למנויים בלבד (לא פורסם באתר), ואזהרת גועל.

 

שפני הניסוי של תעשיית הבטחון המצליחה ביותר ?

בשנים האחרונות מתרבים הדיווחים על ההצלחות של ישראל בפיתוח אמצעי חקירה, עינויים ואף הוצאות להורג שאינן מותירות סימנים. ברשימה זו אבקש לפתוח סדרה של מאמרים בתחום זה, כאשר המוקד אינו רק שאלת ההפרה של זכויות אדם, אלא שאלות פרוזאיות יותר, טכניות כמעט, כמו מי עומד מאחורי הפיתוחים, מי מרוויח מהם, מי מפקח על המכירה, ובעיקר – מי הם שפני הניסוי ?

כאשר מדווחים כלי תקשורת על התנקשות הרואית ומיסתורית באחד מ"רבי המחבלים" בעולם, וקורצים על מנת שנדע שמדובר בבחורינו המצויינים, עומד לנו הזין הלאומי. נדיר שנתייחס לאופן הביצוע, לתכנון, לרווחים, ולעלויות של המבצע המבריק. אנחנו מותירים את הפרטים האפורים "להם", לאנשים שבידיהם הפקדנו זה מכבר את השכל שלנו. אנשי הדממה למיניהם.

בימים עברו התנהלו מסעי התנקשות באמצעים מוכרים פחות או יותר. לילה אפל וגשום, שני בחורים מצויינים על אופנוע רב עוצמה, מצויידים באקדח קטן ומושתק, בחורה בלונדינית מושכת את הקורבן לעבר פינה אפילה בבר, ובום בום בום. הוא מת. גם אז לא עצרנו בדיוק לשאול מי זו הבחורה למשל, והאם זו השכנה שלנו מהתיכון, שהתגייסה למוסד היוקרתי ונשואה בעצם לרופא מהמרפאה ? או שמא היא זונה שנשכרה לשם כך וקיבלה סכום נאה או אולי פעלה תחת סחיטה ואיומים ? ומה גורלה לאחר שפניה נחשפו בחו"ל ? האם חזרה למשרד ולמושב, או אולי חוסלה על מנת שלעולם לא יוכלו לייחס את הרצח לישראל ? ובכלל, האם המוסד מכשיר נשים לתפקיד של פיתוי, ואיזו בחורה איתנה בדעתה תסכים לבצע פעילות כזו, ומדוע ?

ניחא, אלו היו ימים אחרים, ויתכן אפילו שנמצאו נשים שהתנדבו לסייע למדינה תוך ניצול כישורים מפוקפקים כאלה, וחזרו בחשאי לביתם, לילדים ולבעל. השאלה מעולם לא עלתה לדיון ציבורי, מעבר לעובדה שהדתיים מאז ומעולם הזהירו את בנותיהן משירות במערכות צבאיות ישראליות כלשהן, מחמת חשש לצניעותן.

לימים, התחילו לטפטף לעיתונות ידיעות על "אנשי מזוודה" למיניהם. מידי פעם רחשו שמועות על אדם זה או אחר ש"הורדם" והגיע לארץ בארגז, או אפילו אייכמן שבאמצעים כימיים כניראה הוחזר לארץ תחת טשטוש חושים, מבלי שנרדם לחלוטין. את הסדרה הזו, שבמהלכה גם נודע על כשלון "מבצע דיקו" המפורסם, חתם וענונו שלפי עדותו סומם קשות עד הגיעו לארץ. פיסת מידע מדהימה שורבבה גם למאמרו של רונן ברגמן, לפיה באחד מאותן "חטיפות כימיות" נפטר הקורבן, איש המוסד, שנחשד בהונאה בחו"ל. סיבת מותו היתה ככל הניראה התרשלות בסימום.

לפני מספר חודשים סיפר לנו יוסי מלמן מהארץ שהניסויים לפני ההתנקשות הכושלת בחאלד משעל "התבצעו ברחובות תל אביב". האם הלכו סוכני מוסד ותקפו עוברי אורח תוך הזלפת חומרים לאוזניהם ? יתכן שכך הדבר, ויתכן שאת המתמוטטים פינו במהירות לאיכילוב, שם המתין להם צוות האנטידוט כדי להשלים את הניסוי. יתכן גם שאחד או שניים נפטרו, ואולי לא. אין לצפות שנקבל על כך דיווח.

כתבה ישנה למדי בידיעות אחרונות ייחסה לפרופסור קציר ניסויים פרובלמטיים מאד בהדבקת אסירים ערבים במיני מחלות ממאירות. לא זכור לי שהתעוררה סערה בעקבות הפרסום, ואף לא הכשחה נמרצת. "מחיר המלחמה" סננו הקוראים מתחת למסך ההכחשה. הרי אף אחד לא רוצה לחשוב שאולי הוא, ממש ברגעים אלה, משמש גם כן להדבקה באיזו מחלה, או ניסוי בסמי הזיה לשם חקירת חשודי טרור.

עד כה דיווחו העיתונים בעיקר על הכשלונות. איננו יודעים כמה משעלים כאלה הומתו בהצלחה, מבלי שסיבת מותם נודעה אי פעם אל נכון. איננו יודעים כמה חטופים כמו וענונו או להבדיל "מחבלים" הגיעו מבלי שהוסר לגביהם מסך החסיון.

לאחרונה נוסף לאלה הנושא המטריד של חקירות ועינויים "פסיכיאטריים", כפי שהולך ומתברר מן הדו"חות על בתי הכלא האמריקאים בגואנטנמו, אפגניסטן, אבו גריב ועוד עשרות מתקנים שמקומם לא נודע. כמו כן, ממשלת איטליה התלוננה לראשונה רשמית על חטיפות המתבצעות על אדמתה, בידי האמריקאים. נקל לשער שהחטופים לא הגיעו למטוס מרצונם, ויש להניח שגם בנסיבות אלה נעשה שימוש נרחב בסמים שונים.

מתוך היקש פשוט, ובחינה בהירה של מערכות שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית, אפשר לטעון בוודאות יחסית, שישראל גם היא מתמחה לא מעט בעינויים כאלה, תוך שימוש במניפולציות ובסמים גם יחד, ליצירת שליטה בנחקרים, משת"פים, סוכנים ומה לא.

בארצות הברית כבר היתה בעבר שערוריה רבתי כאשר נחשפו ניסויים פרובלמטיים מאד באנשים תמימים ועוברי אורח, על ידי הסי.איי.איי. הפרשה המוכרת יותר היא ניסויי האל.אס.די שהובילו לבסוף למותו של מדען, ולחקירה רשמית. העובדות שנחשפו תוך כדי החקירה היו מזעזעות ממש. אך אף אחד אינו תמים לחשוב שבעקבות הפירסום והסקנדל, הנוהל הזה הופסק. מקובל לסבור שהסי.איי.איי טרח "לייצא" את החלקים הפרובלמטיים יותר של הניסויים האלה לארצות אחרות, בדיוק כמו שעכשיו הוא מקיים "מתקני חקירה חשאיים" בארצות אחרות שלא נימנו במפורש.

קל לשער שישראל היא אחד היעדים המועדפים לשתי המטרות הללו.

נגזרת נוספת של אותה מסכת, היא השימוש בסמים לצורך מניפולציה באנשים המהווים יעד מודיעיני שלא ניתן לאסור אותו, אך מבקשים להשפיע עליו. שמועה עקשנית טוענת שהאמריקאים נהגו להשתמש בסימום ובמניפולציות רפואיות כנגד ראשי מדינות, נציגים בכירים של מדינות זרות, שעמם נפגשו למו"מ או לשיחות חשובות. בטרם נפגש המדינאי עם הנשיא האמריקאי או עם הצוות שלו, נעשתה עבודת "ריכוך" כלשהי. מקרים ידועים בהם הורשעו אנשים בסחיטה, ידוע שנעשה שימוש בסימום כדי לגרום לאדם לקיים יחסי מין עם אדם מסויים, לצורך תיעוד המעשה וסחיטתו. "סם האונס" הוא גרסא מסויימת של חומרים אלה. זהו סם המוחדר בסתר למשקה של אשה בבר או מסיבה, ומביא אותה למצב שבו ניתן לקיים איתה יחסי מין, ללא התנגדות, ופעמים רבות אף מבלי שהיא זוכרת בדיוק מה קרה.

לאחרנה דווח על ניסויים בהורמון מסויים, הגורם לאנשים לבטוח בזרים. סביר להניח שרשויות מסויימות כבר עושות ניסויים משל עצמן בשימושים של הורמון כזה לצרכים לא רפואיים. כיצד נערך ניסוי כזה ? בוא ננסה לשרטט סצנריו אפשרי. באחד מן הפרקים הבאים אקדיש את הרשימה לאופן המדוייק של ניסוי כזה, וכן האופן שבו נבחרים קורבנות המשמשים לכך לטווח ארוך. (כיצד מכשירים חיית ניסוי אנושית ?).

בינתיים, נחזור למבוא שלנו, ולסדר הדברים של הסדרה כולה.

בהנחה שמיטב המוחות מגוייסים למחקרים מעשיים אלה, סביר שהם גם מניבים תוצאות. סביר גם שישראל אינה מפגרת בתחום זה אחר מדינות העולם, ואולי אף מובילה.

אחרת, לא ניתן להסביר את המוניטין האימתני שיצא לשירותי הבטחון שלה, כבלתי מנוצחים.

יש להניח גם שתוצר מוצלח של פיתוח כזה נרשם, לא ברור אם הוא עובר כ"פטנט" אבל בודאי ישנו איזה שהוא הליך המבטיח את זכויות היוצרים ואת התהליך המדעי. תוצרים מוצלחים של מחקרים האלה מוערכים בוודאי בממון רב. יש להניח, שכמו בכל מערכת אחרת בתחום זה, חלק ניכר מן הפעילות מבוצע באמצעות חברות מסחריות, הן כדי להסוות את הפעילות החשאית והן מטעמים אחרים, ביניהם שחיתות.

וכאן, נכנסת נקודה נוספת. רמת האמון שהציבור רוחש למוסדותיו היא נמוכה ביותר, בפרט בעת האחרונה כאשר מתגלה שאין מערכת שאינה נגועה עד שורשה בשחיתות. זה כולל את מערכות השלטון המקודשות והרגישות ביותר – צבא, בטחון, יחסי חוץ, משפט ומשטרה. הנגע המכונה "הון שלטון" הרי פשה בכל חלקה טובה, וכיום אי אפשר לאמר שהציבור נותר תמים. ואולם, בכל הקשור ל"תעשייה" זו, כלומר, התעשייה הזו של מחקר – אם אפשר לקרוא לו כך – זוכה לאמון גבוה מאד. או שמא יש סיבה אחרת מדוע אין כל דרישה לקיים פיקוח כלשהו על מוסדות אלה.

בפועל, מה שקרה הוא שפקידי ציבור, כלומר המשרתים במערכות הרגישות הללו, מחזיקים בעצמם מניות בחברות שמפתחות, חוקרות, מייצרות ומוכרות את המוצרים הרגישים הללו. מאחר שממילא נהוג ליצור חברות ותאגידים רב ובין לאומיים כ"כיסוי" לפעילות חשאית, קל להתחיל ולהזרים פעילות של ממש באותם תאגידים הנמצאים כבר בבעלות הסוכנים או הממונים עליהם. כך, מתחילים גם שיקולים מסחריים לכוון, במודע או לא, את הפעילות הבטחונית בתחום ההתנקשות, המניפולציה והגיוס, והחקירות כמובן. צרכים מסחריים של חברה לפיתוח מוצר כזה עלולים בקלות לגרום להחלטה לחסל מישהו, כאשר המניע הוא בעצם "ניסוי" של מוצר. המחסל עשוי להיות בעצמו מחזיק במניות של אותה חברה, המפיק רווח עצום מן המוצר בו ישתמש. המנוח, במקרה זה, עלול להיות מחבל משני או קורבן אחר שאינו ראוי למוות או לפציעה.

אפשר גם להניח שבשלב מסויים נוצר פיתוי כלשהו להשתמש במוצרים מסויימים לא רק בנסיבות בטחוניות אלא אישיות או עסקיות או אולי פוליטיות. האשה מוצצת מזונות ? היריב בעבודה עולה על העצבים ? המתחרה העסקי מאיים על רווחים ? למה לא לערבב תענוג בעסקים, וגם להרוויח מן הצד. הבחורה הצעירה לא רוצה לתת לי ? למה לא לשים לה בקולה את האפרודיזיאק האחרון תוצרת השב"כ או הסי.איי.איי ? או אולי להזריק לה לעורף קצת הורמון שהופך אותה מאד ידידותית לזרים. מאד מאד ידידותית. האפשרויות בתחום זה אינן מוגבלות, ויעיד על כך מה שקרה עם הסוס הטרויאני, אף הוא ככל הניראה מוצר "פנימי" שעבר מסחור.

לבסוף, נותרת שאלת המיליון דולר. מי הם שפני הניסוי ? ובכן, כפי שהתגלה בפרשת האל.אס.די המפורסמת, הקורבנות הזמינים ביותר הם דוקא מקרב הצוותים הללו בעצמם, או עובדים אחרים של מערכות מקורבות. הם ממילא שם, הם מוכרים ומתועדים, ואפשר לנצל את זמינותם, את משפחתם, וכדומה, לניסויים ככל העולה על רוחם של הממציאים. מעגל שני הוא אנשים "חלשים" מן החברה, עולים, זרים, חולי נפש ומפגרים, ילדים נטושים, וכל מי שאינו בר הגנה. אך השפן המועדף הוא מי שאפשר להחזיק במשך שנים, לזמן ארוך, בתנאי "מעבדה" שכן מלאכת מחקר מסוג זה, במיוחד לצורך חקירות ועינויים, דורשת יכולת לעקוב בצורה מדוקדקת ומפורטת אחר מצבו של הקורבן בסיטואציות רבות. גם ניסויים רפואיים טרמינליים דורשים יכולית בקרה אופטימאלית, כביכול בתנאים "טבעיים".

הגילויים על ניסויי האל.אס.די כללו "ניסוי מבוקר" בבית זונות, שהפך כולו למעבדה, וצויד במצלמות, רמקולים נסתרים, ודלתות סודיות ומראות כפולות שמאחוריהן הסתתרו סוכנים ורופאים. הקורבנות סוממו בלא ידיעתם וההתנהגות המינית שלהם תועדה ונחקרה ב"זמן אמת" בבית הזונות. ניסוי זה יכול למשל להצביע על התופעה הנפוצה מאד בישראל של שפחות מין ובתי בושת שבהם מוחזקות נשים במצב של היעדר זכויות. האם משמשים חלק מן המקומות הללו לצרכים כאלה ? ומי הם האנשים שהופכים לשפני ניסוי ? האם נעשה שימוש בנשים "רגילות" כדי לאמוד לאורך זמן את ההשפעה של סמים שונים על התנהגות מינית?

ומסקרן לא פחות, מי הם ה"זונות ממין זכר" שממלאים את הצד הגברי במחקר ? האם אלה עובדי השירותים שמקבלים את זה כ"צ'ופר" ואינם מבינים שהם עוברים התעללות וניצול ?

האם נעשים ניסויים גם במיניות של ילדים, אינססט וסטיות אחרות ? ואם כן, כיצד זה מתבצע. שמועות מאזור הדרום טענו שגם דברים כאלה מתרחשים. אמת, הדברים נשמעים נוראים ואיומים, על סף ההזייה הפרנואידית. אך כאשר נבחן בעין מפוכחת ובקור רוח את הצרכים של ארגונים כאלה, כל ספק יוסר לגבי מידת הציניות הנדרשת כדי לבחון את האפשרויות. תמימות, התחסדות וצדקנות במקרים כאלה, או השלכת האימה על המבשר, אינן מועילות לנושא. למעשה, המבצעים של המעשים הללו מסתמכים בדיוק על מנגנון ה"אוי וויי איכס" של הציבור, ועל האינסטינקט העדרי להתכחש, ולהשליך את ה"צל" על המבשר. ברור שארגונים העוסקים במיסחור של המוות, העינויים, המניפולציה, גיוס וסחיטה לא יבחלו בסטיות מיניות, למשל. לשם כך עליהם להיות בקיאים בתחום זה, ושוב, בקיאות זו מחייבת יצירתם של קורבנות. אלה מכונים "מחיר הבטחון" ומקובל להקריב אותם, בהנחה שהם תמיד "מישהו אחר". כמו כן, הציבור יעדיף להניח שמי שעוסק בדברים האיומים הללו הוא טהור ונקי, ענייני ושקול, ויודע להגביל את הזוועות למינימום הנדרש. הנחה זו אין לה כמובן כל בסיס במציאות. אנשים העוסקים בדברים כאלה חזקה שהם נטולי שיקול דעת ונתונים ליצרים חזקים ואפלים. גם האשליה מרצון שאנשים אלה הם סגפנים וישרים מבחינה כלכלית, היא מופרכת לחלוטין. סביר מאד שמי שעוסק בתחום זה, אם לא התחיל מושחת, יהפוך לכזה במהרה.

פרק אחרון יוקדש ליחסים המורכבים שבין ארצות הברית לישראל בתחום זה. בפרק זה ניגע קלות בפרשת פולארד, למשל, כדוגמא ליחסים בין שתי המדינות בתחום זה. כמו כן, נדון בהיסטוריה של הפרקטיקה הנואלת הזו, ב"מדע הנאצי", ובאופן שלמעשה חדר לזרם המרכזי של הרפואה והמדע, חרף השואה והתגליות שלה.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: