רודפת צדק

לפני כמה שבועות פנה אלי עורך של  אתר חדשותי לבקש רשות לפרסם פוסטים מן הבלוג. הסכמתי כמובן, למרות שהפוסטים שלי בדרך כלל קריפטיים ומוזרים מידי בקני המידה של עיתוני חדשות אקטואליים. לבסוף, לאחר שנושא מסויים ניראה לי חשוב מספיק כדי לאלץ אותו לתוך הסגנון המקובל, שלחתי את הרשימה על הנאצים בסי.איי.איי, נושא חביב עלי במיוחד, אולי בגלל שהוא מעורר אי נוחות.

 
בימים האחרונים נתקלתי פעמיים בתהיה לגבי האופן שבו אני מתארת את עצמי, בכתיבה ברשת. באנגלית יש ביטוי מצויין לאותה פיסקה קצרה, לפעמים מילה או שתיים, שמוסיף העורך לצד שמו של הכותב. "סופר ומתרגם", "איש שיווק וקוסמונאוט" "חייל והרפתקן" "זונה של השב"כ" ועוד – זה נקרא
bio
קיצור של ביוגרפיה. ואכן, ביוגרפיה בקיצור.
 

רדופת פרנויות, אולי. רדופת אי צדק, גם טוב. רודפת בצע, רצוי.רודפת כבוד, ככה אומרים. עורכת-דין-רודף, גם כן טוב, או רודפת דין. אפילו רודפת אחרי הזנב של עצמה היה מדייק יותר.  בסופו של דבר, ואחרי שגלגלתי את כל הצירופים המצחיקים בעברית עם השורש ר.ד.פ, (כולל דפ"רית) נחתתי על כינוי שהייתי מאד חושקת בו, אבל כמעט לא נעים לי להודות בזה, כמו להתוודות על התמכרות סודית או מנהג קלוקל ומוזר. אני רוצה שאיזה עורך, עדיף אחד שלא קרא את הפסקה הזו, יכתוב…."saint" ובקיצור St. Irit. אה…כמה אני אהיה מרוצה. ואם הוא גם ישלם על המאמר, לא תהיה מאושרת ממני.
 
 

 
 גילוי נאות מחייב להוסיף שיש לי עניין אישי מסויים בנושא. כאשר הייתי תלמידת תיכון התנודבתי לסייע לניסוי של נאס"א בפקולטה לחקלאות ברחובות – על ממצאי רכב החלל הראשון למאדים (1977). מה שלא סיפרו לי המדענים המנופחים, זה שהחומר השקוף הזה שאני מזליפה בגאווה למבחנות הוא בעצם פחמן 14 רדיואקטיבי למדי, שהם מעדיפים להתרחק ממנו. מה יותר טוב מאשר להעניק חוויית "נוער שוחר מדע" וגם להחצין את סיכוני הקרינה בלי לשלם ? בתור צ'ופר, קיבלתי אזכור באנגלית, בהערות הסיום של המאמר – "ותודה לטכנאית שלנו…" וכולי. מאז יש לי עניין מפותח מאד בנאס"א ובמדענים שלה, וגם בייצוא סיכונים והפרות זכויות אדם לעולם השלישי, כמו לישראל בדוגמא הזו.כאשר הטלויזיה משדרת ידיעה מסויימת על מאדים, אני תמיד נזכרת במדענים המכובדים, דוחפים שורה של ילדים לתוך קרינה מסוכנת, ורצים לפרסם על זה מאמר.
 
בכל מקרה, ומעבר לעניין האישי, סברתי שיש לדון בהקשר הנאצי של נאס"א, כשירות לציבור, ושלחתי את המאמר לעורך האתר החדשותי. מעשה טוב, לכל הדעות. באחד המערבונים אומר, נידמה לי קלינט איסטווד האגדי, ש"אנחנו נענשים על מעשה טוב שעשינו". וכך, זכיתי לכינוי הלעגני "רודפת צדק" בידי העורך הנמרץ. לא שיש לי משהו נגד רודפי צדק, למעט העובדה שבימינו אלה משמעות הביטוי היא – לא מאוזן, קיצוני ואידיוט. ביקשתי באדיבות להסיר את תואר האבירות הזה (ואף הצעתי להחליפו ב"ציידת נאצים" המשעשע יותר), ונענשתי שוב בתשובה "בפעם הבאה". 
 
 
ואיך אפשר בלי שיר

 

 
 
נאס"א
 
אני עובדת בסוכנות החלל האמריקאית
בפרוייקט חשאי
ששמו "מונרך", כלומר השליט היחיד
בסדר העולמי החדש.
 
הבוס שלי הוא היטלר בעצמו
שהיגר לארצות הברית בתוך קופסא קטנה
של מהדקי נייר ויש אומרים
בתוך קופסת גפרורים דרך קנדה,
ישר מהבונקר בטיל "חץ"
בנה בכסף של שפאר
 
היטלר הקפיא עצמו במעבדה קריונית 

controlfreak

ובנה לעצמו גוף קטן ומוצק חדש לגמרי
ויודעי דבר אומרים גוף ירוק קטן
כמו גרמלין או שרק
ומשם הוא מחלק דולרים ירוקים
לכל מי שיפצח את חידת היהודים
 
היטלר עלה על זה שאני היהודי האחרון
והוא חוצב בפטישים קטנים וביוניים
עוקר ציפורניים מנסה להוציא ממני בכוח
את האותיות העבריות שאלוהים הטמין בגופי
כמו באלמנט החמישי
 
קודם הקרין בפלוטוניום לא הצליח בנה כור שלם
במדבר בשבילי
אחר כך תקע מחטים מכל הכיוונים
שם בכלוב ואנס אותי כל יום
שמונה עשרה שנה בידוד חסך חושי
ח"י כפליים, הכל כדי
להוכיח שיהודים אוהבים לסבול
 
הקאפו שלי מנאס"א התפוצץ ברקטה לירח
 שנינו גמרנו ברסיסים.
הוא – בטלויזיה מחייך לנצח
ואני – ביפו
עם בית שחי לא מגולח
וזיעה חמוצה
 

כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 2004 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: