פוסט מעצבן

פוסט הזה עלול לעצבן, אז ראו זאת כאזהרה למי שלא רגיל לביקורת על האתוס הציוני

 
אשתמש בו בטכניקה מוכרת של פרובוקציה, למרות שלמדתי עם השנים שהיא לא תורמת הרבה להעלאת מודעות. שינוי משמעותי במודעות נעשה באיטיות ובעיקר תוך דוגמא אישית בשטח. כל השאר זה יותר תרגיל בביטוי עצמי ווכחנות סוקרטית, שגם היא נהנתנית במקצת. ובכל זאת. במקרה הזה, ומאחר ששום דבר אחר לא עוזר, אני עושה פרובוקציה. עוד אחת.

רופא ציוני מטפל בחולה יהודי

 
בחודשים האחרונים פורסם בכלי התקשורת מקצת מן החומר המשודר באיראן על ישראל. הכותרת לפרסומים היתה בדרך כלל "אנטישמיות" או "עוד שטיפת מוח גזענית" מבית היוצר של האייטוללות. אני רוצה להציע הסתכלות אחרת על מה שפורסם. האייטם הראשון היה סדרת טלויזיה דרמטית שמספרת על גניבת איברים מילדים פלסתינאים, על ידי מערכת הבריאות והצבא הישראליים בשטחים. אייטם שני הופיע לפני כשבועיים, שוב יצירת דרמה מקורית של הטלויזיה – מקאטר – ובה סיפורה של ניצולת שואה, והיחס שהיא מקבלת בישראל, עד כדי כך שהיא מבקשת לברוח מישראל, ומוחזקת ממש בכוח. תוך כדי העלילה, היא גם מוסיפה קצת פרטים חדשים על השואה וגם עורכת השוואות לא מחמיאות עם המשטר הישראלי.
 
במקביל לשתי הסדרות האלה, פורסמו טיפין טיפין כתבות תחקיר מזעזעות של רן רזניק – חומרים מחקירת מבקר המדינה את הנושא של "ניסויים בבני אדם בישראל". בהתחלה שמענו עלראש ועדת הלסינקי וראש מחלקה בבית חולים מכובד שפשוט זייף ניסויים, חתימות, ומה לא. אחר כך על ראש ועדת הלסינקי נוסף בצפון שערך ניסויים גנטיים בילדים בניגוד לחוק וללא הסכמת ההורים וידיעתם. השבוע הוגדשה הסאה, כאשר פורסם על סדרת ניסויים בהרצפלד (שלוחה של בית חולים קפלן) שוב ללא הסכמת החולים ותוך גרימת מוות. חולה אחת, כך רצה הגורל או הרופאים, היא ניצולת שואה בעצמה שעברה מחנות ריכוז, והביעה חשש מן הרופאים והאתיקה המפורסמת שלהם (כניראה שיש לה ניסיון מהשואה). הידיעה האחרונה התה צריכה לזעזע את אמות הסיפים בישראל. והנה…שקט כמעט מוחלט. בכלל, סדרת הגילויים של רן רזניק, אחד רודף את השני, לא זכתה למאמרים חוצבי להבות כפי שאנחנו רגילים בארץ, למשל אחרי המטפלת או הלבנת הון בסניף תל אביבי מוכר. שקט.
 
כאשר חשבתי על הקשישה הזו, משהו בלבי נסדק. לעבור את השואה, להגיע לישראל כביכול "חוף מבטחים" ולמות בידיו של רופא הפועל כמו מנגלה וחבריו, ואפילו בלי צידוק  כמו "קיבלתי פקודות" או "זה גזע נחות שצריך להשמידו". תאוות בצע, פרסום, ואבדן שפיות – רק אלה יכולים להסביר את התנהלות בתי החולים האלה והרופאים. סדרות הטלויזיה הביזריות קיבלו לפתע מימד חדש בעיני. לפעמים, עיני אויבך יכולות לספר לך משהו על עצמך. משהו שאתה לא רוצה לראות. צירוף שתי הסדרות דומה קצת למציאות שחושף המבקר האמיץ. לנוכח שתיקת הציבור ונציגיו, יש לברך על כל תגובה, גם אם היא מגיעה מנסיכות קטאר הרחוקה.

 

יש לי הסבר מסויים לשתיקה שאחזה בבעלי הטורים ומבקרי החברה הנמרצים. זהו מנגנון מוכר שפועל במקרים של אימה, חוסר יכולת להפנים את גודל הזוועה והבנאליות שלה. מלווה לכך הפחד האישי שזה עלול לקרות גם לך, והתלות של כולנו ברופאים, והרי לך תסמונת פוסט טראומטית של התקשורת כולה. שכן, לו היינו מפנימים את העובדות שכבר נחשפו (שלא לדבר על מה שלא נחשף, ובדרך כלל במקרים כאלה, במיוחד חקירות מבקר המדינה, רב החסוי על הנגלה, ואת ה"דילים" העקריים סוגרים בחושך). זהו קצה קרחון. 
 
אם הייתי עיתונאית, הייתי מקפידה מעכשיו להתעדכן בסדרות הטלויזיה האיראניות על ישראל. מי יודע מה הסקופ הבא שיתגלה שם ?
 
 
 
 
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: