היהודי כ"קמע" (טיוטא בלבד)

צבא האימפריה מתעסק בעבודה זרה

 

לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה קטנה  שאורי גלר טוען, שסדאם חוסיין התגלה בעירק על ידי פראפסיכולוג המתמחה ב"ראייה מרחוק" (remote viewing ובקיצור rv). פרשנים טענו שזה חלק מן הקמפיין העלוב של הרפובליקאים, המנסים להפיח רוח חיים ברוח הקרב המדלדלת של אמריקה בעירק. כישופים ביחד עם תלייה של עריצים, הולך טוב בקמפיין הבחירות הנואש של בוש ומרעיו.

כאן פורסמו ידיעות לפני כמה שבועות שמעוננים ומכשפים הוזמנו למטכ"ל בזמן מלחמת לבנון 2 כדי לסייע באיתור השבויים והחטופים. ואכן, את נזקי ההשפעה של ה"רוחניות" האימפריאלית אפשר לראות בכל מקום, אך שורשיה נעוצים בתאוות הכישופים, עבודה זרה ועוננות. לקח לי הרבה זמן לעשות סבוב מלא, שלוש מאות ששים מעלות בעניין הכישופים, כדי לחזור לעמדת הבסיס של היהודים ולהבין – הפעם מן הרגליים – את עיקר גדולתו של אברהם אבינו, ובכלל, במה יש להתגאות כאשר אתרע גורלך להיוולד "יהודי". בדרך כלל, כאשר לומדים מורשת ישראל ואפילו דת, הנושא של "עבודה זרה" אמנם מופיע בעמודים הראשונים של הספרים ובכותרות, אך באופן כללי היחס אליו הוא סלחני, ומדלג, כאילו מדובר על משהו "שהיה אז", מאותם סרחי עודף אנכרוניסטים המאפיינים כל מסורת עתיקה. למעשה, האופן שבו מלמדים את המסורת והדת מצייר תמונה לא נכונה בעליל של המונח "עבודה זרה". בעיני רוחנו אנחנו רואים המון רב פרימיטיבי, כמעט יושבי מערות, מרקד באקסטזה סביב פסל גדול, עם ציצי שופע או זין ענק, מן הסוג של הפסלים המופיעים במוזיאון, באגף "עתיקות". בצורה הזו, מתרחשת הזרה מלאכותית בינינו, הקורא המודרני כביכול, ובין "הדבר ההוא" שכלל לא רלוונטי ולכן אינו מצריך הזדהות ובחינה. לכל היותר, מסכימים לאמר ש"עבודת אלילים" זה רע, ומתכוונים להשתטחות על קברי צדיקים בעמוקה, כדי להכיר דייט מתל אביב שנסע עד שם מאותה סיבה.

אך עבודה זרה היא טבע שני לכל בן אדם, ולמעשה היא המצב הטבעי של כולנו, והיא לא נעלמה מן העולם, כאילו היתה איזו תוספת זנב שהתנוונה לכדי עצם קטנה בעמוד השדרה. למעשה, ומפתיע ביותר אולי, היא קיימת לכל אורך השנים באותה צורה, גם אם פסלי דגון ועשתורת לא נראים ברדאר שלנו. אסטרולוגיה, "אינטואיציה", היפנוזה, קריאה בקפה, כתות סודיות, הכל ממשיך לפעול ולרחוש בצורה די דומה, במקומות כמו הודו בריש גלי, ובמקומות אחרים כמו אמריקה וישראל, תחת מסווים שונים ומשונים. השקיעה ביוון הכישוף היא עניין מפתה ונעים, כפי שמלמדים ספרי המקרא המתארים מאות שנים של מאבקים מתישים בין עבודת האלילים ובין האמונה באל אחד ובדת של "חוק אוניברסאלי".
—-
נחזור למלחמה, עירק, ואורי גלר. הסיפור של אורי גלר (ולא אכנס אליו עכשיו) הוא במידה מסויימת הסיפור של ישראל, ויחסיה עם ארצות הברית ובריטניה, במישור הצבאי והגיאופוליטי. גלר, הוא הליצן, התפלצת שתחת סעיף "מוזרים" בקרקס הנודד, או ה"מדיום השבוי" של המעצמות, מעין "כלב גישוש" פרהפסיכולוגי, המעניק את הססגוניות למשחקי הכוח של המעצמות באזור. הוא מכופף את הכפיות, בבחינת מושא לבחינה פסאדו מדעית, יחסי ציבור, ושימוש כמעין רדאר, אך אין לו בעצמו תוכנית, ערכים, או שליטה באירועים. הוא ריק מבפנים.

 כלומר, הוא נכנס לעבודה זרה ומשרת אחרים, המתלהבים כביכול מ"יכולותיו" כל עוד הן בשליטה ותחת מניפולציה, ובסופו של דבר הוא נלעג ומופיע כהערת שוליים קומית למחצה בהצגת אימים של ברוני מלחמה, קולוניאליזם ונפט מאמריקה ובריטניה. הוא נותר "ילד פלא" הזוי וחסר חשיבות, והעולם זז קדימה עם תוכניותיו.
ישראל, בהקשר של מלחמת עירק ולבנון האחרונה, ובאופן כללי לאחרונה, הפכה גם היא ל"ילד פלא" נלעג, שאיבד את השליטה בעצמו, ונתון למניפולציות והשפעה מרחוק, מבלי יכולת להשתחרר. הראיה לכך, שבזמן מלחמת לבנון השניה, המטכ"ל של המדינה היה עסוק באסטרולוגיה, נישוקים, ופגישות בבתי קפה עם נערה.
ה"ראש" נלכד בחארתה.

 

ההתלהבות משטויות, קסמים, ואחיזת עיניים

בעשור האחרון התפרסמו כמה ספרים והרבה מאד מאמרים על הפרוייקטים העדכניים של הסי.איי.איי וצבא ארצות הברית בתחום הפראפסיכולוגיה. חלק מהם מוקדש לתופעת ה"ראייה מרחוק", וכדאי לעיין בהם גם אם הם לוקים באי דיוקים והפרזות פה ושם. מן המידע המקובץ עולה תמונה עגומה של משאבים עצומים המוקדשים לניסיון פסאודו מדעי להשתמש ב"רואים מרחוק" לצרכי מודיעין צבאי, ויותר מכך, לנהל "קרבות וירטואליים" במימדים נסתרים, כלומר, להשתמש בהדמייה מדיטטיבית בצורה אקטיבית. לא אכנס פה לטכניקות, אך הן מרובות ומגוונות, וככל הניראה יש משהו בזה, אם כי כדרכו של כישוף, סופו שהוא משתלט עליך ומוליך לאבדון מוחלט. זאת, משום שאין "יותר אמת" או "תקפות" לדברים המתרחשים בספירות הדמיון, גם שם חלים חוקי המציאות, כלומר, התבונה, במובן זה שיש מידע שקרי גם אם הוא מופיע בחלום או במדיטציה יזומה וגם אם המדיום היה אמין בדרך כלל, בסופו של דבר, אף אחד לא אלוהים ולכן קיימת התבונה וכללי המציאות.

באופן מסורתי, נתפסו היהודים בתרבות האירופאית כבעלי "יכולות" מן הסוג הזה, ומיתוס זה, או מציאות זו, היוו כר נרחב לרדיפות ולעלילות שונות ומשונות. גם היטלר והנאצים היו רדופים בסקרנות ובאימה מן ה"נשמה היהודית", וזכור לנו סוף הסיפור הזה. הבמאי השוודי הדגול אינגמר ברגמן היטיב לתאר את דמותו של היהודי בסרטו "פאני ואלקסנדר", הסוחר היהודי שמחזיק בביתו את הנער הספק חולה נפש ספק קוסם קבליסטי (הנושא את השם הטעון "ישמעאל", שמרמז על הרוחניות המוסלמית), המסוגל לעורר סערות וסופות רק בכוח רצונו, והכל מתוך מעין "כלא מרצון" שהוא שרוי בו, בבית משפחתו. בסרט משמש ה"כוח המיסטי" הזה לטובה, אך אפשר להיוכח בנקל כיצד הוא יכול להפוך למשהו מאיים בעיני הסביבה בפרט אם באמת היהודים נתפסים כמי שחוברים ומסייעים לעריצים השנואים על המקומיים. מכאן גם נולד המנהג של עריצים לא יהודים, להחזיק להם "יהודי שלהם" כמעט כמו קמע, או כדי לכבוש את הרוח, ולנצח במלחמותיהם.

היהודי כ"קמע"

 

אין לי עדיין מחשבה מגובשת בנושא, אך מתקבע אצלי מעין דימוי של הסכנה הטמונה במעמד של "יהודי קמע" והשאלה עד כמה ישראל, כמבטאת את הקולקטיב היהודי, נכנסת בהדרגה לתפקיד הזה, ברמה גלובאלית. תפקיד ה"קמע" מנוגד להנהגה עצמית ולאוטונומיה במובן העמוק ביותר. ככלל, העיסוק בעבודה זרה, ובעיקר מה שמכונה היום "תקשור" (הזדמנה לי חצי הברקה, שמתקשר הוא בעצם "קוראת בקפה ממוצא אשכנזי"), יותר תשתית להשתעבדות כוח הרצון, יכולת הבחירה, וההנהגה העצמית, לצוויים לא רציונאליים, חיצוניים ואבסולוטיים. אמת, גם הציות ל"אלוהים" במובן הדתי, עושה דבר דומה, אך יש הבדל עצום בין רוח עיוועים אישית, ובין תהליך התגלות מבוקר, קולקטיבי, גלוי, הנעשה בידי מנהיג שבחירתו אינה מכוח "קולות וקלפים". המשחק העדין בין קבלת מידע או הנחיה בכוח התגלות ובין עקרונות תבוניים ומשותפים, הוא עדין, וקובע את ההבדל בין עבודה זרה ובין רוחניות ואמונה. 

התעתוע העיקרי בתחום הכישופים, נובע מכך ש"זה עובד" ומלהיב מאד, כמו בודאי הקסמים שעשה משה לפרעה, עשר המכות, ושאר הפירוטכניקה. די להתבונן בקהל שצופה במאחז עיניים, או קוסם, כדי להבין עד כמה בני אדם אוהבים את ההפתעות האלה, שחורגות כביכול מתחום הנתפס והצפוי. ואכן, אם מישהו ישלח ידו בלימודי אסטרולוגיה, אזי כמו קארל יונג הוא יגלה ש"זה עובד". כלומר, ישנה קורלציה מדהימה בין מפת גרמי השמיים כפי שהיא מתורגמת לסמלים האסטרולוגים ולאופן פירושם, ובין המתרחש. יש בזה פיתוי עצום, לקבל כלי "לדעת דברים" לפני שהם מתרחשים, להתכונן, למנוע הפתעות, לנצל מועדים טובים ורעים, בדיוק כמו שעשו כל שליטי העולם העתיק, והחדש (רייגן למשל) בניהול עסקי הכוח. אך, השימוש בכלים האלה הופך במהרה להשתעבדות ולתלות, ואז למעשה נשללת יכולת ההחלטה והבחירה. כמו כן, האסטרולוגיה, ותורות כישוף אחרות אינן מסוגלות ליצור מדרג של אג'נדה, סדרי עדיפויות, בין ערכים שונים, בין הקש לתבן. את זה צריך לעשות האדם בעצמו, אך בשלב מסוים הוא כבר מסר את יכלות ההכרעה לגורם חיצוני, ומאבד את ה"שריר" האחראי להחלטות. וכאן, טוענים חז"ל ואני מסכימה, מגיע הרגע שבו החטא מוליד את עונשו. ובעניין הזה כניראה אין חריגים, ובסופו של דבר, ההתמכרות הזו, כמו אחרות, מובילה להרס. מה שנכון ברמה האישית, נכון שבעתיים ברמה הקולקטיבית.

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: