הפדופילוקרטים (1)

פרשת דוטרו ורשתות פדופיליה בינלאומיות

 

בישראל השם מרק דוטרו אינו מוכר, אך בבלגיה שמו מעורר סערת רגשות וזעם בקרב כל אזרחי המדינה. דוטרו הוא רוצח וסוטה מין מסוכן, שבית משפט השית עליו מאסר עולם בשנה שעברה, לאחר שהרשיע אותו ברצח כפול ובאונס. בכך היתה אמורה לבוא על סיומה הטוב יחסית, פרשה שנמתחה על פני עשור, שבה נאבקו על שליטתם בבלגיה גורמים עברייניים שהצליחו להשחית את כל המערכות. למרות גזר הדין וההרשעה (ביחד עם דוטרו הורשעו עוד כשותפים, אשתו, ושני עבריינים נוספים שנשלחו לכלא למספר שנים).

ההתחלה המוכרת של הפרשה היא ב 1986 כאשר מרק דוטרו, אז אב לשלושה ילדים נשוי ומועסק כחשמלאי נשלח לכלא על עבירות מין "קלות" יחסית בילדים. לאחר שריצה עונש לא ארוך נשלח לחופשי ואף זכה לגמלת נכות נדיבה מן הביטוח הלאומי בעקבות פציעה בכלא. באותה עת החלו להתרחש בבלגיה מעשי חטיפה ו"העלמות" רבים של ילדות בסביבות הגיל 10. כאשר היה משוחרר, נשלחו למשטרה תלונות רבות, חלקן אלמוניות ואחת מאימו של דוטרו, המייחסות לו המשך העיסוק בפדופיליה וסיכון ילדים. משום מה, המשטרה לא עשתה לא דבר. לאחר זמן מה, ועקב עבירת תנועה והצלבת ראיות, שלח שופט חוקר משטרה לבצע חיפוש בביתו של דוטרו. בבית נמצאו שתי ילדות קטנות, כלואות בצינוקים מעופשים תת קרקעיים, במצב על סף המוות. הילדות העידו על הרעבה, הכאה, עינוים ובעיקר ניצול מיני על ידי דוטרו. בינתים התברר גם שבמהלך השנים שחי על ביטוח לאומי כביכול, רכש דוטרו שלוש וילות נכבדות באזורים שונים, אשר שימשו לו למבצעים מיניים שונים.

דוטרו נעצר, ומאז, במשך שמונה שנים ארוכות (שהסתיימו כאמור בשנה שעברה) התנהל בבלגיה מחול שדים לא יאומן, כאשר הציבור מגלה לתדהמתו, שכל המערכת של אכיפת החוק, השפיטה, הפוליטיקה נמצאות "בידיים" של עבריינים. בלגיה לא הצליחה לנהל חקירה סבירה בפרשה זו, ולחצים בוטים וגלויים, איומים ברצח, גניבת מסמכים השמדת תיקים, שיחוד חוקרים ובכירים, ומערכה ענקית של יחסי ציבור, מנעה ירידה לחקר הפרשה ופתיחת המשפט של העבריין. הסיבה לכך היתה שבמהלך כליאתו וחקירתו של דוטרו התברר שהוא פעל כ"קבלן"

The report, which concluded a 17-month commission of inquiry into crimes committed by a child sex ring, stopped well short of alleging systematic protection of officials linked to the crime ring. But it was severely critical of the police, saying that the investigation into Dutroux's activities had been so inept as to amount to "indirect protection" of those responsible. However, most Belgians believe that Dutroux, a convicted paedophile, escaped arrest for so long because he had links with police and magistrates in a nationwide child sex and petty crime ring

 

עבור רשת שלימה של אספקת ילדים לפדופילים, שבין צרכניה הבולטים נמצאים אישים בכירים מאד בבלגיה ויש אומרים אפילו המלך. בחיפוש בוילות של דוטרו התגלו גופות של ארבע ילדות נעדרות נוספות, וכן גופתו של השותף העיקר שלו ברנרד ויינשטיין, שהוצא להורג על ידי דוטרו עקב סכסוך עסקי ביניהם. בין יתר המעורבים נעצרו אשתו, ששמשה כחלק מן הרשת, מישל לבלייר אדם בעל קשרים למערכת הפוליטית ומומחה ל"הכשרת" הילדים החטופים לשמש כשפחות מין וכן, הדג השמן מכולם, מישל ניהול, איש עסקים ובעל קשרים מוכחים לשלטון, לבעלי הון, בכירים, ביניהם שופטים, שוטרים וכולי. ניהול סיפר מייד בחקירה הראשונה שהוא אכן ערך אורגיות מין, באמצעות הילדים שסיפק לו דוטרו, עבור שמנא וסלתא של בלגיה ובכירים בינלאומיים שהוזמנו לשם כך. העסק גילגל מליונים רבים.

במהלך שמונה השנים שבהן לא הצליחה בלגיה להעמיד לדין את דוטרו, אירעו אינספור מקרים של טיוח אשר קוממו את הציבור בבלגיה עד כדי כך שבסופו של דבר, ולאחר ששופט חוקר אמין דוקא פוטר משום שהשתתף בארוחת ערב של משפחות הקורבנות, יצאו ההמונים אל הרחובות להפגין, תקופת ההפגנות נקראת "המצעד הלבן". בעקבות ההפגנות הוחזר השופט לתיק והמשיך לחקור, אך הודה ברבים כי ידיו קשורות בעניינים שונים, והוא נמצא תחת איומי רצח קבועים. כאשר התגלו גופות הילדות, התקבלה עדותה של קורבן זנות ילדים אחרת, שכונתה בשם הקוד 1X, בשל חוקי ההגנה על קורבנות וגם מטעמים מודיעינים. לימים נודע כי זו רגינה לוף, ילדה שחולצה מצפרני רשת ניצול ילדים הקשורה למרק דוטרו. השופט ביקש להעניק לה מעמד של "עד מוגן" בפרשה, ומאות עמודים של חקירות נגבו ממנה. בין היתר היא העידה שראתה את הרצח של שתים מן הילדות שנמצאו בחצר הוילה של דוטרו. העדות שלה הובילה למישל ניהול, ובעצם לאנשי עסקים נוספים ופוליטיקאים שהשתמשו בילדות. ציר מרכזי בשמונה שנות המאבק היה שאלת המשקל והאמינות של עדותה (ועדויות נוספות שנותרו חסויות). אציין כבר עתה, כי בסוף המאבק נקבע באופן פורמאלי בבית המשפט בשנה שעברה שעדותה אינה אמינה מחמת פסול נפשי.

עוד במהלך אותן שנים, התגלה באמצעות חקירתו של דוטרו אופנוע מוסתר, ששימש לרצח אחר מפורסם, חיסולו של איש עסקים הקשור למפלגה הסוציאליסטית בשם אנדרה קול

(COOLS ), שלא פוענח עד תום, גל השמועות לגבי רצח זה קושר אותו למידע על עסקאות נשק אפלות, אך לא ברור כיצד קשורה פרשת דוטרו לפרשות אלה. יש לציין כי השופט החוקר הראשון שמונה טייח את הפרשה זמן רב, עד שהתגלה באופן רשמי שהוא מקבל טובות הנאה מעורכת דין בשם אן באוטי, הקשורה עסקית למישל ניהול (וגם לאיש העסקים המנוח קול). אן באוטי לא הועמדה לדין בקשר לרשת הפדופיליה אך רשיון עריכת הדין שלה נשלל עקב הסיבוכים הרבים בניגודי אינטרסים, חשד להשפעה, ועוד.

כאן יש להבהיר כמה עניינים ברקע. המאבק העיקרי בפרשה זו היה מטעם גורמים מסויימים לצמצם את החקירה למרק דוטרו ולמקרים שבהם אי אפשר היה להכחיש את המעורבות שלו, כלומר שתי הילדות שנתפסו חיים והעידו נגדו, וכן הרצח של השותף שלו, בו הודה. אלא שדוטרו, די בהתחלה ציין שהוא "פיון" קטן ועושי דברם של בכירים מאד, שהוא רק "המוציא והמביא" של הסחורה. גם מישל ניהול העיד כך בהתחלה, אך לא נעשה שום מאמץ להמשיך את עדותו או לפתח אותה. בהמשך לכך, גם עדותה רגינה לוף, שאוששה את המעורבות של בכירים ושל "רשת", קועקעה במסע ארוך ומקצועי של דיסקרדיטציה. לצידה של לוף עמדו כלי התקשורת (בעיקר אלה מחוץ לבלגיה, כמו האינדפנדנט) אך כנגדה עמדו הכוחות הגדולים שהעדיפו להשתיק את הפרשה.

 

השופט החוקר קונורט נאבק נגד מסע לחצים, והעיד שהיה נתון לאיומי רצח לכל אורך החקירה.

בשלב מסויים, ועקב הזעקה הגדולה שקמה בציבור,והעובדה ש(עד היום בעצם) לא נמצאו הרוצחים של הילדות שגופותיהן נמצאו בחיפוש, הודיע ארגון דתי על מענק ותרומה של אלפי דולרים לסיוע למשפחות הילדות המתות, לשכירת עורך דין. המשפחות שכרו את שירותיה של מישל הירש, מומחית בינלאומית לסחר מין ולזכויות אדם שכבר הוכיחה את יכולתה לאלץ את הרשויות לחקור עבירות מין של "מיוחסים" (מקרה של כומר פדופיל ש"נתקע" במסדרונות החוק והמשפט). מישל הירש קיבלה לידיה את "תיקי X" המפורסמים, שהיו העוגן היחיד שנותר לחקירה עמוקה יותר של השחיתות השלטונית, אך סמוך לאחר קבלת החומר הרב לעיונה, וכביכול מבלי שהיה ביכולתה אפילו להספיק לקרוא את החומר העצום, יצאה מייד בהודעה שהעדות של רגינה לוף בקשר ללקוחות שלה (הילדות המתות) אינה אמינה, וכי ידועים לה דברים שאינה יכולה לפרסם כיון שזה יסייע ל"רוצחים האמיתיים". מכך ניתן היה להבין שיש בידה קו או ראשית כיוון למציאת החשודים ברצח זה. תפנית זו בפרשה, סתמה את הגולל על עדות רגינה לוף ובכלל על הרחבת הגזרה של החקירה לעבר הרשת והשחיתות השלטונית.

מישל הירש, היתה גם עורכת הדין של מדינת ישראל –

"ראשית נערך הדיון בדלתיים סגורות, למרות שעל פניו אין שום מרכיב סודי בתיק, ואפילו עורכת הדין הבלגית ששכרה מדינת ישראל, מישל הירש, לא הורשתה להיכנס, בטענה כי זו תביעה אישית נגד שרון. "כך קובע החוק אצלנו", הצטדק דובר בית המשפט. אלא שהירש סיפרה מאוחר יותר, כי בלגיה התייצבה לצד מלך בלגיה כאשר זה ניהל משפט דיבה נגד הוצאת ספרים צרפתית בפאריס."

 

מתוך העיתונות

באותה תקופה, עם זאת, פורסם בצרפת (בספר שיצא לאור בפרשה זו) שהמלך בעצמו השתתף בניצול ילדים לצורך תענוגות מיניים חולניים. ממשלת בלגיה גויסה על ידי בית המלוכה להשתתף בתביעת הדיבה נגד מחברי הספר, שרובם יצאו זכאים מן האישומים השונים בקשר לפרסום של חומר תביעה חסוי, דיבה ועוד.

וכך, רק לאחר שמונה שנים מוזרות מאד (כאמור לא סקרתי את כל האירועים, מפאת קוצר היריעה, אך חדשות לבקרים היו פרסומים על איומים, הדחות של שוטרים, שוחד, היעלמות של קלטות ועדויות, התעלמות של המשטרה מעדויות ברורות ועוד) – נפתח בשנה שעברה סופסוף משפטו של דוטרו, אך גזרתו היתה מצומצמת מאד. רצח שתיים מתוך הילדות לא פוענח, והתיק התמקד בנערות שנמצאו חיות, עדותן, וברצח השותף ויינשטיין. דוטרו הורשע בחטיפה ואונס של שש בנות, ברצח של שתיים וב"שותפות ברצח" של שתיים נוספות. לגבי שאר החשודים, האישומים אף "גולחו" יותר, וכך יצא שהורשעו בעבירות פעוטות יחסית ונגזרו עליהם עונשים קלים יחסית לחומרת העבירות. פרק דרמטי במשפט היה עדותו של השופט החוקר שכאמור הודח והוחזר אחרי לחץ ציבורי. השופט נשבר בדוכן העדים, פרץ בבכי מר, וסיפר שגילה להפתעתו שכל מערכת השלטון ובעיקר אכיפת החוק בבלגיה "שבויה בידיהם של עבריינים". יש לציין למשל, כי המשטרה ביצעה כבר חיפוש בוילה שבה נמצאו לאחר מכן גופות הילדות, ואף נטען בדו"חות שנשמעו צעקות של ילדים (מן המרתף ככל הניראה) אך משום מה הסתפקו השוטרים בהסבר שסיפק אז דוטרו שזהו רעש מילדים שנמצאים ברחוב. כאמור הפרשה רצופה אירועים כאלה.

——————————-

זוהי המסגרת לפרשה זו. בפוסטים הבאים אתמקד בתופעה ההולכת ומתפשטת של סחר בילדים למטרות פדופיליה, והטכניקות לשימוש בילדים לצורך כך. לטכנולוגיה שהתפתחה לשם כך קוראים בז'רגון המקצועי RA/MC.  אדון בטענות הנשמעות כאילו רשתות עברייניות לניצול ילדים הפכו לכלי שרת "מקובל" בידי ארגונים פוליטיים וממשלתיים שונים, לסחוט בכירי ממשל והון, כדי לשלוט כך במנגנוני המדינה ולעקוף את התהליכים הדמוקרטיים. למעשה, השערה מקובלת כיום (אם כי לא בדוקה או מבוססת) היא שמתקיימת סמביוזה מסוכנת בין ארגונים ממשלתיים/פוליטיים ובין ארגוני הפשיעה הנוראים האלה, מה שמקנה לנושא כולו "חסינות" מוחלטת מפני חקירה וביעור.  

There appears to be a steel veil drawn over the facts at the highest level and no one is prepared to expose those involved in this blatant cover-up.

BBC, 2002

בפרק הבא  – העדות של רגינה לוף, "תיק X1" כמקרה בוחן לשאלת המהימנות, והמאבק של הפדופילים בעדות ילדים.

פרקים נוספים – "הבאלט הוורוד" – כתות, אליתות, ניצול ילדים, ארגוני פשע וארגונים חשאיים. הקשר בין פשיזם, מיליטריזם פדופיליה וכתות.  ולבסוף, מה בישראל ?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: