ווינט ומשרד הקליטה/חוץ

1. תקציב

 

מזה כמה שבועות ווינט מנהל עם עצמו דיאלוג על השאלה הנצחית, מה יש לישראלי לחפש בחו"ל ומה בישראל. לאחרונה התגבר קצב התכתובת, והיום רשימה "מוזמנת" של אחד מכתבי הערוץ, המסביר כמה רע בקנדה, לעומת ישראל המדהימה. בשבוע שעבר קיבלנו עמדה הפוכה מבני זוג צעירים שהחליטו לנסות גורלם באוסטרליה, ושבוע לפני כן, ישראלית שחזרה מקנדה, והיא מ-מ-ש מאושרת מן ההחלטה. וכך הלאה.

 

אז ככה, ראוי שעמך ישראל יקבל קצת פירוש רש"י על הרקע. בשנה האחרונה פצחו משרד הקליטה והחוץ במבצע מדהים להחזיר יורדים לישראל. הסתבר שאין למעשה טעם להשקיע בשכנוע יהודים לבוא לארץ מאז שאחרון הפליטים (ועוד ערימה נכבדה של פליטים מדומים, שהם בכלל לא יהודים) הגיע מברית המועצות לשעבר, אתיופיה ועוד מתחתית החבית כמה תימנים. לעומת זה, בין לבין, ברחו מישראל לפחות מיליון איש ואישה, ורובם השתקעו בצפון אמריקה. עלות החזרתו של ישראלי נמוכה בהרבה מעלות קליטה של עולה, כמובן, וכיום זהו קיבוץ האוכלוסין היחידי ששווה אולי להשקיע בו. זה בהנחה שהפקידים שעוסקים בזה והתרגלו לתנאים ולמשכורת, רוצים להמשיך ולהצדיק את קיומם. ההרגלים של ביורוקרטיה לא משתנים. מאחר שבכל זאת מדובר בישראלים, לא תקבלו כסף או וילה, אבל כסף רב יישפך על משרדי יח"צ, שיכתבו לכם דברים שרחוקים מהמציאות כרחוק מזרח, ממערב. תחת הקמפיין המלבב כבר יוצאות משלחות עתירות משתתפים לבירות העולם, בתנאי דה לוקס, לשכנע שני ישראלים יורדים, שכדאי להם מאד לחזור . כרגיל, עיקר התקציב הולך לפקידים בעצמם, ומעט מאד מזה ילך לחוזר עצמו.

האמת זו טרגדיה גדולה, שאוכלוסיה כה יצירתית, תוססת, וטובה כמו זו שיש בישראל, נשטפת לתוך הביוב של ההיסטוריה בעוד שבחוץ, בכל מדינה מערבית סבירה, היו יכולים לפרוח ולשגשג.

 

2. אמאל'ה חייל

מזה כמה שנים אני סובלת מתסמונת דחק פוסט טראומתית המתבטאת באוורסיה ואימה מחיילים במדים. לכן, רווח לי לשמוע שאינני לבד, כאשר התפרסם בתקשורת שמפונים רבים מגוש קטיף סובלים מאותה בעיה, ואפילו טבעו שם חדש לתסמין. קשה בישראל לא להתקל בחיילים כמה פעמים ביום, אך אני עושה מאמץ לא לשבת לידם באוטובוס ולא במסעדות, כדי לא ללקות בהתקפי חרדה.

היום, פתחתי את דלת ביתי, ו….אמאל'ה, יצור במדים עם שלוש מזוזות על הכתפיים, נידמה לי סרן. כמו בתרגולת ג'וקים (פוביה נוספת), הסבתי מבטי ממנו והתרכזתי בנשימה ובסרעפת תוך שינון מילות ארגעה לעצמי. החייל הופיע ביחד עם בחורה שהגיעה לרכוש ספרים.

עכשיו אני כבר בסדר, נשמתי עמוק, שתיתי מים, והם הלכו מזמן. מקווה שלא יהיו סיוטים בלילה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלימלך דזנדזיחשווילי  On 08/10/2006 at 23:00

    חיה עדיין קהילה אבודה של גרוזינים.
    שווה לנסות להעלות אותם.

  • איריס  On 08/10/2006 at 23:10

    הוא שאמרתי.

    כדאי להסב את שימת ליבה של ציפי לבני, עם
    זאת, שלא צריך לטוס לשם, אפשר לגשת ברגל.
    אבל אז איפה כל החיר ? אין טיסות אין פיגועים.

  • אלימלך דזנדזיחשווילי  On 08/10/2006 at 23:35

    הוא סגור כבר שש שנים, אבל בשביל ציפי אפשר לפתוח אותו מחדש במיוחד לצורך הטיסות האלה, ולפיגועים ידאגו השכנים..

  • איריס  On 08/10/2006 at 23:44

    טוב שכן קרוב מאח רחוק.

    יתכן שיותר זול לגייר שכנים קרובים עם
    הפיגועים קומפלט מאשר להחזיר ישראלים רחוקים.

    בכל מקרה, צריך להמשיך ולחרבן על הישראלים
    שכבר חיים פה, לגרום להם להגר, ואז לשלוח את ציפי לבני להביא אותם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: