ט"ו בשבט של עקירה

 

stripping the corpse

 

בט"ו בשבט, לפי מסורת ישראל, מתרחש ראש השנה של הצומח, ולכן זהו יום טוב לנטיעת עצים חדשים.

Death ritual offers a primary channel for the study of values and general life orientation. As a series of complex symbol sets, each of which has multiple referrents, it clarifies and reinforces relationships among the living as well as between living and dead

במשמע, יום טוב להתחלות של פרויקטים ארוכי טווח. אך כל חקלאי יספר לכם שישנן שנים של עקירה, הנחוצות אף הן למעגל ההתחדשות והנטיעה. כך אני תופסת את ט"ו בשבט של השנה הזו, נטיעה לצד ובסימן העקירה של עשבים שוטים, גזעים חלולים, ותפוחים רקובים, הכל כדי להכשיר את האדמה לנטיעה טובה שתבוא אי שם בעתיד.

 

הבטחתי לשני קוראי הנאמנים לספר קצת יותר על השיחה שקיימתי בשבוע שעבר בעיר הקודש, על "סחר בנשק" ונגעיו השונים. האמת, אין לי חשק לעשות את זה, ואת רב הדברים ממילא כתבתי כאן בבלוג לא פעם ולא פעמיים. מי שמעוניין בנושא באופן כללי יכול לעיין באתר של אמנסטי או של הפרוייקט המשותף לאמנסטי, אוקספם ויאנסה, בתחום arms control.

 

אני יכולה רק להוסיף כאן בבלוג זכרון ילדות מאבא שלי, שהחזיק מעין אוסף ממורביליה אפל של סמלים נאציים, כל מיני צלבי קרס ומדליות, וגם (עד ששבק) אופנוע של הוורמכט עם הסימנים המקוריים של הצבא הנאצי, ב.מ.וו כמדומני. מידי פעם היה אבי פורץ בנאום חוצב להבות בשבח הנאצים ומשטרם היעיל וההגיוני, ומצטרף להזיות שלהם על חיסול סופי של ה"ז'ידים" המה היהודונים שאבי מאד שנא, ואני ידעתי בוודאות שבתוכם הוא כולל גם אותי. מצד שני, אבי היה עובד גאה בתעשייה אוירית, וחלק משמנה וסלתא של הציונות הלוחמת והמגינה על "מדינת היהודים". נקל לשער שאת הפירכה הזו לא השכלתי להבין, למעשה עד היום הזה. מאחר שלא היינו דתיים, המושג "יהודי" טמן בחובו בדרך כלל את הקונוטציה השלילית של היהודונים שהנאצים רצו לחסל בצדק גמור ומוחלט, ומצד שני, בעקיפין, כאותם אנשים שעבורם קיימת המדינה שאותה משרת אבי בנאמנות ובחשאיות.

 

 לקח לי ארבעים שנה להבין שאני גאה להיות ה"ז'ידים" האלה שאבי תעב, ושאני מוחלת בתודה רבה ולא תודה, על "ההגנה" שהוא וחבריו סיפקו ל"מדינת היהודים". ובכלל אני תוהה לגבי מידת בטחוני, כ"יהודונית" תחת ידיהם של אנשים המעריצים את היטלר, ומצד שני מתיימרים להגן על "מדינת היהודים" מפני אויביה. מסתבר שחרף כל התירוצים וה"דילמות" הם, כלומר המגינים האלה מטעם עצמם, הם האויב. אי אפשר לאמץ אתיקה נאצית "רק לרגע" כמעין הוראת שעה או הכרח לא יגונה.

אינני יודעת מאיפה אבא שלי הביא את הפנינים האלה, האם רכש אותן מן האתוס הקבוצתי שבקירבו עבד, האם מן הקניינים והלקוחות של המפעל הממשלתי, במקומות אחרים כמו דרום אפריקה וצ'ילה אליהם נשלח, או שמא אימץ בעצמו את מוסר המנצחים ודחה את זהות הקורבן כפי שחינכו באותם ימים. לאחרונה המתיק באוזני אחד מן הבוסים שלו, מנכ"ל אלת"א לשעבר, שהיו שמועות שאבי היה חבר הלח"י בנערותו, כתלמיד תיכון. אינני יודעת איך להתייחס למידע חדש זה, אני נוטה לפקפק בו ולראות בו מעין "הסחת דעת" מן השאלות שהעליתי לגבי אלת"א עצמה והפרקטיקות שלה ביחס לעובדים ובני משפחותיהם. אך יתכן בהחלט שהתרבות של המחתרות, שחלקן היו פשיסטיות, הטביעה חותם על נפשו, כולל ההערצה של הנאציזם כבן ברית של הציונות, שותפים לדבר עבירה בחיסול הנגע הגנטי שבקיום ה"ז'יד", כלומר היהודי הנידף מפחד והנאחז במוסר של החלשים ובתורה, ואלוהים, שעומדים -לא עלינו – לימין החלש.

כיום, כאשר אבי כבר נח על משכבו ואני מקווה שמצא שם מנוח לנפשו, אני יכולה לראות את המצוקה שממנה נולדים דיבורים ומעשים כאלה. מכל מקום, אלה היו מעין סימנים רעים שניבאו את מה שקורה עכשיו נגד עינינו, כאשר הנאמנות החצויה הזו לזהויות של קורבן/מבצע, מאפיינת את כל ה"אבות" הסמליים של המדינה הזו. נשיא המבצע מעשים מגונים בהטלת אימה על נתינותיו המסורות לסמכותו, ראש ממשלה שלא החליט אם הוא בעד העם או חייב עוד לתכמן קצת ולקחת לעצמו על חשבון ה"ז'ידים" האלה; מערכת בטחון כמו דן חלוץ שביום פקודה מוכרת ני"ע בבורסה…אנשים שטרם החליטו אם הם מגינים על הילדים או משמידים אותם כמי שמסמלים את "היהודונים" בנפשם החצויה.

סחר בנשק הוא לא רק פרנסה אלא דרך חיים המובילה ל"כל דאלים גבר" ולהשקפות ביופוליטיות המזכירות נאציזם. השילוב של קורפורטיזם וגלובליזציה, עם אתוס של "עליונותו של הכוח" וזכותו המוסרית גם לקבוע את "החוק" הוא אכן  -ניצב  בניגוד גמור ל"מוסר היהודונים" שאני גאה להשתייך אליו. 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נון  On 03/02/2007 at 15:17

    וזה היה בוודאי לא קל לחיות עם האבא .
    היתה תכונה ותסמונת להרבה אנשים שחזרו משם
    לא ברור אם אביך חזר משם,
    אבל היו שהיללו
    את מה שעברו , להזדהות עם המחריד
    מכל, כי
    אם הם הצליחו לשרוד, הם האמינו
    שלא הרגיזו את הנאצים, כמו יהודים אחרים שכן הרגיזו.

    תסמונת פטרישיה הרסט
    וכל מי שהוא דור שני סבל ממנה
    קשות.

  • איריס  On 03/02/2007 at 18:44

    זהו שאבא שלי לא קשור במישרין לשואה. הוא יליד הארץ. אמא שלו היגרה לפני השואה וכל משפחתה נספתה, אבל זה לא ממש קרוב. האבא שלו נולד בארץ. לכן זה מעורר תהייה.

  • הצועד בנעליו  On 03/02/2007 at 19:39
  • איריס  On 03/02/2007 at 20:06

    ניראה לי שבמקרה שלי חמשה דברים שלא ידעתם…אין כזה דבר. אולי צריך אצלי חמשה דברים שלא הייתי צריכה לכתוב אצלי וכבר כתבתי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: