סיור בדנג'ן

פוסט סקריפטום על המטפלת המתעללת

 
מאחר שהזדרזתי – בחוש עיתונאי לחומרים היסט(ו)ריים – להציב את הוידאו הלוהט של המטפלת באתר שלי, מייד עם הופעתו בווינט, אני מוצאת צורך לסגור את הנושא שהפך לשיחת היום במשך שבוע ימים. 

Main Entry: cru·el·ty
Function: noun
Inflected Form: plural -ties
1 a : an intentional or criminally negligent act that causes pain and suffering <cruelty to animals> <cruelty to children> b : mistreatment or neglect that causes pain and suffering —compare ABUSE
NOTE: Cruelty is an aggravating circumstance to a crime (as murder).
2 : a spouse's conduct that endangers life or health or causes mental suffering or fear called also cruel and inhuman treatment
NOTE: Cruelty is a ground for divorce.

סיפור המטפלות והילדים הסופגים מטחי אלימות והתאכזרות בתור איזה "פח זבל" של תסכולים חברתיים לגיטימיים, מציב מראה לא נעימה בפני החברה הישראלית. היו פה כל המרכיבים הנכונים ובסופם פיגוע בתל אביב, קינוח דם לארוחת בשרים לא עריבה לחך. מעורבותו של גורפינקל, השופט ששחרר את פחימה ועצר את המטפלת, כאשר שתי ההחלטות שלו התהפכו בעליון, שלחה רמז גם לכיוון של טלי פחימה, כליא הברק לכל הבעיות העולמיות, כמו הילדים האלה, חבולה וחבוטה במרתפי השב"כ. את הדנג'ן ביפו סגרו, ובאמת בשביל מה צריך אותו, הרי יום רגיל במדינת ישראל, מספק את כל הריגוש הנדרש מחובבי האכזריות והשליטה כפטיש מיני.  התמונה שהצטיירה ברוחי היתה משהו בסגנון הציור של בוש (הירונימוס), והצילומים מאבו- גרייב – ערימה "טורקית" של אזרחי ישראל, כאשר כל אחד נועץ משהו חד בבשרו, או עכוזו של הנמצא מתחתיו. ולמטה, הילדים, שלימים, אם ישרדו, יטפסו למעלה וימשיכו את המסורת.

911 –  שגם הם ירגישו מה שאני מרגיש

הוידאו הזה חשוב בעיני מכמה סיבות. קודם כל, תמונה אחת שווה אלף מילים, ומאז עידן ההיי טק הפולשני, וזיהוי  הדי.אן.איי, משתנה מאד עולם הפשיעה, וכמעט כל דבר נתון לחשיפה פתאומית שאין עליה עוררין. הפרטיות שלנו נעלמה לחלוטין, ויחד אתה, גם הפריווילגיה לבצע חטאים קטנים וגדולים בחסות החשיכה. לא שזה שינה את סדרי העולם, שכן החזקים והעשירים סוחרים בקלטות של אחרים ושל עצמם, והכסף יענה את הכל. אך החשוב בעיני בקלטת הזו היה האפשרות להגניב הצצה חטופה לעולמם של ילדים, שהוא מטבע הדברים חסר מילים, נתון בערפילים ובעיקר בידיהם של מבוגרים. לכן, כבר בפוסט הראשון התמדקתי בילדים, ובמה שהיה קורה לולא נחשפה ההתעללות באורח נסי שכזה. הילדים הפסיקו לחייך, ונקל לדמות שהאמון שלהם בעולם, וגם בהוריהם היה נשחק במהרה תוך כמה חודשים. בעולמו של ילד, אין הפרדה מלאה בין המטפלת שהוסמכה על ידי ההורים, ובין ההורים עצמם, כן בעיני הילד ההורה הוא שמפקיד אותו בידי המטפלת וממשיך לחייך אליה, גם כאשר הוא "יודע" על ההתעללות (הילד לא מבין שההורה לא יודע, כך גם כאשר ההורים שולחים ילד לבית ספר אלים, או להבדיל, לצבא).

אפשר להיכנס לניתוחים פסיכולוגים עמוקים על ההורים האלה, או אחרים, שאינם שמים לב, או מכחישים סימני אזהרה, או מקמצים בתשלום, ומאפשרים לזה לקרות. אולי גם הם עברו את זה, יגידו מומחים. השאלה היא כמה פעמים עובר ילד ממוצע התעללות כזו בחייו, בין על ידי מטפלת מרוטת עצבים, גננת משוגעת, שכנה או בייביסיטר, ואפילו אמא, אחות או דודה. הרי מה שזעזע את כולם היה הצורך לראות את זה, איך זה ניראה מבחוץ, גם כאשר זה אתה, האב או האם, שפעם בהתקף קריז נשכח, טלטלת, צעקת או העפת "כאפה" (ביטוי משפטי ) לילד מעצבן, אפילו מתוך שינה. 
 

השבוע מטפלת די מבוגרת מחיפה, שהובאה למעצר עם אינפוזיה. התיאור של הילדה בת השש, שנאלצת להתמודד עם האלימות המילולית, ההתאכזרות של המטפלת בכוחות עצמה, ושותקת – נגע ללב. אנשים תמהו על השתיקה הזו, אך היא טבעית בעיני במצבים רבים שבהם ההורים עסוקים או דחוקים בבעיות פרנסה או זוגיות, ושמחים להיפטר מן המטרד (הילד או הילדה) לכמה זמן, אצל מישהו אחר. תמיד ישנה האשליה שמישהו אחר באמת יסיר ממך את העול, אלא שבדרך כלל זה לא מה שקורה. עצבנות והזנחה גוררים בחירות רעות וטעויות בשיקול דעת, וחוזר חלילה. זה השיעור הישראלי, אי אפשר לייצר אלימות ולחיות בתוכה, בלי לשלם את המחיר.

או ביידיש – WHAT GOES AROUND COMES AROUND
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: