשר בתוך הראש שלי. לאחרונה, "החברים של ג'ורג'", בלוג שבהתחלה הלהיב אותי, אך אחרי שבועיים קצת דעכה ההתלהבות. יוסי גורביץ כותב חד ומצויין, אך כמו בלוגים אחרים מאותו ז'אנר, בסופו של דבר הוא מתגבש סביב "יאללה להפציץ את דמשק" או איזו קריאת קרב אחרת המהווה טקס חניכה והתקבלות למניין באי הטוקבקים.

 

זה מזכיר לי שבסופו של דבר, הדבק המאחד הבסיסי ביותר בישראל הוא הצורך להוכיח, ואף להצליח בהוכחה, שאתה יודע את מי להפציץ ומתי. מאחר שאין לי ידע בתחום הזה, וגם לא יומרה לדעת מתי לצעוק "נסאראללה הזהר" או "צריך היה להפציץ את דמשק בשבוע ההוא, ואילו עכשיו מי שמציע את זה הוא נאצי", אני בדרך כלל מתעייפת מהר ופורשת לעניינים אחרים.

 

נכנסתי לביקור קצר גם אצל מרמיט (סוכן זוטר), בעקבות אליסטייר קראולי שהוא מבין תלמידיו או חוקריו. באותה הזדמנות קראתי עוד פוסטים ונהניתי מהכתיבה החופשית, הקולחת, הכנה, ששזורים בה הרבה אזכורים וידע. מרמיט ניראה לי מברי המזל הישראלים שהמציאות הרעה לא נגעה בהם, כך שיש להם אפשרות לכתוב לעומק על קראולי (עם ניואנסים רבים) ועל אופני הרים (!!). זוהי "ישראל השניה" מבחינתי, זו שהיא היום הנהר המרכזי בו זורמים החיים הקולקטיביים במעמד הבינוני ומעלה. מאחר שאני מתחת לעשירון התחתון, וגם מסובכת פוליטית (כך שאני במעמד של פחות מערבי החשוד בחברות בארגון טרור), וגם סוחבת אקס מאפיונר וסוחר אדם (מה שמוסיף לי נופך חוקתי של מולדובית חטופה שהדרכון שלה בידי הסוחר) אני מתבוננת במרמיט כאילו צפיתי בסרט. אף שהיינו יכולים להשכיל זה מזו, הרי מבחינתו אני בגדר "חלכאים" ומחוץ למעגל העניין של קראולי ויתר האריסטוקרטים.

 

שמה!, מידי פעם אני קופצת לראות מי נחשב מספיק "אין" כדי להיכלל בבחירה המערכתית של קובעי הטעם באינטרנט הישראלי. יש לציין שמידי פעם באמת נחשפים לי אתרים חדשים או בלוגים לא מוכרים ואיכותיים, כך שהסינון אינו בנאלי וצפוי, גם ל"משוטטת כרונית" כמוני.

 

ולווט, קריאת חובה מידי כמה ימים, להתעדכן על חיי קהילת התקשורת, ולווט היא סיפור הצלחה של הבלוגוספירה, ואני מתרשמת תמיד מן השליטה שלה במדיום, ושילובו בתקשורת המיינסטרים, תענוג מקצועי.

 

וובסטר החדש של חנן כהן, בלוג מעולה, שאני פוקדת מידי כמה ימים ותמיד, אבל תמיד, מוצאת שם משהו בעל ערך, מידע, הפניה, הסבר או דיון מרתק. מומלץ ביותר.

ניסיון שלי להיכנס לעיתונות המודפסת לא כל כך הצליח. בדקתי אפשרות עם סמי דואניס לתרום לטיימאאוט גם ביקורות ספרים ועוד טידביטס, לבסוף, זה התמסמס לרשימה אחת ששלחתי לו, טרם קיבלתי את התשורה הסמלית שהם קוראים לה בטעות שכר סופרים, ובינתיים סמי נסע לעבר השקיעה ובעקבות האהבה, ואני בספק אם הרשימה שטרחתי עליה תפורסם. קול ענות גבורה שהסתיים בחלושה …

 

שוחחתי על זה עם מכר ובלוגר עמית, כלומר, על מצב אפשרויות הפרנסה מכתיבה. הסקירה שלי על התקשורת התמצתה בפסקה קצרה. "מעריב בדרך לסגור, ידיעות והמאפיה שלו מחפים על האקס המאפיונר שלי, השטח סגור, הארץ מחפה על האקס המאפיונר שלי שקודם ניהל שם. בזה נגמרה התקשורת לא ?".

נשארו טייםאאוט שכבר אסף את כל הפליטים הזקנים (אוחובסקי, מרמרי ושות), כמה עוד אפשר להעמיס על מדריך טלויזיה שבועי ? מסע אחר…נו, בשביל זה צריך לדעת לאכול שאטובריאן עם מצמוצים אליטיסטיים וגם להכיר כמה אנשים מתאימים, גלובס – מדור תרבות עמוס בפניות של כוווללם, ופישמן הוא שותף של מוזס, העורך החדש הוא פליט ידיעות, נו כל השאר עם האקס המאפיונר וכולי.

 

אני מחליטה לנסות באנגלית. בקרוב הדיווח על מה שעלה בחכתי. לדעתי, ממילא השוק גדול יותר, היכולת לדווח על ישראל מנקודת המבט שלי עשויה להתברר כיתרון מסחרי בעצם, וכדאי להשלים עם המציאות. ממילא עברית זה לא מציאה גדולה. בקרוב, זכרונותיה של שפחת מין ממלכתית (לבנסבורן בציון), בגירסא הלועזית.

 

קצת ריטואל אביוז

 

בעקבות הקפיצה הזריזה למרמיט המתבוסס אצל קראולי ומסדר שחר הזהב שלו, נזכרתי בתקופה הזויה שבה שוכנעתי (בין היתר קיבלתי אישור לכך על ידי "מקובל" חסידי חרדי מהסוג ההוא) שאני גילגול של אשה אנגליה שהיתה חברה במסדר שחר הזהב. בתור חוקרת נמרצת, הסתערתי על כל החומר שמצוי בהישג יד על אותה אשה, ששמה אנה בונוס קינגספורד, והיא חיה במחצית המאה התשע עשרה באנגליה כמובן, והסתופפה תקופה מסויימת תחת כישופיו של הקראולי. אכן, אנה היתה בת למשפחה טובה, אם כי לא מהאצולה הגבוהה ממש, פמיניסטית קיצונית, פרצה את תקרת הזכוכית בלימודי רפואה וסיימה, התגייסה לתנועה קיצונית של אנטי ויויסקשן (נגד ניסויים בבעלי חיים), ענייני נשים, ולבסוף נפלה לידי המיסטיקה שבאותה תקופה ממש כבשה את לונדון כולה. לפי הכתוב היא התחילה עם תיאוסופיה, כהנה תקופה קצרה כראש הסניף של לונדון, גורשה על ידי בלבצקי, הצטרפה למייסדי שחר הזהב, ולבסוף סיימה כ"מדיום נרצע" של אחד אדוארד מייטלנד, גם הוא מעין מיסטיקון חובב, וגם בעל קשרים אפלים למודיעין האימפריאלי. לבסוף נפטרה בגיל צעיר יחסית, ארבעים ומשהו, ממחלת ריאות ממושכת. נידמה לי שבעין מפוקחת, ומודרנית, אפשר לקבוע שהיתה קורבן להתעללות פולחנית כיתתית. בעידן הניו אייג' החוזר שאנחנו עוברים עכשיו, היתה לה קצת עדנה וספריה הודפסו מחדש והופצו. דוקא בכנסיה הקתולית היא קיבלה מקום כלשהו בעקבות מחקר קטן שלה על קדושות כלשהן. גם בקרב קהילת הצמחונים נזכר שמה תמיד, בעקבות כמה מאמרים בסיסיים שכתבה בתחום זה. אך לאחרונה הופצו גם ספרי האזוטריה שלה, בליל תמוה והזוי של נבואות קטנות, תגליות רוחניות לכאורה, ובעיקר פיתוח של רוחניות נשית ואפילו משיחיות נשית. ספרו של מייטלנד עליה, ועל הקשר החולני ביניהם (נראה כמו קשר שבין מאלף בקרקס ובין בעל מום המוצג על ידו לציבור), נמצא בספריה הלאומית בירושלים והוא דוקא מעניין גם מבחינה היסטורית. בין החזיונות שלה שהוא מתאר, היה תיאור של השואה, כך שיתכן שהיא באמת ראתה פה ושם דברים מעניינים על העתיד, אך אין לזה שום הסבר או הקשר תרבותי שיכול להפוך את זה לבעל ערך.היום ניראה לי שכל הקביעות האלה ,אתה גילגול של….הן חלק ממסע מניפולציה מכוון או לא מצד אותם אנשים שנועד ליצור תלות, סקרנות, אשמה, ובילבול. ומכל מקום גם אם יש או אין בזה משהו, בעיקר זהו בזבוז זמן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 18/02/2007 at 12:07

    היתה לי תחלופת טוקבקים קצרה מאד עם דבי סער על נשים, רוחניות וכישופים וכולי. דעתי הלא פופולארית היתה שהגל הזה של נשים ומיסטיקה וקוראות הילות לא מקדם את השוויון. שימוש בנשים בתור מדיומים, כוהנות סקס-דת וידעוניות הוא דבר מאד ישן, ומעולם לא הפסיק, בעולם הלא היהודי. שאול הלך לידעונית והשאר -היסטוריה. במונחים מודרניים אפשר לכלול את התופעות אלה תחת התעללות פולחנית לסוגיה. האיסור על הכישוף של נשים מגן עליהן מפני ניצול עמוק ואכזרי הכולל בנוסף לניצול מיני גם שימוש כ"מדיום" כפוי או לא כפוי, בידי גברים. היכולות האינטואיטיביות של נשים מעולם לא קידמו את זכויות האשה במישור המעשי, כלומר, זכויות משפטיות, פוליטיות וכלכליות. לכן, האיסור ביהדות על כך הוא חלק ממגוון כלי ההגנה על נשים מפני סחר, מה שהיה נהוג בעולם הכללי. להזכיר לכל הבנות הצעירות והנועזות, נשים נחשבו לרכוש ממש, לא יותר מכסא או כלב, עד לא מזמן. כולל ביהדות. מה שהגן עליהן היה חוקים המגבילים את השימוש והניצול, כולל בצד המיני, הפריון, וגם הנפשי והרוחני.
    יתכן שהיום המצב שונה ואפשר להתחבר לעוצמות שונות ממקום של חופש יחסי, אך לא התרשמתי שאפשר להגיד היום שיש שוויון לנשים, ואף משהו קרוב לזה. לכן, משנה זהירות תמיד טוב.
    מאחר שמדינת ישראל קמה על חורבות הדת היהודית במפגיע, גם שורת האיסורים והרסן בקשר לכישופים וקריאות בקפה, הלכו בדרך כל בשר. אך אני תוהה אם הקוראת בקפה שאליה באים קציני צבא לחפש נעדרים, מקבלת אותה משכורת ופנסיה ותנאים כמו הנהג של הקצין שלא לאמר הקצין עצמו. כך שכדאי מאד להזהר מאשליית הכוח הזו, מדובר בפרקטיקה לא חדשה ולא מעניינת.

  • מרמיט  On 18/02/2007 at 12:39

    שנייה, תני לי לספר את זה בבנק שלי. אולי הכישוף הזה ייצור לי יש מאין קופת גמל, קרן פנסיה, איזה ביטוח חיים קטן או אפילו כמה אלפיות באחת מתוכניות החיסכון שאין לי.

    אין ספק, בתור מתרגם ספרות עם אישה השליש משרה וילדה, אני נמנה על האריסטוקרטיה המדושנת, מה גם שפעם בשבועיים אני מפנה שעתיים (!) לרכיבה ביער הסמוך לביתי על אופניים יד-שנייה בני חמש שנים. הלו הלו, "מעמד הביניים הנשחק", אם כבר. עם דגש על ה"נשחק".

    איריס יקירתי, הפגנתי והחתמתי עצומות נגד הכיבוש והגזענות, ובעד הידברות, עוד לפני האינתיפאדה הראשונה; ונגד מלחמת לבנון עוד כשרפול היה רמטכ"ל. היום אני מבין שכל המשחק הפוליטי הזה הוא כוסות רוח למת. תרגיל בפסיכולוגיית המונים שמזין מעגל אינסופי של שנאה ושנאה שכנגד; משכנע את המשוכנעים ומחזק עוד יותר את המבוצרים בעמדתם משני הצדדים. מספק לאנשים אליבי על חיים של ניוול נפשי ורוחני.

    אם אכן קראת בבלוג שלי (ותודה על המחמאות לכתיבה שלי), ראית בטח מה דעתי על מהפכות מיותרות, שלא משנות כלום חוץ מזהות המקורבים לצלחת. בלית ברירה, אחרי אינספור אכזבות, הגעתי למסקנה ששינוי בר-קיימא אמיתי, גם במצבם של החלכאים יקירייך, לא יכול לקרות בצעדים הפגנתיים אלא רק בעבודה היומיומית, האפורה וחסרת התהילה של שינוי עצמי ושינוי היחס לאנשים שאיתם אני בא במגע ישיר. להתייחס ל"אחר" כבנאדם, בגובה העיניים, זה מבחינתי דבר הרבה יותר חשוב (וקשה) מאשר להפגין בעד ה"זכויות" שלו. בגלל זה קיבלתי החלטה מודעת שהבלוג שלי לא יתבוסס במדמנה הטוקבקיסטית. בלי ססמאות חלולות, כמה שפחות שחרור קיטור, זעם עקר וייאוש.

    הדבר היחידי שיש לו ערך מעשי בעיניי, מעבר לעבודה על המעגל האישי שלי, הוא פעילות התנדבותית יצרנית למען החלכאים-שם-קוד. אני מודה ומתוודה שלא הצלחתי להתמיד בשום פעילות כזאת, ולא שלא ניסיתי. אולי אם הייתי מסוגל להתפשר על העקרונות שלי ולקחת עבודה רווחית יותר – משהו לא יצרני שמתבסס על ניצול או על השחתת נפשות – הייתי יכול לפנות יותר זמן ללימוד אנגלית בשכונות מצוקה.

    אולי הטון שלי בתגובה הזאת נשמע נרגז, אבל אני בעיקר משועשע מהמיצוב שלי במיינסטרים הציוני. לפני כמה שבועות קראתי באיזה בלוג על ההתעקשות של הבלוגוספירה (וספציפית הכותבים ברשימות) למצב את עצמה כ"חתרנית". חשבתי אז שאולי דווקא המיצוב האפרפר שלי – סוכן *זוטר*, לבלר רחמנא ליצלן, הוא בעצם מין חתרנות בהפוך על הפוך. עזבי אותי ממהפיכות, הן לא משיגות כלום חוץ מעוד שפיכות דמים. הזולת הנדכא הוא לא רק הערבי הרעב, אלא גם עבד ההיי-טק שטוף המוח והמתוסכל. עד שלא תביני את זה תישארי כבולה לגלגל העיוור והדורסני של פעולה ותגובה.

    אוף, כזאת תגובה ארוכה ועוד לא אמרתי כלום בעצם. שוב תודה על האזכור וההתייחסות הרצינית.

    נ"ב, בקשר לגלגולים הקודמים: שטויות במיץ, בזבוז זמן, לא רלוונטי במאום לחיים האמיתיים, מסכים עם כל מילה.

  • איריס  On 18/02/2007 at 12:53

    נהניתי מהתגובה, מקווה להמשיך את הדיאלוג הבינמעמדי שלנו🙂
    אבל, גוד דאמ איט, איפה ראית אצלי מהפכה אחת ? או משהו דומה ?
    נידמה לי שהבהרתי לכל אורך הבלוג שאני אפילו לא מצביעה בבחירות, שלא לדבר על פעילות כלשהי. אחי אתה, רק שאני חושבת שבזמן שקוראים את קרואלי אפשר לפחות להדיח כלים, זה יותר מועיל לחלכאים, אולי לאשתך במקרה זה. או לכלים. הבאתי את הגילגול הקודם שלי ללמדך שיתכן שדעתי נגד קראולי מוטית מהכרות אישית🙂 בקיצור, מה שרואים משם לא רואים מפה וכולי.
    לסיום, לזכר שחר הזהב, זרוק איזה עבודה לעניים, תרגום של ספר טלפונים, משהו

  • הסטוקרית של גורביץ  On 18/02/2007 at 20:28

    אני מבלה יום-יומיים בשבוע באיסוף כל מלה שהבנאדם אומר, מה החמצתי?

  • איריס  On 18/02/2007 at 21:16

    יועד , 21:26 16/2/2007:
    תסלח לי שאני שוב מציק בנושא, אבל מאחר שהזכרת את סוריה ואת התקשורת: האם הדרישה שלך מזמן המלחמה בקיץ ש"מטוסי חיל האוויר ישחקו עד עפר את שורת ארמוניו של העריץ מדמשק, וישמידו מן האוויר את צבאו" איננה בגדר "פמפום מלחמה"?

    אפשר לנסות להצטדק על הדרישה הזאת. אפשר (וגם נבון יותר) להתחרט עליה. אבל בכל מקרה – היה יכול להיות נחמד לקרוא ניתוח שלך איך בזמן המלחמה התיישרה כל התקשורת, כולל כותבים באינטרנט ולא-ציונים במוצהר, עם תופי הטם-טם הממלכתיים.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יוסי גורביץ (האתר שלי) , 21:36 16/2/2007:
    בקיץ, להזכירך, היתה מלחמה, והיה מי שתמך בחיזבאללה ומי שהעביר לו נשק. באותה הזדמנות, כן, היה מקום לתקוף את סוריה.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יועד , 21:44 16/2/2007:
    תודה על התזכורת. האם ראוי להזכיר גם מי החליט לפתוח במלחמה, ומי תמך בהחלטה זו ורק ביקש לשנות את יעדיה?
    ככל הידוע לי, סוריה לא הפסיקה לתמוך בחיזבאללה מאז הקיץ. אנא שכנע אותי שמה שהיה מוצדק אז אינו נכון עכשיו.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יוסי גורביץ (האתר שלי) , 22:02 16/2/2007:
    זה סילוף. התנגדתי למלחמה מיומה הראשון. חשבתי שיש קייס משפטי ומוסרי לתקיפת לבנון, וחשבתי שזה יהיה מזיק, מטומטם ולא אנושי לעשות את זה. כתבתי את הדברים האלה בימים הראשונים של המלחמה, וגם ניבאתי את תוצאותיה.

    מאחר וסוריה היא אחד הגורמים העיקריים למלחמה, ומאחר ומעשי איבה נפתחו, ומאחר ופגיעה בחיזבאללה היתה בלתי אפשרית בפועל ופגיעה בלבנונים בלתי מוסרית, כן – תקיפה של סוריה היתה מוצדקת, מבחינה מעשית ומוסרית כאחד.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יועד , 23:17 16/2/2007:
    אתה טועה. פגיעה אנושה בחיזבאללה הייתה אפשרית בהחלט. היא רק הייתה עולה במחיר כבד לאין ערוך מהמלחמה שחווינו. המחיר על תקיפת סוריה היה עלול (ועלול עדיין) להיות נורא עוד יותר. לכן הנימוק "המעשי והמוסרי" שלך לתקיפת סוריה הוא נימוק מופרך.

    בסה"כ עמדתך ברורה: אתה תומך בהחזקת הגולן, ובתקיפת סוריה על כל ניסיון שלה לגבות מישראל מחיר על התעקשותה להישאר שם.
    מאחר שסוריה נחושה לגבות את המחיר הזה מישראל, ומשום שהתגרות של חיזבאללה תבוא במוקדם או במאוחר, אתה בעצם תומך בתקיפת סוריה.

    אין ספק שרבים במטכ"ל, בפנטגון ובתקשורת הישראלית שותפים לעמדתך.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יוסי גורביץ (האתר שלי) , 08:55 17/2/2007:
    אני תומך בהחזקת הגולן? זה חדש לי. גם בצה"ל יש קולות הקוראים לשלום עם סוריה – הרמטכ"ל לשעבר יעלון והרמטכ"ל הנכנס אשכנזי. מה לעשות, המציאות לא מסתדרת בקווים מרקסיסטיים ישרים.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יועד , 11:32 17/2/2007:
    ההצעה שלך להסכם חכירה לטווח ארוך זהה לסירוב הישראלי הרשמי. בינתיים אתה תומך בתקיפת סוריה על כל תקרית בלבנון, ולכן בהעלאת גובה הלהבות בקונפליקט. זו המשמעות של הפיסקה שציטטתי בצרוף ההסבר שלך.

    זה שאשכנזי תומך בוויתור על הגולן חדש בשבילי. אפשר לקבל ציטוט והפניה? (אגב – "שלום עם הגולן" זו פנטזיה מבית היוצר של יחצ"ן חרוץ)

    על ההערה הלא-עניינית שלך אין הרבה מה להגיב, פרט להפנייתך לערך "מרקסיזם" באנציקלופדיה. חבל שתרד לרמה של נערי נתניהו.

    הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

    ——————————————————————————–

    יוסי גורביץ (האתר שלי) , 17:44 17/2/2007:
    אה, לא היא לא. היא הצעה לפתרון הסכסוך, שמעניקה לסוריה יתרונות כלכליים ומאפשרת להעביר אותה – וזו נקודה קריטית, כי אחרת אנחנו מדברים באוויר – גם בציבור הישראלי.

    אשכנזי – כאן – http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/826561.html

    יתר על כן, בניגוד לעמדה הבעת’יסטית הנוקשה שאתה מייצג, של שלום תמורת נסיגה מלאה וללא כל תנאים ישראליים, שגריר סוריה בוושינגטון אמר שיש מקום לדון בחכירה. קצת מביך שאתה מייצג את האינטרסים הסוריים ביתר קיצוניות ממנו, לא?

    אשמח אם תוכל להביא ציטוט שבו אני תומך "בתקיפת סוריה בגלל כל תקרית בלבנון". אשמח לחדול מהערות אישיות לא ראויות, מיד לאחר שתחדול מהן

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: