בוש נגד הבלוגרים, והארץ נהיה קונספירטיבי

 

הנשיא בוש מאשים את הבלוגרים

 

הנשיא בוש האב (אבא של דבלוו) מאשים את הבלוגרים, בין היתר, בהעכרת האוירה הפוליטית והציבורית בארצות הברית. כדאי לקרוא את המאמר כולו, ולמה דבליו לא כותב אימיילים יותר לאבאל'ה.

Former President Bush Blames ‘Bloggers’ for ‘Ugly’ Political Climate

וירוס הפראפוליטיקה מתפשט

 

שומו שמיים, ברוך קימרלינג ב"הארץ" שולח ידו במעין ניתוח קונספירטיבי של הפוליטיקה הישראלית. הוא נוקט בכל המונחים המקצועיים, כמו "כת", וכמו "ערוצי תקשורת בין אליתות" ועוד, כמעט הייתי אומרת שאני מתחילה להרגיש פאסה. לא, אינני מופתעת, וכמובן בקרוב ישטוף גל "קונספירטיבי" את העיתונות, בעקבות האופנה הנפוצה עכשיו במקומות שנחשבים מוסמכים, ניו יורק וטורונטו, או משהו כזה. עוד הוכחה לפרובינציאליות מחשבתית, כלומר, "ייבוא זהיר" ומסונן, של מה שכבר הפך טרנדי במקום אחר, שהוא כאילו יותר "טוב" מאשר ישראל, המקומית.

לגופו של מאמר, הוא לא רע, בז'אנר, אך לא מקורי במיוחד, וגם עוצר מוקדם מידי, מעין שפיכה מוקדמת, כאשר חסר כל שביב של ניתוח של הסיבות להווצרות שתי הכיתות האלה, הקשרים הבינלאומיים בין "נערי האוצר" לגורמים כלכליים או אפילו לגורמי עברייניים "לבנים", בעולם היהודי ומחוצה לו. כמובן, הניתוח של "כת הבטחון" לוקה לחלוטין בחסר. אנחנו יודעים שהצבא שולט, נו, מה הלאה ?

מדוע לצברים החינניים יש רגשי נחיתות

 

השטאנץ בישראל הוא אחיד ומשמים. מי שחושב ביקורתי ועצמאי, מחוץ ל"ברנז'ה" מוקע כמטורף, "מסוכן או מופרך" (לפי שיטת הדיסקרדיטציה הישנה של MAD/BAD ), אחרי זמן מה כאשר רואים שבעצם הטרנד עלה לגדולות ב"חוץ לארץ", ממהרים המכפישים לאמץ את הז'אנר אפילו  בלי שום ניתוח.  תמיד יישארו אותם אנשים, והם יגנבו קצת רעיונות עבשים ולא מסוכנים מאחרים, שיישארו אנונימיים.

המדאיג בכל זה הוא כמובן שיש הסכמה רחבה מאד, בעצם בקרב כל הישראלים, שהם בעצמם לא יכולים להפיק שום דבר בעל ערך או מקורי. זו הערכה עצמית נחותה, המקבלת פיצוי מדומה מכך שמידי פעם נדבקים לאיזה "גל מחוץ לארץ", רוכבים עליו, ובדרך כלל מסיימים גם עם דרכון חדש בארץ ההיא, ומשרה באיזה קולג' שם, וממשיכים להרעיף את החכמה על הנייטיבז, המסכימים לקבל אותה ללא סייגים, כי "היא משם".

זה כניראה נובע כבר מהעיוות הרעיוני הבסיסי שעליו קמה התרבות הישראלית, והוא הטעות לחשוב שלאומיות היא משהו מקורי וילידי ליהדות, כלומר, הרעיון הציוני. ממנו נגזרו אחרי כן אנומליות כמו ביבי נתניהו שצועק "עצמאות עצמאות" באנגלית, נערי האוצר שצועקים 'צמיחה" במצוות הלורדים מחו"ל שקוטפים את פירותיה של הצמיחה, וכך הלאה, כמובן הצבא שכבר מזמן משרת אינטרסים של מדינות זרות, כל אחד מהחילות, ממומן עצמאית על ידי איזה תעשיה זרה, ועושה אתה עסקים, כאילו זה גוף מסחרי שמוכר בני אדם, סוברניות, תקוות של אנשים, תמורת מכרזים מעוקמים.

אך מעז יוצא מתוק. המצוקה של האותנטיות מאלצת העמקה של ההתבוננות פנימה על חלל "הזהות הישראלית", המקרב אותנו שוב, בצורה שונה וייחודית באמת, אל המורשת היהודית (כל אחד לפי "פניו בתורה") ולשאלות יסוד, מבלי להיזקק לפתרונות שמישהו אחר מייצר.

—–

קונספירציה אמיתית מקומית

 

הצבא מנסה לאתר הורים "פציפיסטיים" וליירט להם את הילדים כבר בבית ספר. נשמע מופרך ומסוכן ? לא לפי עיתון הארץ. קודם חטפו מתימניות, עכשיו כולנו תימניות, והילדים – שיהיו חיילים טובים בין אם אמא רוצה או לא, ממתי הורים מחליטים ? הילדים הם של כולנו ! (זה פחות או יותר מה שאמרו היודנרט לאמהות בגטאות כאשר "עזרו" להן להפרד מהילדים שנשלחו בצורה שקטה ומסודרת לאושוויץ).

 

אם למשל הם ילכו לחיל הים, צפוי להם עתיד מזהיר בברלין למשל, כי מולדת חיל הים היא עכשיו בתעשיית הנשק הגרמנית למול הטייסים המעצבנים האלה שגדלים ישר לחיק המלטף של לוקהיד או בואינג, תלוי בבסיס או בטייסת. וכך הלאה. זה גורם לי לקרוא בחשש מסויים את היוזמה החדשה להקדים "איתור מחוננים" לגן. "מחוננים" בישראל, הם כניראה הפריים ריב שהולך ל"עתידים" או לאיזה פרוייקט תקשורת-הייטק-מודיעין, וצריך רק למצוא מהו המפעל האמריקאי שעושה את הספונסורשיפ לחטיבות האלה. לא חבל על כל האנרגיה ? בוא נצא ישר בקמפיין האמיתי – דרכון בלגיון הזרים לכל פעוט (כאשר הדרך אל האושר עוברת בתקופה קצרה של שירות צבאי עבור מעצמת האם שתקלוט בסוף את החייל).

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פוסט דוקטור  ביום 15/11/2006 בשעה 12:46

    רק לא אנשים כמוך בעיתונות…

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 12:49

    כמובן, בוא נלך עם זה צעד קדימה
    "רק לא אנשים כמוך"

    מגרשים ? בכבוד, לא צריך להתאמץ.

  • איל  ביום 15/11/2006 בשעה 12:50

    שהאולם הגדול ביותר באוניברסיטה העברית נקרא "אולם העצמאות-מקסיקו"?
    עוד המחשה, בנוסף על מה שהבאת.

  • דרומי  ביום 15/11/2006 בשעה 14:35

    כמו שהיית מגלה אם היית קוראת את המאמר עד הסוף. הוא מתייחס לזה בפסקת הסיום.
    קוראים לזה 'ניתוח מבני'. ההבדל בין זה לבין קונספירציה הוא שקימרלינג לא טוען שנערי האוצר או הגנרלים ישבו בחדר חשוך וחשבו 'איך נשתלט על הציבוריות הישראלית?' – הם פשוט עשו את מה שביקשו מהם למיטב הבנתם.

    נערי האוצר *באמת* חושבים שהכלכלה הנאו ליברלית תציל את המשק. הם *באמת* סבורים שאין ברירה אלא לעקוף את הכנסת דרך חוק ההסדרים (קראי את דבריו של נתניהו, לא בדיוק אבל בערך נער אוצר בהקשר זה, על חוק ההסדרים), וכנ"ל לגבי החונטה הבטחונית.

    דדבר שני, ממש לא מדובר במשהו חדש – זה יישום של התיאוריה של סי רייט מילס, שנכתבה בשנות ה-60 בארה"ב.

    ואחרון – אני ממש לא מבין את הדרישה שלך לעצמאות מחשבתית. האם הדרישה הזו תקפה גם בכימיה? גם שם אסור לשלב במחקר גילויים מאוניברסיטאות בחו"ל, וחייבים לייצר הכל מחדש? או שרק במדעי החברה אסור ליישם תיאוריות ומתודולוגיות חדשות מחו"ל על המצב בארץ, בבחינת מקרה פרטי?

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 14:48

    קראתי עד הסוף, אבל אם תקרא את הפוסט שלי עד הסוף תראה שהנימה שלי…איך לאמר, קצת הומוריסטית. אבל לא נורא, עדיף כבד מאשר קל מידי.

    מה זה נערי האוצר "באמת חושבים" שנאו ליברליזם זה טוב. האם זה *באמת* ניתוח ?

    באשר להשאלה מחו"ל בתחום הכימיה לעומת זהות לאומית, אני לא מרגישה צורך להשיב על ההבדלים. אולי נדבר אנגלית ונשים דגל עם חמישים כוכבים, מה דעתך ? ואם זה טוב במדע הכימיה אז למה לא בכלל לכל דבר אחר? זה לערבב שני דבר לא מאותו תחום.

    זהות לאומית, מטרות לאומיות, סדרי עדיפויות, תרבות תרבות תרבות, זה דומה לכימיה בעיניך?
    אתה מזכיר לי את הטיעונים של "נערי האוצר" שכלכלה זה מדע מדוייק, וניאו ליברליזם זה "יותר נכון" כמו משוואה במתימטיקה. אז לפי אותו הגיון "להיות אמריקאי" זה יותר מדעי מאשר להתעקש על כל מיני סרחי עודף לא ברורים

    באשר לקימרלינג, אני חושבת, וזו רק הפרשנות שלי, שהוא עושה אימפרוביזציה אפילו קצת הומוריסטית על מוטיבים קונספירטיביים, בתור אורנמנט לטיעון המרכזי שלו, שאין בו כל חדש ואפשר לסכמו בארבע מילים שכבר נאמרו בעיתון הארץ כל יום שש מאות פעם. (הצבא שולת, נערי האוצר שולתים).

    העובדה שלדעתך מספיק שנערי האוצר "באמת מאמינים" באידיאולוגיה מסויימת, כדי לפסול בדיקה מעמיקה מאיפה הם קיבלו את התורה הזו, מייאשת אותי קצת.איפה תולדות ההיסטוריה והרעיונות ? איפה כל המאבקים הענקיים בין תרבויות ? נעלמו באבחת עט. מדוע למשל הם למדו בכלל את התיאוריה הזו ולא משהו אחר ? ברור שאם כולם היו למשל בוגרי כלכלה בשנגחאי, הם היו מתלהבים ממשהו אחר. ממתי יש "אידיאולוגיה יותר מדעית", זה עניין חברתי, תרבותי, ערכי, לאומי עמוק מאד, וברור שהם שטופים בהשכלה מגמתית אמריקאית, ושייצוא האידיאולוגיה האמריקאית לא נעשה מטעמים אקדמיים, אלא במטרה לקדם את האינטרסים של המעצמה הזו, בדיוק כמו אלפי ארגונים שהם הקימו ברחבי העולם להפיץ את ערכי אמריקה והדמוקרטיה, וכך הפילו משטרים, תנועות, ובלמו רעיונות בכוח, רעיונות שלא היו פחות מדעיים, אלא פחות נוחים לתעשיות שלהם, ולכלכלה שלהם עצמם, בתוך מעצמה בינלאומית. עדיף תמיד לגייר את הנתינים מאשר להפעיל עליהם משטר כפיה ועושק. אדם שמאמין ש"צריך" לעבוד בשביל ברוני הזהב בניו יורק, יהיה נציג נוח יותר, וההשקעה בחינוך כדאית, גם שטף מלגות להרוורד או שיקגו, את השאר עושים כבר לבד ה"מאמינים" שהוצבו בתפקידים הנכונים.
    אך מעבר לכך, ממתי איכפת לי במה "באמת מאמין" איזה פקיד ממשלתי ? או אפילו ראש ממשלה ?

  • שרון  ביום 15/11/2006 בשעה 17:44

    אבל קימרלינג לא מצליח להתעלות לדרגת המקור. אין לו את הניצוץ בשורות. אקדמי מדי. פוי.

    לגבי העובדה שפקידי האוצר "באמת מאמינים" בתורה הניאו ליברלית, נו באמת.. ברור שהם באמת מאמינים, הרי משלמים להם בשביל זה. לא, לא למדינת ישראל הכוונה הפעם. החברה לישראל, ושאר ספקי קריירות ב', הם המקור לאמונה הלוהטת של הנערים הכרסתנים מדושני הפנסיות והתנאים.

  • דרומי  ביום 15/11/2006 בשעה 21:37

    אני לא חושב שהעובדה שנערי האוצר מאמינים במשהו פוסלת בדיקה רצינית של כל דבר – אני פשוט חושב שמאמר של 700 מילה בעיתון הוא המקום לעשות בדיקה כזו. מהיכרות (לא אישית) עם קימרלינג, אני יודע שהוא עשה בדיקות הרבה יותר מעמיקות מזה.

    ודבר שני, כמו שאסור לבלבל בין בישול לכימיה, אסור לבלבל בין פוליטיקה למדע המדינה. התגובות של חלבונים לחום גבוה נשארות זהות בארצות הברית ובישראל, למרות ששם זה בייקון בארוחת בוקר ופה זה ביצת עין. באותה מידה, אם הטענה התיאורטית היא שדמוקרטיה היא רק מראית עין ולמעשה הפקידות שולטת במדינה, אפשר ליישם אותה גם על ארה"ב וגם על ישראל – אבל היישום הספציפי יהיה שונה, וחשוב מכך – המטרות של אותו היישום יהיו שונות.

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 21:43

    אם הטענה מוגבלת לכך ש"הפקידות" שולטת במדינה, אז כן, אבל מעבר לכך – שם מגיעים החלקים המענינים. כלומר, גם בניתוח בתוך אמריקה, אף אחד לא מסתפק בטענה הזו, אלא גם בניסיון למפות את "הפקידים" המסויימים, וגם לאתר קבוצות לחץ ובעלי כוח שמושכים בחוטים של הפקידים. כמובן, כאשר נודדים למדינה אחרת, המעניין בניתוח הזה הוא לאתר את הרשתות הספציפיות, כיון שברור שפקיד בפני עצמו אינו יכול לצבור כוח ללא מנגנונים בתוך ומחוץ לשירות המדינה, וגם – במקרה של ישראל – מחוץ לישראל עצמה.
    כך למשל, ניתוח בארצות הברית ינסה להצביע על ההסטוריה התעסוקתית, העסקית, המשפחתית של הפקיד שנתפס כ"שולט" על מנת להסביר מאיפה הכוח שלו, וכולי.
    החלבונים מתנהגים אותו דבר באמריקה, אבל זה בערך סוף ההשוואה לכימיה, אפילו בתחום הזה יש פוליטיקה, כלומר, בכימיה. אבל לא ניכנס לזה, כי הנקודה הובנה.
    תודה בכל מקרה

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 21:49

    נכנסתי לאתר שלך, יפה מאד, וגם בעקבותיך לבלוגדיבייט. תודה. נשמע טוב, שניהם.
    http://www.blogdebate.org/
    ולטובת הציבור, הנה הלינק.

  • דרומי  ביום 15/11/2006 בשעה 22:27

    זאת של ההיקף.
    את תולה יותר מדי, לטעמי, במאמר דעה קצר בעיתון. אי אפשר באמת לתת משהו מעמיק בפורמט כזה.
    (כמובן שהשאלה היא האם צריך לכתוב דבר כזה, אם אי אפשר לכתוב אותו טוב…)

    ותודה על המחמאות 🙂

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 22:40

    אני תמיד שמחה לחלק עם הקוראים לינקים שווים.

    באשר להיקף, נכון, אבל אם כבר, אז היה מחדש ומעניין יותר לקרוא על איזה הקשר מענין בין פקיד/ים מסויים/ים ובין מעטפת כוח שלא ידענו עליה, מאשר להגיד את הידוע לנו ולצייר את זה כחידוש מרעיש.
    סתם הצעה מהשרוול, לנתח את בסיס הכוח והרישות הפנימי והחיצוני של פקידות סיב"ט במשהב"ט, שמות, ארגונים, קשרי עסקים, מי פרש לאן מאיפה, וכולי. או, דבר דומה לגבי הועדה לאנרגיה אטומית וכולי. לגבי האוצר אני פחות מתמצאת, אבל בטח גם שם יש "מפה" מרתקת, כך למשל לקחת כמה מהבכירים לנתח את ההשכלה האקדמית שלהם, עבודות תיזה שהם הגישו, את המשפחות, את החברים מהמילואים, את החברויות הפוליטיות, וכולי. בארץ מאד חסרה המשבצת הזו, הכל שוקע בתיאוריות מופשטות, כי פשוט מפחדים או שאין כוח לעשות עבודת שטח, כלומר תחקירים.
    ניתוח מבני זה שלב אחד בהתקדמות מ"תיאוריה אקדמית" זה יפה אבל לא מספיק. צריך להיכנס לבשר של האנשים, כיון שאם מודים שהם בעצם השלטון האמיתי, העוקף דמוקרטיה, אז צריך לאוורר אותם מהאלמוניות שהם חוסים בצלה.
    תעשה קצת גוגל על פקידים אמריקאים בכירים, ותראה מה זה עבודה של עיתונות ובלוגרים, תענוג.

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 22:47

    http://www.namebase.org/xron/Norman-Rosenberg.html
    הכנסתי שם שמעניין אותי, אבל אפשר להכניס כל שם אחר. המנוע מפיק לך דיאגרמה של האיש שלך, כאשר הוא ממופה בתוך שמות אחרים, כלומר, איפה הוא בשרשרת המזון, ואיזו שרשרת מזון של בעלי כוח. ככה אתה מקבל מין "קורי עכביש" שנותנים לך ייצוג גראפי של רשת רלוונטית.
    אני הכנסתי פה כדוגמא את נורמן רוזנברג לשעבר מנכ"ל הקרן החדשה לישראל אמריקה. המנוע נותן לי פרסומים שבהם הוא נזכר, ואת המפה. אני יכולה ללחוץ על כל שם כדי לקבל נתונים דומים.

  • אורן  ביום 15/11/2006 בשעה 23:24

    כלומר אולי בוגרי משהב"ט מגיעים לעמדות המסחריות בגלל שהם עסקו בדברים דומים בשירות? אולי רק בגלל הקשרים וההכירויות (שזה הרבה מאוד בעולם העסקים של היום)?

    לא צריך לטעון שהם צמחו לתפקיד הכלכלי בצורה מוכוונת אם כי בטח יש גם מקרים כאלו.

    בקשר למאגרי המידע האנושיים – לינק אנליסיס קוראים לזה בשפתנו. האמת שלפני כמה שנים דחיתי מלגה שמנה מאחד מאירגוני הביטחון שרצה שאעשה מחקר בדיוק בתחום הזה. לגלות רשתות של טרוריסטים וקונספירטורים הם רצו (בטענה הנכונה לכשעצמה שיכולות ניתוח חכמות על מאגרים כאלו היו מגלות את מתכנני ופועלי האחד-עשר בספטמבר הרבה לפני הביצוע).

  • איריס  ביום 15/11/2006 בשעה 23:36

    ואיזה מלגה לא דחית ? יותר מעניין.

    העניין עם הפקידות של משהב"ט למשל הוא השאלה אם מתקבלות החלטות על בסיס רווחים אישיים בעקיפין, בניגוד להחלטות עקרוניות שהתקבלו בצינורות המקובלים בדמוקרטיה. כך למשל אם פקיד נושא עיניו לרווחים מחברה שבה יעבוד אחרי שחרורו הוא יכול למשל להפר החלטות של משרד החוץ, או הסטייט דפרטנמנט, שמשקפות הליכי קבלת החלטות רחבים יותר. וכולי וכולי. כמובן אם יש הפרות של זכויות אדם בתוך ישראל כדי לקדם עסקאות של חבר אישי של פקיד מסויים, כדאי לדעת על כך. העובדה שהם מקבלים עבודה כי הם היו עובדי מדינה היא ברורה, השאלה היא כמה זה משפיע על התפקוד לפני המעבר לשוק הפרטי, והאם בכל תחום צריך לאפשר בכלל מעבר לשוק הפרטי ועוד ועוד. למשל עד כמה קבוצת ההתייחסות של פקידים בכירים שם היא בכלל ישראלית או כבר מורכבת בעיקר מקולגות בקהילה בינלאומית, או עסקית גלובלית, וכמה זה משפיע על בטחון אזרחי ישראל הרוצים לחשוב שרק האינטס שלהם עומד נגד עיני הפקיד

  • איריס  ביום 16/11/2006 בשעה 00:04

    אורן אני אנסה לפרט לך. נניח לגבי המלגה שדיברת עליה, סביר שזה כסף שמקורו מעורב, חלק ממשלתי, חלק מתאגידים מסחריים, וכולי, ויתכן שהתוצרים מתחלקים גם בין שתי ממשלות ויותר.
    מה שקורה בפועל, מהערבוב, הוא שעובדים על תחום שיש בו מטבע עניינו הפרה של זכויות אזרח (פרטיות), ומעניקים חסינויות וכוחות לאנשים שהם בכלל בשוק הפרטי, אולי איזה מתכנת בחברת היי טק, וגם חוקר באוניברסיטה. ככה נוצרים, בעגה המקצועית בריוני תאגידים, זו שכבה סוציוכלכלית, רב לאומית של בעלי מקצועות כמו היי טק אבל לא רק, שפועלים על השטח האפור שבין "סמכויות שלטוניות" (ועוד מיוחסות, כי סמכויות שלטוניות בתחום הבטחון הם הכי רחבות ונטולות פיקוח) ובין תאוות בצע, הרפתקנות, וסתם עבריינות או שאפתנות. השכבה הזו שעובדת על הציר "תעשייה פרטית, בטחון, מחקר" עושה שמות בתפיסה המקובלת של זכויות אזרח וחלוקת הרשויות. כך נוצרת בריונות. עכשיו התירוץ שזה "מחקר לאיתור רשתות טרור" הוא יפה אבל לא בטוח שזה נכון, יתכן שזה כיסוי תחת, ומדובר פשוט בפיתוח טכנולוגי שילך אחרי כן בעצם לגוגל או משהו כזה. אבל כדי לקבל את הסמכויות הדרושות לביצוע המחקר או הפיתוח, מעבירים את זה בצנרת של "טרור" עאלק, וככה גם מקלפים קצת תקציב ממשלתי לטובת גוגל או מה שזה לא יהיה, כאשר הפקיד שמאשר את הקומבינה הזו, הוא בעצמו כבר מבשל לעצמו את המשרה או המניות במיזם ההיטק. ככה עושים כסף, ככה מפרים זכויות אדם של אזרחים תמימים, וככה גם לא תורמים לבטחון.
    אני לא בטוחה שהצלחתי להסביר את המבנה הקלוקל, אבל ניסיתי ואתה יכול להמשיך משם בעצמך.

  • אורן  ביום 16/11/2006 בשעה 12:41

    קודם כל המלגה שעליה דיברתי לא באה משום גוף כלכלי פרטי. תקציב הביטחון נטו.
    גילוי נאות – הסיבה שלא לקחתי אותה היא לא שיקולי מוסר וכו' – אלא פשוט חוסר עניין אקדמי במחקר הרלוונטי. "לעבוד על פרוייקט שלא מעניין אותי אני יכול לעשות גם בשוק הפרטי תמורת יותר כסף", אמרתי להם.

    ובאופן עקרוני – אני בהחלט מבין את הדברים שאת מתארת ואני לא צריך אותך שתסבירי לי את זה. ובכל זאת יש הבדל בין היתכנות לבין קיום. ברור לי קשרי הון-ביטחון-שילטון יכולים להיות רקובים מאוד ושיש פוטנציאל השחתה אדיר. ברור לי גם שחלק מקשרי ההון-ביטחון-שלטון הם מסריחים. אני עדיין לא משוכנע שכל הקשרים הם כאלו. אולי זה רק אני בתמימותי.

    ולגבי המחקר – זה ויכוח עתיק ולא נפתור אותו על רגל אחת (או בכלל). כשאני חוקר ומגלה/מפתח כלים שיכולים גם לפגוע בזכויות הפרט זה לא אומר שהמחקר אינו לגיטימי. תוצאות המחקר יכולות לשמש לטוב ולרע בדיוק כמו שמחקר בפיזיקה יכול לשמש לייצור חשמל או לייצור פצצות. מחקר קוגניטיבי יכול לשמש למניפולציות של המוח אבל גם לסיוע לאנשים עם בעיות קוגניטיביות (ואחרות). והכל בידי המשתמש.

    לדעתי גם יש הצדקה לשימוש ביטחוני בטכנולוגיות מסויימות למרות שגלומה בהם האפשרות להפר פרטיות. יש גם מחירים שאני מוכן לשלם כדי לחיות בצורה מסויימת.

    ואגב – את השימוש בלינק אנליסיס הדגמת דווקא את כשניסית להראות קשרים בין רוזנברג למי שזה לא יהיה.

  • איריס  ביום 16/11/2006 בשעה 13:18

    זה לא בעיה של שחיתות אלא כפי שכתב קודם דרומי "ניתוח מבני". מאז שהתאגידים למעשה יצרו מנגנון עוקף, ו"קנו" את הפקידות, מדובר על שחיתות כמבנה, לא כחריגים הנעוצים במבנה האישיות של הפקיד הסורח התורן.
    "תקציב הבטחון נטו" הוא בעצמו מלאכת מרכבה, וידוע לכולנו שרובו מגיע למשל מארצות הברית, עם "זנבות" של התחייבויות מסחריות לרכוש למשל מוצרים מסויימים ממפעלים שלהם וכולי. הדברים כבר אינם פשוטים, אם אי פעם היו.
    מה שהיה אנומליה אולי הוא היום מבנה. יש לנו בעל הון למשל המושקע בחברה לייצור בטחוני, נאמר מזלטים, והוא גם תורם פילנתרופי למוסדות אקדמיים, וגם בעצמו אזרח ותושב זר (לא אמריקה, במקרה הזה). למדינה הזרה שבה הוא בעצם אזרח ובה הוא חי ומושקע פוליטית יש אינטרס פוליטי באזור מסויים באפריקה. וכולי וכולי. המוסד האקדמי משתמש בגרנטים הפינלתרופים בעצם לקידום מו,פ של אותו תאגיד וכולי וכולי. חלק מבעלי המניות הם גם פורשי מערכת הבטחון הישראלית, אפשר להמשיך אך תוכל לראות שזה כבר לא "שחיתות" אלא מבנה.
    השורה התחתונה היא שהאזרח הישראלי הוא בעצם פועל דחק של בעל הון ממדינה זרה, וזכויות האזרח שלו, כמו כספיו, עמלו ואף המילואים שלו הולכים בכלל למקום שהוא לא חולם על קיומו. נאמר אותה מדינה זרה וידידותית אמנם, אך אינה ישראל. מעורב במבנה הזה כלכלה גלובלית, אינטרסים כביכול לאומיים או אתניים (יהודים), בטחון, אך מעבר לכל עשיית רווחים נטולת ביקורת וניצול ציני של מנגנון שלטוני. החוקר הקטן, המסטרנט שבאותה אוניברסיטה תיאורטית, אולי חושב שהוא עובד למען עצמו או לדוקטורט שלו או למען "המדע" אבל זה לא בדיוק כך.

    השאלה אם בתוך המהלך זה נעשות הפרות זכויות אזרח ואדם של ישראלים מעבר לעובדה שהפיתוחים יגרמו לזה, השאלה היא גם איך בדיוק נעשים פיתוחים, האם פורצים למאגרי מידע, האם "עושים ניסויים" בשטח תוך ניצול פרצות בחוק , ועוד. הדברים מאד סבוכים, ומסתבר שהשיקולים שאתה מעלה "בטחון נטו" לא ממש קיימים בפועל, בשרשרת המזון. והכי גרוע שאין שקיפות. לכן, דוקא לינק אנליסיס, יאללה רוץ עם זה, אבל במנוע פתוח לשימוש הציבור. אני בהחלט רוצה לדעת את השמות של נותני גרנטים במשהב"ט אולי במקרה הם גרים לידי ואני רואה אותם סוגרים דילים עם גורמים עסקיים. הדברים האלה צריכים להיות שקופים כמו בדולח, והם כל כך לא שקופים עד שאין שום ספק שהמבנה לא תקין ולא משרת את מטרותיו המוצהרות. אין זה אומר שקיפות ברמת המוצר (אם הוא סוד מסחרי או בטחוני) אלא שקיפות של אינטרסים, קשרים, וכולי.

    גרוע מכך זה המחקר המגיע במימון מוסווה, שמקורו בגופי הגנה זרים, כמו גופים אמריקאים. כמובן במקרים האלה הניצול הוא ישיר, וגם החסינויות שמקבלים החוקרים, בין אם אקדמיים או בהיי טק הפרטי, הם "עוקפי חוק",, כלומר, הם יכולים לעשות הכל, בעיקר עבירות, כי בעל הבית הוא חזק ולא ישראלי, ומכופף גם את הממסד הישראלי. חמור הדבר מאד. והקשר בינו ובין בטחון הוא כוזב, וקיים רק בשימוש היתר במילת הקסם הזו.

  • איריס  ביום 16/11/2006 בשעה 13:32

    (היום כל תגובה שלי מופיעה בשני חלקים)
    אגב אורן, לעניין ההערה שלך שיש מחירים שאתה מוכן לשלם (בתחום זכויות האדם) כדי לחיות בצורה מסויימת.
    שים לב לכותרת הבלוג שלי, ותבין את המסר המרכזי, אם אתה מוכן להקריב זכויות אדם, התחל במחילה בשלך. איןדבר כזה "אני מוכן לשלם מחירים" בדמות החיים של אחרים השווים לך. זה דמגוגיה כמובן, שחותרת תחת כל הגיון אך שובה את האוזן לכמה שניות כאילו היא הגיונית.
    מהותה ונשמת אפה של הדמוקרטיה (מציעה לקרוא היסטוריה על המהפכות הגדולות) היא בדיוק הנקודה הזו, ההחלטה להפסיק את הסמכות להקריב אחרים למען אליטה מסויימת. זה כל רעיון הרפובליקה והדמוקרטיה לעומת הפיאודליזם והמונרכיה שקדמו להם. אתה לא יכול "להקריב" מישהו אחר למען איכות החיים שלך, אתה יכול להקריב את עצמך כמובן, ואף אחד לא יתלונן אולי חוץ מאמא שלך. אבל אין אדם או קבוצה המוסמכת "להקריב אחרים" על איכות החיים שלהם, ולקרוא לזה "בטחון לאומי" כאשר בעצם מתחת לזה קיימת תפיסה אוליגרכית שאפשר להוכיח אותה בקלות באמצעות ניתתוח כלכלי של האינטרסים של אותה קבוצת החלטה שלטונית. זו בדיוק הבעיה המבנית, כלומר, דמוקרטיה לכאורה המסתירה אך בקושי את המבנה הפיאודלי שבבסיסה.
    שמעתי הרבה מאד אנשים בכירים שסבורים בטעות שאפשר להוציא את המשפט הזה מהפה ולהשמע סבירים, אבל זו הקדמה לעבירה על החוק, וגם חתירה תחת סדרי השלטון והמשפט של המדינה.
    שלא לאמר בגידה.

    שונה הדבר מסמכותושל מפקד בקרב, ובקרב בלבד "לסכן או להקריב" גדוד כדי להציל את המערכה. אני בטוחה שאתה מבין את זה

  • אורן  ביום 16/11/2006 בשעה 13:56

    אני משלם בעצמי. כלומר לא בעצמי כאורן בחזית המערכה אלא בעצמי כעוד מספר בסטטיסטיקה.
    כשאני מסכים, נניח, שיציבו מצלמה ברחוב, אני מסכים שהיא תצלם גם אותי. (אני לא ממש מסכים למצלמה ברחוב אבל זה לא משנה).

    כשאני מסכים שתוכנות יסרקו תעבורה באינטרנט אז ברור לי שגם התעבורה שלי – האימיילים שלי לפילגש, הפורנו או הוראות בנקאיות יסרקו גם הם בצורה אקראית או שיטתית. וכן, אני "מקריב" גם את תעבורת האינטרנט של השכן.

    לא נותר לי אלא לסמוך או אולי "לסמוך" על מנגנוני פיקוח שימזערו את הנזק או לחלופין לאמץ השקפת עולם שבה פרטיות מוגבלת היא נורמה סבירה. השקפות עולם כאלו באו והלכו והם עוד יבואו וילכו בעתיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: