המתפרה

 

 

גל הספקנות של הציבור בפתרון רצח הילדה בקצרין עולה וגובר, אם מתרשמים מהטוקבקיאדה של וויינט בתור מד חום לאומי. בכתבה האחרונה בנושא כבר הופיעו רק תגובות מלעיגות על המשטרה, והשוואה חוזרת לעמוס ברנס.

 

זו כמובן תגובה הגיונית לנוכח מצבו של שלטון החוק בישראל, ומראה שהציבור עירני ומפוכח ביחס למנהיגיו ומוסדותיו המושחתים. אך בכך אין די, וטוב שעלתה שוב ההשוואה לפרשת עמוס ברנס, אשר טרם נפתרה עד היום הזה, למרות העליות והמורדות הדרמטיים בעלילה.

 

המושג "מתפרה" חדר לשימוש באינטרנט מן הטוקבקים בפרשת חיים רמון, כאשר חבריו ומצדדיו טענו שקיים נוהל פעולה בפרקליטות ובמשטרה כיצד תופרים תיק למי שתופרים. ואכן, פרשת ברנס היא אבן דרך ב"שיטה", וכמוה שורת ההרשעות הרופפות ברציחות כמו דני כץ ז"ל וחנית קיקוס ז"ל. המעניין בפרשת ברנס הוא העובדה שעד היום היא ממשיכה לייצר גלי שמועות וחרדה בציבור, מן הטעם שהנושא לא בורר עד תומו. להיפך, הציבור נותר בתחושה מוחלשת מאד שאפשר לתלות אדם בככר העיר, כאשר התיק שלו תפור בחוטים מאד גסים ונראים לעין, ולצאת מזה כאילו כלום. במקרה הטוב (מבחינת הקורבן, המורשע סתם) הוא לא יסיים את חייו ב"תלייה" מבויימת בתא המעצר, אלא ישוחרר לאחר שהמיץ יצא מחייו, והוא מהלך כתזכורת, מעין רוח רפאים רדופה, הממשיכה ליחצ"ן את העוול עד שקולו גווע.

 

עיקר שימת הלב של הציבור, במקרים אלה, מופנית למשטרה שלדעתם ממהרת להרשיע כדי להציל את כבודה הנמצא בשפל המדרגה. יש בזה משהו, אולי, אך נידמה שזו לא הנקודה המרכזית בפרשות האלה. להיפך, המטרה אינה להציל את כבודה של המשטרה אלא להטיל מורא, טרור, בקרב האזרחים, ולצרוב את התודעה שחייהם נתונים בחסדי שלטון כל יכול, שיש באפשרותו לתלות אדם חף מפשע בככר העיר, ולצאת מזה נקי.

כך, מסתובב כל אזרח בתחושה לא מודעת של אי נוחות וחוסר בטחון קיומי, ההופכים אותו לנוח למניפולציה ושליטה. שכן, מי רוצה להיכנס לתפקיד הזה בקסטינג של סרט האימה ?

 

בפרשת ברנס היו כמה טויסטים מעניינים שלא נדונו. העובדה שהיה זה השופט חיים כהן, מכל השופטים, ש"נבחר" כתליין. כך גם הוא הפך שבוי בידי הסיסטם, אם היה ספק בזה בכלל. ההקשר של פעילות פוליטית גרר שמועות על מעורבות השב"כ ברציחה הזו, ובאפשרות שרחל הלר נכפתה לשמש מעין פיתיון (סקסואלי) לדיסידנטים של השלטון. עד היום איננו יודעים מה היה שם, והתאבדותו התמוהה מאד של הסניגור שייצג את ברנס וחיטט בתיק הזה, במהלך של "הפקת אימים" נוספת (רצח עדי אזר ז"ל) מוסיפה על האימה והדמדומים.

 

מכל הסמטוחה הזו נוצר כר פורה למעין פארנויה מרחפת קלה שמנקרת במוחו של אזרח. אם ימשיך את חוט המחשבות הזה, יגרר לתוך מצב שהוא ממש חולני, ואם יניח כל זה בצד כאילו זה לא קורה, עדיין הוא משלם מחיר עצום על ההכחשה והפיצול בין מה שקורה ובין האופן שבו מתייחסים לכך. המקרים האלה מעודדים אטומיזציה של הציבור, משטור עצמי, ובידוד, בדיוק בסגנון החברה האמריקאית, מה שמייתר כמעט את הצורך באמצעי שליטה. האדם מפנים את השיטור וממדר את מחשבותיו שלו מעצמו, ובודאי מחבריו.

הודאות שוא

 

תחום הודאות שוא הוא תעשייה מתפתחת לאחרונה, כאשר הן הופכות למוצר מבוקש בידי עבריינים כבדים, ביורוקרטיות מושחתות, ומנגנוני בטחון פנים וחוץ. הצורך ב"שליח מנצ'ורי" שייקח על עצמו פשעים שלא ביצע יוצר ביקוש ללימוד הנושא ומיקצועו, בתור תת התמחות בתחום העינויים והחקירות. ספרו שלגודג'ונסון הקרימינולוג המשטרתי מאנגליה מהווה אבן מסד ללימוד נושא הודאת השוא, ומוכיח בבהירות וברהיטות שיש טכניקה די פשוטה לייצור הודאה כזו. בספרו הוא מפרט את הטכניקות, את תנאי האישיות האופטימאלית להלבשת תיקים, ואת המקרים המפורסמים של הודאות שוא שגרמו לביטולים של הרשעות במשפטים חוזרים.

 

הנושא כולו נחקר גם בענפים הצבאיים והבטחוניים, במחקרים שהיום זוכים למימון עתק, תחת "מיינד קונטרול" וסמי הזיה (סמים המשנים תודעה). כפי שכותבים כיום הוגי דעות רבים בעקבות מישל פוקו, המישטור והדיכוי הפוליטי עברו זה מכבר אל זירת המוח הפרטי שלנו, ואינם נזקקים יותר למוסדות כליאה או משמעת.

 

הפרקליטות

 

המצער בסיפור הזה, לדעתי, אינו דוקא קיומם של מנגנוני רשע ושחיתות בתוך המשטרה או בטחון הפנים, שיש להם אינטרס לייצר אי וודאות וחוסר בטחון קיומי בציבור כדי להגדיל את שליטתם. המצער במיוחד הוא הקלות שבה מוסדות אלה כופפו לרצונם את מערכת המשפט הישראלית, והפכו אותה לחותמת גומי. הניצחון הקל הזה התאפשר כניראה בגלל המשקל הסגולי הנמוך של הצוות שנבחר לשרת בפרקליטות ובמערכת המשפט. כפי שנוכחנו לאחרונה, אנשים אלה יעשו הכל כדי להסתיר למשל רומן שניהלו עם מזכירה או ילד מחוץ לנישואין. הגורמים המהרסים והמשחיתים בישראל (שקיימים בכל חברה) לא נזקקים ליתר יצירתיות והשקעה כדי למוטט את שומרי החוק, מספיק שנושפים עליהם קצת אויר, פו, והם מתמוטטים כמגדל קלפים.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יונית  ביום 20/12/2006 בשעה 15:55

    אחרי שהם "תפסו" את הגנן והתושב הלא בורגני הראשון שנצפה באזור, ושחררו אותם בלי כלום (חוץ מכתם לכל החיים)- העסק עם הרצף הרוסי נראה יותר מחשוד. הכל נשמע לא הגיוני: שילדה תצא לשירותים משיעור ותבקש סיגריה מגבר זר, שהאיש ירצח חודשיים אחרי שנולד לו ילד,ועוד באמצע יום עבודה (הוא הלך הביתה להחליף בגדים?) ושאלת השאלות: איפה הסכין????

  • איריס  ביום 23/12/2006 בשעה 04:50

    שאלות טובות, עם קצת מכות ו"מדובבים" ישכנעו כבר איזה מזלג להודות שהוא סכין. זו הרמה.

  • איתמר-  ביום 25/12/2006 בשעה 10:12

    אולי במקום להתלונן תעשי מעשה ותצתרפי לצוות ההגנה שלו
    איתמר ד

  • איריס  ביום 25/12/2006 בשעה 10:42

    איתמר, קודם כל תצטרפי עם ט
    שנית, "להתלונן" זה עיתונות, וזו עשיה.
    שלישית, אם אינני טועה יש לו עו"ד מעולה שהתנדב לייצג אותו, אינני זוכרת את שמו כרגע.
    לבסוף, בתור מה להצטרף ? אחות לצרה ?

    יש לי רעיון אחר בעקבות דבריך, וזה הקמת מפלגה לאלה שתפרו להם תיק, ניראה לי שאנחנו לוקחים אפילו בלי תעמולה, רק המספרים.

    ומדוע אתה (!!) לא מצטרף אלא רק מציע הצעות לאחרים ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: