אייכמן בישראל, האמנם ?

 

 

מחקתי פוסט קודם שדן בבלוג של סבר פלוצקר על סלבוי ז'יז'ק, בין היתר משום שהתעוררה התנגחות מן הסוג הלא פרודוקטיבי ביני ובין אחד הקוראים המכובדים במיוחד. אחד הנושאים שעלה מן הפוסט, ואשר מעורר תמיד רגשות עזים מכל הצדדים, הוא שאלת ההתנהלות של היישוב הציוני בזמן השואה. לא אחדש אם אומר שזהו אחד מן הנושאים הנפיצים ביותר בישראל, שכל נגיעה בו מחייבת משנה זהירות.

 

בקצרה, אני פותחת את התגובות לכל התבטאות בנושא הזה, ומבטיחה לרסן גם את עצמי.

 

השאלה היתה, בתמצית, אם טענתו של ז'יז'ק נכונה ואם כן מה משמעותה. הוא טען לשותפות מסויימת בין הרעיון הנאצי ובין הציונות, והשתמש כאחת ההמחשות בעובדה שאייכמן הוזמן לבקר בישראל והפגש עם מנהיגים ציונים, לבסוף התרחשה הפגישה במצרים כניראה. אין לעובדה זו אישוש, אך היא שבה ועולה בצורות שונות פה ושם.

 

מעבר לצימוק זה, אם היה או לא, ישנן הטענות הכלליות יותר בקשר להתנהלות היישוב, ישנו משפט קסטנר המפורסם שלא סגר כלום אלא פתח והותיר פצע גדול יותר (עקב רציחתו המיסתורית); ישנן הטענות של רודולף ורבה שנפטר בשנה שעברה אך תמצית טענותיו הובאה ברהיטות על ידי פרופסור רות לין מחיפה, והויכוח שנוצר בינה ובין יהודה באואר; ישנו לאחר מכן משפט אייכמן, והביקורת של ארנדט. ושורה נוספת של טענות ומענות מניצולים, חוקרי היסטוריה(חדשים יותר ופחות) וההשגות של החרדים.

 

הנקודה שלי היתה פחות או יותר, שעצם העמימות שהוטלה על הנושא, והשאלות שנותרו ללא מענה, וההיסטריה בתגובות של הממסד הציוני, יש בהם "סימני אשמה", כלשון המשפטנים. מעבר לכך, ניצולים רבים טוענים שמשנת 43, יכול היה היישוב לעשות יותר, ולא עשה. הוספתי גם שמשפט אייכמן, מעבר לביקורת הענינית של ארנדט, מעורר שאלות נוספות, והן בקשר למבצע ציד הנאצים שניהל המוסד (רפי איתן במניינם) בשנות החמישים המאוחרות וראשית הששים, בדרום אמריקה. גם בנושא זה, חסרות עובדות, ולכן הרושם שיש מה להסתיר, גובר.

 

האם אפשר להסיק מכך משהו לגבי הציונות ? זו שאלה נפרדת, בעיני. כלומר, קודם כל צריך לדון בעובדות עד תומן, ואחרי כן אפשר להתפנות ולשאול מה ההשפעה של העובדות לאשורן, על האידיאולוגיה והמסקנות הציבוריות. בשאלה השניה, יש מקום לכל דעה, ובלבד שהיא מנומקת.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עוז  On 07/12/2006 at 14:25

    זה בכלל לא רלוונטי. ההצדקה של הציונות כתנועה אידיאולוגית לא קשורה בכלל לשאלה אם ציונים נפגשו עם אייכמן או לא.

    אני במקרה צאצא של מישהו שקצת מכיר את הנושא הזה מקרוב ואפילו כתב על כך ספר. הוא עלה לארץ בשנות השלושים ובימי השואה היה פעיל באצ"ל. בתיכון נתנו לנו לעשות על כך עבודה. כשהעליתי בפניו את השאלה הזו הוא אמר לי: תשמע, תמיד יספרו לך שאפשר היה לעשות יותר. גם אנחנו חשבנו אז ככה. אבל כשהתבגרנו אל תוך המדינה הבנו כמה זה היה חסר סיכוי.

    הוא חשב קצת ואחר כך אמר שתמיד כשיש יריבות פוליטית שיש בה גם צד רגשי הצדדים נוטים לפתח תאוריות קונספירציה. כשהיה אפשר להציל יהודים הצילו אותם, הוא אמר, במבצע שלמה ובמבצע משה ובמרבד הקסמים ובעזרא ונחמיה. שמתי שאפשר היה להציל – הצילו. וזה בכלל לא קשור היה לשאלה מי עמד אז בראש ההנהגה.

    הוא צודק.

  • באנדר  On 07/12/2006 at 14:57

    שמנוסחת בסגנון "יש דברים שאנו לא יודעים"
    הרי גם אם יהיו בידנו כל המסמכים, כל האנשים וכל המידע שנישאר, תמיד יש אפשרות שיש מידע נוסף.
    אם את מכנה את החוסר הזה במידע, עמימות, הרי שעמימות זאת לא תתבהר לעולם.

  • יורם קופרמינץ  On 07/12/2006 at 16:30

    מהספר "היטלר", פרק מס' 8 – סימני הלך רוח של רצח עם
    בהערות, עמוד 751
    הערה מספר 24

  • יהונתן  On 07/12/2006 at 17:06

    שאני מעריך ונהנה לקרוא. צריך לזכור דבר אחד – לציונות ולנאציזם היה אינטרס משותף – להוציא את היהודים מאירופה.

    האם אייכמן הוזמן לירושלים? לא נראה לי. נראה לי ששיתוף הפעולה היה בצורה נסתרת ולא מתואמת, אלא דווקא שיתוף מרומז.

  • איריס  On 07/12/2006 at 19:30

    קודם כל אני עדיין מחכה לאורי קציר שיגיד את דברו.
    תודה יורם, אבדוק את האיזכורים.
    יונתן, גם לי זה לא ניראה, אבל השמועות עקשניות ומגיעות ממקורות שאינם קלי דעת, כמו למשל ז'יז'ק שלא יטיל את כובד המוניטין שלו על שטות מוחלטת שאין לה בסיס. באשר לאופן שיתוף הפעולה, אני חושבת שאפילו אם היה שיטתי ומתואם או ספורדי ומרומז, המחשיד בכל הסיפור הוא מה שקרה אחרי כן. והוא גם מלמד שמי שהיה אחראי לשיתוף הפעולה נותר בעמדה בכירה מאד והפעיל את כוחו להסתיר עובדות לא נוחות. בעיני זו הבעיה המרכזית ולא אם היה או לא היה שיתוף פעולה, בנסיבות המצערות של אז.

    באנדר ועוז, עמדתכם מכובדת על ידי אך אין בה נימוקים המתייחסים במישרין לטענות שהועלו.

    אנסה להגדיר את ה"חור השחור" כפי שהוא מצטייר בעיני, בלומר מה שמצטייר לאדם הרגיל מן הצד, כהסתרה מטרידה. האחד, פרשת קסטנר, רב הניסתר על הגלוי, ולמיטב ידיעתי תיקים רשמיים בקשר לחקירת הרצח שלו, עדיין לא שוחררו. כמו כן, כל הזמן משתחררים עוד מסמכים הן מאמריקה (התביעה בנירמברג) והן במדינות אחרות, כלומר, בבירור היו הסתרות מכוונות, מה היה להסתיר ? זו השאלה.

    לבסוף משפט אייכמן, שגם לגביו ישנו חלל היסטורי שטרם התמלא, וזה לגבי העסקאות שנעשו, אם נעשו, בין ישראל, ארצות הברית וגרמניה, בקשר לנמלטים הנאצים הבכירים. המסמכים ברובם חסויים, בארצות הברית, בודאי בגרמניה, ולצערי גם בישראל. האם ישראל העניקה חסינויות לנאצים מסויימים ? מי ומדוע ? מה היתה התמורה ? האם היה שיתוף פעולה בקשר למדענים הנאצים עם שירותים ממלכתיים של אמריקה, גרמניה ואנגליה ? כניראה כן.

    בעוד שבעולם הרחב יש גל של חשיפת חומרים, בישראל יוק. כפי שאמרתי כבר הבעיה המרכזית (בישראל בכלל) היא לא הטעויות עצמן, אלא ההשתקות המרמזות על כך שאין תהליך של תחקיר ואחריות ומכאן שהטעויות נידונו לחזור על עצמן

  • יער  On 07/12/2006 at 23:10

    אני מתנצל, לא הצלחתי לכלול את הקישור כראוי בהודעה הקודמת (שנראה לי שאפשר למחוק אותה).
    רציתי להציע לבחון את הציטוטים באתר הבא:

    http://snipurl.com/14igv

  • איריס  On 08/12/2006 at 06:07

    תודה על ההפניה.

    והפניה נוספת, היום בהארץ סקירה של יצחק לאור את הספר המתעד את יחסה של יהדות ארה"ב לשואה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=797248&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

  • איריס  On 08/12/2006 at 06:08

    נאמן ערד נזהרת לא לשפוט את ההנהגה היהודית בארצות הברית משום שהיא היסטוריונית ומשום שהיא צברית, וצברים למדו – בדרך כלל בגלל חינוך מפא"יניקי – לעצום עיניים נוכח אוזלת יד הקרויה "דילמות". משפט קסטנר יישאר תמיד עדות לאופן שבו שוחררו (וגם נידונו) אצלנו ההנהגות היהודיות מאחריות לקו-אופטציה (שלא לומר שיתוף פעולה).

    לדוגמא

  • אורי פז  On 10/12/2006 at 00:52

    לקריאה נוספת, ראו:

    מנחם גרילק, "אות קין – על פרשת מחדלי ההצלה" (הוצ' קשרים, ירושלים).

    יעקב וולף, ניצול שואה שחקר את מחדל ההצלה של קורבנות השואה, הוציא לאור בהוצאה פרטית (הוצ' שריר, 2002) את ספרו "חטא המנהיגות".

    וגם ארגון "שופר" מפיץ קלטת וידאו פופולרית בנושא הטעון.

    מומלץ לעיין בכל אלה בכל הנוגע לדיונים שעוד יתפתחו בפוסט החשוב הזה כאן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: