פצצות, טרקטורים ובני האדם

פתיתים…
 
המלחמה היא ביזנס. ביזנס של גברים.
 
קיבלתי באימייל רשימה שפורסמה בידיעות אחרונות על מערכת "עוקפת בג"צ" של עינויים בשב"כ, במסגרת הגורפת של פצצה מתקתקת…אני ממש יכולה לזכור את אחד הדיונים הראשונים בנושא הזה, כמדומני בפורום שיזם הועד למניעת עינויים בימיו הראשונים. מישהו בקהל העלה את הביטוי "פצצה מתקתקת" עוד לפני שהוא הפך למטבע שחוקה, למעשה לקטגוריה חדשה של בני אדם. זה היה באמת מזמן. בא להגיד הדבר, כמו מלחמת עירק הידועה לשמצה, שבזמן שאנו רק חיים את חיינו, יושבים אנשים שמתכננים לפרטים את הזוועה הבאה ומתרגשת עלינו. ובכלל, יש לקח יותר גדול מכל זה, שנתמך בהיסטוריה ארוכה. דה הומניזציה, דה פרסונליזציה שנעשים אפילו לרגע קט ו"לצורכי השעה" נוטים להתפתח למימדים של שואה. אין אדם שהוא "קצת לא אדם", או שכולנו נהיים קצת לא אדם.
 
שני הנושאים הבוערים לטעמי בתחום הזה של יצירת קטיגוריות של "לא אדם" הם מתוייגי הטרור למיניהם, ו"חולי הנפש" (אפשר לעשות את החיים קלים ופשוט לעקוב אחר תחומי העניין של בוש, מה שמזכיר לי שגם ההומואים בקבוצת סיכון). אדם אינו פצצה ואינו "טרוריסט", כפי שמדינה שלמה אינה "ציר רשע". יש נטייה להפשטות האלה להפוך למציאות, כפי שראינו מן הניסיון הנאצי ואחרים. אדם הוא אדם, לכל היותר חשוד בעבירה מסוג זה או אחר.
 
לעומת הדה פרסונליזציה של אנשים, מתחיל תהליך משלים והפוך לפרסונליזציה של מכונות, פלסטיקים, ומחשבים. פצצה מתקתקת מחד גיסא ולשון לזיהוי רעלנים, מאידך. הרבה סרטים לאחרונה מנפישים מכונות ומאנישים אותן. לעומת הטרוריסט המתקתק אנחנו למדים לחבב טרקטורים ורובוטים, וכך מטשטשים הגבולות.
 
חפש את הכסף ? חברת קטרפילר למשל, יצרנית הבולדוזרים לאזורי מלחמה, מייצרת בולדוזר שהוא בעצמו לוחם. ולו מן הסיבה הלשונית-הכרתית חשוב לעקוב ולתמוך בתביעה של הורי רחל קורי נגד קטרפילר, כדי שהגבולות בין בני אדם ומכונות ישובו למכונם.
 
בארץ לא דנים מספיק (או ידונו כשיהיה מאוחר מידי) בקשר הכספי שבין ממשל בוש ובין תעשיית התרופות, ובמיוחד התרופות הפסיכופרמקולוגיות. במסגרת הטשטוש בין האנושי לבין המכונה, מציעים לנו השקפת עולם המבוססת על רדוקציה של האנושי לכלל מערכת ננו-טכנולוגית עם מחשב משוכלל. מאחר שכך, ניתן להשתלט על המכונה באמצעים כימיים פשוטים, תרופות וסמים. אדם מסומם יוכל לבצע משימות מלחמה איומות מבלי המגבלה האנושית, מצפון וגם זכרון וסבל. העני המנוצל כלכלית על ידי בעלי ההון והתאגידים הגדולים יקבל במחיר שווה לכל נפש טבליית אושר שתהפוך את חייו המנובלים והמנוונים לנסבלים, ואפילו מאושרים לפרקים. כמו מחשב, אפשר להחליף לנו קלטת וזכרון, לדחוף קצת סמים, ולשלוח את המכונה הזו להפיק זהב לאדוניה הנדיבים. ובאמת אפשר גם למצוא היום דיונים ומאמרים בתחום הביו אתיקה המעלים שאלות מצמררות בתחום מחקר המוח. אלה מצדם מעלים זכרונות מסדרת הטלויזיה המצויינת "לזרוס" של דניס פוטר שהוקרנה אצלינו לפני כמה שנים. שם מוצג עתיד כלשהו ובו ניתן לשמר מוח של אדם מופעל, ללא גוף, לנהל איתו דיאלוג, ללמוד את זכרונותיו, והכל מתוך מיכל פורמלין. האם מותר לאחסן מידע במוח כזה? האם מותר להשתמש בלשונו לזיהוי רעלנים ? כל זה מתוקף הטענה שבמינון מסויים, הסמים שיינתנו למוח הזה, יגרמו לו לחוש אושר כל הזמן, טריפ אקסטה ואורגזמות. ויותר מכל, בתום המשמרת, יימחק הזכרון של כל מה שלא היה נעים.
 
אחד העוגנים המוסריים המפוקפקים בהם נתלים המצדדים בהתפתחויות אלה הוא הטענה שכל זה עדיף על הרג מסיבי וברוטלי כפי שראה העולם עד כה במלחמות העולם ולפני כן. כך לדוגמא, האם עדיף מעמד עמל מסומם ומסטול על מהפכות עקובות מדם כמו זו שעברה ברית המועצות, ובמקומות אחרים בעולם?
זהו אותו צידוק של הנשק האטומי, וזהו גם הצידוק של מגוון הולך ורחב של "נשק לא קטלני" המהווה מטריה לפיתוח אמצעי שליטה בציבורים גדולים. מה עדיף, שואלים בתמימות הטכנו-אוליגרכים ? כדור במוח וגולגולת מפוצפצת או חץ הרדמה קטן שבתוכו צ'יפ גנטי או כמוסת סם הפועל לסיכול ממוקד של מקור התוקפנות? האלימות, אמר מארקס, היא מרכיב חיוני בלידתה של המציאות החדשה, של החירות.
אך המטרה תושג כאשר האלימות תמצה ותכלה את עצמה. לכן, אלימות כשלעצמה אינה מגונה ככוח היסטורי, וזהו נושא שמנסים לטשטש בדיון הציבורי על "בעיית האלימות". אלימות היא צורה של הפעלת כוח וניסיון שליטה, ישנם מנגנונים אחרים, נטולי אלימות גלויה, שפוטנציאל הדיכוי וההשתלטות שלהם מסוכן יותר. האלימות לפחות, היא שווה לכל נפש… 
 
אם נחזור רגע לקרקע המציאות. גם מי שמצדד בפיתוח טכנולוגי ופרמקולוגי מואץ חייב להסכים שהשליטה בפיתוחים מסוכנים אלה צריכה לצאת מידי הפוליטיקאים ובודאי מידי הצבא. אם לא מדובר בחזיונות אורווליאנים כמו שתיארתי לעיל, הרי לכל הפחות מדובר במדרון חלקלק בתחום האתיקה, שצריך לעורר חשד בליבו של כל אזרח.
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: