מחשבות טורדניות (מכה שנית)

עוד פוסט שאני דגה מן הנשיה, והתנצלות למוטרדים מכך. פרשת פולי, חבר הקונגרס הרפובליקאי שנתפס בעבירות מין נגד קטינים, מחזיר אותי לנושא הזה, מה לעשות.

 

בפוסט הקודם (המצורף) הבעתי אי נוחות מן ההכחשה של הנושא בישראל, כלומר, עבירות מין נגד ילדים ברמה המאורגנת, ונידמה לי שהגילוי הנוכחי מחזק את הטענה. העיקר בפרשת פולי אינו עבריינותו של החשוד (דבר נורא בפני עצמו) אלא ההשתקה ההולכת אחורה בוודאות שלוש שנים, אך יתכן שאף חמש שנים. אחד מעוזריו דיווח על כך, הבכירים במפלגה ידעו, והעניין המשיך. דומה קצת לפרשת קצב, אך להערכתי יש לנו גם "פרשות פולי". הסברתי בפוסטים רבים בעבר את הסימנים לכך שרשתות פדופיליה מאורגנות פועלות גם בישראל, ובקרב אליטות במניין לקוחותיהן, דבר שמעניק להן חסינות ומחזק את העולם התחתון באופן כללי. ישנן כבר כמה פרשות שבהן אנחנו רואים קשר בין עבירות כלכליות שיטתיות ובין עבירות מין שיטתיות (פרשת החניונים למשל שנעלמה לפתע מן הציבור) וגם פרשת הנשיא היא "מעורבת", כלומר אין מדובר בסטיה מינית נטו אלא בשילוב של השניים. פולי, הפוליטיקאי אינו מעניין כפדופיל (כלומר, ברור שזה נורא ועליו להיאסר וכולי) אלא כתופעה משולבת דוקא שבין כוחו הפוליטי ובין יכולתו להביא להשתקת העיסוק שלו, שהפך כמעט ציבורי. ההשתקה כרוכה בעבירות אחרות כמובן, ויש להניח שחלק מזה יחשף עכשיו, ואולי לא, אך ברור שהאתנן שקיבלו השותקים והמשתיקים הוא מן הסוג הפוליטי והכלכלי שכרוך במעמדו הבכיר של העבריין.

תוספת לפסקה השלישית שדנה בהלכה היהודית והעדר הגנה מספקת על קטינים עולה מן המעורבות העקיפה של חוגים חרדים, במקרה זה הרב עובדיה, במינוי של קצב המתברר כבעייתי כבר בדיעבד. כמובן, עולה מכך אטימות משוועת של החוגים הדתיים לטהרת המשפחה שהם אמונים עליה לפחות בדיבור, נוצר רושם שהקפדנות בתחום הצניעות ומעמד האשה, אצל חוגי המרן, אינה נובעת מטהרה אלא משינאת נשים ומנטיית לב לשלוט בחלש יותר, שכן זכורה לרע התבטאותו על אשה המשולה לחמור או משהו דומה לזה, אשר העלתה עליו את חמת הציבור. אמנם אפשר לטעון שהוא לא ידע, אך אדם בשיעור קומתו נבחן גם על מה שאינו יודע, וצריך לדעת, ובעיקר על פירות מעשיו.

בנוסף, אוסיף בקרוב עיון מעמיק יותר בקשר שבין המיסטיקה והמאגיה בחוגים האלה, ובין עבירות מין פולחניות, עבדות לבנה, ופדופיליה. החדירה של העיסוק "בנסתר" בקרב חוגים יהודיים מסויימים, החל מן המאה ה 12 לערך לכל המוקדם, ובמיוחד מן המאה ה-17, צריכה להבחן שוב, במשקפיים החילוניות דוקא. יתכן שיש קשר מסויים בין הכישופים, העוננות והשדים (תאווה לכוח, בדרך כלל) ובין תופעות בתחום המיני, שנוטות לכיוון שעבוד (לא כל ניאוף, ז"א), כלומר שימוש בבני אדם כאובייקט לסיפוק יצרים נמוכים.

 

 

 

 

פריטים תמוהים

 

ביום שישי התפנקתי לי על עתון שבת, דבר שכמעט הפסקתי לעשות לאחרונה, בגלל האינטרנט. מוסף השבת, "24 שעות" ניראה כמו חדר וידויים של כומר, עם כתבות שכולן למעשה נוגעות כך או אחרת בעבירות מין חמורות בישראל. החל מן הברור מאליו (רמוןקצב) ועד לסיפורים קורעי לב של נפגעים ונפגעות תקיפה מינית בילדות. שבת לפני הימים הנוראים, קצת רעידות אדמה לנער את הלב, עוד יש הזדמנות לתקן משהו.

 

הכתבה המטרידה ביותר של השבת, לטעמי, היתה מוקדשת למעצב יוקרתי המספר שלאחרונה נזכר בסדרה של מעשי אונס שעבר בילדותו המוקדמת, על ידי אלמוני, אילם כניראה, שהיה אוסף אותו מבית ספר, אונס אותו בשתיקה באיזו תעלה נסתרת, ומחזיר הביתה. כך, במשך כמה חודשים. המעצב מספר על התגלית שצפה בגיל מאוחר יחסית והסבירה לו תחושות, מצבים, וקשיים אותם חווה קודם לכן. הוא מספר גם על הזדמנות כלכלית נדירה שהזדמנה לפיתחו בהולנד, על ידי מיליונר סעודי או לבנוני משהו כזה, שבעקבות תרומתם הנדיבה שהה זמן מה בניו יורק. אזכורו של המיליונר הסעודי הטריד אותי, כמו גם הזכרון הנורא מן הילדות, והאופן שבו שב לזכור אותו, לטענתו באמצעות שיטה ניו איג'ית כלשהי לטיפול בעכבות.

 

כתבה מטרידה נוספת היום בידיעות אחרונות כמדומני, על אחד מסגניו של אוסאמה בן לאדן, ב"אל קעידא". הבחור, בן 28 לדברי הכתב, הוא למעשה יהודי, מקליפורניה, בן "למשפחה טובה ומבוססת" שהצטרף לאסלאם ולאחר מכן נסע לפקיסטן ומשם מצא את דרכו אל הארגון המיסתורי הזה. הכתבה יודעת לספר שסבו של הבחור, היה מראשי הליגה למניעת השמצה (ארגון שהיום מנוהל על ידי אייב פוקסמן), אך בנו התנצר, וחי אורח חיים סגפני בטבע, וזהו הנכד, שהלך צעד נוסף והפך למחבל או אולי ל"חפרפרת" שלא מדעתו. למקרא הכתבה, עלתה בי מחשבה או תמונה מטרידה של עבירות מין בילדות, במשפחה הזו, אשר עומדות אולי בבסיס החידה. ישנה ספרות עניפה על הקשר בין גילוי עריות, או עבירות מין בילדות, ובין המרות דת קיצוניות.

 

עבירות מין, דיסוציאציה ועולם הריגול

 

ככל שמתקדם המחקר ומתרבות העדויות על עבירות מין בילדות, בעיקר גילוי עריות אך בהחלט לא רק, מצטיירת תמונה מוזרה מאד ומפחידה גם כן. ראשית, המספרים גדולים בהרבה ממה שנהוג לסבור. שנית, הנזק שגורמת עבירות המין בילדות הוא עמוק ביותר, ומגיע עד לרבדים הרוחניים וגם לגלעין ה"אני", אותו חלק בתוכנו, שאנו מזהים כעצמנו, כאותו מקום שהוא אנחנו, שממנו נובעת המודעות הבסיסית וחופש הבחירה והרצון. תקיפה מינית בילדות, בעיקר אם היא ממושכת ושיטתית, יוצרת כניראה שבר מסויים בהתפתחות ה"אני", ובעיקר – בניגוד גמור ל"הגיון" הבוגר – הופכת את הקורבן לנשלט מרצון, כביכול, על ידי התוקפן. כלומר, במקרים רבים מאד (לא כולם), תקיפה מינית היא טקס חניכה, או התחלה, של תהליך עמוק יותר, שבאמצעות נוצרת שליטה מוחלטת בקורבן, בהיעדר מודעות מצד הקורבן, ולעיתים בהיעדר זכרון, או זכרון נגיש, ל"רציעת האוזן" הסמלית הזו, שעלולה ללוות את הקורבן כל חייו.

אינני בקיאה מספיק בחוויה של גברים (מתוקף היותי אשה) שנאנסו, אך ישנם עדויות על כך שאפילו כתות מסודרות השתמשו באונס אנאלי של ילדים, דוקא כדי לייצר אצלם נאמנות, סרוויליות מוחלטת, לטובת האנס וחבריו. אונס המבוצע תוך כדי הכחשתו במציאות הקרובה של הילד, עלול גם להטביע ולקבע מצב של "פיצול" המאפשר מעין "חיים כפולים" לאורך זמן. כפי שהילד הקורבן ממשיך לתפקד בחייו הרגילים ולעשות כאילו "הכל כרגיל", בה בעת שהוא ממשיך להיות קורבן לעבירה חמורה, כך גם לאחר סיום ההתעללות, הוא עלול להמשיך ולהיות חשוף לאותו דפוס, ולשמור על "סודיות" של החיים הכפולים, כלומר, החיים השניים שבהם הוא נשלט כעבד לכל דבר ועניין.

יש להניח שמנגנון זה, שהוא נשוא מחקר פסיכולוגי, מוכר לאנשים, בעיקר מבצעי עבירות, בדרך האינסטינקט, וחכמת הרחוב. כלומר, מאז ומתמיד, ידעו מבוגרים שאנסו ילדים כולל ילדיהם שלהם, כיצד אפשר לנצל את המנגנון הזה כדי להמשיך ולבצע עבירות באופן מוגן. לכן, אין להוציא מכלל אפשרות שארגונים בעלי אגנדה חשוכה ונסתרת, בין אם מדובר בארגוני פשע, כתות דתיות קצוניות מאד, וארגוני מודיעין, ינצלו אף הם את "הטריק" הפשוט הזה ויחפשו את הקורבנות האלה, (או ייצרו אותם ?) כדי לנצל את התכונות הטבעיות של "חיים כפולים" הדרושים כל כך לעבריין, מרגל או חבר כת דתית סודית ונרדפת.

 

הדת היהודית ועבירות מין בילדים

 

בעבר חקרתי בצורה לא מאד מעמיקה את ההלכה היהודית בקשר לעבירות מין בילדים, ויצאתי מאד מאוכזבת.

בעוד שהאיסור על מגע מיני בין גברים הוא בולט יחסית, הרי ההגנה על ילדים היא מינימאלית וסמלית. כמובן, כל מעשה מיני שאינו במסגרת נישואין כדמו"י הוא פסול, אך מדרג האיסורים של עריות אינו מן הבולטים ואינו יוצר הבחנה מספקת בין ניאוף סתם ובין ניצול חסרי ישע. תמיד צריך לקרוא את המוסר הדתי בהקשר הזמן שבו נוצר, ואכן ביחס למה שהיה נהוג בעמים אחרים, כולל אכילת ילדים ועוברים הישר מבטן אמם, היהדות הפגינה היגיינה מסויימת. אך המנוחה על זרי הדפנה נגמרה מזמן, כאשר הקודכסים החילוניים אזרחיים עברו וחלפו ביעף על פני הקונספט של "טהרת המשפחה" היהודית. לא מצאתי איסור חמור על קיום יחסי מין עם ילדה קטנה למשל, וגם מעשי עריות במשפחה, נותרו בדרך כלל עניין ממוני של פיצוי וגם ענייני יוחסין שפגעו בעיקר בקורבן (חללה, ודינים הפוסלים אשה שנאנסה מלהנשא לכהן). בעוד שבמקרא היתה התייחסות מפורטת לאיסורים מיניים הקשורים לפולחנים פגאניים, כמו איסור נידה, הרי לאחר מכן ניכר שהנושא לא העסיק את הרבנים, כמו גם היום. עבירות מין ותקיפות מיניות הנן מכשיר שליטה פטריארכלי, והמבנה של החברה היהודית אינו שונה במובן זה, בהווה. כלומר,  עצימת עיניים לנוכח פרקטיקות פסולות מאד, משרתת את מבנה הכוח, יותר מאשר את עקרונות הדת.

 

ההתמקדות היתרה באיסורים על הומוסקסואלים (מצעד הגאווה וכולי) באים לחפות על הסכמה בשתיקה לשורה ארוכה של עבירות מין (ולא יחסי מין בין בוגרים בהסכמה, כמו במקרה המדובר), כולל איסורים הומוסקסואלים המבוצעים בקטינים נגד רצונם, למשל. את ה"פרקטיקה" האחרונה, סובלים כניראה הרבנים בשקט, משום שאולי בסתר לבבם הם יודעים שהיא משרתת את מבנה הכוח שממנו הם נהנים בשלב זה. לכן, עיסוקם האובססיווי במלחמות עקרות עם ארגוני זכויות אדם, לא מצליחה לעורר אפילו כבוד שנותנים בדרך כלל על רקע של "רלטיוויזם תרבותי". (בדומה למי שיתעקש על הזכות לרצוח נשים על כבוד המשפחה וכולי).  כך אנחנו מוצאים בשבוע שעבר מכתב תמיכה מרב חשוב (בקהילתו) למשה קצב, בבחינת חבר סומים המהלכים על פי התהום, אך תומכים זה בזה. באותה מידה, לא שמענו ולו רב אחד לרפואה, שצרף קולו למחאה נגד סחר בנשים לצרכי מין, אחרי הכל הפריווילגיות של השולטים חשובות יותר מעניינים רוחניים. זה כיום סדר העדיפויות.

 

טיפ לרבנים, אם מישהו קורא או מעביר להם. עבירות מין בילדות הן גורם מרכזי גם בעזיבת הדת ואפילו המרת דת. בנוסף לכך, ההתעללות הנלוית לעבירות מין בילדים עשויה לענות על הקריטריון של איסור כישוף , ככל שהיא נעשית בצורה המנצלת את המבנה הנפשי והרוחני המפוצל שנוצר אצל הקורבן. סחר בנשים אינו רק קצת "פריצות" מהצד, ועוד אצל גויות (שזה לא נורא מבחינתכם) אלא השחתה של המבנה האישיותי והחברתי של העוסקים והנהנים ממנו. 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דינה  On 07/10/2006 at 09:47

    לא סתם מדובר בתופעה בעלת מימדים של מגיפה, שלא חלפה עדיין מהעולם. ומנית את הסיבות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: