פוסטים על ניסויים בבני אדם לא זוכים ל"כניסות"

 

 

כאשר "חולצתי" מקנדה לפני שנתיים, ישבתי לכתוב את ה"פוסט" הראשון שלי באינטרנט. לא האמנתי שאשאר בחיים או במצב של חירות לאורך זמן, ולכן בחרתי את הנושא שניראה לי אז קריטי. הפוסט היה בעצם מאמר ב"האייל הקורא", שהמערכת בחרה לכתור אותו במשפט "ענף היצוא הנורא ביותר" או משהו כזה. המאמר תיאר בקצרה את היצוא של ניסויים לא אתיים בבני אדם, מארצות הברית והמערב לעולם השלישי, ולישראל בעיקר.

הפוסט זכה לכניסות רבות וגם לכמה מאות טוקבקים מופרעים, כראוי לאכסניא הזו המתאפיינת בקהל קוראים צעיר יחסית, לבן ועתיר זכויות, ומאד ליברטריאני (בעברית "זחוח").

בינתיים יצא הסרט על בסיס ספרו של לה קארה, והיה "הרצפלד" והנושא כבר שגור על פי עוללים. עם זאת, ולמרות שאני נודניקית טרחנית, אני מגלה חוסר עניין בולט בפוסטים שעוסקים בזה. ברור לי שאף אחד לא רוצה לחשוב על דברים כאלה, אך באמת, אנחנו ילדים גדולים שאמורים לדעת שראש בחול אופייני לאיזה בעל חיים שלא ניחן בתבונה יתרה. זה לא ילך הביתה כי לא תסתכלו עליו.

אם הייתי יכולה להשפיע על זקני ציון המחליטים איזה סיפור נכנס לקנון של העם היהודי לדורותיו, הייתי מתחילה לכתוב את "מגילת ברטה" בשפה נאצלת וגבוהה ("ויאמר, וילך ויכניס לה זונדה" משהו כזה), וכוללת אותה בקטיגוריה של "איכה ב'" או מגילות הקינה והחורבן. אפשר גם "מגילת איריס" אם רוצים סוף טוב לסיפור הקנוני, כלומר, איך בסוף העניין נחשף, חוסל וישוב ה' מאפו על העם, ויבטל את הגזירה בדקה התשעים, הרשות נתונה כמובן. טוב, אז לא איריס, שיהיה מגילת רן רזניק או אפילו אולמרט מצידי ("ויהי בימים ההם, וימלוך על ישראל המלך אולמרט, ויעש הרע בעיני ה'. ויבואו אליו הנביאים…וייפול אפיים ארצה…ויכריז שלושה ימי אבל, צום וקינה, ותשוב רוח הזעם של אלוהים מן העם המסריח, ויחליט לתת להם הזדמנויות אחרונה…" וכולי וכולי).

במקום הספינים, כן ליברמן לא ליברמן, תתעסקו במה שחשוב, ותנו שטוזה לנאצים שפזורים היטב בין כל המפלגות ומבלבלים אתכם עם פינג פונג מדומה, וסכסוכים מדומים בינם לבין עצמם, בעוד מכונת השחיתות, שחיטה, וזדון מתקתקת במלוא עוזה והורגת אתכם.

 

——-

לא קדימה ולא העבודה, אלא "דרפא" מנהלת את המדינה

 

 

מוסף השבת של "הארץ" המתפרסם כבר היום באינטרנט כולל עוד אור אדום גדול, באותו עניין לא פופולארי. כתבת יח"צ נטולת ביקורת מינימאלית מתארת את ,ההשיג הישראלי בתחום הפסיכיאטריה. מדובר במכשיר וודוו הפולט זיהום אלקטרומגנטי שמסוגל להשפיע על החלק הכי חשוב במוח שלכם, האונה שמאלית של איזה מילה בלטינית. בתוך ים של מלל המזכיר קומוניקט של משרד פירסום למשקה קל, טמונה האמת הלא נעימה. משרד

ואמנם, בארצות הברית מנסים לפתח קסדת לוחם שבעזרת טכנולוגיית ה-TMS תשפר את תפקודי החייל ותיצור "חייל על". הפסיכיאטר מארק ג'ורג' תיאר באחד ממאמריו טייס בדיוני שטס לאזור מוכה אסון וחש בעייפות. בלחיצת כפתור הוא מפעיל את ה-TMS שבתוך קסדתו, ותוך שניות הוא חש שוב עירני ומלא אנרגיה.

מרצע בשק

ההגנה האמריקאי חפץ בפיתוח הזה כדי "לייצר חיילים רעננים" כלומר חיילים שלא זקוקים לשינה ואוכל כדי להמשיך להרוג. ממש מדהים, יצירת רובוטים למלחמה שמוחם מחובר לאלקטרודה במקום לשק שינה ואוכל. מי שמאמין שאפשר להחליף אוכל ושינה בזיהום אלקטרומגנטי מבלי לפגוע אנושות בבריאות החייל הזה, מגיע לו שיחובר בעצמו למכונה הזו. כמובן, מי ששופך את המיליונים על "הניסוי" הזה הוא מנגנון כמו דארפ"א, או סוכנות מחקר אמריקאית מפוקפקת דומה שטובתם של חולי הדכאון משלוותה אינה בראש מעייניהם, סליחה, היא הדבר האחרון שמעניין אותם, למעט היכולת להתעלל בהם בלי שהם יודעים את הסיכונים.

ומה עושה "הארץ" ? כניראה בתגמול מדארפ"א או סוכנות דומה (מה עם הגרמנים ? האם הם מפגרים אחר האמריקאים בפיתוח חיילים לשימוש חד פעמי ?) הוא זורה חול בעיני הציבור כדי שימשיך להתיר לרופאים האלה לעשות בחולים ניסויים. הרי אין הם יודעים מה ההשלכות והנזקים הצפויים מקרינה עמוקה כזו למוח, אבל מה איכפת להם ? העיקר שהכסף זורם, וחולי הדכאון ? הם ממילא מזיקים לציבור, "אוכלי חינם" וקלקלה גנטית לגזע העליון החדש.

בושה וכלימה שכתבה כזו מתפרסמת ללא כל הסתייגות, ואני מקווה שרזניק רואה ורושם ומקליט מה שצריך, לכתבת ההמשך. נכון זה ניראה לכם ש"זה קורה רק לאחרים "? אה…אז זהו שלא. עיון בלינקים המסבירים את הקשרים של סוכנות כמו דארפא לישראל ולתככים בינלאומיים מוכרים וחביבים (פוינדקסטר מיודענו מפרשת אירן גייט) יכולים לשפוך אור על רמת המעורבות של המחקר המכוער הזה בישראל, ועד כמה גדולה ההשפעה שלו על מה שניראה לנו כענייני פנים בנאליים. טוב, לפני שאני מסתבכת…ביי להיום.

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ניב  On 26/10/2006 at 12:27

    ובאמת הפיתוח הזה מוצג, מבחינת המטרות המוצהרות שלו, כמו שכלול של הטיפול המסורתי בחשמל לחולי דיכאון. הקשר ל"ארצות הברית" (לא כתוב אילו גורמים בדיוק) מופיע רק בסוף ובשתי מילים, ואם לא היית מציינת את זה כאן אפילו לא הייתי שם לב.
    ובאמת כמו שאמרת, הקורא מורדם: זה בכלל נועד לסייע לחולי נפש, וממילא כבר יש טיפול דומה מקובל ובטוח, ואיזה מסכנים חולי דיכאון, ואיך גם הרופא סבל אולי מדיכאון, בלה בלה.
    ורק בקריאה שניה בעצם מבינים שמדובר במכשיר שונה לגמרי, שיאפשר חדירה של ממש למוח, לכל חלק שבו, לכל תפקוד שהוא אחראי לו. והרי על כך גאוותם:
    "החדשנות במכשיר זה היא היכולת להגיע לאזורים עמוקים במוח", מסביר צנגן. "אם בטכנולוגיה הקודמת היה אפשר להגיע רק לקליפה החיצונית, כסנטימטר או שניים לתוך הגולגולת, באמצעות המכשיר החדש ניתן לחדור עד שבעה ס"מ. בעצם זה מאפשר לי להגיע לכל מקום במוח האנושי ללא התערבות כירורגית".
    כך מאוד יכול להיות שהמפתחים רואים בכולנו, חולים כבריאים, לקוחות פוטנציאליים. אם כמושאי שליטה של מישהו, או סתם כזומבים מסוממים (אותו דבר בעצם, לא?). צנגן מספר שניסה את זה על עצמו, והמסקנה שלו היא שכל אחד צריך כזה בבית – "הייתי יותר מפוקס, יותר מרוכז, מצב רוח טוב, הרבה אנרגיה. זו לא הרגשה מאוד קיצונית. זו הרגשה טובה. זה היה מאוד מעודד".
    אבל מה יעשה מי שלא רוצה להיות בת-יענה?

  • איריס  On 26/10/2006 at 13:13

    אין לי הצעות מעשיות מעבר למודעות וגם לשלוח מכתבי מחאה להארץ בכל פעם שיוצאת כתבה כזו, אולי הם יקצו לכך עיתונאי שיודע לשאול שאלות.

    תודה שקראת לעומק, לא ציפיתי לזה האמת

  • פרויד  On 26/10/2006 at 13:14

    תמיד אפשר למצוא אצלך מידע מאיר עיניים ומעורר מחשבה

  • ערן  On 26/10/2006 at 13:18

    איריס, מצער אותי מעט לראות כיצד את מבטלת במחי יד את האפשרות שגם לחולי הדכאון (כמו כל משתתף בניסוי רפואי) יש משהו זעיר וקטנטן שקרוי שיקול דעת וחופש בחירה. בניגוד לדימוי הרווח, גם פגועי נפש מסוגלים להחליט מה טוב להם, אילו סיכוניים הם מעוניינים לקחת ומהי הדרך בה הם מעוניינים להתמודד עם מצבם הרפואי. איני בטוח אם כמשפטנית יצא לך להתקבל בטופס הסכמה מדעת שמנפיקות ועדות ההלסינקי לקראת ניסויים רפואיים, אבל הטפסים הללו מכילים את כל המידע הנחוץ למשתתף הפוטנציאלי בניסוי על מנת להחליט האם הוא מעוניין להשתתף או לא. אם ידוע על נזקים אפשריים, הטפסים הללו חייבים לציין זאת. כ"כ יש נהלים ברורים לעבודה עם פגועי נפש. אז נכון, יש לעיתים חריגות מצערות (לדוגמה, מה שארע בבית החולים קפלן), אבל לא הייתי ממהר לשפוט את כל הקהילה הרםואית והמדעית בשל החריגה המצערת הזו.

  • איל מקורי  On 26/10/2006 at 13:43

    רק הפרסום, ההוצאה מן הארון של המצאה/פיתוח כזה, הוא מה שחדש.
    ידוע שפיתוחים טכנולוגיים רבים מתקיימים בשטח הרבה שנים לפני שמישהו מיחצ"ן אותם, או מוציא עליהם פטנטים. שנים שאנשים מדברים על כל מיני תחושות של קרינה אלקטרומגנטית שהופעלה כלפי מוחם, מדובר באנשים שהיו מעורבים בדרך כלשהיאו בפעילות בטחונית או שהיו אובייקטים לפעילות כזאת. היו גם פרסומים בעבר בעיתונות הרוסית על כל מיני "פטנטים" כאלו, שהוכנסו בד"כ למדור ה'זר והמוזר' של העיתונים הישראלים.
    בסוג כזה של פיתוחים, אין זה מפליא שלממציא ובעיקר לנסיין, מהסוג שאת תיארת, יהיה אינטרס שה'פיתוח' יהיה במשך שנים בהרצה, בלי שידובר על כך. החידוש, כך נראה לי, הוא רק היחצו"ן וההצמדה של שם אדם שמציג את עצמו כ'אבא של הפיתוח'.
    (גם האינטרנט, אגב, התנהל שנים רבות בדרך זו, ורק ליודעי ח"ן הוא אמר משהו)

  • אביבה  On 26/10/2006 at 15:38

    כפי שאני הבנתי, ההישג של הגעה למקומות עמוקים במוח, הוא בהשוואה לניתוחים פיזיים בהרדמה מלאה שאחרת היו עושים בחולים שונים – לאו דווקא חולי דיכאון. יש מחלות שונות נוספות הקשורות למוח שלעתים דורשות ניתוח. בראייה העכשווית, טכנולוגיה בלתי פולשנית עדיפה על זו הפולשנית, גם מבחינת הסבל והכאב שנגרמים לחולה.

  • אורן  On 26/10/2006 at 16:49

    ואולי הטיפול הזה באמת עוזר לאנשים בדיכאון, לחולי פרקינסון ואולי גם לחולים אחרים?

    בכל טכנולוגיה אפשר להשתמש לטוב ולרע ובד"כ משתמשים בה גם לזה וגם לזה.
    הכלי עדיין בבדיקות וההסתייגויות ממנו דווקא מופיעות בכתבה כולל הסתייגויות אתיות.

    ואגב דארפא – הם הרבה יותר מאיימים בתחום איסוף המידע שם הם פעילים מאוד (והאחראי הוא דווקא ישראלי – אברהם קנדל, נדמה לי) מאשר ב"שליטה על המוח שלנו". המוח שלנו כבר נשלט בעזרת פירסומות מפגרות, ספינים ועיתונאים טיפשים. לא צריך בשביל זה שום השראה מגנטית.

  • איריס  On 26/10/2006 at 17:46

    חן חן.
    ערן, אני לא מבטלת את יכולתם של חולי הדכאון, אני מכירה את הנושא גם מן הצד המשפטי וייצגתי הרבה אנשים מקהילת צרכני בריאות הנפש. יש הרבה מאד הפרות זכויות אדם בענף, במיוחד כלפי "חולי נפש" מטעמים ברורים, והיכולת של אנשים לתת הסכמה מידעת לרופא שהם תלויים בו היא קלושה ומחייבת שמונה עיניים ושלוש מהן בגב. הייתי שמחה יותר לדעת שכל ניסוי במסגרת קלינית של בריאות הנפש עובר למשל משפטן עצמאי בנוסף להליכים הרגילים, רק כדי לבחון האם התקיימו דרישות ההסכמה החופשית והמודעת. בכלל אם היו נותנים למשפטן דריסת רגל במחלקות, הייתי שמחה מאד. אנחנו עדיין ממש לא יודעים אם הרצפלד הוא חריג, בוא נחכה כיון שהפרסומים מחו"ל מעידים על סמטוחה הרבה יותר גדולה בקפלן ממה שאנחנו כרגע יודעים.

    איל מקורי, תודה רבה מאד. זה מבהיר הרבה מאד דברים, ולא חשבתי על זה. הייתי מוסיפה רק שמה שכבר גלוי בארצות הברית נשאר חסוי אצלנו עוד הרבה זמן אחרי, וזה מדאיג כלשעצמו. הפרסום של דרפא אינו חדש, יתכן שאם היה יוצא בעברית לפני שלוש שנים, היתה ננקטת זהירות בניסוי הזה, כיון שהחולים או בני משפחותיהם או משרד הבריאות היו ערים ליוזמה הצבאית.
    ומבקשים מהרופאים פירוט רחב יותר על המטרות של הניסוי וכולי.

  • איריס  On 26/10/2006 at 18:02

    קטונתי מלחוות דעה על הטכנולוגיה, אני מחווה דעה על השימוש בישראלים דוקא לניסויים עבור הצבא האמריקאי, ותקראו לי פרנואידית אבל אם זו מטרת ומימון המחקר, אז טובת החולה היא לא בראש מעייניהם גם אם בשוליים נוצרת טכנולוגיה רפואית משובחת. שיעשו את הניסויים באמריקה או בגרמניה, לא פה.

    ערן, דרפא היא סוכנות מסוכנת מאד, והיא מזמן "שמה עין" על ישראל בתור כר ניסוי, ולמרבה הצער יש מספיק ישראלים שמתפרנסים יפה מהם כדי להכשיר את התועבה ואף להסתיר אותה מהציבור. מדוע לא יפורטו כל התקציבים של דרפא המופנים לישראל, לפי חלוקה ברורה של מוסדות מחקר והניסוים ? הבאתי בעצמי את הלינק לפרוייקט איסוף המידע, אני ערה לו והוא משעשע אותי, למרות שאין בזה שום דבר מצחיק, כמובן. בהזדמנות פוסט על זה, כולל על השילוב של הרובוטים הישראלים בתור צ'יפים ומצלמות חיות.

    הנקודה הקריטית היא לבחון את האישים, אם ניקח את פוינדקסטר לדוגמא, המוכר לזקנים מפרשת אירןגייט (בה היו מעורבים ש.פרס ועמירם ניר ונמרודי) אנחנו יכולים להגיע למימדים האמיתיים של הבחישה האמריקאית בישראל. למעשה כדי לאפשר את זה הם ממש יצרו כמיליון ישראלו-אמריקאים שמשרתים את המנגנון האמריקאי בעיקר, זה עניין מאד מעניין שאסור משום מה לדבר עליו, וזה כבר מעורר חשדות כבדים. כאילו מה ?

    אני יודעת שבשנת 1991 היתה התנכלות לדמוגרף יהודי מלוס אנגלס שפרסם את מספרם האמיתי של היורדים הישראלים באמריקה (אז נהגו לזרוק "מאה אלף" מקסימום) והוא הושתק והופחד וגנז את הפירסום מהר. למי היה עניין בזה ולמה ? שים לב שמשרד הקליטה והחוץ התחילו פתאום לתזז ולנסות להחזיר קצת ישראלים, למה ? הם לא ידעו על המימדים ?

    אנשים לא מודעים להיקפי התקציב האמריקאי ולעובדה שכל הפשטינקה ישראל בשבילם פחות מתקציב של מחלקה בפנטגון, שעשוע. עם סכומי כסף כאלה, זכויות האדם של המדוכאת חולת הפרקינסון מחולון הן לא אישו.

  • איריס  On 26/10/2006 at 18:21

    http://www.courant.com/news/specials/hc-mental1a.artmay14,0,6150281.story?page=1

    ADVERTISEMENT

    SPONSORED LINKS

    Once at war, some unstable troops are kept on the front lines while on potent antidepressants and anti-anxiety drugs, with little or no counseling or medical monitoring.

    And some troops who developed post-traumatic stress disorder after serving in Iraq are being sent back to the war zone, increasing the risk to their mental health.

  • אורן  On 26/10/2006 at 18:42

    צללתי לנבכי הארכיון שלי ומצאתי שם משהו ישן – קונספירציה דרפאית בשיתוף ג'ימייל: http://www.notes.co.il/oren/7247.asp

  • רוני א  On 26/10/2006 at 21:45

    ואני רואה הבדל קטן בין תיאוריית הקונסיפציה שאת מעלה כאן לכתבה. הכתבה עוסקת בTMS עמוק, ששונה מTMS עליו שוקד משרד ההגנה האמריקאי.
    ועכשיו לשאלה, האם לשיטתך אין להתיר כלל ניסויים בבני אדם? ואם כן להתיר, באילו תנאים? הרי טיפולים חדשים לא יוכלו להיות מפותחים ללא ניסויים מוקדמים, מהו טיפול נכון לשיטתך? מה כן מותר לפתח? טיפולים באנשים שסובלים מהפרעות נפשיות מותר לפתח? טיפולים במחלות "רגילות" מותר? מה ההבדל בין שיטת הTMS לבין שיטות שליטה עצמיות כגון מדיטציה?

  • איריס  On 26/10/2006 at 22:34

    אפשר לעשות הכל ובלבד ששומרים על החוק וזכויות האדם. ברור שניסויים מסויימים, אף אחד לא יסכים להם, כיון שהם מסוכנים ולא מועילים. פה מתחילה הבעיה. אני לא חושבת שיש למישהו זכות לפגוע באדם אחר למען עקרונות מופשטים כמו "התקדמות המדע והרפואה" או "בטחון הכלל". זה בדיוק העקרון הראשון והבסיסי של שלטון החוק. אחרת אנחנו מדברים בעצם על צורה של עבדות חרופה (כלומר המאפשרת גם המתה של העבד) וזה בעיני לא לגיטימי בשום סיטואציה. בדרך כלל מה שקורה הוא ש"הכלל" מוגדר על יסוד גזע,לאום דת מין או השקפה, והמיעוט הופך לקורבן עבור טובת הכלל. זה בערך מה שקרה בגרמניה הנאצית, והרבה מן הניסויים שנערכו על יהודים שימשו את הצבא – ניסויים בתאי לחץ לחיל הים, לבעיות של הפרשי לחץ בטיסות וצניחות, וכולי.

    מבחינה רפואית, אני כמובן בעד ניסויים הכל כפי שמוגדר בחוק. בריאות נפש, העמדות שלי מעט לא קונסרוויטיביות בנושא, אני סבורה שאין "מחלת נפש" במובן הביולוגי, אך אני לא פנטית נגד תרופות כאשר אדם נזקק להן. אני בהחלט לא משוחרי הפסיכיאטריה, כיון שזהו פסאודו מדע שהשגיו לעומת נזקיו עדיין לא הוכחו לטעמי. כמובן, אפשר בצורה ביולוגית וטכנולוגית לפגוע בנפש האדם, במוחו, ובתפקוד שלו וכל "כלי הנשק" הללו כמו שמתואר בכתבה, בהחלט מבוססים על שאיפה לפתח אפשרויות לפגוע בבסיס האנושיות שלנו, הנפש. במקרים רבים פיתוח אמצעי הפגיעה מתורץ כחיפוש אחרי אמצעי ריפוי, ואני מציעה להיות עירנים.

    התגובה שתארו הרופאים להקרנה הזו דומה מאד בעיני לתגובה של אדם לסמי מרץ, שגם הם מעלים את המיקוד הזכרון והתפקוד. אני לא חושבת שסמים פותרים לאנשים בעיות לטווח ארוך. מדיטציה היא גם בעייתית, אני לא חסיד שוטה, אבל לפחות היא לא "סם, ואינה מדלדלת את המשאבים של האדם אלא נובעת ממנו עצמו, אין בה תלות בגורם חיצוני שעולה המון כסף וכולי. מצד שני, מצאתי שמדיטציה יכולה להוות מלכודת במקרים של נטיה לדיסוציאציה אבל לא אכנס לזה כאן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: