קצב רמון חשין וישו, מדרש לחג המולד

 

 

ציור קיר יווני- אורתודוקסי של ישו מהמאה ה-11גם לי תפרו תיק

 

בעוד תושבי ישראל עסוקים באריזת החנוכיות לשנה הבאה והתאוששות מן הסופגניות, ביפו מתקשטים הרחובות והבתים לקראת חג המולד המתרחש פעמיים בעיר ומחזק את הרושם העז ממילא. בשל ריבוי האורתודוכסים בעיר, נערכים האירועים המרכזיים בעוד שבועיים, במועד הקבוע לנצרות המזרחית, והוא 7 בינואר השנה. יחד עם זה, כבר מסוף נובמבר מרגישים ביפו את נוכחותו העזה של החג, החנויות מתמלאות בסנטה קלאוסים, בובות, שוקולדים, סרטי אור צבעוניים, והמרפסות מברכות את העוברים ושבים בהבהובי הקישוטים המוארים.

 

כך יוצא שגם תושבים יהודים ומוסלמים חוגגים את חג המולד אם ירצו או לא, שכן הילדים נוהים כמובן אחרי הצעצועים המושכים ומתחברים מייד ל"פפא נואל" ולעצים המקושטים. אינני יודעת מה שיעור הנוצרים באוכלוסיית יפו, אך היא הפכה למעין "בית לחם" מקומית עבור הפלשתינאים הנוצרים וגם יתר הנוצרים, רוסים, פיליפינים ומיני כתות שבין היהדות לנצרות.

 

במובן זה יפו היא מיקרוקוסמוס מובהק שמלמדנו את סדר העוצמה בעולם. המיעוט הנוצרי הוא עשיר יותר, ומתנאה בחגים יותר מושכים, והשאר, המוסלמים והיהודים מזדנבים אחריהם במבע חמור ומודאג. בימים האחרונים, כאשר אני משוחחת עם מכרים, אני סופגת "עקיצות" או כך נידמה לי, לגבי קירבתי הרוחנית לדת הזו, בבחינת איזומרטיריות מזוכיסטית או משהו כזה. נזכרתי גם שפעם פסק לגבי עמית, שהוא גם פסיכיאטר במקצועו, אך מתנאה בהיותו "איש תרבות והשכלה" שאני מזכירה לו קצת את ז'אן דרק. פלט את זה בבוז כלשהו, וחזר לענייניו.

 

ואכן, בשנתיים האחרונות אני חיה לי במעין סגפנות נוצרית, אולי מרטירית וענונית כזו, וניתן היה לראות בזה בחירה, או גילגול קודם ששב ותקף אותי, אולי בכת"האיסיים" או כת "האביונים" שהשתלשלה מאותם ימים, לפני אלפיים שנה, כאשר הכל התפורר, ואלפי ניצוצות התפזרו לכתות, לנביאים סהרורים, ולהילרים הזויים.

 

יש לי ספק רב בקשר לאופן שבו נתפסת הנצרות בעיני המיינסטרים היהודי בישראל, כיון שהדגש הרב המושם על הפוזה של ישו על הצלב מעיבה על נושאים אחרים, ושמחים יותר בנצרות. ואכן,די להתבונן בשמחת חג המולד ולהשוות ליסורים ולהלקאה העצמית המאפיינת דוקא את החגים היהודים, וכמובן – יותר מכך – את החגים המוסלמים. אך כוחם של דימויים אינו בערך האמת שלהם, אלא במידה שבהם חדרו והשתרשו במוחם של אנשים.

 

עבורי הנצרות אינה דוקא דת "הקורבן" או המרטיר, להיפך. זו הדת שהביאה את המונוגמיה, למשל, ולכן ממנה צמחו הפמיניזם והשוויון על בסיס מגדר. הצד הפגאני שבפולחן הנוצרי (הסקרמנט והאיקוניזציה של הצלוב והצלב) עונים אף הם על צרכים של אקסטזה ולא מעיקים מידי על השכל והמצפון. העובדה שזו דת לא הלכתית, כמובן מקלה על מאמיניה לחטוא ולהתייסר, אך בכל זאת, לחטוא. בקיצור, ההיתפסות לקורבניות של ישו, כאילו היא חזות הדת הנוצרית, אינה אלא השלכה.

 

השנה, במבט הומוריסטי קצת גם כלפי עצמי, אני אומרת שישו כניראה נצלב בגלל החוק למניעת הטרדה מינית. כלומר, הגברים הבינו שהוא מביא איתו את קץ הפוליגמיה והעבדות של נשים. על הכל אפשר לסלוח, אבל לא על חידוש כזה, באמת בוגד ניקלה, וראוי לצליבה, מבחינת בעלי העניין בסדר הקיים (וזה כולם למעשה). הוא גם הראשון שגילה את הכזב החברתי הגדול, והוא השלכת החטא המיני על האשה, כלומר העובדה ש"הזונה" אינה אלא יציר כפיה של חברה פטריארכלית המבקשת להנות מכל העולמות, גם לנאוף-להטריד-לאנוס, וגם להסתיר את זה ולחמוק מחובות ההלכה כלפי נשים, כולל כלפי פילגשים.

 

השנה אני אומרת שהויכוח הזה הופך רלוונטי מתמיד בישראל –

 ישראל של פרשת קצב, פרשת רמון (הצלוב החדש), פרשת חשין, ועוד רבות אחרות שנלחשות מפה לאוזן. בוא נודה על האמת, המשיכה העיקרית של הנצרות וכוחה נשאב מן העובדה שהיא נוחה יותר לנשים ומשווה את מעמדן. זהו גם עיקר כוחו ועוצמתו של "המערב" כתרבות שצמחה מן התשתית הנוצרית.

 

אף שאני נוטה לחשוב שאין לי כל משיכה לדת הזו, לעומת אחרות, הרי אם כבר הייתי צריכה לבחור, ההגיון מלמד שהייתי בוחרת בסביבה המכבדת אותי ומזינה את כבודי העצמי ושגשוגי. די לבחון את מצבן של חד הוריות בישראל, וכן את שיעור הסחר בנשים, ההטרדה בעבודה וכל כיוצא באלה, כדי להבין שהרבה לא השתנה בתחום זה מאז חורבן הבית. השנה הייתי מוסיפה למדרשים הקיימים על החורבן גם מדרש על מצב האשה. עבודה זרה, שינאת חינם, ומעמד האשה – גרמו לחורבני הבית, ותיקונם יביא לבנינו. יאללה שיהיה, כאילו כזה.

אבולוציה

 

 מונותיאיזם, מונוגמיה, מונופול

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הצועד בנעליו  On 25/12/2006 at 11:51

    י. לא חלם לייסד תורה חדשה, הוא פירש את התורה המוכרת והמקובלת על פי דרכו שנראתה לו מאד הגיונית ומצדקת. אולי הוא גם עשה כמה ניסים בדרך, אבל זה כל אחד ידע אז לעשות.
    אך מכיוון שהיה אינטיליגנט מדי, היה נראה יותר מדי מוזר לכל הסכלים–הממוקדים ששירתו את הממסד והסגירו אותו לבסוף אחרי שמצאו שהוא עבר על סעיף 5/א באיזשהו תת–נוהל עזר של החוק הרומאי, עברה שעל פי החוק היבש דינה מוות אבל אף רומאי לא היה להוט לחפש ולשפוט עבריינים על תת הסעיף הזה, היה להם דברים יותר חשובים ומרגשים כמו קרבות הגלדיאטורים של האנ.בי.איי האיטלקי וכו', לולא היו מסגירים לו כאלה ומתחננים שישפוט אותם.
    (מתוך דברים שכתבתי פעם.)

    דבריך מעניינים, למרות שאסור לשכוח שכל תלמידיו היו גברים.
    אבל גם את המגדלית לא נשכח.

  • איריס  On 25/12/2006 at 11:55

    ומי יזרוק את האבן הראשונה ?

  • איריס  On 25/12/2006 at 12:12

    שהנצרות הביאה את המונוגמניה
    בוא לא נבטל את זה. תיקון גדול, שאפילו רבינו גרשום הסכים להעתיק אותו, אמנם באיחור, לזמן קצר, בתור ניסיון, אבל יתכן אפילו שיאריכו את חרם דרבנו גרשום לעוד עשר עשרים שנה, חרף מחאות הקהל הקדוש ונשיאו שלא השלימו עם קיפוחם במספר הנשים שאפשר להחזיק בו זמנית על חשבון הקופה הציבורית

  • הצועד בנעליו  On 25/12/2006 at 13:07

    תרגמו בגירסה הישראלית ל"מפלגת העבודה". במקום "זה אשר לא חטא" (כך נדמה לי אומר הפסוק המקורי): זה אשר יש לו דימוי של "בסדר", של יונה, של איש שלום – הוא ירים את האבן עבור כל ממשלה שהוא ישב בה ויתן לגיטימציה בשביל כל מעשה רוע (כמו חוק האזרחות וחוקים המגבירים את הסמכות לעצור אזרחים ללא משפט שנחקקו לאחרונה, כמו גם עצם היציאה למלחמה בלבנון, וכמובן גם הישיבה עם ליברמן).

  • רוני  On 25/12/2006 at 16:07

    באיזה אופן היא דגלה במונוגמיה?

  • איריס  On 25/12/2006 at 19:01

    בנצרות, בניגוד ליהדות ולאסלם אין היתר לשאת אשה נוספת

  • רוני  On 25/12/2006 at 22:45

    לא ידעתי את זה..

  • אבנר  On 27/12/2006 at 22:39

    בהקשר הזה של נצרות וזכויות נשים
    http://www.notes.co.il/avner/3595.asp
    (אני בפיגור בקריאת פוסטים, מה לעשות)

  • איריס  On 28/12/2006 at 07:03

    כן, המנזר הוא באמת מקלט לעיתים משעבוד לגברים, אך מעבר לכך הוא מבטא עמדה עקרונית של שוויון רוחני בפני האל. כלומר, על אף שכמובן מוצבת תקרת זכוכית די נמוכה לאישה הבוחרת "להנשא לישו", לעומת הבכירים הגברים, הרי יש לה איזה שהוא מקום. לעומת מה שהיה נהוג אצלנו, שאסור ללמד נשים קרוא וכתוב כלל, שלא לדבר על לימודים גבוהים בהלכה, או מיסטיקה. כלומר, האשה אינה סובייקט רוחני ביהדות מעבר לאופן שבו היא משרתת את ההיררכיה הגברית, את התלמיד החכם או הרב. נידמה לי שבמסגד יכולים להיכנס רק גברים, בבית כנסת הן מוקצות לפינה מרוחקת ונסתרת עם מחיצה ברורה מ"אלוהים" הסמלי, ובנצרות כולם ביחד. זה המדרג פחות או יותר. לכן, יש יתרון מובנה מובהק לנשים בנצרות מבחינת היחס העמוק ביותר אליה כישות רוחנית במובן הדתי.


    בכל הדתות יש אפליה ברורה, אך ביהדות זה מצב טרמינאלי לפי ההגדרות הקיימות, אשר לא עומדות להשתנות. בדרך כלל מביאים את ברוריה אשר ר מאיר, להפריך, אך דוקא החריג מוכיח את הכלל במקרה הזה.
    בכלל, הרעיון של מנזר הוא המצאה טובה מאד, וכל הקונספט של שלטר-מקלט, כלומר, מקום שאליו יכול לבוא הנרדף, מכל מיני סיבות, ואפילו ידו של המלך, החוק, לא יכולה להיכנס לשם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: