נשים, צבא, שלום – הרהור על בית הלחמי

 

 

רשימה מעניינת של חנה בית הלחמי ב"העוקץ" וב"הגדה השמאלית" (אותה רשימה) מובילה לויכוחים הנצחיים בשאלת השוויון והפמיניזם, בהקשר לשירות צבאי. בית הלחמי מייצגת את העמדה הקלאסית הטוענת לשוויון נשים בצבא והעמדה הפוסט פמיניסטית וחלק מהתנועות הפציפיסטיות טוענות שנשים צריכות להציב אלטרנטיבה למיליטיריזם ולצבא, לא להלחם על שוויון בתחום הזה, אלא להוביל מהלך "נשי" בעד השלום.

 

זו דילמה מעניינת לתנועה הפמיניסטית המחלצת תמיד התבטאויות קשות ולוחמניות משני הצדדים לעימות. כמו במקרים רבים שני הצדדים צודקים במידת מה. אם בודקים את המאבק בישראל, היתה כתבה לפני זמן מה על אליס מילר (נידמה לי, ואם לא, אז עותרת בבג"צ דומה), העותרת בעניין קורס טיס, בג"צ שהיווה אבן דרך במאבק הפמיניסטי הישראלי. לימים, התנערה אליס מן המוטיבציה המקורית שלה, ואף הרגישה מתומרנת קצת. בחייה האישיים היא בחרה בבן זוג לא יהודי, כמדומני הודי, ולא הבינה מה הניע אותה בעבר. המאבק שלה באי השוויון הפך למעשה לאקט של בחירה בבן זוג שלדעתה אינו מיליטריסטי כמו הישראלים, והוליך אותה להערכה עצמית של עצמה כאשה, מתוך החויה האישית.

 

במידה מסויימת זו ההתפתחות המתבקשת לרגש הטבעי שחשה כל נערה ישראלית בת דעת, נוכח המיליטריזם והשוביניזם הישראלי. בהתחלה, מתוך המוגבלות של החוויה החברתית, היא רוצה "להיות כמו הבנים", כיון שבתוך החברה שלה, הם המודל לחיקוי, החזקים, והיא – מוחלת על תפקיד הקורבן ובוחרת בתפקיד המקרבן. לאחר מכן, היא מבינה שרצונה אינו להידמות לאלה, אלא למצוא מודל אחר לחלוטין, מודל שבו הערכים החברתיים שונים באופן מהותי ועמוק ממה שהכירה סביבה. היא אינה רוצה להיות מאצ'ו ישראלי, אינה רוצה להיות בת זוג של מאצ'ו ישראלי (קורבן) אלא רוצה להיות אשה שלמה, עם גבר שמכבד אותה ואת עצמו.

 

קשה להמליץ על הצעד הזה כחלק ממאבק של תנועה (מצאי לך בעל לא יהודי, שמכבד נשים ועדיף שתהגרי איתו לארצו), אך אפשר ללמוד ממנו כמה דברים על האפקטיביות של מאבקים. אליס מילר העותרת צדקה כמובן בתביעתה, אך גילתה למעשה שזהו בזבוז זמן.

 

באשר לגברים. אלה מצדיקים לעצמם כביכול את המאצ'ואיזם בצורך החברתי והבטחוני להגן על…הנשים והילדים בחברה שלהם מפני אויבים חיצוניים. אך בעצם מתברר, עם הזמן, שההגנה העיקרית שנשים מחפשות באמת היא בדרך כלל מאמא שלהן, משימה פשוטה (צבאית) וסבוכה (מנטאלית) יותר מאשר חיסול מחבלים אמיתיים ודמיוניים.

 

התמורה היא פנימית, איפוא, ואינה באה לידי ביטוי דוקא בפסקי דין או בפעולה כפוייה. לעומת זה, לפי כוחות השוק, ככל שנשים מפותחות יותר יבחרו בדרך "מחדל" בגברים אחרים, המציבים בעצם אישיותם מודל אחר, הרי היצר התחרותי והברירה הטבעית יובילו גברים מיליטריסטים לאבד את חינם, ומכאן להשתנות.

 

בינתיים, שתי העמדות בשמאל הן לגיטימיות. הן המאבק הפורמאלי לשויון, בסגנון בג"צ מילר, והן העמדה הנוגדת שטוענת נגד המהלך, מן הטעם שהוא מקדש את המיליטריזם ומחנך נשים לרצות להיות בעצמן חלק ממנו. תהליכי שינוי עמוקים מתרחשים באופנים רבים, בו זמנית, ומה שניראה מבחוץ כמיותר וסותר את עצמו, הוא לעיתים אבן דרך חיונית, או שלב, בהבנה עצמית וחברתית של התמורה הנדרשת.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 09/12/2006 at 17:35

    אני לא בטוחה שזו היתה ביקורת (להלן :עידית") או טרול מקצועי. דוקא השאר לא כתבו ביקורת אלא תמיכה, אבל בלי המקור התגובות היו לא הגיוניות.
    אולי כדאי שאציין שתגובות שניראות לי כטרוליזם יימחקו. אז הנה אמרתי
    לגבי השאר, תודה על ההתערבות, ועל היידוע שמדובר במגיב/ה סדרתי ואלים.
    אם אתה רוצה להגיב לגופו של עניין. מברוך.אחרת אמחוק בקרוב גם את התגובה שלך, כיון שזה שוב המשך של טרול ואני לא רוצה להאכיל את האנרגיה הזו.
    כאן מקום לתגובות ולא לניסויים בלוחמת סייבר

  • קלמן  On 10/12/2006 at 12:11

    כאן מקום לתגובות ולא למלחמות סייבר, רק קחי בחשבון שכשאת משאירה מין הודעה כזו , את מצמצמת מאוד את הדיון בתגובות.
    לידיעתך, ויש לי קצת ניסיון בנושא, דווקא המחיקה מזינה את האנרגיה של הטרול. הדרך הכי טובה היא להתעמת איתם ישירות ולחשוף אותם או להשאיר את התגובות שלהם תלויות באוויר ללא מענה.

  • איריס  On 10/12/2006 at 14:23

    לפעם הבאה

  • עומר  On 14/07/2007 at 13:13

    לערבב בין השניים.

    אומנם איני פציפיסת ואיני פמיניסט, אבל חשוב לי להעיר שגישת טלי פחימה ממכתבה לצבא, משמע – אני לא מוכנה לשרת בצבא השוביניסטי, האלים והמגעיל הזה – לא מקובלת עלי.

    עם טיעון כמו – הנני פציפיסת ואני מסרב/ת לשרת מסיבות של מצפון – קשה לי להתווכח.

    אבל טיעון כמו – אינני מוכנה לשרת בצה"ל כיוון שאין ברצוני לשרת את הארגון השוביניסטי המכוער הזה, אינו מתקבל על הדעת. אם המערכת מושחטת ומסואבת, ונקראת לשרת בה כחלק ממחויבותך למדינה, אז תכנסי למערכת, ותשני אותה מבפנים. אם בדרכך תעברי איזה פוץ נפוח שנוהג מתוך שוביניזם/מיזוגיניה, אז תצעקי ותילחמי כמה שאת רק יכולה, אבל אל תתני לקיומו להיות התירוץ שלך למה לא לשרת בצה"ל.

    אם זו באמת הסיבה שלך, אז בסירובך את לא באמת מציעה מודל חיים חדש – את בעיקר בורחת.

  • איריס  On 14/07/2007 at 13:20

    עומר, הכל נכון בהנחה שחיים שש פעמים ויש שלוש מאות שנה בכל אחד מהם. האם אתה מציע "טוב להיאנס בעד ארצנו ?" בוריאציה על טרומפלדור.
    טעות בידך. אין חובה להיכנס למלכודות מוות שאין בהן תועלת. הנימוק שלך מוטעה. ומתבסס על כך ש"המדינה קבעה" נו טוב, אז היא קבעה. זה לא נימוק.

    הדתיים במקרה זה צודקים, שירות בנות בצה"ל הוא פגיעה בערכים היותר עמוקים של העם היהודי.
    סליחה, אי אפשר לשנות "מבפנים" שום דבר, ומי שניסתה, כמו אליס מילר, מתחרטת.
    פציפיזם זה נימוק אחד, שתקף לשני המינים, אונס זה נימוק שני. אפשר אחד ואפשר שניהם.
    אני לא מציעה לך להקריב את בתך על "ניסויים בבני אדם" כלומר לראות אם היא תצליח לשרוד בלי שריטה עמוקה או "לשנות מבפנים?
    אני נגד ניסויים בבני אדם.

  • איריס  On 14/07/2007 at 13:32

    בדרכך תעברי איזה פוץ נפוח שנוהג מתוך שוביניזם/מיזוגיניה,

    התיאור הזה מאד מטעה. זה לא פוץ מיסוגני זה יותר דומה לחוויה של אונס קבוצתי. אני לא יודעת איך צהל היום, אני מניחה שלא השתנה כלום מזמני, אבל כאשר אני שירתתי האופציות היו או "לתת" לאיזה קצין נשוי חרמן או לבלות בריתוק כל הצבא. אתה יכול לשער מה בחרו הרוב, ואיך הדימוי העצמי שלהן שגשג מאז, ואיך הן גידלו את הילדים שלהן, ואיך חיי המין שלהן, ואיך חיי הנישואין שלהן.

    העובדה שההורים דחפו את הילדות לצבא, הוסיפה נדבך עמוק של פציעה, כיון שזו בגידה הכי עמוקה בחובה של הורים לשמור על הילדים. זה אמנם תקף גם לבנים, שהולכים למות אולי בקרב, אבל בוא נגיד שלזה יש הצדקה קיומית קולקטיבית. מה ההצדקה לשלוח ילדה נחמדה, יפה, תמימה וחמודה ומוכשרת להכין קפה לאיזה פוץ, ולהיות חשופה לעבירות מין במשך שנתיים ?
    אם תסביר לי לאט אני אבין מהר. מבטיחה

    אשה שרוצה ללכת לצה"ל תפדלו, ושתגיע עד דרגת רמטכל, אבל הכלל צריך להיות חופש בחירה מוחלט כל עוד צהל לא יכול להבטיח בטחון אישי והוא לא יכול. זה כבר ברור לא ?

    אני פעם חשבתי כמוך, ככה גדלתי, והיום אני מבינה שטעיתי והוטעיתי ונוצלתי בגדול, בענק.
    תראה את התמונות המזעזעות שפרסם משרד החוץ עכשיו (!) בניו יורק, דוגמניות עירום עם חולצה פתוחה של דגמ"ח וכתוב "חיילת צה"ל". זו האמת, אנחנו גוייסנו לשמש זונות ואובייקטים ארוטיים חולניים, ולא לשום מטרה אחרת. ציפי לבני לא עשתה כלום להוריד את החרפה הזו, למרות מחאות נרחבות מאד בקרב הציבור של הנשים היהודיות באמריקה שחשות בושה ותיעוב מממשלת ישראל על מה שהיא עושה לבנות יהודיות כשרות.

  • עומר  On 14/07/2007 at 14:16

    נכון, קודם צריך להחליט עקרונית האם נכון לשרת בצה"ל. אח"כ למנות את הסיבות מדוע זה לא כדאי.

    ניצול מיני זה דבר מזעזע, אבל גם זו לדעתי לא סיבה לגיטימית. אולי הדברים נסתרים מהעין, אבל אני לא מכיר אף מקרה שבו מישהי שמשרתת מעלי/מצדדי נוצלה מינית, או אפילו נפגעה מהערה שלא במקום. הן גויסו לשמש באותם תפקידים כמוני. אני בטוח שהיו ויש מקרים, כל יום, ורואים את הסיפורים היותר מזעזעים בעיתון, ועדיין אני מאמין שמדובר במיעוט, לא ברוב, כפי שהיה בתקופתך או בסביבתך בזמנו. היום יש מודעות, יש מנגנונים, כל הזמן מדברים על זה.

    בתי (במקרה שתהיה לי), כמו בני, תאלץ לגלות בעצמה את הרשע. אני אשתדל לתת לה את הכלים, לוודא שהיא יודעת שאם חלילה מישהו יפגע בה, אני אתמוך בה עד צאת נשמתי במאבק נגד כל מי שפגע בה, הקטין אותה או ניצל אותה, אלמד אותה לא להסכים גם לא לפגיעה או העלבה "בקטנה", וגם אעודד אותה להתגייס או לא להתגייס לצה"ל מתוך מחשבה תחילה,

    אבל אשתדל מאוד להנחות אותה שלא לפעול מתוך פחד, גם כשיש סיבות מאוד לגיטימיות והגיוניות לפחד.

  • איריס  On 14/07/2007 at 14:30

    זה נשמע כל כך נפלא שאני מייד רצה אחריך לגבלאות. אבל כניראה אתה צעיר מאד, ואני לא. נכון שהיום העולם שייך לצעירים, אבל האמן לי שעדיין נכון ללמוד מהזקנים דבר או שניים (את זה למדתי מאוחר אז אני מנדבת לאחרים). כל הססמאות של "שינוי" ו"יש מנגנונים" ואמאיית, זה טוב בשביל יחסי ציבור וקצת פרנסה לארגונים ולבתי משפט. גם בזמני מי שהיתה "בת של" מישהו חשוב שנתן לה גב, לא נגעו בה. כך שאם לבת שלך יהיה גב זכרי חזק (אבא תקיף) לא יגעו בה ממילא. זו תמיד היה כך ותמיד יהיה. הנקודה היא שונה לחלוטין, והאם אפשר לבנות מערכת חברתית כללית על יסוד העובדה שיש כמה נשים שיש להן גב וממילא הן לא מועמדות לאונס וניצול.
    לי לא היה גב, אני באה מהזבל ועם אבא שלהיפך, עודד אותי להיאנס כמו שאומרים…אז כמובן שבתור מועמדת, אני הייתי בראש התור להטרדות.
    מערכת ממלכתית צריכה להבטיח את השלום של מישהי כזו ולא של מיוחסות שיש להן גב פטריארכלי. צהל לא יכול, ולדעתי לא מעוניין, להבטיח את שלום הנשים הוא חלק מהסדר חברתי לא בריא, שהקצה המוכר שלו זה עשרות אלפי שפחות המין שמוזרמות ממולדביה דרך סיני. כמובן שנשים בורגניות ממעמד חזק יצאו נשכרות מה"כאילו שוויון" הזה על חשבון המוחלשות שימצצו לקצינים. זה עולם כמנהגו נוהג. אני לא דתיה אבל בעניין זה שנו רבותנו, וחזלינו, לא שולחים אשה לעדר כלבים מיוחמים בלי הגנה.

    בהזדמנות זו, אם אתה מעוניין בבת מוכנה אינסטנט, הרי אתה יכול לאמץ אותי לקרוע את הצורה לכל מי שמתייחס אלי לא יפה. בתמורה תקבל בת מוכנה בלי צורך לחתל ולנקות שיירי קקי, ואחגוג לך ימי הולדת ברוב תפארת.

  • עומר  On 14/07/2007 at 15:10

    לא הבנת אותי נכון – אני מקווה שהבת שלי לא תהיה זקוקה לי, שתהיה מספיק חזקה כדי לברוח מספיק מהר או לבעוט בביצים מספיק חזק במקרה שמישהו בא לפגוע בה, ושבשום פנים ואופן לא תסכים להפוך את עצמה לקורבן כאינסטיקנט.

    ברור שהמתעלל הטיפוסי פוגע דווקא באלה שקשה להן/אינן מסוגלות להתגונן. עם זאת, למרות שברוב המקרים הייתי מסכים איתך שכל המנגנונים הם פוזה שלרוב אינה רלוונטית, הרי אחת שחבלו בנפשה בצורה כל כך עמוקה לא תדע לבקש עזרה ובטח לא מ"קצינת נשים" לא קשורה לעולם, אבל היום מדברים על הדברים האלה, הכל גלוי. זה לא ימנע מאיזה ערס או נוכל בדרגת סרן לנצל את מעמדו ודרגתו כדי לנצל בחורה תמימה, אבל זה בא כחלק מתהליך השינוי. תהליך השינוי הוא הדבר היחיד שאפשר לייחל לו, כי מה האלטרנטיבה? להכריז על גיוס אופציונאלי לנשים? בחיים לא חשבתי שאתבטא בכזה תמליל פמיניסטי לעוס, אבל זה באמת "להנציח את מעמד האישה כקורבן".
    צריך לדבר ולחנך.
    אי אפשר להתמודד על ידי אי-התמודדות.

  • עומר  On 14/07/2007 at 15:13

    אני לא ממליץ על לזרוק בחורות תמימות כטרף לכלבים למען המדינה, למען הפמיניזם או למען שום דבר, אבל אני כן ממליץ לכל בן אדם לצאת לעולם ולעמוד על שלו, ולא לאפשר לאחרים לפגוע ולנצל אותו ואת כבודו, ולחנך את ילדיו בהתאם. כל גישה אחרת נראית לי פיתרון טלאי זמני שלא באמת עובד. אז לא יתקפו אותה בצבא, איפה שריקבון הכי דומיננטי. אז יתקפו אותה ברחוב.

    לא הבדל מהותי.

  • איריס  On 14/07/2007 at 15:34

    האונס בנבטים אירע עכשיו, ומדובר עוד בקטינה קטנה מאד. אני חולקת על האופטימיות שלך בקשר למנגנוני ההגנה האפקטיביים של צה"ל. צה"ל בנוי מאנשים אחרים אלא מאותה חברה שאנחנו מכירים, מקצב ועד רמון וכל מה שביניהם.
    הסיטואציה מזמינה בעיות בגלל הגיל של המעורבים הזמינות והניתוק מהבית ומהקהילה.
    מי שמגיעה מבית שכבר שם יש מיסוגניה וזה רוב הבתים בישראל, מה לעשות, היא לא תפתח שם פתאום אגרוף ברזל ונחישות. להיפך, זו סיטואציה מחלישה מעצם טיבעה.
    למיטב זכרוני, שוב, וזה די מזמן, הדינמיקה של הניצול המיני שאני זוכרת מצה"ל שלי אני שירתתי במודיעין ח"א ביחידה במרכז תל אביב) היתה כזו שאי אפשר היה להתנגד לה. (ללא מחיר עצום של משפטים, עריקות, וקב"ן ומלחמת העולם השלישית). וגם אז לא יצא מזה כלום.

    אני לא ממליצה על זה.
    מצד שני, לא אשפוך מים קרים על הרוח האופטימית המנשבת מדבריך עלה והצלח. צהל עדיין לא גמר לתחקר מה קרה בזמן שלי, אני מאמינה שתוך שלשים ארבעים שנה הוא יגיע לטפל במה שקורה היום. לך יש זמן, וזה יופי.
    אנחנו מדברים על שני דברים שונים. שנינו מסכימים על הרצוי, אך חלוקים מאד על המעשיות של לנסות ולהביא את זה למימוש. בגיל צעיר גם אני "נלחמתי מבפנים" על הרבה דברים בישראל, זה בזבוז זמן אדיר והחיים קצרים, וגם אם יש גילגול נוסף, לא חראם על הזמן ?

    יש הבדל עצום בין תקיפה אלימה ברחוב ובין דינמיקה משוכללת, קרה, מתוכננת, מערכתית, מוסדית של ניצול מיני במסגרת טוטאלית כמו הצבא. אדם המתייגס לצהל נכנס למסגרת חדשה, ואם כל העדר עושה מניפולציה לנצל מישהי, אז היא תיטרף, תוך חודש או חצי שנה. לעומת זה, אם אשה שלא עברה חריש עמוק ומניפולציות סביבתיות הולכת ברחוב ומניאק נטפל אליה, זה כבר תלוי בה מה יקרה. הצבא אינו מקום לבנות צעירות במתכונת של החברה הישראלית הנוכחית.

    להוכחת טענתי. רק עכשיו, ארבעים שנה אחרי המקרה, ועשר אחרי מותו, התחילו קורבנות הטרדה מינית קשה של רחבעם זאבי להתלונן ולדבר. הסיבה היא שכל עוד הוא היה חי הוא היה נכנס באמא שלהם, והיה לו הרבה כוח. וגם אחרי מותו פחדו מהחברים שלו. אל תהיה תמים, תהיה ריאלי ותשמור על האור שלך, כי הוא באמת נחמד לנשמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: