למה כל כך קשה להכיר בתופעת העבדות ?

 

 

אני צריכה לנסח מחדש את הנארטיב של עצמי. אני תוהה עד כמה קשה (בעיקר לשמאל, לדעתי) להכיל את התופעה של עבדות ואילוץ, כלומר, להכיר במציאות, בכוחו של "הכוח" לכופף ולהזנות. אני נתקלת בזה באופן אישי, ואז מבינה שהקושי נוצר מהצבת המראה, ומה שעולה משם. אינני יכולה לשכוח את דבריה הנחרצים, והספונטניים, של ראש המחלקה המשפטית של נעמ"ת, בעקבות דיון בנושא סחר בנשים. "הן אשמות." וטרחה אף לשטוח איזה הסבר. הקושי היה, לטעמי, להפנים את החלקים שלה, בעסקה. לחשוף את העצמי לאפשרות שהנכבדות שלה, המלווה אף בפעילות אידיאולוגית למען נשים (הכיסוי הכפול) כולה מושתתת על הקיום האפל של מוסד שפחות המין, המשגשג כמובן. ההכחשה נובעת מן ההכרה המיידית בכך שכאשה ישראלית, כולל גם ב"שמאל" או הפמיניסטי, את חיה על רווחי זנות. כך או אחרת. זה גם נוגע לרפלקס הנמצא בשמאל לזרוק את האבן הראשונה על משת"פים או צד"לים כאלה, כלומר, להרחיק מעצמם את אותו הגנאי, וההכרה בכוח המוחלט של המנגנון הממשלתי, עליהם, עלינו. וההכחשה היא בקשר כפול, כיון שזריקת האבנים נעשית למעשה בשירות המנגנון, ואף במימונו, חלקית. הרי צריך שוט, ועדיף שהוא יהיה אותנטי ומונע ממוסרניות.

 

אני קוראת היום קצת דיווחים על כנס הרצליה, ועל כנס אחר, אלטרנטיבי של 500 אוליגרכים המהלכים על הגבול האפור של החוק, שהגיעו מרחבי העולם. אמריקה בהרצליה, ורוסיה במפגש הסודי, באותו שבוע, חגיגת השחיתות של חודש שבט. כמובן, כנס הרצליה מרחיק עצמו מהדימוי הפרובלמטי של ה"דונים הרוסיים" עם הוודקה והזונות, אך הכיסוי הנוצץ שמעניקים התארים האקדמיים של המשתתפים, אינו יכול להסתיר את הגלעין, שהוא זהה בשני המקרים. כאן, הכסף קונה בצורה ברוטאלית, ובהרצליה, זה מעודן, האקדמיה הרי גם היא בכיס של בעלי ההון, זה מכבר, כך שתואר דוקטור כבר אינו שווה את הנייר שהוא כתוב עליו, גם פרופסור לצורך הענין. והרוסים, מגחכים ממשכנם הפרוע, והמשוחרר זה מכבר מן הצורך להציג הצגות ולרכוש אוניברסיטאות תארים ושלוחות.

 

אלה גם אלה תורמים ליד ושם, ולצה"ל, לזכר ששת המיליונים שלא דווחו למס הכנסה, ולתפארת מדינת ישראל.

 

אני מכירה את הפירפור הזה, השנים האחרונות שההכחשה מנסה עוד להלחם באמת. כך גם זורקי האבנים רוצים לחשוב שהתואר שלהם אמיתי, שהמחוייבות שלהם ל"זכויות אדם" היא אמיתית, לעומת ההוא, וההיא, הזונות, המשת"פים, המוכרים את עצמם לשטן. זה נותן הרגשה טובה של מישלינג טהור יותר מההוא, שהוא ממש חצי יהודי, ולא רק רבע. הרגע הזה, שיכול להמשך עשור או שניים, או לעולם ועד, חיוני לשלמות הפסיכולוגית של האגו, של תחושת השליטה, של המלחמה הנואשת נגד חוסר האונים. זהו ה"רגע" שעוד רוצים להחזיק באשליה שאם רק נתאמץ אז…זה גם המכשול המרכזי מפני פעולה פוליטית אפקטיבית, זהו רגע של אי שפיות, גם אם הוא ניראה אחרת. זה הוא רגע קפוא, גם אם הזמן חולף רשמית והדפים מלוח השנה נתלשים, קולקטיבית זהו זמן אבוד. ברמה האישית נידמה לי שמדובר בתחושה של איום כה חריף על האוטונומיה עד שהוא מזקיק למנגנונים של היבדלות ותקיפת ההשתקפות של החלק המוכחש, שמושלך על האייקון הראשון שמוכן להודות שהוא חסר אונים ופעל מתוך כפיה. אותו או אותה חייבים לסמן.

 

המצב של עבדות בהכרה, כלומר, מצב שבו אדם מכיר בכך שאינו חופשי אלא הוא רכוש כלכלי של אדם אחר, וחייב לשרת את ערכיו של הבעלים (מבלי שהוא שותף להם), הוא רגע קשה, אך דקה לפניו אי אפשר לפעול גם אפקטיבית למיגורו. ברגע שיש עבדות ממוסדת, בהיקף שאינו שולי ממש, כולם נתונים בו בהגדרה, כלומר, למעט אלה שאינם באחד הכינוסים השבוע בתור משתתפים (לא בתור עיתונאים, חברים).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קייט  ביום 23/01/2007 בשעה 09:29

    ודובר שם, אם אני זוכרת נכון, על נתון שהביאה המשטרה שלפיו מרבית הבחורות שנלכדו במכוני הליווי באיזור המרכז הן בכלל כאלה שידעו עוד ברוסיה או באוקראינה שהן יעסקו כאן בזנות ובאו בגלל הסיכוי לרווח גבוה. לנתון הזה כוונה הערת הגברת מנעמ"ת.

  • יואב  ביום 23/01/2007 בשעה 10:17

    המשפט בפיסקה האחרונה האומר:

    המצב של עבדות בהכרה, כלומר, מצב שבו אדם מכיר בכך שאינו חופשי אלא הוא רכוש כלכלי של אדם אחר, וחייב לשרת את ערכיו של הבעלים (מבלי שהוא שותף להם), הוא רגע קשה.

    הוא לב ליבה של הבעיה.

    עבדות בהכרה אינה מתייחסת לנשים, לפלישתים, לזה או לאחר. ברגע שעבדות מותרת מבחינה חברתית ומוסרית כל אחד ואחת יכול למצוא את עצמו נמכר לעבדות בתנאים כאלו או אחרים.

    הטעות הפמיניסטית היא התייחסות מיגדרית. הטעות של השמאל היא ההתייחסות המצמצמת לבעיית הכיבוש. הטעות של כל מי שמנסה להתעמת עם המציאות המוטרפת שמסביב היא המיקוד והצמצום של הבעיה רק במקום שהכי כואב לו או לה באותו הרגע.

    אבל זאת מחלה כללית. סרטן שלא מעניין אותו אישה או גבר, ערבי או יהודי. זהו מצב חברתי שמוחק תפישה של שיוויון. מוחק את מושג כבוד האדם וחרותו באופן בוטה וברור ומעלה על נס את שיטת הפטרון ובעל הכוח. לפני 1,000 שנה היה הברון זה שהחזיק בקצה היד חרב גדולה וידע לקצר את ראשי המתנגדים לו ולהכפיף את כל השאר לרצונו.

    היום העקרון דומה רק שבמקום חרב מונף הבטחון הכלכלי והצורך לפרנס משפחה. צורך נואש שמביא אותנו כחברה למצב של שיעבוד ושל ניאו-פיאודליזם בכל תחום. מצב חברתי הגורר אחריו, מלבד עוולות רבות אחרות של שחיתות ועיוות כללי מוסר בסיסיים, גם עבדות, ניצול ודריסת החלש באשר הוא חלש.

  • הדוד תום  ביום 23/01/2007 בשעה 12:16

    עבדות בהכרה היא המצב האנושי מאז ומעולם. זאת פשוט המציאות, ולהתייחס לכך כאילו מדובר בתגלית חדשה ומזעזעת זה די מוזר.
    נכון שכבר כמה מאות שנים כל מיני פילוסופים ופוליטיקאים מדברים על כבוד האדם וחירותו, אבל רבק, תהיו רציניים. אלה שאיפות נשגבות, לא מציאות.
    אם חייתם את חייכם הבוגרים באשלייה שאתם בני חורין וזכאים לכבוד אנושי מטבע ברייתכם, חייתם בסרט. נדמה לי שקוראים לו מטריקס.

  • איריס  ביום 23/01/2007 בשעה 16:00

    זו הנקודה, ,תודה שהעלית אותה. והיא מזכירה לי מאד את הטענות של הציונים נגד הצאן לטבח ואת הטענות של צה"ל נגד פדויי השבי (למה לא התאבדת לפני שהגעת לעינוים) ועוד ועוד. להגיד שמישהי רוצה להיות כלואה בארון קיר ולהיאנס על ידי שלושים חזירים אפילו בלי כסף, זה …איך לאמר…מעשה לא אנושי. ההתעלמות הזו היא מהצורך להתפרנס שהוא הוא בלב העבדות, וכמובן מהתרמית המתוחכמת שמוכרים סוחרי האדם. אומר לך עוד דבר, מאחר שנתקלתי בעצמי באמצעים כאלה, יש היום דרכים מאד מתוחכמות להשיג הסכמה זמנית החומקת מעין הסביבה ואפילו ממודעות הקורבן. ישנם סמים היוצרים אופוריה, ואינך יודעת כלל שלקחת אותם, ישנה השאה מתוחכמת שגם הגברת מנעמת אם יעשו עליה את התרגיל תמצא את עצמה מוצצת לעמוד באמצע הלילה ונהנית. ישנן נרקומניות אשר זקוקות למנת הסם ומה יעשו ? ילכו לנעמת באוקראינה. אני גם תוהה אם מישהי אומרת דבר כזה מה יושב מתחת לזה, אילו עסקאות זנות היא עשתה בעצמה ומכחישה או היא סרסרה בהן.
    אני מצאתי שהתגובה הזו לכל הפחות אטומה ולכל היותר מושחתת. זאת משום שבמיוחד ישראל ניזונה כחברה מאורגנת מן העבדות, על כל צורותיה.

  • שוקי  ביום 23/01/2007 בשעה 16:35

    אני חותם בשתי ידיים על מה שאמר יואב והייתי מחדד ואומר שאולי כדאי לנתק את הדיון הזה מההקשרים הפוליטיים הבנאליים שלו.
    זה צריך להיות עניין שבו אנשים שמגדירים את עצמם כימנים או שמאלנים לא צריכים להתווכח. כי לכולם יש אמא או אחות וכי אף אחד לא היה רוצה להיות משועבד בעצמו וכי גם מי שהערכים שלו דתיים וגם מי שערכיו חילוניים יכולים להסכים שמדובר כאן בדבר לא לגיטימי בשום צורה שלא מסתכלים עליו.

    ועוד עניין: אני חושב שיש הבדל עצום בין סחר בנשים לבין הסחר בעובדים זרים (שלעיתים קרובות גם כן גובל בעבדות), כי נוגשי העובדים הזרים מחוברים לשלטון וסוחרי הנשים – כך אני מקווה לפחות – לא נהנים מהמצב הזה.

  • איריס  ביום 23/01/2007 בשעה 17:05

    שזורים ממש בתוך שדרות השלטון, טעות בידך.
    לא כולם, אבל יש פלחי שוק שלמים הקשורים לממסד, ואתה הרי עיתונאי, צא לרחוב, ושוחח עם כמה מולדביות, תלמד קצת על המדינה שלך.
    תתמקד בהליך העליה לארץ, הסוכנות, חב"ד, המשטרה, משרד הפנים, ותגלה דברים מעניינים.
    תשאל מי הלקוחות, סלבס מביניהם, וכולי.

  • שוקי  ביום 23/01/2007 בשעה 17:32

    אני דווקא מכיר קצת את המדינה שלי לכן אני בטוח שאת צודקת. כלומר, שחלק גדול מה"יבוא" הזה נעזר בפקידות וברשויות. ההבדל כמו שאני רואה אותו – ואולי אני טועה – הוא שבתחום העובדים זרים הכל נעשה באור יום, חוקי לכאורה, ומנוגד רק למוסר לחוק כבוד האדם וחירותו ולתריסר אמנות שישראל חתומה עליהן. נדמה לי שתחום הסחר בנשים קצת יותר פיראטי מזה, אבל – שוב, בהכירי את המדינה הזו – אני לא אופתע אם אני טועה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: