המעמד החדש = ציפורי השיר, וצעצועי המין

 

איך הפכתי לשפחת מין  – סיפור אמיתי בהחלט.

תחשבו על משהו מעניין. כמו כל מדינה, ובמיוחד מדינה במלחמה, זקוקים הארגונים החשאיים של ישראל לסוכנים רדומים, כאלה שנבנים במשך שנים, בונים תדמית, קשרים, כיסוי שלם, המאפשר להם לחדור למקומות הרצויים. בגלל המבנה החברתי המיוחד של ישראל, וקוטנה, קשה ליצור "כיסוי שמאלני" לצבר ישראלי, שחבריו זוכרים אותו מהתיכון, והבת דודה שלו, שלא מדברת איתו מאז הבת מצווה, מספרת לכולם שהוא בשב"כ. מדינת ישראל החליטה לנקוט בשיטה משלה. המרגל בכיסוי, אינו יודע שהוא כזה.

מקצת מן השיטות הללו פורטו בספר שיצא לאור לאחרונה על ידי "חוזר בתשובה" חבר בקהילה החרדית האנטי ציונית, שמודה שעבד עבור השב"כ בקרב ארגוני שמאל. הוא גם מצהיר שהיה שמאלני ונותר כזה, מבחינה מדינית. (האם גם היום הוא מופעל ? אי אפשר לדעת). הסיפור של וענונו עורר תהיות מסוג זה, וכך כיום גם פחימה. אינני יודעת לגביהם, אך אין לי ספק כי מערכת הבטחון , הפכה את הגיוס הבלתי מודע, לשיטה.

מאחר שהאיתור וההכשרה, נעשים בגיל צעיר, אין סיכוי שהקורבן יבין מה קורה לו לפני שביצע את המשימה לשמה אותר. בדרך כלל, כדי ליישם בהצלחה את התוכנית השטנית, בוחרים משפחות מעורערות מלכתחילה, שההורים בעצמם קורבנות של המערכת, רבים מהם עובדי מלמ"ב, או שכבות נמוכות, משפחות במצוקה. השיטה היא לרכוש את הזכויות על הקטין, באמצעות ניצול חולשה, או שוחד סמוי או גלוי.

כך לדעתי פעלה רוב היחידה של לק"מ וכך נעשה באופן שיטתי אצל גדודי המוות  של מלמ"ב וועדה לאנרגיה אטומית. אני יועדתי לתפקיד בפרשת וענונו, בעיקר כשפחת מין, בלדרית, וכיסוי לאחד ממארגני החטיפה. המפעיל שלי היה אדם בשם מרדכי סיני, איש המערכת הבזויה הזו שהתגורר סמוך אלינו. באופן רשמי הוא היה "קצין הבטחון" בתיק של וענונו, אך היו לו עוד הרבה תפקידים. זהו אדם שפיתה והטריד וניצל קטינות, תלמידות של אשתו המורה, עד שאחת מהן הפכה לפילגשו הרשמית, עם הגיעה לגיל החוקי. לא עזרו המחאות של אביה, פניות למשהב"ט  , הילדה נפלה בידיו של החרמן הזקן.

החיים שלי לוטים במעין ערפול. דברים התרחשו סביבי, פעלתי כאוטומט ורובוט, בעיקר מצאתי עצמי מוצצת לכל מיני בכירים, לסיני עצמו, לבחור שארגן את החטיפה של וענונו, למי לא, הכל תוך כדי ניהול חיים כפולים, כאשר באופן "רשמי" אני מצוותת כעובדת זוטרה במשרד עורך דין. טלי פחימה. פנינת ינאי…שמות שעולים לראשי.

מקצת מן הערפל החל להתפזר שנים רבות אחרי הפרשה. בירורים שבצעתי אשרו את הגרוע מכל, אך אף אחד לא היה מוכן לעזור. החשאיות והאימה  היו ברמה זהה למתואר על הפחד מהיטלר או סטלין. פחד ארוטי ממש, רעדה וחיל מהולים בהערצה. הדנג'ן בפעולה.

לאחר מכן, תוך כדי שהות בזהות הרשמית שלי כ"עמית בתוכנית משפטנים לזכויות אדם" בוושינגטון, שוב יצאה לפעולה הזהות השניה. זאת שבגלל כניראה זכיתי למלגה זו. תחת שם קוד נדוש ":ניקיטה", שוב הערפל, הפעם המפעיל הוא איש תע"ש בשם יהודה אמון, וחברו המלווה אותו מהטכניון, פסיכולוג עאלק בשם דוב זוהר, ומעליהם עמוס פרלמוטר שחיוכו הסבאי הסתיר אכזריות וציניות למודת שנים במערכות המתועבות האלה. שוב מציצות בהכרה חלקית, יהודה, ואחריו איזה ערבי מקומי, אמריקאי במפלגה הדמוקרטית. הכל תחת ערפל, מצור, כליאה בדירה ללא קשר לעולם על ידי יהודה וחבריו. ומשם, מילוט מאונס ללוס אנגלס לידיהם של ה"טכנאים", מיני עלובי נפש המועסקים באופן לא רשמי בעבודות שחורות. יהודה סרוסי המנעולן, יהודה בשמים החבלן, אורי הטכנאי של ספרינקלרים כביכול, שמאוליק שודד היהלומים ומתפעל הזונות ורשת הסמים מקולומביה, הלוך ושוב כמו כדור סמרטוטים. כניראה תחת השפעת חומרים וסוגסטיות חזקות. הלוך ושוב. כדי להשכיח כדי שלא יהיה זמן, תחת האימה והאירועים, לשחזר מה קורה. קריאות המצוקה שלי לאנשים שלכאורה שלחו אותי לשם, נענות בנטישה מוחלטת. כניראה קיבלו כסף לשתוק, אבירי זכויות האדם מתגלים כאנשים מאד מעשיים. כסף בא קודם.

כל זה נגמר כבר לפני חמש עשרה שנה, ולמעשה לא נגמר מעולם.  המידע על הכנופייה הזו, שנחשפה לאט, צף ועלה לתודעה לאחר שכבר הוקמה ממלכת רשע וזדון שזרועותיה בכל מקום. הכל היה מתואם. עדים נעלמו, אנשים פוזרו בכל העולם, חלק נפטרו מ"מחלות" כניראה יזומות, מלאכת ניקוי השרידים היתה מושלמת. אותי היה קל לנטרל, משוגעת. זה קל מאד, במיוחד בישראל.

 

יש לי יותר משמץ תחושה שגם אנשים כמו גולן ציפל ואחרים שייכים לאותו קאדר חסר מזל של מופעלים שלא מדעתם, בעיקר על תקן צעצוע מין שנועד להפיל בכירים ברשת הסחיטה וההכפשה.

לצערי, אינני יכולה להרשות לעצמי להמתין עוד, עד אחרי זה ואחרי זה, אחרי ההתנתקות והתקף הלב של שרון, או עד שבוש יתפנה לפזר את הכנופיה הזו כדי שלא יעידו נגדו. קצתי בהתעללות הזו, ובקשר השתיקה. חברים, ידידות, הרימו קול נגד התועבה הזו, בכל דרך אפשרית, קודם כל על ידי תמיכה בקורבנות . אני פה, הדברים קיימים ומתועדים, הכל ידוע לכולם, אך קל יותר להתעלם ממצוקה של אחרים כדי לברוח מן האש. איך הגענו למצב כזה שרק חמישים שנה אחרי השואה, גדל פה בארץ, דבר חלאה בקנה מידה כזה, תוצרת כחול לבן,  . חשבו על זה, לא כל
יום מטיל הבית הלבן את מלוא משקלו על מדינה ריבונית שתפטר פקיד. 

אין זה עניין לממשל האמריקאי. אתם פה, אנחנו פה, ואין צורך גם לצאת לרחובות או להתנקש בו. אבל, צריך להגיד את האמת, ולהפסיק לשתף פעולה. התנגדות לא אלימה אך נחרצת להטלת טרור על אוכלוסיה שלמה מטעם פקיד מושחת וחולה אחד.

משרד הבטחון חוטף ילדים, אנשים נשים וטף, והופך אותם לתת אדם בשירותו. לאחר סיום התפקיד, הם עוברים למחלקת הגריסה. האם זה מה שאנחנו רוצים פה ?

מרדכי סיני, אותו מושחת סדרתי ורוצח, הוא גם בעלים של מניות בשני בתי חולים לחולי נפש בשרון. אלה אותם בתי חולים שאפילו הנהלת משרד הבריאות אינה מצליחה לחלץ משם את השבויים. הפקחים סולקו באלימות מן החצרים, ומשרד הבריאות התקפל. מה קורה שם ? ואיך יתכן שאדם שהיה מופקד על עינויים ורצח יחזיק מתקנים כאלה, ומה נעשה שם בעצם? צריך לשאול את השאלות ולקבל תשובות ברורות. או שאולי אנחנו מוכנים למשל להפקיר שבעים חולי נפש (תתי אדם, בלשון השואה) למעשים שהדעת אינה סובלת, כדי "לפתח" שיטות חקירה, הפעלה וכמובן למכור את התוצרת למרבה במחיר, בכל מדינה טוטאליטרית בעולם ? לאן הגענו ?

משרד הבטחון מצא לו שיטה, לשבות אנשים, להפוך אותם לחיות ניסוי, ל"סוכנים שבויים", לשפחות ועבדי מין המופעלים בשלט רחוק. אלה אנשים נטולי זכויות אדם, וגם הזכות הבסיסית לחיים ניטלת מהם ברגע שתפקידם הסתיים. מני מזוז, אפשר לדעת מה אתה עושה בימים אלה ? מתעסק באוטובוסים של מתנחלים ?

בהדרגה נחשפת מלוא התמונה המזעזעת. פקידים  בכירים, הפועלים באמצעות חיות טרף כמו מרדכי סיני וחבריו, "מוכרים" ישראלים לפרוייקטים מפוקפקים כאלה בכל העולם. זה "הפלקון המשודרג" או מה שלא יהיה, זו הטכנולוגיה שזולגת.  . צריך לקרוא לדברים בשמם, קמה שכבה של אנשים לא כל כך שפויים, שהקימו פרויקט לא שפוי, תחת מטריית ההגנה של החוקים למען הבטחון. בשלב זה, בניגוד לעבר הלא רחוק, כולם, אבל כוווללללם כבר יודעים מספיק על המתרחש במחילות הללו. משום מה הם מחכים. למשיח ? שכולם ימותו ? שקונדוליסה רייס תבוא ותגבה עדויות ? לא ברור. מה שברור הוא שעד שזה יהיה הילדים שלהם שימצצו למושלים ופקידים בחו"ל בלי לזכור את זה אפילו מרוב סמים, ומניפולציות שהופעלו עליהם בלי ידיעתם, אף אחד מהצדיקים הללו לא יזיז אצבע. אחרי כן הם מתפלאים שזו מדינת מאפיה ושחיתות. הציבור הרי יודע והוא רואה מי שולט, ומי לא עושה כלום. מה רציתם ? שהם יחכו שזה יקרה להם ?

אני מכירה לפחות עוד משפחה אחת שנפלה טרף בידי המערכת הזו, בהקשר של פרשת פולארד. האב "נפטר" ממחלה בגיל צעיר, בגלות בארצות הברית, וילדיו נפלו טרף בידי המשתיקים המקצוענים, כדי שלא יוכלו בכלל להגיע למצב שבו יחקרו את מה שקרה להם ולאב המשפחה.

 

ממשלת ארצות הברית מכירה את הנפשות הפועלות ואת כל הפרשיות האלה, ויש להניח שהגועל נפש שחשים האמריקאים כלפי ישראל והיהודים שעושים בילדיהם מעשים כאלה, הוא גדול מאד. אך הרווח שהם מפיקים מהסידור הזה הוא משמעותי למדי. אחרי הכל, מתברר שהגולם עלה על רבו.

 

עכשיו אני במצב משונה למדי. אני חיה, אבל חיי תלויים מנגד. אין עבודה, אין כסף, חרב האיומים הביורוקרטיים מונפת מעל ראשי. זהו סופו הרגיל של עבד בממלכת האופל. שקיעה איטית ומנוולת אל המוות, וברקע צחוקו המתגלגל של השטן. חורב מודע היטב לכוחו, וגם לפחדנות של החברה הישראלית ויודע בדיוק את הגבולות, תוך שהוא דוחף אותם עוד ועוד בתחכום רב. הוא נועז, הוא ברוטאלי, והוא מתוחכם. אבל אני מאמינה בציבור הישראלי ובשפיות שלו, בסופו של דבר.

 

קוראים יקרים מדובר במגיפה מסוכנת של שחיתות וניבלות ממוסדת. אל תתנו לה לנצח.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: