הפרד ומשול – שתי דוגמיות


1. איך נכשל הפמיניזם


המקום : בית קפה נחמד בעיירת נופש דרומה מטורונטו. על הגג יושבות שתי נשים, ישראליות, ומשוחחות על כוס קפוצינו לא רע.
 
אשה א:  "נו, אז מה קורה עם הבחור ?" (היא לא מציינת שם כיון ששתיהן יודעות במי מדובר).
אשה ב:  "מה קורה ? כלום לא קורה. אני צריכה לנתק את הקשר הלא בריא הזה. בשבוע שעבר, בשיחה עם המטפל שלי, הגענו למסקנה שפשוט אין לי את הכוח לעשות מה שצריך לעשות, אבל המטרה היא להתחזק ולהפסיק את זה".
אשה א: "כן, נישמע לי לא בריא. אתם כבר כמה שנים בסיפור הזה…ושום דבר לא זז".
אשה ב: "עכשיו, כשהיתה לי המחלה הוא ברח, כרגיל בכל פעם שאני נזקקת, הוא לא עונה לטלפונים, לא שמעתי ממנו יותר מחודש. כאשר הבראתי, פתאום הוא מצלצל".
אשה א: "אז מה הוא בא רק לזיון פה ושם ? יש לו עוד מישהי ?"
אשה ב: "אני לא חושבת שיש לו עוד מישהי, אבל כן, בעיקרון הוא בא לזיון פה ושם, משחק משחקים לפעמים".
אשה א: "אז מה יוצא לך מזה ? את כל כך נהנית מהזיונים ששווה לך כאב הלב ?"
אשה ב: "לא, זה העניין, שאני צריכה להפסיק ואין לי את הכוח".
אשה א: "אה…(בדיוק הסלולרי של אשה ב. מצלצל. היא מסתכלת על הצג, ומחייכת …."זה הוא…מדברים על החמור…")
אשה ב: "הלו ? כן….שותות קפה…כן, מישהי אמרה לי שהיית אתמול בטלויזיה…יופי לך….אה, הרצח הזה, השופט….שטויות, על מה דיברת ? אה… שהוא היה מתעסק, עם מה ? איכס….טוב, יופי שאתה מצליח, אדבר אתך כבר בארץ…מחרתיים…מה אתה רוצה ? מרציפן כמו שהבאתי מגרמניה…טוב, ניראה..ביי." מחזירה את המכשיר לארנק.
אשה א: "זה בדיוק היה הוא ? אה ? שמע אותנו….את ממש מישהו אחר כשאת מדברת איתו, כאילו את לא קיימת בכלל."
אשה ב: "שומעים את זה ? כן, הוא תמיד מדבר רק על עצמו, לא שואל אפילו מה איתי, כלום…עכשיו זה על התפקיד החדש שלו בטלויזיה.."
 
 
חודש אחרי כן, בביתה של אשה ב, שעה שמונה בערב, היא והבחור יושבים וצופים בטלויזיה. דממה.
 
אשה ב: "אתה רוצה משהו, סנדויץ ?"
(אחרי שתיקה ארוכה, לא מסתכל לעברה אלא לטלויזיה) "לא, זה מה שיש לך ?"
אשה ב: "אני יכולה להזמין משהו, בא לך טייקאוואי ?"
שוב שתיקה, הפעם לא עונה בכלל.
לפתע, דפיקה בדלת. אשה ב קמה וממלמלת "מעניין מי זה, לא הזמנתי אף אחד, אולי השכנה, האינטרקום מקולקל אמרו שיבואו לתקן"….
בפתח הדלת עומדת אשה א עם גבר לא מוכר.
אשה א: "שלום, שלום…מה העניינים ? באתי לקחת את התיק שהשארתי כאן, אמרת שאקפוץ לקחת, והיינו פה בסביבה". אשה ב. נבוכה, לא יודעת מה לעשות, ולבסוף אחרי היסוס קל, מכניסה את האורחים לסלון.
אשה א: "או, יש פה מישהו ? סליחה, אם זה לא נוח לך,נלך ואבוא פעם אחרת".
אשה ב: "לא לא, זה בסדר, אתם לא מפריעים. קפה ?"
אשה א: "נו טוב, אם את מציעה, בסדר, איפה התיק ? "
אשה ב: הוא בחדר שינה, תקחי. איך אתה שותה ? " פונה לבחור השני.
גבר א: "לא קפה, תודה, אולי תה ? פעמיים סוכר…. תודה."
אשה ב: "אין בעיה, תה".
כל אותה עת הבחור יושב מול הטלויזיה ולא מעיף עין במתרחש בסלון.אשה א. בוחנת אותו ושולחת מבטים רבי משמעות לאשה ב.….בסוף , מתקרבת לבחור, נדחפת בינו ובין המרקע…
אשה א: "שלום, אני א. מי אתה ? "
הבחור מנסה לעקוף את גופה ולהמשיך להתבונן בטלויזיה…וממלמל….
"ב. שמי ב. "
אשה ב: נלחצת מהמצב כולו, רצה אנה ואנה בין המטבח לסלון.
אשה א: "אה……אתה "הבחור" ? החבר של אשה ב . ? וואו, שנים אנחנו מדברות עליך, וסוף סופ…." אשה ב מסמיקה ועושה סימנים לא. להפסיק מייד "אתה ניראה יותר מבוגר ממה שהיא תארה…לא חשוב.." ממשיכה אשה א בשלה "אתה כניראה עסוק עם הטלויזיה…". כדי להפסיק את המצב, אשה ב פונה לבחור הנוסף
אשה ב: "ומי אתה ? אני לא חושבת שהכרנו…"
גבר א: "אה…כן, סליחה. נעים מאד,  אני ידיד של א. סתם עברנו פה במקרה, והיא אמרה שהיא צריכה עזרה עם תיק כלשהו, ועלינו".
אשה א: "אה, כן, זה גבר א., אנחנו פעם עבדנו יחד, זה לא משהו שצריך לדסקס אותו, הוא הומו, למרות שהוא חתיך, והייתי מתחילה איתו אם היה סטרייט".
אשה ב: שמחה שמוקד השיחה עבר למקום אחר.
 
 
 
שבוע לאחר מכן, בטלפון.
 
אשה ב: "אני כועסת עליך, כך שלא במקרה לא עניתי לך להודעות. אין לך גבולות, את יודעת ? "
אשה א: "חשבתי שזה בגלל אותו ערב, מה עשיתי ?"
אשה ב: "הבכת אותו, את הבחור".
אשה א: "נו בסדר, אמרת שהוא מניאק שאת הולכת להעיף אותו. הוא ישב שם באמת כמו פריץ ואת רצה מסביב כמו מישהי עם מטאטא בתחת, ומגישה. הוא לא טרח אפילו להסתכל, אולי הוא אין לו גבולות ? באים אליך חברים, הוא יכול להתנהג כמו בן אדם".
אשה ב:" תסלחי לי, זה לא עניינך, ואת צריכה לכבד אותי ואותו".
אשה א: "אה, עכשיו זה "אני והוא" ? חשבתי שהוא מנצל אותך ואת חלשה מידי להעיף אותו לכל הרוחות ?"
אשה ב: "מה פתאום ? יש בינינו מערכת יחסים ארוכה. הוא חשוב לי."
אשה א: "מערכת יחסים ? זה מערכת יחסים או פנטזיות שלך ? "
אשה ב: "יש כל מיני מערכות יחסים".
אשה א: "אה, הבנתי. מערכת יחסים, אחלה. אל תבואי אלי אחרי זה לבכות ולבקש כתף, כי זה יבוא. מעכשיו זה מערכת יחסים. רק תתני לי להגיד לך משהו אחד : את חיה בפנטזיה, והסיבה היחידה שאת מגוננת עליה עכשיו, זה כי את מרגישה מושפלת שמישהו ראה את זה".
אשה ב: "את יודעת מה, טוב ! לך אין אף אחד, אז אולי באמת את רוצה לחבל לי, כי את מקנאה. זה מה שאני חושבת".
אשה א: "אה ? עכשיו זה אני מקנאה בך ורוצה לקחת לך את מערכת היחסים הנפלאה שלך…אני יכולה להגיד לך
אני שנים הייתי בסיפור כמו שלך, "זונה של השב"כ" אני קוראת לזה, עם בחור שבא, זיין מתי שרצה, ניצל קצת, השתמש בי בתור משת"פ, ונעלם כמובן בסוף, גם התברר שהיו לו עוד עשר כמוני, וגם השאיר הרפס בתור מזכרת".
אשה ב: "זונה של השב"כ ? זה מה שהיית רוצה !"
אשה א: "הבנתי, עכשיו אנחנו ביום השפוטה. ביי לך, יקירתי. ואל תתקשרי אלי יותר, גם כאשר הבועה מתנפצת לך. את עושה את הבחירות שלך".
 
2. איך עבדתי עבור המועצה לבטחון לאומי
או:
If it ain’t a miracle it must be a conspiracy 

 
בשנים האחרונות גיליתי תופעה מעניינת, נידמה לי שרק אני משגיחה בה. כאשר עולה נושא חדש של "זכויות אזרח ואדם" מתברר לאחר כמה שנים, לפעמים עשר או עשרים, שזה לא היה נס. לפעמים זקוק הממסד לעלה תאנה, ולפעמים הוא פשוט חוסך בהוצאות תחקיר מקיף. תמיד טוב לקחת כמה מגוייסים מסורים, ולתת להם "לרוץ" על הנושא, עבור כמה פרוטות וחשיפה תקשורתית מסויימת. ידוע הוא שבעלי הלב המדמם מסתפקים במועט, כאשר ניתנת להם ההזדמנות להטיף, לתקן עולם, להפוך מהפכות. ידוע גם שהם עושים עבודה יסודית, מתוקף אמונותיהם.
 
ככה, דוגמא פראית מופרכת, עלתה במוחי על אתר אינטרנט שנחשב רדיקלי, כאשר מגיבים מסויימים, שאינם מצטיירים בכלל כשמאליים, ומידי פעם דולף להם איזה סימן היכר ממסדי חשוד, פוצחים בדיאלוג מעמיק עם אחד המטיפים. הדיאלוג מתבצע במסווה של התעניינות כנה בפתרון המוצע (מדינה דו לאומית, מיגור הקפיטליזם האימפריאליסטי, וכולי). לאחר זמן מה הם נעלמים כלעומת שבו, אל חלל האלמוניות – מסכמים את החומר עבור מזכר כלשהו שכותרתו ודאי "דע מה תשיב לאפיקורוס".
 
 בהשאלה, וממבט לאחור של עשרים שנה בערך, אני מגיעה למסקנה שפרוייקט מסויים, שהיה יקר לליבי, וכל כולו קודש לזכויות אזרח (במקרה זה זכויות ספציפיות של מיעוט בתוך מיעוט) היה מסוג אותם מחקרים. אין זה רק שמשתמשים במומחיות ובידע הנרכש, אלא יותר מכך, הפעילים הנחושים, משמשים גם כ"חכה" לבדיקת השטח להצעות שונות. מישהו כינה זאת פעם – הזרמת עשן למחילת חפרפרות….אף שלכאורה ניראה המיזם החברתי משפטי כגראס רוט עממי וכנצחון ניסי על הממסד המרושע, בעצם מתאפשרת הפעילות, ומישהו, בחדרי חדרים יושב ומודד את התפוקות. ומטרתו, יש לציין אינה בדיוק זהה לאלה של הפעילים או קהל היעד שלהם.
 
כך הרגשתי השבוע כאשר קראתי על תוכניותיו של גיורא איילנד בקשר לבדואים בנגב, וציינתי לעצמי שככל הניראה במשך שנים ארוכות, ומבלי שידעתי כלל, עברתי עבור המועצה לביטחון לאומי. מה שיש לי לאמר על זה הוא שאולי עוד עשרים שנה יתעורר גיורא איילנד בתחושה דומה, מוזרה כזו, והשאלה מה יתברר לו על זהות המושך בחוטים ? אולי כך הוא ילמד, בדיעבד ובמחיר יקר, שזה לא יפה לנצל כוונות טובות של אנשים, וגם לא להגיד תודה בסוף על התמורה שקיבלת בצורה כזו. 
 
כאשר הייתי לפני שנתיים בארצות הברית הוצע לי לסייע לפרוייקט דומה המשתמש באותם כלים לתמוך במאבק ילידי בחבל ארץ רחוק מאד מארצות הברית, מקום אקזוטי מאד. לאחר התלבטות מסויימת, השבתי בסירוב. כמה שנים לאחר מכן, באמת התבררו עובדות מן החדשות שמעוררות שאלות דומות בדבר האינטרסים האמריקאיים באותו חבל ארץ שניראה לא חשוב בעליל. נידמה לי שבוב דילן כבר סיכם את זה, כאשר שר "עליך לשרת מישהו, מוטב שזה יהיה אלוהים".. 
 
השיעור ? אין שיעור.
 
 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: