שלוש נקודות…

 

 

לאמהות שבינינו

 

מתקשרת אלי פתאום אמא של ילדה שפעם הבן שלי שיחק איתה כמה פעמים, לפני שנה בערך (והם אלה שניתקו קשר והפסיקו לענות לטלפונים). מה נשמע ? היא שואלת מה נשמע כאילו לא עברה שנה, ואולי נפגיש את הילדים, היא דוחקת לקבוע "דייט" ממש בימים הקרובים. אני מחליטה להיות מנומסת ואומרת שאנחנו עסוקים השבוע אולי שהיא תנסה שוב בשבוע הבא, אבל בלי התחייבות ליום מסויים. בכל אותה עת אני תוהה במוחי מה היא בעצם רוצה…עד שברקע פתאום נשמעת צווחה של הילדה "יש לי יומולדת עוד שבוע". אה. מחדשים קשר שבוע לפני היומולדת, מאד פוליטי וגם משתלם. סיפרתי את זה לשכנה, שגם היא אמא, והיא ציינה "אני מעריצה את האמא הזה שיש לה אנרגיה להשקיע בצביעות הזו בשביל פאקינג מתנה נוספת"…

 

 לעורכי הדין שבינינו

 

לאחר שהאזנתי למסע האימים של השופט לשעבר חשין, תהיתי לאן נעלמו ה"סבורתני" המפורסמים ו"חברי המלומד". בשיעור האחרון שלימדתי באוניברסיטה העברית אמרתי לתלמידים שאני אורזת ומחזירה ציוד מן התחום, כיון שאין לי מה ללמד. "חבל לשנן פסקי דין" אמרתי להם בכנות. "צלמו את השופט ממזמז את המזכירה או האזינו לצד השני ותתפסו אותו באיזו התחלקות, כך תקבלו תמורה טובה יותר לאגרה.". חשבתי אז שאני מגזימה קצת, אולי, והנה, זה לקח רק שבע שנים…וניראה שההתבטאות היתה מדודה. 

 

לפרנואידים שבינינו

 

השבוע מתפרסם מסמך סודי ששוחרר תחת חוק חופש המידע בארצות הברית. מדובר בתדריך לחניכים בקורס ל"ראייה מרחוק" של מחלקת ההגנה, משנת 1985. מה מסתבר, שהצבא וסוכנויות מודיעין הוציאו מיליארדים רבים כדי להכין תוכנית הכשרה לאנשים שתפקידם הוא לראות באמצעות טלפתיה (!), וגם, אם יוכלו, לשלוח אותם לטייל במנהרת הזמן, הכל באמצעים על חושיים. המסמך די מעניין, למי שאוהב את האזוטריה הזו, אך מה שבאמת מעניין הוא לאן הולכים כספי משלמי המיסים במדינות הדמוקרטיות לכאורה. אין כל ספק ש"לימודים" דומים מתקיימים גם בארץ, אם לא ביוזמה מקומית אזי כשלוחת "דרבי" של המארינס או משהו כזה. יש לשער, שכמו בישראל, המשתתפים לא ממש יכולים לסרב.

אחרת קשה להסביר את הפופולאריות הגואה של קוראות בקפה בקרב קצינים ואנשי משטרה ומודיעין, ואת ההסטריה סביב מישהו כמו אורי גלר ו"רנטגנים" למיניהם. אפשר ממש להריח את התקציבים הממשלתיים שרצים על זה, בלי חשבון, לעומת צרכים טריוויאליים כמו חינוך, בריאות, אקולוגיה ואפילו בניית מערך חימוש אמיתי שעמוד מול צבאות אויב בשר ודם. ואכן, מי צריך את זה כאשר אפשר בקורס מזורז לעוף ישר לעתיד מן הכורסא בסלון ?

 

אהבה אהבה אהבה…

ט"ו בשבט וחג הולנטיין משפיעים גם עלי. התאהבתי דרך אימייל ושבועיים אני הולכת עם עיניים מזוגגות. ניראה לי שמרב שהלב רחב וגאה, הבהלתי את הנבחר. אהבתי מאד את הצילום באתר של אבי לן, שניראה לי הולם קשרי אהבה אינטרנטיים. יש בזה הכל, חוץ מחיים -)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דבי  On 08/02/2007 at 08:35

    על אמהות וביישנות: שאלת אותה מה הטעם לדחיפות המפגש? אולי רצתה להתייעץ בך בדבר מה והתביישה לשאול?

    על מודע ושאינו: לא שברצוני להפחיד, אך האם ביכולתכם לשער מה מלמדים שם (ובמקומות נוספים) כיום, אם זה מה שלימדו לפני 22 שנה?
    אחלה לינק, תודה!

    בהצלחה עם 'הנבחר'!🙂

  • איריס  On 08/02/2007 at 10:19

    אני בספק אם היא רצתה להתייעץ, ומכל מקום יכולה היתה לאמר זאת, היא לא ביישנית כל כך.
    הפעם אניח את הספק לרעת האדם אבל בדרך כלל את צודקת רצוי לכף זכות גם אם לא מגיע, בשביל השקט הנפשי.

    מה עושים היום ? שאלה טובה מאד ללמדך שמה שאומרים היום "משוגעים" יקבל גיבוי עם מסמכים עוד עשרים שנה. בגדול זה פרוייקט ׁשהתחילו בו הנאצים, קיבל מקלט באמריקה ועלה לארץ לפי חוק השבות. איך לא. כבר כתוב בתנ"ך שליהודים יש חולשה לעבודה זרה ולהטרדה מינית בעבודה.

  • דבי  On 08/02/2007 at 11:13

    הפרוייקטים ש'מאחורי מסך הברזל', שמי יודע אימתי, אם בכלל, ייחשפו. ואפרופו תנ"ך, דווקא מאיסור עכו"ם בעלי אוב וידעונים למיניהם – בחינת במופלא ממך אל תדרוש – משתמע שיש מופלא. בעבר חששו מפני הברק והרעם, ובתרבויות מסויימות האנישו את הכוכבים. האמנם מה שאינו מובן אינו טבעי?
    אגב, לא הבינותי את הקשר בין זה לבין הטרדה מינית.
    ושוב, בהצלחה עִם 'הנבחר' (האהוב מהדוא"ל)🙂

  • איריס  On 08/02/2007 at 15:07

    דבי כתבתי לך קודם תשובה טרחנית קצת על היהדות וכולי מחקתי. התכוונתי לאמר שיש מופלא ואבותנו ידעו לכן שמו כללים, כמו לכל דבר עם עוצמה, ואני דוקא בעד הכללים האלה או באופן כללי בעד סייגים. יש קשר בין זה לבין מגדר והחפצה של נשים, בהזדמנות אחרת.
    אהוב מסיירת חרוב…כניראה פאנטום האופרה.
    תשובי לבקר

  • דבי  On 08/02/2007 at 15:30

    הקשר האסוציאטיבי העולה בדעתי הוא, שהיו תקופות בהן שרפו מכשפות, יש מקומות בעולם בהם נעזרים ב'רופא אליל', ויש כאלה בהן דווקא האשה היא ה'מרפאת'. מעניין שכיום, רוב ה'קוסמים' הם ממין זכר (ע"ע אורי גלר שחיפש יורש ולא יורשת), ומרבית הידעוניות הן ממין נקבה.
    אסוציאציה נוספת רלוונטית למִגדר – נשים בינתן יתרה.
    תודה על ההזמנה🙂 גם את מוזמנת לביקור אצלי
    כאן: http://www.debbiesaar.com
    וכאן: http://www.debbiesaar.blogli.co.il

  • איריס  On 08/02/2007 at 15:33

    אם מותר לי שאלת תם, דבי, למה בעצם מעניין מה קרה בענין הזה מעבר למסך הברזל ? לי ניראה שכל הנושא הזה לא מעניין למעט הצד של הפרת זכויות אדם הכרוכות בו, והבזבוזים הכספיים, כדי למנוע את זה. התירוץ של "מאזן אימה" הוביל להרבה רע משני צידי המסך.
    אני בטוחה שיש כל מיני הישגים לכאורה בתחומי הפאראנורמליות, אבל מנקודת המבט ההיסטורית, אלה דברים שלא מועילים לא למצטיינים בהם ולא למסתקרנים מהם ובטח לא לקורבנות של המעשים. "לא בשמיים היא" כלומר, הדברים הממשיים הם בסופו של דבר שקובעים, כולל גם את הניצחונות של אומה אחת על השניה. יצרנות, חברה תקינה, שלטון סביר, ושכל ישר. השאר זה תוספות לכאן או לכאן. בעניינים האלה אני בוחרת את העמדה היהודית המסורתית-דתית
    שגעונות רק אחרי גיל 40 עם משפחה ונטל פרנסה, והרבה ש"ס ופוסקים. אם עוד נשאר חשק לעונן באובות, אחלה. וגם אם נשאר זמן אחרי שכל הילדים הפסיקו להרעיש בלילה לדבר עם חוצנים, סימן שהם באמת חוצנים טובים. בדרך כלל אפילו ילד אחד לא משאיר הרבה זמן לעיסוקים האלה. יענו, ובחרת בחיים ולא במסך הברזל…:-))

  • איריס  On 08/02/2007 at 15:48

    יש עניין של מגדר, ואני מסכימה שנשים נחנות באינטואיציה טבעית ובינה יתרה, ולכן מרביצים לנו כל הזמן. מבחינתי זה אומר רק שהתנאים לברר את המוץ מהתבן הכישופי הם זהים לנשים ולגברים, כלומר, היום לכאורה כנשים משוחררות, אפשר ללמוד ולהשכיל, וגם להבין שבעולם הפרנורמלי יש טוב ורע, אמת ושקר, חרטה ואחלה, בדיוק כמו בכל נושא אחר שלומדים אותו. כך גם התנועות הפמיניסטיות רוחניות כמו ויקה וכולי, צריך לעבור את האיזון של פוליטיקה עם הרוחניות, כלומר, אין טעם ב"כוחות על" אם את לא מסוגלת לנהל כפר אחד בלי רצח ואונס, וזה אומר שצריך לאזן את החוק עם הרצון וכולי. אחרת זה חוזר למה שאנחנו מכירים מן ההסטוריה ש"כל דאלים גבר" הרי גם אם את רואה הכל נפלא, מישהו דביל עם אקדח יכול להרוג אותך. לדעתי הזיהוי של כוח נשי עם כישופים והתיזה הזו מחלישות את הנשים בסופו של דבר, כיון שזה מוביל למעין שעבוד, נדבר על זה פעם, כי זה קצת ארכני. אני לא נגד מה שאת אומרת, אני רק חושבת שרוב מה שאנחנו מגלות עכשיו עם וואו כזה, כבר ידוע ונדון בעבר, כך שאפשר להמשיך מהמקום שאליו הגיעו, ולא להמציא מחדש את הגלגל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: