בעלי ספק ויסורים

 

 

השבוע, לאחר עוד כמה ימים קשים של חרדה, תהיתי לבסוף מהי כוחה של הנשמה, אותו חלק אלוהי אומרים, השוכן בתוכנו, ואינו כפוף לפגעי הזמן והמקום. החלק הנצחי שבנו. קיימתי ביני לביני את הדיון הנצחי בין פרימו לוי לבין ז'אן אמרי על תוצאות העינויים, והאם רק ההתאבדות מוחה את עלבון המעונה. השואה, כסמל, היא בעיני ההמחשה כיצד יכול הרוע הצרוף, הקטן, הלא מוכשר במיוחד, להוריד כל אחד לרמה של חיה, לסמם את חושיו כך שיפעל כגוש בשר המבקש לצמצם את הכאב הבא, וזה הכל. אחרי הכל, כניראה זה אפשרי, למעט אולי אצל אנשים כמו רבי עקיבא, כמתואר במסורת כמובן (שאמיתותה אינה מוכחת), אשר עשה מדיטציה וחייך בזמן שסרקו את בשרו בברזל מלובן. רובנו, בני האדם, צורחים ככרוכיה שחוטה, ונופלים לתוך חור שחור, עד שנגמר הכאב.

 

ביני לביני, השבוע העברתי את רוב זמן המחשבה במה שמכונה בספרות המקצועית suicidal ideation מונח סטרילי לאותה התענגות – שרק הכפופים לה מכירים אותה – של טיכוס האופן בו אטול את חיי, במעשה אחרון של אוטונומיה וכבוד. ההתענגות נובעת מן הציפיה לשחרור מן הסבל, אך לא פחות מכך לגעגוע להפעלת הרצון החופשי, הבחירה, הכוח על עצמנו, מול שובים ומענים הסבורים שלהם הכוח. זוהי מחאה בעלת עוצמה, ועל כן הטיעון של אמרי, שגם קם ועשה מעשה, קנה לו מהלכים בקרב רבים, ולו ברובד התיאורטי. בדרך כלל, העונג הזה מופרע במחשבות של חדלון ואימה המסתכמות בכך ש"אני כל כך עלוב, שאפילו להתאבד אינני מסוגל", מין מחשבה משעשעת, אם מעמיקים בה קצת.

 

את המהלך הזה, כלומר, את סדנת המוות הזו, קטע אירוע מעצבן, המפתח לדירה אבד, בדיוק ביום הגשום ביותר, ואילץ אותי לחפש פורץ, להמתין שעות בגשם, ולהתמקד ב"כאן ועכשיו". כדרכם של מנעולנים, שהם תמיד פילוסופים מתוסכלים, התגלה גם הפורץ שלי כהרמס קטן, שליח האלים המביא איתו בשורה. הפעם זה היה אחד מאותם ברסלבאים לייט, מרוקאי, שלא מפסיק לדבר. פשוט, לא מפסיק, והכל זה אחי אחותי. בדרך כלל אין לי סבלנות לאנשים האלה, שאני ממיינת כ"ערסים רוחניים", אך הפעם לאחר שבשרי נדוש בתאוות המוות ולאחר מכן נשטף במי הגשם הצוננים, אבדה ההתנגדות. החסיד העמלן פרץ בשטף בלתי פוסק על אמונה, ייאוש, כוח, בקצור כל מה שחסידי ברסלב מתמחים בו, הגיגים דיסוציאטיביים בדרך כלל, שהקשר ביניהם לבין המציאות קלוש. קלטתי מתוך המלל את האישיות של רבי נחמן, וסיכמתי אותה ביני לביני ב"אחד שיש לו תשובה לכל דבר", יכולתי להבין מדוע הקים לו כל כך הרבה שונאים. נו, אחד שיכול לענות לכל דבר בנאום, זה כבר קשה מאד. אחרי שהלך השליח, בכל זאת דבק בי משהו מן המרץ שלו, והתברר שהוא פרץ לא רק את המנעול העקשני, אלא גם את הקשירה שנוצרה אצלי בהלך המחשבות. כניראה ברסלב צריך היה לעסוק במנעולנות.

 

בסופו של דבר, ניצבו במוחי, אשר שימש לצורך העניין כבית משפט מאולתר, הסניגור ברסלב והקטיגור לוי, כל אחד מהם נואם את נאום הסיכום של המשפט על החיים בעולם הזה. לא הכרעתי ביניהם, ובאורח פלא ממש, לקראת סוף הדיון, הצלחתי גם לראות את הניגודים לכאורה מתיישבים או מתמגזים לאיזה פסיפס שאי אפשר לשחזר את מהלכו. אלכימיה כזו שבה נבלע הספק בחיוב ולהיפך. יהודים במיטבם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל גגלר  On 01/01/2007 at 06:22

    זה לילה קשה, כי התחילה שנה חדשה וכל זה, אבל אני חייבת לציין שבזכותך האינסומניה מרגישה הרבה פחות מתסכלת עכשיו, וגם די משעשעת, ואפילו, בזכות זה פתאום נזכרתי בחיבור המעודד שעשה אריה סיוון בין הרהורי מוות והרבי מברצלב, ובזה תמיד טוב להיזכר:

    "ורבי נחמן מברצלב היה אומר העולם הוא
    גשר צר והעיקר לא לפחד מעצמך ויש אומרים
    למד, אדם, למד, לחבק את זולתך
    חיבוק נכון
    ולא – אתה חופר לעצמך שוחת-גחון
    בהר העברים מנגד ליריחו."

    שנה טובה.

  • איריס  On 01/01/2007 at 07:26

    לא מכירה את הציטוט הזה והוא מקסים וצריך להיכנס לפרקי אבות לטעמי. הרבה יותר משכנע מהגירסא המוכרת של לא לפחד כלל, ובעיקר, ניכר שהוא הכיר את טעמה המר של שוחת הגחון בהר העברים. מנחם להיווכח שאפשר להפוך גם את ההתנסות הזו לתורה.
    שנה טובה יותר ליורדים מהר העברים

  • Tmantiko  On 01/01/2007 at 09:28

    מאחל לך כי שנה שהסתיימה בפריצה, תביא עמה דרך

  • יואב  On 01/01/2007 at 09:31

    שתי דקות אחרי שעברתי לבקר אצלך ברשימה הגיע אלי זה בדואל:

    A guy walks into a Glasgow library and says to the prim librarian "Excuse me
    Miss, day ye harv eni books on suicide?"

    The librarian stops doing her tasks, looks at him over the top of her

    glasses, and says "Fook off, ye'll no bring it back!"

    שתהיה שנה טובה יותר מזו שנגמרה ….(:

  • איריס  On 01/01/2007 at 13:04

    יואב, גדול, ומתאים לראש שלך. אגב אתה מוכרח פעם לספר, באימייל ובצורה פשוטה על הדיאגנוזה שקיבלת כאספרגר, אני מתחילה לחשוד שגם לי יש משהו כזה.
    טמנקו – אינשאללה.

    הערה למגיבה שמחקתי את תגובתה הנרגשת. חביבה, ניראה שטעית בכתובת. יש משהו מדכא מאד בתגובתך שיכול היה לשלוח כמה אנשים אל החלון.
    תישארי בגבולות הרמה שלך, כלומר קבוצות תמיכה.
    מזלו של פרימו לוי שלא שלחו לו מתנדבת של ער"ן בעקבות ייאושו. שחררו אותנו מהטפשים, ואולי יירד אחוז המתאבדים. אבל איזו תקווה הזויה, הרי המשיח יבוא קודם. שלי נעלייך, וכי מה יש לך להציע בגיהנום ? ייעוץ טלפוני ?
    עייני בבקשה בפוסט ישן שלי על ביבי נתניהו – בה בעת שקיצץ לאנשים את חוט החיים והמזון, תגבר את לשכות הרווחה והתעסוקה בייעוץ פסיכולוגי בטלפון. על אלה העינויים דיברנו.

  • תא  On 01/01/2007 at 13:05

    ממש לפני הסוף השארת אותי כשכל תאוותי בידי: איך נחמן מברסלב פיצח לך את הקשר? איך הוא ניצב בדיוק מול לוי, ובאיזו דרך מסתדרת מחדש משוואת הניגודים? (זה שלברסלבים יש תשובה לכל דבר זה לא עונה על זה…)

  • איריס  On 01/01/2007 at 13:24

    הטקסט עומד שם לעצמו ולמי שאוהב גם את פרימו וגם את ברסלב. בתור פרשנית ליגה ג של עצמי הייתי אומרת שניגוד מרכזי בעליל הוא שאחד בעל אמונה מופרזת באלוהים והשני כופר מוחלט שעמד בכפירתו גם מול השמיים הריקים של אושוויץ.
    בסוף הלילה שלי – הכפירה של האחד והאמונה הבלתי נדלית של השני באלוהים ובהשגחה של כל פרט ופרט, חרף ייסוריו, התמזגו לאחדות שממנה נוצרו.
    כניראה הייתי מאד עייפה או שהגעתי להארה. אתה תחליט.
    מה שמצאתי בברסלבאי, זה היכולת שלו להישאר בחיים גם בגיהנום, ומכתביו ניכר שהוא הכיר את המקום ושביליו, בצורה שונה מפרימו לוי, אך לא פחות קשה וממושכת. בעיני שניהם מתמודדים עם אותו חומר, ושניהם אהובים עלי. ז'אן אמרי באותה ליגה בעיני, ואני מכבדת את הבחירה שלו, הוא הסניגור והקדוש של המתאבדים עם סיבה טובה. במקום להשליך אותם מחוץ לבית הקברות, הוא פורץ שביל לעשות להם אנדרטה של קידוש השם.

  • אסף  On 01/01/2007 at 13:55

    חזק חזק. אפילו אמונה חזקה בחוסר תקווה היא רק מחשבה שסופה תלוי בגשם ובפטפוטו האובססיבי של איזה ברסלב. זה לפחות הטייק הבודהיסטי שלי על הנושא המוכר כל כך.

    לקראת השנה החדשה בהיתי בביביסי ששדרו את תוכנית הקיטורים המסורתית בה עובדי התחנה מסבירים למה הם שונאים את ראש השנה ואת כריסטמס. לא התעודדתי. הימים בין כריסטמס לראש השנה הם ימים נוראים. ימי תענית.

    שנה טובה.

  • ALADIN  On 02/01/2007 at 06:03

    היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני

  • Michael  On 04/01/2007 at 08:02

    Might be worthwhile to add Victor Frankl to the debate, who was neither a believer nor an apostate, and still managed to find a ray of hope in his experience of darkness

    As to enlightment, may I venture this quote

    One doesn’t become enlightened by imagining figures of light, but by making the darkness conscious. The latter procedure, however, is disagreeable, and therefore not popular
    Carl Gustav Jung

  • ש.ב.  On 04/01/2007 at 16:34

    את יכולה ההקשה לתת מראה מקום לשיר שציטטת ממנו?

  • איריס  On 06/01/2007 at 07:28

    אני נוטה להסכים איתך ש"הכל בראש" אבל יש גם אלוהים שזה סך הראשים של כולם ביחד בעולם, שמשפיע עליך בין אם תרצה או לא.
    אלדין תודה,
    מיכאל – כן כמובן
    ויעל אני מצטרפת לבקשה של ש.ב. לאיזכור
    ואולי הרחבה

  • יעל גגלר  On 07/01/2007 at 08:39

    אריה סיון/ חיבוקים. תל-אביב, עם-עובד, 1986.

    "יש משל יפני האומר כי האדם זקוק
    לגשר של במבוק כדי להגיע לחיבוק
    הנכון ולפעמים יש להדפו קדימה כמו היה
    חמור והוא בועט כפרד ונסוג אחור.

    ואצלנו נאמר, שאו שמימה עיניכם והביטו איך
    ענן אחד בא בענן אחר
    ובהפרדם זה מעל זה הם משתנים עד בלי הכר
    ענן כבשה מעננת זאב ומעננמר.

    ורבי נחמן מברצלב היה אומר העולם הוא
    גשר צר והעיקר לא לפחד מעצמך ויש אומרים
    למד, אדם, למד, לחבק את זולתך
    חיבוק נכון
    ולא – אתה כורה לעצמך שוחת-גחון
    בהר העברים מנגד ליריחו"

    (בזכרוני החלפתי את 'כורה' ב'חופר', סליחה. בכל מקרה היה טוב להוציא את הספר מהמדף, ולא רק בגלל התיקון)

    ו-נ.ב. ל-ש.ב. (לא התאפקתי): אני מקווה שטוב מאוחר מאף פעם…

  • יעל גגלר  On 07/01/2007 at 08:43

    בין שני ניסיונות תגובה שלא אושרו (אבדה סבלנותי ו)נשמטה הכותרת:

    שם השיר: 'החיבוק הנכון'.

    עכשיו אני אתרכז ואולי אצליח להקיש ארבע אותיות נכון כבר בניסיון הראשון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: