עורכי דין/זונות

הזונה ועורך הדין

 

אתמול פרסם עקיבא אלדר ב"הארץ" תחקיר מעניין על דרכי הפעולה ברכישת קרקעות בשטחים. שיטת הפעולה, באופן כללי, אינה חדשה, כלומר, שימוש בכוח, הגליה, תרמית, וגזילת אדמות מערבים. כך היה מאז קום המדינה, ויתכן שגם קודם לכן. קציני המנהל האזרחי מאתרים את הקרקעות-ציד, מספקים מידע שאסור להם לספק, נוכל נדל"ן מרכז את החומר, ומפברק מסמכים ו"אנשי קש" שימכרו כביכול את הנכס לצד שלישי תם לב, ו"הימנותא", חברת הבת של קק"ל, נותנת את החותם. כולם מרויחים, חוץ מהמנושל הערבי. יש לי מה לאמר על זה גם כן, אבל לא על כך באתי לכתוב. החלק המעניין, שגם זיכה את המאמר בכותרת ססגונית, הוא הזליגה של האלימות וההונאה כלפי פנים. מאחר שנדרש עורך דין כדי לשוות לגניבה חזות חוקית, ולהונות את הטאבו, מצאו הקושרים קורבן, בדמות עורך דין ירושלמי כניראה אותו ייעדו כ"קונסיליירי" קבוע. רצה הגורל והאיש כניראה לא מושחת לחלוטין, ולכן צריך היה "לשכנע" אותו. עוד בטרם החל לעבוד עבורם, ארגנו לו מתנה ו"יום כיף" (יותר נכון לילה כיף) ב"הילטון" עם זונה. צילמו. חיכו לשעת כושר (בחו"ל, בעיצומה של העיסקה, כאשר האיש מבודד ולחוץ), איימו בפרסום הקלטת, הוסיפו קצת מכות כדי להפגין את רצינותם, ועורך הדין…כצפוי וכפי שכל אחד אחר היה עושה, נכנע, והסכים לעבוד עבורם בהלבנת מסמכי בעלות, תצהירים ויפויי כוח.

 

הטוקבקים מהרו לתקוף כמובן את הכתב אלדר והעיתון שמוציא דיבת ישראל רעה, ועוזר לאחמדינג'אד וכל הזבל המוכר הזה, כאשר חושפים כאן שחיתות. כמעט חששתי שעוד רגע קט ישלחו גם לאלדר זונה עם מצלמה נסתרת, כדי לוודא שהוא "גואל את ישראל" כמו ילד טוב. טוקבקים אחרים הזכירו את העובדה, הנכונה כלשעצמה, שפעילות ספק עבריינית היא שהיוותה הבסיס לרכישת רוב קרקעות ישראל, ושעוד כמה שנים ישכחו את התקרית, ויקראו עיר על שם סוחר הנדל"ן הנכלולי וקציני המנהל המושחתים. זה העלה בליבי אכן תהיות מה היו הפרקטיקות הפנים-קהילתיות בתקופות החלוצים, והאם אמנם רוטשילד למשל, תקע אף הוא רובה לרקתו של איזה עורך דין, או פקיד ביישוב, כדי "לעורר בו את הפטריוטיות" הנדרשת, ולחתוך ניירת מיותרת. יתר על כן, מתי החלה המסורת היהודית (כך מתגלה, לדעתי) להשתמש בסחיטה מינית באמצעות שפחות מין ?

זה הוליך אותי לכיוון אחר, והוא האזכורים המרובים של משפחת רוטשילד, טו ניים ג'סט וון, בפרסומים אנטישמיים, ועד כמה יש קשר בין הפרקטיקה היהודית החמה, ל"יישר" אנשים המתעקשים על זוטות בזמנים של גאות מדהימה בשווקי נדל"ן למשל, ובין ההלעזות הנואלות לגבי פרקטיקות פולחניות, מיניות, ומכשפות ממש של אילי הון ועשירים יהודים. הסיבה לכך אינה ניסיון לתרץ עבור מלעיזים את הסיבות למעשיהם ודעותיהם, אלא האופי המוזר של הטענות בדבר התנהלות כיתתית ומוסר מיני פרובלמטי.

 

קשה להתעלם מן העובדה שבישראל שיעורי עבדות לבנה, סחר בנשים, וזנות כפויה, גבוהים מאד ביחס עולמי ואובייקטיבי. יש לשער שאין מדובר במנהג חדש לחלוטין. עולה על הדעת שחוגי עשירים יהודים, כבר בעבר הלא מאד רחוק, אך בעיקר אלה שחיו בקרב האצולה הלא יהודית, השתמשו בבני עמם (כי זה נגיש יותר) לקידום עסקיהם, ועשו זאת בחסות ה"כל ישראל ערבים זה לזה", שכאשר הוא עובר עיוות, הופך בעצם למעין אתוס כיתתי, המאפשר ניצול של מעמדות נמוכים יותר, תוך כדי הסוואת הפעילות כ"ציונות", כלומר, פעילות למען העם וערכי היהדות הנצחיים (במקרה שלפנינו, יישוב הארץ, ככיסוי לתאוות בצע בתחום הנדל"ן). הבילבול שנוצר בין האינטרס הצר והכלכלי של בעל ההון היהודי במקרה זה, ובין ערכי העל של הקבוצה (מן הדת היהודית) יוצר פוטנציאל כיתתי, בדיוק כמו כתות הקבלה בימינו, וחלק מ"חצרות" בעלי התשובה, שהקשר ביניהם לבין "יהדות" הוא בשם ובתוויות חיצוניות בלבד.

 

הצידוקים שמוצאים בעלי ההון לנצל יהודים לטובת עסקיהם (וכמובן ערבים), יונקים גם ממיתוסים קולקטיביים, כמו "רחב הזונה" וכיבוש יריחו, ובעבר כבר הרחבתי על השימוש לרעה במיתוס "אסתר המלכה" כמעין היתר ליצור שפחות מין יהודיות, לצורך סחיטה ושיחוד פקידים זרים בכירים. עיוותים של מיתוסים קולקטיביים לטובת אינטרסים כלכליים פרטיים, הם הבסיס לתרבות של "כת", היוצרת זהות מוחלטת בין שליט הקבוצה ובין הקבוצה (צרפת היא אני, כמאמר המלך לואי). במקרה הישראלי, כריש הנדל"ן יכול להפוך רשמית ממש לראש ממשלה, וכרישי הון כמו רוטשילד גם הם זוכים למעמד קנוני כביכול, אף שמחוייבותם לקהילה היהודית היא תלויית רווח בלבד, גם כיום. בעל ההון מנצל את האתוס הקיבוצי היהודי כאשר הוא עושה עסקים מול "גויים" (אזי יש לו מעין קאדר של שותפים נאמנים מבין בני השבט היהודי), וגם כלפי פנים, כאשר הוא משעבד את הכפופים לו בקהילה או התלויים בו, כדי לקדם את רווחיו בעולם הרחב, בטענה שזה "לטובת הכלל", בעוד שהכלל לא נהנה מן הפירות כלל.

 

אני מסופקת מאד אם השמות שקידשה הציונות, כמו רוטשילד, או אולמרט, מונטיפיורי ואחרים ייכנסו בכלל כהערת שוליים לקאנון היהודי, ואם כן, סביר שבאופן שלילי מאד. הניסיון לייחס "קדושה" מיתית למיליונרים המטילים אימה ומשעבדים לעבירות את בני הקהילה, גם אם המטרה היא כביכול "ייהוד אדמות", לא יצלח לדעתי את המסננות של הקאנוניזציה היהודית. הציונות בכללותה, כתופעה יהודית, עדיין לא השתרשה כלל כתופעה חיובית במישור הדתי, למעט אצל הציבור ה"קוקי", המתנחלים, אשר אינם מקובלים על התווך של העולם התורני היהודי בארץ ובחו"ל. הסיבות לכך מתחילות להתבהר ככל שהזמן חולף ונחשפים זרמי העומק של המפעל הציוני, לא רק כלפי הערבים (נניח שזה מותר לפי המיתוס היהודי, בעת "הגאולה") אלא בעיקר כלפי פנים. יש להניח שאם דוד המלך הענק לא חמק מביקורת קשה על ידי "שר ההסטוריה" היהודי, ומחדליו נחשפו ונחקקו בתנ"ך (בתקופה שבה מלכים נחשבו אלוהים בעצמם), הרי הרקבון של שועי הציונות, כבר עכשיו מעיב על תרומתם לעם היהודי. אם לא נמצא ולו עורך דין ישראלי אחד המוכן לשתף פעולה מרצונו עם פשעים נתעבים, יש לנו כעם, עדיין תקומה. הראיה לכך, שנוצר צורך לסחוט את עורך הדין בשיטה מנובלת במיוחד (ואין בעיה להכניס כל אדם, הגון ככל שיהיה, עם זונה למיטה, בעיקר תוך שימוש בחמרים וסמים מוסווים; ואין גם בעיה לגרום לכל אישה לשמש לאותו צורך של צילום וסחיטה, לפי אותו עקרון), ויתר עורכי הדין שבהם נעשה שימוש היו קשישים שכניראה לא בדיוק ידעו על מה הם חותמים, ולפיכך אינם נחקרים בפלילים.

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: