העיתון שלך – משתיקול

 

יש מחיר

 

1. מחקר חדש מצביע על קשר אפשרי בין צפיה מוגברת בטלויזיה עד גיל שלוש ובין התפתחות אוטיזם. כת האיימיש האמריקאית, שמתנזרת מטלויזיה נהנית מקרוב לאפס מקרים של אוטיזם. אבל הם גם נמנעים מחיסונים לילדים, גורם נוסף הנזכר כאחראי למגיפת האוטיזם.

 

בקרוב, מכשירי טלויזיה עם אזהרה כמו על סיגריות והטלת מס מיוחד למימון העלויות של הטיפול הרפואי.

 

 

2.משה קצב…איי איי איי….

 

הצעה משפטית מקורית לנאשם (ולאשתו), אין מה להפסיד בשלב זה. הנה הזמן לספר לעולם את כל הדברים הרעים שאתה יודע על בכירים אחרים. קצב, תביא לנו כותרות שישכיחו את הבזיון שלך. אם אתה באמת אדם מאמין, יש סיבה ללחץ שאתה נתון בו, תוציא תוציא את כל הפנדורות והכביסות המלוכלכות. כי מהכלא כבר לא יקשיבו לך. 

 

3.

תקדים קלינטון – או הסוחט מסוחט פטור ?

 

מפרשת קלינטון למדנו שלא כדאי להיסחף בהיסטריה אחרי אישומים ציבוריים (מבוססים, דוקא) בקשר לניאופים וזיונים מהצד. אמת, קלינטון כניראה לא טמן ידו בצלחת, אך עיקר חטאו בניאופים ובטעם רע בבחירת החברות שלו. אך אלה שזכו מהדחתו – חבורת בוש בע"מ – מתגלים כחובבי סטיות גרועות בהרבה, פדופיליה וסדיזם.

כדאי לזכור שאותה תקשורת צדקנית שעטה על פלוני, "ישבה" על המידע במשך שנים ארוכות, בכל המקרים של הבכירים, והעיתוי של הפרסום אינו קשור למצפון או לאיכפתיות אלא למהלכים פוליטיים מחושבים היטב. רק משום כך, כדאי לבחון היטב את מי שיגזור את הקופונים מהדחת קצב, לאו דוקא בבית הנשיא, אך גם שם.

 עיון מאד מדוקדק וקפדני בעיתונות לאורך שנים, מגלה דפוס פעולה חוזר והוא השתקה של מעשים חמורים מאד, בעיקר בתחום המיני, על מנת להחזיק ביד קלפים. זהו נוהג פסול, והשאלה איך נלחמים בו ואיך נוטלים את עוקצו על מנת שיהפוך בלתי משתלם.

ימים ספורים לפני פרוץ המהפכה בתאילנד, נעצר שם אדם בשם קאר, בחשד למעורבות באחד ממקרי הרצח/העלמות הקשים והמתוקשרים ביותר בארצות הברית (גוש). המעצר היה מוזר מאד, בהתחשב בעובדה שהרצח/חטיפה בוצעו לפני עשרים שנה. קריאה מדוקדקת של הפרשה מעוררת אי נוחות (ההודאה המאוחרת של החשוד נפסלה ימים ספורים לאחר שהוסגר לארצות הברית) ואפשרות שמדובר בפדופיל מטעם השלטון, כלומר, "מודיע" אשר נשלח להתערבב בביבי הזנות של תאילנד כדי לאסוף מידע על בכירים שם. כלומר, מרגל מסוג מסויים. כאשר נעצר על ידי רשויות תאילנד, מיהרו האמריקאים לייצר "הודאה מפוברקת" בפשע מתוקשר במיוחד כדי להצדיק את ההטסה המיידית שלו לארצות הברית.

דפוס דומה עולה מפרשת דוטרו בבלגיה, פרשת פולי במפלגה הרפובליקנית, ועוד. גם הכומר מון המיליונר הקוריאני המיודד עם בוש, פעל לפחות פעם אחת כ"סוחט" באמצעות העיתון שלו הוושינגטון טיימס, אשר איים לפרסם פרשת "נערי טלפון" של בכירי וושינגטון, אך גנז את העיתון לאחר שהודפס.

משום שהתקשורת ההמונית עברה לידיים של "ההון שלטון", הרי פוליטיקאים מקורבים או כאלה המחזיקים בעצמם ברשתות תקשורת, יכולים להשתמש בציבור לצורך סחיטה של בכירים אחרים, ולמעול בתפקיד העיקרי של התקשורת והוא פרסום שחיתויות בשלטון. בארץ, שבה לומדים כל מנהג רע מהר וביסודיות, מתחילה להיווצר תחושה שעיקר כוחו של כלי תקשורת כיום הוא ב"קבורת" חדשות רלוונטיות, ולא בפרסומן.

כדאי לקרוא את פרשת קצב גם ככתובת על הקיר, בתחום הסחיטה. הנשים המוטרדות חשו נסחטות, הנשיא חש נסחט, והתקשורת …? גם היא במשחק הסחיטה. וכך, כולם סוחטים ומשתיקים וסוחרים בקלפים.

שיטה דומה מתגלה היום בתחום הפוליטי, והמודיעיני שבין מדינות. ממשלות שאמורות לאכוף את החוק ולהגן על האזרח, ובפרט על ילדים ונשים, מועלות בתפקידן באופן שיטתי, ו"יושבות" על מידע ומאפשרות לו להתרחש (אם לא מעודדות בפועל) כדי שמאוחר יותר יהיה בידיהן "קלף". הציבור צריך לפעול ככל שהוא יכול נגד התופעה הזו.

כך למשל, בפרשת קצב, הדיון צריך לעבור עכשיו לשאלה של "מי השתיק" ולבוא חשבון עם אותם גורמים, בעיקר בתקשורת אך לא רק. נראה שההתמודדות עם "תיק קצב" כלשעצמו קרובה לסיום, ועתה צריך להתפנות לעניינים החשובים באמת שעולים מפרשה זו.

  

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לילך  On 17/10/2006 at 13:16

    אז מה אני אמורה ויכולה לעשות עכשיו?
    בכלל יש איזה דרך להשיג מידע כזה? הרי את אומרת שמי שקרוב למידע סוחר בו, אז איך הציבור הרחב יכול בכלל לדעת מדברים כאלה?

  • דוד שליט  On 17/10/2006 at 13:32

    ביום 13 ביולי, פרסם מתי גולן בטור התקשורת שלו ב"גלובס" מאמר תחת הכותרת "והעיתונות שתקה". הוא כתב שם, בין היתר, "את הדברים שנכתבו על הנשיא ידעה התקשורת גם בעבר, אבל הם לא פורסמו כשקצב רץ לנשיאות מחשש לכבודו ושיואשמו ברדיפה על רקע עדתי. במקרה זה, מעלנו בתפקידנו. טוב שיש היום את האינטרנט שאותו אי-אפשר לעצור". מטבעה של עיתונות, גולן הוריד את הדברים לדפוס יום קודם, כלומר כמה שעות לפני שפרצה המלחמה. הדיון בפרשה נדחה לאחריה, אבל נשמור לגולן זכות ראשונים על שהודה בכישלון העיתונות

  • איריס  On 17/10/2006 at 14:31

    תודה דוד, לא ידעתי על המאמר הזה. עם זאת, לדעתי יש פה טעות בתפיסת הבעיה לפי גולן, כי אין מדובר ב"כשלון העיתונות" אלא באקטים מכוונים. כלומר, זה לא תאונת דרכים, אלא שיטה
    טעות נוספת אצלו היא ההסתמכות על האינטרנט. נכון שזה ממתן את התופעה ומאפשר הדלפות אנונימיות למשל של מידע "חם". אך זה לא מהווה משקל נגד להשתקות של העיתונות. אומר עוד, שבמקרה אחד לפחות אני נתקלתי אישית בניסיון השתקה מצד עיתונאי דוקא, והאמת שזה הצליח. כלומר נבהלתי והסרתי פוסט חשוב מאד (שנגע לרפי איתן, בתקופה של הבחירות). כלומר, העיתון בתור "זרוע שלטונית" למעשה כבר יכול לפעול כמשתיק וקובר מידע, כיון שיש לו יתרון גדול על סתם השלכת רימון על המכונית. העיתונאי המאיים ברמיזה, מחזיק פצצה גדולה ביד, הוא יכול להרוס את חיי במחי יד, אם יפרסם משהו נוראי עלי. בפרט אם אין לי כוח נגדי להתמודד עם המערכת הגדולה שהוא מייצג.
    אי אפשר להשוות כוח של בלוגר ויהיה הבלוג הכי פיצוץ ופופולארי, לעיתון. זאת ועוד, במקרה הצורך יוכל בעל העניין "להפיל" את כל הבלוגיה שמארחת את המפרסם הלא רצוי (טכנית או כלכלית). וקיימות לכך אינדיקציות. ניתקלתי גם במקרה (שלא כוון אלי, אך צפיתי בו כגולשת) שמידע אקטואלי וחם, כוסח בתחכום ובמתקפה מקצועית ממש על המפרסמת. בקיצור, אינטרנט זה בשוליים, וזה נכון שהוא כוח, אבל לא פותר. שימוש יפה באינטרנט עשה בשעתו מיקי איתן כאשר הדליף את המסמך מן הפרקליטות בקשר לשיטות העבודה של השב"כ בפרשת יגאל אמיר ואוניברסיטת בר אילן. זה אינטרנט במיטבו.

    לילך, יקירתי, הלואי והיו לי פתרונות קסם. לדעתי, דבר ראשון זה רכישת מודעות למצב הלא תקין. זה כבר פותח דיון בצורך למשל בהרחבת ביקורת תקשורת באינטרנט. כלומר, לא וולוט אנדרגראונד אלא שוק תוסס, מצידי אנונימי, של הדלפות ובכלל פתיחת דיון מעמיק, יומיומי, על מה שמאחורי כל פרסום חשוב בעיתונות. מעין "פירוש רש"י" לקורא הלא מיודע. לחשוף את הקשרים הסמויים, בין בעלי עיתונים, או אחרים ובין פוליטיקאים או בעלי הון, וכולי.

    אני סברתי, ואין לי הוכחה, זו השערה מלומדת בלבד, שאת המנהג הזה למדו ממוסדות אחרים בשוק הכוח. אני נתקלתי בזה לראשונה בחקירת הנושא של רשתות פדופיליה, ומצאתי וזה בכל העולם לאחרונה, שממשלות נותנות מעין "חסינות" לעסקים האלה, כיון שלכל אחד יוצא משהו מן האפשרות לסחוט בכירים פה ושם. כלומר, זה עייסק משתלם. חמור בעיני אם למשל פרקליטות או משרד המשפטים.חוץ מעניק הכשר כזה או אחר לגופים שלטוניים להשתיק פרשות כאלה כי "יש אינטרס בטחוני לאומי או "יחסי חוץ" וכל הבולשיט הזה. ולהערכתי הם עושים את זה די הרבה. מה שקורה הוא שבעידן המידע, התברר שאי אפשר לשמור סוד בלי שאתה שולט בכלי התקשורת, וכך, הפכה התקשורת בפועל לזרוע הרביעית של הממסד.
    זו מלחמה על הזכויות הבסיסיות שלך, כאדם, ואם לא תלחמי עליה ועל החירויות שלך, הן ייעלמו מהר.

  • דוד שליט  On 18/10/2006 at 13:07

    במידה ועודעתי לא הגיעה אלייך, בשל השתבשות המייל שלי, כתבתי כאן מה שכתבתי משום שהדברים שאת מביאה תמיד מסקרנים ומאתגרים. ובגלל שאת לא מאפשרת שיח, הבנאדם יושב רק מול הטקסט שלך, ולפעמים הדברים דחוסים, לוהטים, ולעתים יודעי-סוד, ואולי צריך להם פירוש או מעטפת רכה יותר. ומה שכתבת על הסטוקינג מדכדך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: