הרד קור

 

אזהרה לבעלי קיבה רגישה – "הרד קור" קונספירסי תיאורי לפניך

 

לפני מספר שנים צפיתי בסרט המעולה "האמריקאי השקט" עם מייקל קיין האגדי. הסרט הבהיר לי, יותר מכל מאמר מלומד, את שיטת הפעולה האמריקאית במדיניות החוץ שלה, בעיקר כלפי מדינות מתפתחות. הסרט עסק בוייטנם, בהשפעה הבריטית לעומת ההשתלטות האמריקאית. את וייטנם מגלמת בחורה צעירה ויפהפיה, המנהלת רומאן ממושך עם שליח בריטי של ממשלת הוד מלכותה. השליח, מייקל קיין, קשיש ממנה, נשוי "על הנייר" עם רעיה מנוכרת החיה בבריטניה, וממשיך להבטיח לבחורה שיתגרש בקרוב כדי להינשא לה. האמת, זו כוונתו אך אין לו אומץ להתעמת עם רעייתו. מידי פעם נקלע הזוג למשבר, כאשר הוייטנמים דורשת שיתחייב אליה והוא מבטיח לכתוב לאשתו. לתוך הקשר הזה נכנס "צלע שלישית", בדמות דיפלומט אמריקאי צעיר המחזר אחרי הנערה. הוא יוצר משבר בינה ובינה קיין, כאשר הוא מוכיח לה שקיין משקר ואין בדעתו להתגרש מאשתו לעולם. הנערה נכבשת על ידי האמריקאי הצעיר, ועוברת אליו. בינתיים מתברר שהאמריקאי הוא מרגל המארגן בסתר הפיכה בוייטנם, באמצעות "קניית" גנרל וייטנאמי המבצע פיגוע דמה (false flag) שיכשיר את הדרך להשתלטותו. הרחק מעין הציבור מתחיל האמריקאי לארגן ניסויים בבני אדם, באזורים הכפריים תוך ניצול מצוקתם ובורותם של התושבים. קיין מתחיל להבין עם יש לו עסק, וחובר בסתר לכוחות עממיים וייטנאמים המתנגדים לאמריקאים, ומביא לרציחתו של האמריקאי. הסרט מבקש להראות שמשתי האפשרויות הגרועות של קולוניאליזם בריטי ואימפריאליזם אמריקאי, הראשונה עדיפה, שכן קיין מתכוון באמת לקשור גורלו לאשה הוייטנאמית עם או בלי גירושין מאשתו החוקית, ואילו האמריקאי מגיע כדי לנצל ולברוח, אין לו כל סנטימנט אמיתי כלפי התרבות הזרה והוא מבקש לעשות רווחים קלים. לזכותם של האמריקאים, בסרט ובמציאות, הם מציעים מייד לנערה גרין קארד.

 

כאשר צפיתי בסרט תהיתי מי בארץ הוא הגנרל הקנוי, המושחת שמקבל את תמיכת האמריקאים כדי לייצג אותם בישראל נגד בני עמו. רק לאחרונה עלתה במוחי האפשרות שזהו אריאל שרון, "מר פטריוטיות" בכבודו ובעצמו.

מה שנחשף לאחרונה מימי שלטונו הארורים, ושובל הסרחונות של עמרי שרון וחבורת הצ'חצ'חים האכזרים במשרדי הממשלה, מחזק את האפשרות הספרותית הזו. הנה היום, סיפור על איומים מאפיונרים על חשב האוצר ירון זליכה, בעקבות ניסיונות לברר ניגוד אינטרסים של אילן כהן, ממשרד ראש הממשלה. 

נחזור למשפחת שרון. אריק שרון היה בסך הכל גנרל מקבוצה גדולה של גנרלים שהתפרסמו קצת ביום הכיפורים, מלחמה שמסמנת את תחילת המעורבות האמריקאית המסיבית בישראל. אופיו הפרובלמטי הכשיר אותו לתפקיד "הסדאם חוסיין" המקומי, לפחות לו אני הייתי במחלקת הפסיכולוגיה של הסי.איי.איי, הפרופיל שלו היה צד את שימת ליבי. נהנתן, שחצן, אלים ושקרן, מה יותר מתאים לתפקיד ? אם עוקבים אחרי הקריירה שלו ניתן להבחין שהוא היה זקוק לעזרה גדולה מבחוץ כדי להגיע לאן שהגיע. האיש לא היה בעל בסיס כוח מפלגתי כלשהו, אך צבר יכולת לשלוט באירועים וידו היתה בכל. עומרי שרון הוא כבר פארסה על העריץ המושתל, כפי שעודאי חוסיין הוא כבר פארסה על חוסיין וכך כל שאר הרודנים מטעם שהשליטה ארצות הברית לפרק זמן שישרת את מטרותיה. כפי שמצייר הסרט, האמריקאי השקט נדרש לתקופה מסויימת כדי לבצע את זממו, והוא ריקון מהיר ויסודי של משאבי הקורבן, כלומר, מדינת היעד התורנית. ההשתלטות נעשית בחלקלקות, בידי קטיפה, כסף, זוהר וחנופה, ואיתם העוקץ, שמותיר את המקום כעיי חורבות, שאותו צריכה….אמריקה כמובן, לשקם.

 

שרון סיפק את הסחורה, הפך את ישראל למסדר מסוני השולט במחנה ריכוז מסודר לפקודת האדונים. כל מה שהיה בעל ערך נשדד, האמון בין האנשים נשחק ונעלם והכשיר מבנה מפורק המאפשר שליטה רודנית במיעוט אמצעי כפיה גלויים. חברות טכנולוגיה ונשק חדרו למעשה לכל מקום, ואני מגלה למשל שפרוייקט שבו השתתפתי (חשבתי כי זה בגלל כישורי המופלגים, או כמה תמים וכמה שחצני) באוניברסיטה הפתוחה, היה מנוהל על ידי קרן רוטשילד – הקרן שהקימה את אירונאוטיקס, החברה ההיא מחוף השנהב – אולי בכלל כמעין "מסווה" לפעילות של חברות נשק ושיתופי פעולה עם פרוייקט הלוויין של או"פ, בקיצור, יתכן שכל העבודה שלנו כביכול על דמוקרטיה (חה חה חה ) היתה כיסוי צלופן דק. למעשה, זהו המודוס אופרנדי שהכניס שרון לרמה של מגיפה לאומית. הכל ישראבלופ חוץ מאשר חירחור מלחמות מיותרות כדי להעשיר מקורבים ובעיקר את אדוניו. הנזקים העקיפים של הקומבינות האלה הם בדיוק "שחיקת האמון" במוסדות המדינה, המובילה להרג התקווה.

 

זה הזכיר לי חלום שהיה לי פעם על שרון, עוד בזמן מלחמת לבנון הראשונה, ובחלום מתרחש כינוס לילי, לחוף ים כלשהו. שרון וקומץ חברים מקיימים פולחן קורבנות, הדומה ל"ברית בין הבתרים" כמתואר במקרא. אל הקרקע נקשרות בהמות כמו כבשים שמנות, איילי בקר, ובין הבהמות המרותקות לקרקע במבנה כלשהו מקפץ אריק שרון השמן, כאשר רק אזור עור לחלציו, ומטיל צללים מרקדים לאורם של גוזניקים הפזורים בשטח ויוצרים צורה כלשהי.

באותו חלום, אני (המייצגת פה את ישראל, כניראה) עומדת להחנק מכובד משקלו של גמל או פר שאליו אני קשורה.

 

איך גיליתי שאני בעצם סוחרת נשק

יום אחד התעוררתי, וגיליתי שאני לא מי שאני חושבת שאני. פתחתי ב"גוגל", תחת שמי הקודם ושמי הנוכחית, וניראה היה שאני מי שאני, פעילה חברתית פה ושם, עם נטיות אמנותיות מעופפות קצת, ולאחרונה טובלת ידי גם בז'אנר הטרנדי — קונספירציה. ולא היא.

בעצם, כאשר אני מגלה לאט לאט את המהות והמימון והמטרה של כל הפרוייקטים בהם הועסקתי אי פעם, כולל בילדות המוקדמת, מתברר לי שאני סוכנת חשאית בשירות חברות הנשק, ואחראית לחירחור כמה וכמה מלחמות, ומכירות במיליארדים של כלי משחית למיניהם.

נו מילא, אבל איפה הקומיסיה ?

אחרי שלקח לי עשר שנים להתאושש מההבנה שהקרן החדשה לישראל שלחה אותי כדי לקדם מכירות נשק לכווית במסווה של "פעילות לזכויות אדם"; ש"הארץ" אולי נוטל חלק בשיווק נשק אטומי אמריקאי;  האוניברסיטה הפתוחה אינה אלא כיסוי למכירות באפריקה, כפי שקורה בכמה מחלקות באוניברסיטה העברית. וכמובן, העובדה שגדלתי "במשפחת תעשייה האוירית" המתגלה מרגע לרגע כארגון פשע העוסק בשוחד, הונאה, ומכר לא חוקי של נשק. ממש חלום בלהות כאילו העם היהודי כולו הפך ל"משגיח כשרות" לתעשיית הנשק האמריקאית, מפחיד.

———————————

פניה לעזרה – מחפשת מקום עבודה שאינו מהווה עלה תאנה למכירות נשק, כל הצעה תתקבל ! שכר לא חשוב, תנאים לא חשובים (רק לא יותר מידי עומס פיזי כי אני זקנה כבר). ד ח ו ף !!!

 

עמיר פרץ, או – טול קורה מבין עיניך

 

היום בבוקר אני קוראת ב"הארץ" רשימת קינה ונהי פרי עטו של המלומד שטרנהל, המזהיר בפני קריסת הדמוקרטיה תחת משא השחיתות וליברמן. שטרנהל מסביר כי שחיקת האמון של האזרח באליטות השלטוניות הוא המבשר את הקריסה וגורם לה. שטרנהל לא מרגיש כניראה את האירוניה הדקה, שכן הוא בעצמו חלק אינטגרלי מאותן אליטות ותפקידו היה לספק חזות מהוגנת לחבורה של פושעים, כאשר הם היו מן הפלג שלו (מפלגת העבודה). יחד עם השחיקה באמון שלי כלפי אולמרט וליברמן, חלה אותה שחיקה כלפי האמון שלי בשטרנהלים שלשונם גבוהה רק כאשר זה בטוח מספיק להשתין החוצה, וכאשר אין לזה שום אפקט.

דניאל בן סימון מבכה את האמון האחרון שניתן לפוליטיקאי ישראלי, עמיר פרץ. יש לי תקווה, אף כי לא הצבעתי תודה לאל (לא מצביעים לא בוכים), שהוא יחזור בו מהר ויישא באחריות על הבחירות שלו, מבלי להפקיר את השדה לסיום הצפוי של "ספין פרץ" והוא חסון-ליברמן האשכנזים.

 קחו אחריות, רבותי, פעם אחת, גם כאשר ההליכה נהיית קשה ותנו דוגמא. stay your course או תתפטרוהמלחמה האמיתית

 

אני עושה פה ניסיון להפוך את הטיעון על חברות הנשק הישראליות, מעמד העובד בישראל והתקשורת למשהו עקרוני ומעבר להתנסות האישית השלילית שלי עם הנושא. כתבתי מעט על ההתנסות שלי כבת של עובד תעשיות הנשק בפוסט שאינני מוצאת עכשיו "ילדי אלת"א". בקצרה, אבי ז"ל עבד מאמצע שנות השבעים בתעשיות האלה, אלת"א ותע"א כאשר היו בבעלות המדינה. כמו רבים, הוא נשבה באינדוקטרינציה המתוחכמת שגרסא שקילות בין "ציוני" (ובעצם "פטריוט") ובין הרג, צבא ונשק. הנקודה היא, שזו דרך ללא יציאה, כיון שהעובד התמים שנחשף למה שנחשף במהלך עבודתו כבר לא יוכל לצאת לחופשי, מחמת הסודות שהוא קשור בהם, הן לגופם של ענייני בטחון אך יותר מכך, כל השחיתות שעוטפת את המערכת הזו, ומאפשרת אותה. הנושא היה קבור בישראל תחת מסע יחצ"נות אדיר, עד כדי כך שכל אם עבריה חלמה בלילות שבנה יהיה מהנדס באלביט. אך בשנה האחרונה צצו כבר הסתייגויות וקולות אחרים. "הארץ" פרסם סדרת כתבות מאד קשות על שיווק הנשק בידי סוחרים ישראלים בעולם השלישי. אמנסטי העלה את הסחר בנשק לראש סולם העדיפויות שלו, והשנה פרסם דו"ח מקיף ראשון בנושא arms without borders ובו הוא מתחיל לגרד את הנזקים שעושה תעשייה זו לעולם. מלחמת עירק חשפה את קשרי ההון ואת השליטה האמיתית בממשל האמריקאי, כלומר חברות הנשק והבטחון אשר דחפו למעשה למלחמת עירק, והן העומדות מאחורי מדיניות החוץ האמריקאית. ולאחרונה, אצלנו, פרשת השוחד בהודו, העלתה את השאלה "האם נותנות חברות הנשק הישראליות שוחד ?". כך נתקלתי ברשימה מסויימת באתר גדול, על ידי אחד הבוסים לשעבר של אבי, המכחיש את קיומו של הנוהג.

 

הרקע הגלובלי קודם כל

 

את נקודת האל חזור בנסיקת חברות הנשק לקדמת השליטה העולמית מציינים בדרך כלל בסוף שנות השבעים, עם התפתחות הקונספציה של חימוש החלל, אשר התגלמה לבסוף במדיניותו של ממשל רייגן. זו פחות או יותר הנקודה הקריטית בזמן, שדוקטרינת החמוש לשם חימוש (עשיית רווחים) הפכה לעובדה מוגמרת. לא עוד מלחמת דת, פוליטיקה, לאום, אלא מלחמה לשם מלחמה, כלומר כשיוק של מוצרים, המעשירים את היצרנים הזריזים והטובים יותר. כלומר, מוות כמטרה כלכלית. אפשר לאתר שורשים לגישה הזו במשטר הנאצי (פיתוח הטילים, פיתוח הרעיון של חימוש החלל, ועוד. מומלץ לקרוא את שפאר, הן כתביו שלו ובעיקר יואכים פאסט). אך איתור שורשים של רעיונות הוא עניין ארוך ומלומד וחורג מהיקף הפוסט. בכל מקרה, אם ניקח את פרשת אירן גייט כמבשרת סימפטומטית לעידן שיחכה לנו אחרי כן, נוכל לראות ממסד שפועל מאחורי גבו של הגוף הנבחר, מקדם משטר פשיסטי ימני בדרום אמריקה רק כדי לקדם מכירות נשק, ללובי "החברים" של אותו ממסד, כלומר התעשיינים של הנשק. את מימון הקונטרס (הסיוע לקונטרס נאסר במפורש על ידי הקונגרס מטעמים של זכויות אדם) ביצעה אותה קבוצה של פקידי ממשל בתחום הבטחון, ממכירות נשק לאירן (דבר שגם הוא היה אסור על פי החוק) ומסחר סמים שאף פגע באוכלוסיות בארצות הברית (עניין זה נחקר ונמצא לא נכון, אך תחקירים עיתונאיים מצאו שיש רגליים לסברה).  ישראל לא יצאה פטורה מן המהלכים העולמיים והצטרפה למרוץ החימוש, כלומר, חימוש העולם סתם, וחרחור מלחמות כדי להגדיל רווחים. קוזי פן טוטי ולאכול צריך.

 

סחר הנשק הפך במהרה לגורם ממאיר שחתר תחת הסכמים והסדרים בינלאומיים השואפים לקדם שלום ויציבות, וגם לקדם זכויות אדם באמצעות החוק הבינלאומי. על כן, נוצר מעין "אזור דמדומים" שבו ממשלות למעשה מקדמות את מכירות הנשק של חברות לאומיות שלהן, אך נוקטות בצביעות גמורה כאשר הן ממשיכות לדבר על אמברגו למשטרים תוקפניים, או לזכויות אדם. סחר הנשק הפך מצד אחד לגורם החזק ביותר, ומצד שני, ל"שוק אפור" הנעשה לצד, או מתחת, לחוק, הן הלאומי והן הבינלאומי. ישראל, במובן זה, אינה שונה מן המעצמות, אך כמדינה קטנה ומצד שני די בולטת בהישגיה, היא גם לוקחת יותר סיכונים, גם נמצאת תחת מגבלות של מעצמות, ובעיקר , נמצאת בפוזיציה המכשירה אותה להיות מעין "שעיר לעזאזל" כאשר צריך לעשות מצג לציבור ש"זה לא יפה".

 

דיני עבודה

 

הסחר בנשק, באופן כללי ומאחר שהוא נמצא על התפר שבין הגלוי לנסתר ועל התפר שבין החוקי לפלילי, משתמש בטכניקות ובממשקים של העולם התחתון. כך יוצא שסוחרי נשק חוברים לסוחרי סמים ולסוחרי אדם (למין). התחרות הפרועה מכתיבה גם כללי משחק פרועים, כמו שוחד, רצח, איומים, סחיטה כדי להשיג את היתרון במכרזים. בגלל היקפי הכסף האדירים בשוק הזה, יש תמריץ גדול לחרחר מלחמות באזורים שבהם קל לעשות זאת, שתילת פרובוקטורים, פיגועים כוזבים (כלומר ביצוע פיגוע וייחוסו לאחד הצדדים), ועוד. במשחק הזה כבר משתתפים גורמים רבים נוספים. ומה קורה במפעלים עצמם ? על כך ממעטים לדבר. וזה מה שאני ניסיתי להעלות, ואני מוכנה להזהר יותר מבחינה משפטית (דיבה וכולי) כיון שהנושא חשוב מידי כדי לפספס אותו בטפשות ולתת לצד השני נשק.

 

אם אני מסתמכת על ניסיון אישי, מה שקורה במפעלים – כדי לקיים את מערכות המכירה המלוכלכות, הוא השחתה של יחסי העבודה ובהכרח יצירת היררכיה וכללי משחק של ארגון פשע. הסיבה לכך היא ברורה. הצורך לפעול בבת אחת ברובד החוקי והגלוי וברובד הפלילי והמודיעיני הנסתר, מכתיבה מידור גבוה, קופות צדדיות ו"שחורות", גמישות בהגדרת יחסי קבלנות או מעביד (כלומר, ביסוס יכולת גמישה ומהירה להתנער משלוח שנתפס בקלקלתו), כל אלה מעודדים שחיתות כמובן, ומכאן קצרה הדרך להרעלה מוחלטת של יחסי העבודה בענף. הענף הטכני הוא הניזוק פחות, כלומר המפתחים של המוצרים וגם הפועלים ה"שחורים". הענפים הבעיתיים הם הניהול בדרגי ביניים ומעלה. כך, כדי למשל לשחד או לתת שוחד מיני פלוס סחיטה לבכיר המקורב לקניין גדול, צריך לבנות פרוייקט שלם שיגן על החברה מפני חשיפה ותביעה. אי אפשר סתם לשכור זונה זרה, כיון שהיא אינה מחוייבת להיבטים הפוליטיים הישראליים הספציפיים, ובסוף מסתבר שהכי כדאי זה להתעלל בישראלית למשל, ואחרי כן לחסל או להרוג ולהשתיק. האחראי על "מבצע" כזה מטעם המפעל, כבר מחזיק בידו מספיק מידע כדי שהוא יהיה בעמדה טובה לסחוט לעצמו קצת הטבות מהצד, שלא לדבר על ההשחתה שנגזרת עליו. במקרה המוכר לי, אותו בכיר שעשה את "העבודה המלוכלכת" ביצע עבירות משמעת ועבירות כלכליות כדי לקבל למעשה את התגמול. הרי אי אפשר לכתוב לו בתלוש "הוצאות עבור הפקת שוחד מיני וסחיטה לבכיר X מכווית " (סתם דוגמא). התקבול צריך להיות "מתחת לשולחן", אך לצאת מתקציב המפעל וכך הלאה.

 

עובדים שנחשפו לסודות מן הסוג הזה נהגו להרגיש מוגנים דוקא, כלומר, במצב של יתרון מול המעסיק (המדינה) באופן שמבטיח לפחות המשך העסקה. אך, לאחרונה בוצעו הפרטות שהעמידו את העובדים האלה בפני עובדה חדשה. אף אחד לא התרגש ממה שהם יודעים או לא, הבעלים הפרטי ביצע קיצוצים כואבים ובמקום שכדאי לו העביר פסי יצור ואף פיתוח למדינות אחרות. עובדים שחשבו שיוכלו ל"פוצץ" פרשיות נדהמו לגלות שהעיתונות לא תפרסם, זרועות החוק תומכות במפעל ובשמירת הסוד, ומה שנותר להם זה בית הדין לעבודה, ושם כידוע הצדק יוצא לאט מאד, וגם אין כל ערובה שיהיה איזה ערך לסודות שלהם שם. לא מעניין אף אחד. תחושת הגועל במצב הזה היא כפולה ומכופלת. לא רק שהוזניתי ועשיתי מעשים שלא יעשו כביכול לטובת המדינה והמפעל, אני מגלה עכשיו שרווחים מכל זה ילכו לאיזה בעל הון פרטי שקנה את העסק ונפטר מהעובדים הותיקים. גם זונה וגם בלי תשלום, לא נעים.

 

רשתות פדופיליה וסחר הנשק

 

אך ממלכת הנשק חורגת אף מעבר לשוחד, יחסי עבודה קלקלים והשחתה וחרחור מלחמות. היא גם משלבת ידיים עכשיו עם ענפים משתלמים אחרים כמו סחר בילדים לצרכי מין. זה התחיל ככל הניראה מן השימוש בפדופיליה כאמצעי לשוחד ולסחיטה גם על ידי סוחרי נשק, ועבר היום סיסטמיזציה, כלומר ייצור שפחות מין (ילדים) שיהיה מותאמים וזמינים במיוחד ל"עבודות מיוחדות" המוזמנות על ידי סוחרי הנשק. מאחר שמדובר, שוב, באינטרסים כלכליים לאומיים אדירים, וגם בחגיגה שכולם שותפים לה, נמנעות רשויות החוק מלגעת בעבריינים, המקבלים מעין חסינות עקיפה כיון שהם נותנים שירותים לחברות נשק, שהן מצידן זוכות לשיתוף פעולה מלא מרשויות מדינת הלאום. כיום כבר יש ספק אם המדינה היא בכלל הגורם החזק המסכים להשאיל עצמו לגורמים כלכליים נכבדים, או שמא המדינה כבר בבעלות הגורמים הללו, ורק משתמשת בכוח שלה כקבלן אכיפה.

 

התקשורת

התקשורת בתחום הזה פועלת אף היא לטובת הסוחרים. מאחר שחברות הנשק זוכות להגנה מוחלטת מן החוק, כלומר, סודותיהן הם "סודות מדינה" המוגנים על ידי זרועות הבטחון הרשמיות (אשר מורכבות ברובן מאנשים שעתידם הכלכלי מובטח ביציאה לשוק הפרטי באותו מגזר בדיוק), התקשורת נשלטת בתחום הזה על ידי חוקי הצנזורה. מעבר לכך, כתקשורת המונים הנמצאת בבעלות גורמי הון פרטיים, אין לה מוטיבציה להסתכסך עם בעלי הון אחרים, ובמקרים רבים (למשל נמרודי) יש השקה מוחלטת בין סוחרי הנשק ובין בעלי תאגידי התקשורת הגדולים. כך יוצא, שגם עניינים שאין להם שום קשר לסודות מקצועיים של פיתוח נשק מושתקים ואף מטופלים על ידי גורמי מדינה רשמיים, למעשה בשירות האינטרסים הכלכליים הפרטיים מאד של בעלי ההון. אגפים כמו סיב"ט ומלמ"ב שעניינם פיקוח על סחר נשק למשל, משמשים כ"קבלן משנה" של הסוחרים, כלומר מפעילים את החוק עבורם כדי לחסל מתחרים, למשל, או להשתיק את העובדים הזוטרים שנפגעו מן השחיתות. השילוב בין הגורמים הללו, שהחוק הלאומי מעניק להם סמכויות אדירות ונטולות פיקוח בכלל, ובין גורמי סחר נשק פרטיים ו ז ר י ם, הוא מפתח לצרות צרורות. שכן, מארז כוח כזה גובר בקלות על כל התארגנות אחרת, בודאי על "שלטון החוק", המשטרה או תקשורת, שיעזו לצאת נגדם. למעשה אין גוף או צירוף גופים כלשהו שיכול לפקח עליהם. אותם גורמים גם מתייגים את הלכי הרוח הציבוריים והפוליטיים לפי האינטרסים שלהם, כך שמי שמחזיק בדעות או עמדות שאינן מקדמות את המכירות, הופך לא רק לאויב הסוחרים אלא לאויב העם.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: