שבוע ב"דאנג'ן"

 
שבוע הדיווחים התחיל מכתבה פרובוקטיבית של מנחם בן על השגעון של בנו, ושלל התגובות שבאו אחריה. מריחואנה כן או לא, פסיכיאטרים כן או לא, חברת פארמוס צוללת למעמקי הבורסה ואולי איננו רואים את כל התמונה. אותי תפסה תגובה אחת לקונית בקרב קוראי NRG "הניסוי כבר נעשה, עכשיו רק נותר לצפות בתוצאות". סמדר, ת"א. זה הזכיר לי אירוע משנים עברו, מכרה שהצטרפה לקבוצת תמהונים מכובדים בירושלים, שהתכנסה פעם בשבוע סביב "רוח" המתקשרת דרך אשה, ומסדרת להם את הראש ואת החיים. יום אחד, החלה הידידה להתעורר בבוקר כאשר קווצה משערות ראשה זקורה ככרבולת או ספק אנטנה ומסרבת להתיישר. שאלה ל"רוח" יודע הכל הניבה תשובה מקורית. מסתבר שהאשה היא קורבן לניסויים אינטר-פלנטאריים ולאחרונה כאשר הוגברו ההקרנות עליה בלילה, זה משפיע על פדחת ראשה בצורה בולטת. פרט לא חשוב, האשה היא ניצולת שואה ובעלת  השכלה גבוהה.

לאחר כמה ימים, דיווח מסעיר על תוכנית טלויזיה חדשה באיראן המספרת על ניסויים רפואיים בסגנון מנגלה, על ילדים פלשתינאים, כאשר המטרה המוצהרת היא הקניית חיי נצח ליהודים, תוך שימוש באיברי גוף של פלשתינאים. תחיית המתים בסגנון יחזקאל והעצמות היבשות. כניסה מקרית שלי לצ'ט המנוהל על ידי קוראים של אתר רפובליקני פטריוטי אמריקאי חושפת שיחה "שלא מן העולם הזה" על אודות מחלתו של עראפת שנדונה במסגרת מונחים של לוחמה ביולוגית. מעניין במיוחד התחביר והסגנון של רופאים ומדענים העוסקים במלאכת רצח פוליטי. במקום "טווח מטרה רות עבור" אנחנו מקבלים שורה של מונחים לטינים, וירוסים, סימפטומים, ואזורים בגוף. 
 
 כאשר ניסיתי לתאר לידיד את הפוליטיקה בישראל, יצא לי משפט כזה "שמעון פרס לא ימות. הוא אוכל פלצנטות של תינוקות כדי להשיג חיי נצח" הפלגנו אז בתיאור ארוחת הבוקר כאשר סוניה מגישה את המנה. מישהו מעלה השערה סבירה ומתונה שאולי זה ההסבר להיעלמות ילדי תימן. שני יענה לו, אבל פרס הוא אשכנזי לא אוכל חריף. האם כדאי לכתוב ספר מד"ב על השתלטות דמונית של כת קטנה המחליטה להגיע לחיי נצח על ידי שאיבת אנרגיית החיים מיתר התושבים ? נידמה לי שכבר כתבו כמה גרסאות.
 
משרד הבטחון מאשר מכירות נשק פראיות לכל דכפין מאחורי גבה של הממשלה, אומר עיתון הארץ היום.
 
חברה שלי מספרת על ניסויים מבוצעים בבית חולים פסיכיאטרי שבו הופכים אנשים ל"אורקל" על ידי דיסוציאציה מכוונת ו"חיבורם" למכשירי ניבוי, עתיקים וחדשים. האדם הופך לעבד רוחני, מעין גשש בדואי על-חושי, של צבא העם. אין לו רצון משלו. האם זה בעצם מי שהיתה האורקל מדלפי ?
 
באותו מקום עורכים גם מחקר על שיטות עינוי שאינן מותירות סימנים. כך למשל, פרוייקט :"טלי פחימה", בוחרים כמה נערות בשם "טלי" (בהנחה שהשם הוא חלק מן האישיות) ומנסים עליהן שיטות שונות. ככה, לכנות אותן כל היום בשם "טאליבן".  הנערות הן שחומות, ולכן בודקים מה קורה אם כל היום אומרים להן ששחורות זה זבל, חוץ מאשר בתור מנה ראשונה בדאנג'ן, שפחות מין של מאסטרים אמריקאיים לבנים.
 
טוב, היא משוגעת אז בטח זה פרנויה. חומר טוב לספר מד"ב אני אומרת ורושמת סקיצה מהדברים. חבל על כל טיפה.
 
מה שהיה קונספירציה מתועבת לפני חמישים שנה הופך למדינה. האם הנאצים עסקו בפסיכואנליזה ?
 
 אני מקנאה בחופש הלשוני והמחשבתי של הצעירים ברשת. חבורות חבורות הם מתקבצים לפטפט צחוקים עד בכי, סביב מדורות האינטרנט (הבלוג). הדנג'אן לא מפחיד אותם, הם שוחים לידו בריחוף קליל ומחזיקים ביד נשק לא קונוונציונאלי, חוש הומור שחור כמגן אבירים, וחרב הריחוק ואי המחוייבות. בכל משפט לפחות שתי שלילות עצמיות זה הולך כך. חיווי, שלילתו, קפיצה לאחור, יריה ברגל, גול עצמי, ובסוף…לייזר לעבר היריב. יש עתיד. (למשל,דיון על ההתעקשות של פרס להיקרא "ממלא מקום ראש הממשלה" מוליך לבסוף למסקנה שהסיבה היחידה לזה- שהוא מתכנן לרצוח את אריק (כמו שרצח את רבין) ואז לפי החוק הוא יהיה ממלא המקום. לשאלה מה יקרה עם אהוד אולמרט מגיעה התשובה המתבקשת :הוא ירצח גם אותו).
 
לא שיש לי משהו נגד פרס, אריק שרון פשוט גדול עלי.
 
הצעירים רואים, שומעים ומדברים בשפה מיוחדת מקודדת. כמו בדיחות שואה בתור "אילוסטרציה" בלבד.
שני יהודים שרוצים להתנקש בהיטלר ממתינים ברחוב במקום שהוא עובר כל יום. מחכים מחכים והוא לא מגיע, האחד אומר :"מה יהיה, הוא לא מגיע בשעה הרגילה" עונה לו השני :"מקווה שלא קרה לו כלום".
וממש באותו יום יש אפליקציה לאילוסטרציה. פעילת שוויון אתני מתלוננת שלא קיבלו מזרחים לעבוד בכור בדימונה. כמו…"רק לספרדים לא נותנים להיכנס לתאי הגזים…נמאס מהאשכנאצים האלה הסנובים".
 
שאלתי את האורקל הממוחשב שלי האם לפרסם את הרשימה הזו. קיבלתי תשובה מעניינת:
Don’t empower a toxic situation
לתשומת לבך:
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: