אלחנן טננבאום ואני

עדכון טרי – מודיעין הצבא חושד שטננבאום גילה את התוכניות של צה"ל בלבנון, וגם את כל הסודות של כלי הנשק. איך זה עדיין לא נתנו לו פרס ישראל ? אני לא מבינה, ממש כפיות טובה. אדם שמסר את כל כולו לסמים, הימורים, גניבה, בגידה, ועשיית כסף, וככה גומלים לו ? מה עם דרגת אלוף לפחות ? גועל נפש של מדינה. אבל מה, לפחות את הבוגדים, הסמולנים המסריחים, הצלחנו לחסל.

טננבאום לנשיאות !  שלום ובטחון !

צללים של עסקת טננבאום

 

בזמן שטננבאום חולץ על ידי אריק שרון מן השבי, תוך כניעה ללא תנאים לדרישות שוביו, הוחזרתי גם אני מן הניכר, בעסקה בעלת טביעות אצבע דומות, למעט העובדה שאני הייתי ה"רבה געלט" של הסודות שביקשה המדינה להסתיר. לא אכנס לפרטים, אך אפשר לאמר רק זאת. ממשלת ישראל ביקשה להסתיר מן הציבור בישראל (!) מה שידוע זה מכבר בכל העולם. הקשרים שבין "משפחת הבטחון", ההון והפשע המאורגן.

 

יש להניח שטננבאום ידע ואף נחקר על "מיזמים סודיים" מן הסוג שבו אני הייתי קורבן, ולא אכנס לפרטים, מי שמצוי בבלוג שלי, הבין, ומי שלא הבין, כניראה לא רוצה להבין.

 

סחר בילדים, סימום, סחר בנשים, סחיטה באמצעות סקס, ושחיתות עמוקה נמצאים בבסיס השלטון של ישראל והרמזים לכך הועברו לציבור הישראלי בשפע, אך הוא מסרב להבין. ממשלות זרות, כולל זו של גרמניה, קנדה, ניו זילנד ואנגליה כמובן, מיירטות מידי פעם ראיות חיות מן הגיהנום הישראלי, וסוחטות בחזרה, את מקבלי ההחלטות, בתחום המדיני וכניראה כספי גם כן.

 

טננבאום חזר כגיבור, כי הוא "חייל" במאפיה הזו ומחרבן בריש גלי על כל העולם. בהכירו את חשיבות "הסודות" שהוא מחזיק, לאנשים כמו אריק שרון, ניהל את המו"מ עם המאפיה כמו במאפיה, והמדינה התכופפה, כלומר המזוזה הלא כשרה נתנה את החותמת לעסקת ההשתקה. לעומת זה, אני חזרתי חצי מתה, ולא בטוח אם אחיה, כי הייתי קורבן של המאפיה הזו שהוחזק גם כן כקלף מיקוח, וממשלת ישראל בחרה – כאז גם כיום – להגן על המבצעים, העבריינים, שעונדים דרגות ומדים, ולא על הקורבנות התמימים. למה ? כי חצי מהפוליטיקאים בתוך הסיפור, עושים ממנו כסף, זיונים, וכיף חיים.

ומזוז ? מגרבץ כזכור.

who is your teacher, Mazuz ?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה  On 22/12/2006 at 14:06

    קשה ודאי לומר את הדברים כהווייתם.
    יום יבוא והערפל ישקע. אז ייקל לך. וייקל להקשיב.
    כתבי הכל איריס, כמשפטנית שהנך, עובדה לעובדה, פרוטה לפרוטה עד שיקום ויעמוד ספר וידבר בשמך את האמת שלך.
    אפשר.

  • ניב  On 22/12/2006 at 14:46

    גם לגבי טננבאום, וגם את הכיוון של הסיפור האישי שלך. לפחות בקווים כלליים.
    מה אפשר לומר, איריס. שיהיה לך רק טוב, אני מאחל לך מכל הלב. אל תטילי ספק ביכולתך לא רק לחיות אלא לחיות חיים של כבוד ומשמעות. הבלוג שלך הוא בהחלט ראיה לכך, והוא בודאי מציג רק חלק קטן מכשרונותייך ואישיותך.

  • ניב  On 22/12/2006 at 14:54

    ולך, לך לא נמאס לירות תגובה כזו אוטומטית? ברור שלא נתת למה שנכתב כאן הזדמנות אפילו לעבור עיבוד קטנטן במוח לפני ששלפת. מישהו דיבר על שיתוף פעולה עם נאסראללה? דובר כאן על קשרים מלוכלכים ועסקאות מטונפות בין אנשי "עסקים" כמו טננבאום לבין השלטון הישראלי. חיזבאללה רק ניצלו את הקשרים האלה. היה להם מזל, במקום לחטוף סתם חייל עם דם רגיל, לא כחול, שלא שווה יותר מדי, הם הצליחו לדוג כריש שלראש הממשלה היה אכפת אם ואיך יחיה.
    לך המחיר ששולם עבור טננבאום נראה תקין? וזאת לאור הפסילה על הסף של מו"מ לשחרור חיילים חטופים? זוכרת את גלעד שליט, למשל? לא מבקשים תמורתו אסירים מסדר הגודל של דיראני.
    You do the match.

  • איריס  On 22/12/2006 at 22:54

    קורינה, אופציית הספר היא לא משתלמת. מכל מקום, אם מישהו היה מעוניין הייתי כבר יודעת. זה מעין מוצא ישראלי מקובל לכל עוולה, "תכתוב ספר" , אבל לא רק שלא מרוויחים גרוש מזה, אלא שזה דורש השקעה נפשית גדולה, וכמובן השקעות נוספות, ואינני מרגישה את הכורח או הרצון לתרום משהו לציבור קוראי העברית. יש בלוג למי שמאד מעוניין וזה חינם.


    כפי שאת רואה בעצמם ומניסיונך כל סופר צריך קצין בכיר לצידו כדי להוציא ספר בישראל, או כמו שאמרה מישהי – האם אני צריכה לרצוח ילדים ערבים כדי להוציא ספר שירים מחורבן, כניראה שכן, או להכיר מישהו שעשה את זה. אני מנוכרת להוויה הזו, וגם ממלחמות הגנרלים שמעוניינים לעיתים לחשוף טפח אם הוא לא מחמיא לאחד מיריביהם, ובזה מסתפקים.

    ניב, חן חן, משמעות ? נו, זה אומר, כסף לא ?
    זה משמעות, וגם סטייקים ממש טובים, אני מתגעגעת לאחד כזה שעולה מאה חמישים ש"ח ונמס בפה עם רוטב שעשוי משמנת, פלפל שחור גרוס גס, וקצת יין. משהו כזה. שנתיים וחצי אני אוכלת לחם עם שוקולד בהתאם לתקציב שמוקצה לנידונים למוות איטי ובלתי רשמי.

  • ניב  On 22/12/2006 at 23:26

    אכלתי סטייק שהכנתי בעצמי, נתח אנטריקוט משובח עלה אצל הקצב בערך 30 שקלים (לפי 79 שקל לקילו) וזה כולל את השמנת והפטריות. פעם בחודש חודשיים אפשר, לא? היין מוסיף קצת לחשבון, בהחלט, אבל לא חייבים.
    וסליחה על התקף האופטימיות (זה כנראה היין, שהפעם דווקא כן שתיתי), אבל בטח יש עוד כמה דרכים למצוא משמעות לחיים, לא?
    תרצי או לא, הכתיבה שלך (כאן אני מצטרף לקורינה) היא בהחלט אקט כזה, לא משנה אם זה ספר או בלוג. (ודרך אגב ספרים אפשר לפרסם גם בחו"ל, לא צריך להיות חלק ממשחק הקצינים).

  • איריס  On 23/12/2006 at 08:35

    כתוב אימייל אלי, ותשנס מותניך לעזור לפרוייקט כזה, של ספר כאן או שם, לצאת לפועל.
    עצות, עידוד וסטייקים זה גם משהו, אבל אפשר גם יותר.

  • קורינה  On 23/12/2006 at 15:16

    איריס יקרה, כדי שמישהו ירצה בספר צריך ראשית לכל לכתוב אותו.
    זה אל מזון מהיר, אלא אם כן מדובר בספרי אפס על חדר המיטוות או השירותית. שם גם סופרי צללים יספיקו, אם רק מדובר באיש הכל רוצים לחטט באבריו.
    ספר הוא יציאה למרטון, מלה למלה, דף לדף, יום ליום.
    המעלה, כשהוא נכתב מוענקות תובנות הן לכותבת והן לקוראים ולקוראות.
    כמו שאמר משורר אידי פעם לקרן אלקלעי גוט ומובא בספרי הקודם, נופי הנפש, שעבודה על כתיבתו ארכה עשר שנים – לכתוב ספר צריך לתוב רק אם לא ישנים בלילה בגלל שלא כותבים אותו.
    מן הקריאה בבלוג שלך, נראה לי שההגדרה הזו נכונה לך.
    בלוג הוא התחלה של כתיבה, ניב, כמו חלב אם ביום הראשון של הלידה, שלא נותנים עדיין לתינוקת לינוק אותו, אך למחרת ובימים הבאים יבוא החלב הטוב.
    כשלא מיניקים נוצרות בעיות מן הגודש, כידוע.
    הנו-יאללה הפני לעצמך איריס. את גברת לגורלך. בכל רגע נתון יש מידה מסויימת של חירות, אותה ניתן לממש, באומץ שאת ניחנה בו לרוב.

  • איריס  On 23/12/2006 at 16:08

    יש שני סוגי ספרים. אחד הוא ספר ספר, מן הסוג שקורינה מתארת, הנחצב מן הלב והנשמה. השני, זה תחליף לעדות בבית משפט אשר בימים כתיקונם זו מקומה ולא במדף סיפורי הבלשים. לגבי המקרה השני, המטרה היא שונה, ולכן בדרך כלל דרוש סיוע או מעיתונאי שיודע מה לכתוב ואיך ובעיקר מה לא לכתוב, וגם הוצאה לאור עם "ביצים" אשר יותר משהיא נותנת מקדמות היא תעודת ביטוח.
    המקרה הראשון, הסייפר, במובן של ספרות, כן, את זה אפשר לעשות עם רצון ומסירות, ובמקרה כזה אין ספק שהוא מתפרסם אחרי שנכתב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: