שתיקה צוננת

שתיקה צוננת

(שוב פוסט חוזר, סליחה לעצבנים.)

 

קראתי את הרשימה של ג'קי אדרי בווינט, ובה הוא מספר על ההשפלה שעבר בעיקול הדי.וי.די של בנו הקצין, ואת מכתב הפינוי מ"עמידר". אדרי, למי שאינו מכיר עדיין, הוא כוכב החשיפה של נהלי עבודה לא בריאים במפעלי ים המלח, מעין "חושף שחיתויות" בתחום יחסי העבודה. התוצאה של פעילותו היא הסרט "זהב לבן עבודה שחורה", ושנתיים של פעילות עניפה, וכתיבה מצויינת, בתחום הזכויות או היעדרן של "עובדי הקבלן".

 

אדרי סופג את הטיפול הישראלי המקובל למי שחרג מן השורה, והבאיש את ריחם של בעלי השררה, או במילים אחרות "לכלך על החבר'ה". קשה להסביר את הfaut pas המדוייק בישראל, ולא מצאתי לו עדיין הסבר שיטתי מניח את הדעת. זה לא העניין של "לחשוף שחיתויות", אלא האופן, או בעצם הפעולה הנעשית כאינדיווידואל, ולא כחלק מעדר מסויים. שכן, אנשים חשפו יותר מזה ולא נענשו כך. הכל שאלה של עיתוי, ואם זה נעשה בעצה אחת עם "הקובעים" שזהותם חמקמקה ולא מתפרסמת מראש.

 

אותה חשיפה בדיוק אם היתה נעשית בצורה אחרת, למשל, בתור איום (אם לא…אז אפרסם…) ובצידו דרישה להשתתף בחינגה, היה כניראה מזכה אותו בשדרוג. או, תיאום הפירסום עם איזה מתחרה של בעלי החברה, הזקוק "לנשק" כדי לזכות במכרז מולם, או בענין פוליטי כלשהו המתברר באותו זמן – אלו היו הופכים אותו אולי לאדם עשיר. לחילופין לו טרח במשך תקופת עבודתו להקליט מישהו חשוב ולהעביר את החומר למי שמעונין בו, או לגנוב סוד מסחרי ולמכור אותו בשקט לחברה זרה או מתחרה, או, היה כוכבו דורך אל על. אפילו אם היה ממיר את החשיפה הטלויזיונית בהתפרעות, מה התפרעות, הפצצה ושריפה של מבנה ציבורי, גם אז היו מתגייסים בסופו של דבר לטובתו, כי הוא נשאר בגדר הקודים של "החבר'ה". הכי טוב לו, אם היה צורר בידיו איזה סוד מדינה, משירותו בצבא, ומפרסם אותו בעיתון מצרי בעילום שם. גם אז היו אומרים "גבר גבר", כל אותם המלחשים והיודעים.

הנקודה אינה הנזק, המעשה, הדיבור, אלא ההקשר החברתי-סוציולוגי שלו. הכי גרוע, מבחינת "החבר'ה" זה לנקוט באקט מוסרי. כיון שאז אתה תופס עליהם תחת, ומנסה לאמר שאתה טוב מהם, מוסרי יותר, גם נאמן למדינה וגם לא גנב, גם נלחם, וגם לא מתלכלך. זהו הטאבו הגדול ביותר בישראל. "צדקן" בלשון הימין ו"טהרן" בלשון המאפיה השמאלנית. ועל כך נענשים בכל חומרת הדין, כפי שאמר קלינט איסטווד או ג'והן ווין באיזה מערבון ישן "על כל מעשה טוב שעשיתי, נענשתי קשה". במקרה הזה, יטענו היותר משכילים מבין הציבור, יוצא שבעל המחאה,  מבאיש את ריחו של העם, בכך שהוא מראה שאפשר אחרת, משל היה מדובר שוב באותו רבי יהושע, ישו, אשר בדרכו העיקשת, סרב להתפשר עם הקולגות שלו באותה עת, הרבנים המושחתים, והראה שאפשר אחרת, וגם לשלם על זה. או, הטראומה של ישו כניראה ממשיכה להדהד, ואיתה יצר הלינץ' הציבורי.

 

האתוס היהודי העמוק ביותר הוא כניראה "החבר'ה" כיון שזו דת המבוססת על "הרבים", על "מניין", ועל מיצוע הדור כאמת מידה שבתוכה צריך להתנהל. פורשים, מוחים, וקדושים, לא מתקבלים בברכה, במיוחד אחרי ההוא שהבאיש כל כך, עד שאפילו כיום קשה לצאת מזה. אני דוקא מחבבת את הרעיון, במידה מסויימת, אך נידמה שגבולותיו הוטעמו והמוחשו יפה בסיפורי סדום ועמורה, ובנבואות החורבן. מדינת ישראל לקחה את המוטו החביב של "ברית ציבורית", והפכה אותו לקוד של המאפיה. ובנקודה הזו, אי אפשר להפריז בביקורת.

 

אני דוקא לא משוחרי המסר של אדרי, אשר עושה הכל כדי לנתק בין המיליטריזם והדיכוי הבטחוני בישראל ובין הדיכוי הכלכלי. בכל יתר הנושאים הוא מגלה גדלות נפש, נמנע מליפול בפחים, כמו למשל הפיכת מאבקו לעניין עדתי בלבד, אך בנושא הבטחון לדעתי הוא טועה טעות מרה. מאחר שבמקרה, בישראל, הריסוק של זכויות העובדים קשור קשר ישיר ובל יינתק לרווחי תעשיות הנשק והבטחון, העמדה שלו היא לא עקיבה ומאד פרובלמטית.

התוצאות בשטח, העובדה שהנאמנות שלו לערכי הבטחון והצבא לא מצילה אותו כלכלית מנקמת בעלי ההון, צריכה להוות בשבילו שיעור מתודולוגי בהיררכיות האמיתיות בישראל. מה שהוא עובר זה כאין וכאפס לעומת מי שנרדף על ידי מערכות ההון-בטחון, שגם הן מתנהלות לפי עקרונות של רווח אישי, ולא לפי שום עקרון אחר, למרות הנוסטלגיה לכור ההיתוך והמסטינג והלוף של צה"ל משנת תרפפ"ו. למעשה, צמרת הבטחון מעניקה גם מחסדיה הממלכתיים לשמירת האינטרסים של המעסיקים כמו אלה שלו, שלא לאמר לעבריינים, כולל סוחרי סמים עשירים.

בעוד שאדרי סופג "חרם תעסוקתי" בלבד, הרי הנרדף בידי קומפלקס הבטחון-הון יספוג גם "חרמות" אחרים קשים יותר, כפי יכולתם של בעלי השררה. חרם בריאותי (חבלה במתן שירותי רפואה), חרם משפחתי, חרם חברתי, חרם על המוניטין, ולעיתים יוצא לבסוף חרם על החיים שלו ואין פוצה פה ומצפצף.

יחד עם זאת, זכותו של אדרי לעמדותיו, וזכותו להתפרנס ולחיות בכבוד, ולהחלץ מיידית מן הפינה אליה נדחק. הרעיון של המלצה לפרס ישראל אינו נראה לי, מאותן סיבות שהטעמתי לעיל בקשר לדעותיו, אך זה לא באמת משנה, ואני אחתום על ההמלצה גם כן. מאחר שגם אני במשך שנתיים אלה בישראל חווה את החדר הצונן מאד של החברה הישראלית, המלווה בשתיקה את זעקות החמס (גם אצלי ביקר מעקל, אך בגופי חסמתי אותו ואף התלוננתי במשטרה עליו ועל שולחיו השקרנים, עירית רחובות), כיון שהטובע הפר, לא עלינו, את חוקי החבר'ה. ומה יהיה אם כולם יתנהגו כך חושבים ה"חבר'ה" מהקבוצות השונות ? מחר יגידו גם מה שאנחנו עושים, ואת זה אי אפשר להרשות.

 עקרון התזונה (וההרעבה כמקל)  

 

הבעיה שאדרי נתקל בה, ולאחרונה רבים מאד אחרים היא בעיה עמוקה וקשה. מדובר במעילה בתפקידה של החברה, והמדינה במיוחד, לזון את האזרחים ולהגן עליהם. במקום זה היא הופכת לסרסרית לדבר עבירה ולסוחרת בבני אדם, עבור גורמים חסרי אחריות שכל מעייניהם להעשרת עצמם ויהי מה, ולקיום שליטה כדי להבטיח את טובתם, על חשבון הקהילה והמדינה. הקהילה, ראשיה, הופכים לאותה אמא המוכרת את ילדיה למען עצמה, או שולחת את ילדותיה לזנות בפארק ואף לוקחת מהם את התשלום כדי לבלות. וכאשר מי מהם מתלונן עליה, היא מרעיבה אותו או אותה למוות, למען יראו וייראו. עיקול הדי.וי.די של הצעיר המשרת בצבא, צריך היה להקים ולהזעיק את נשות ישראל בעיקר, שצריכות למנוע את העוול הזה, ואין זה משנה מה העילה ל"חוב".

 

מצב דומה גיליתי לא מזמן במוסד ציבורי כלשהו, שתפקידו להאכיל (בתשלום מלא ואף נאה מאד) ילדים. העושות במלאכה, רובן במקרה זה דתיות חסודות הלבושות כמקובל אצלם בצניעות וכיסוי ראש, מצאו להן פרנסה קלה. את המנה העיקרית של הילדים הן מחלקות לשתיים, חצי לילדים וחצי הצידה, כמו שאומרים. מי שמעז להתלונן, חוטף מייד מסע איומים נחרץ, המבהיר ש"ככה זה פה". אני משערת שמשכורתן של הצדיקות בודאי נמוכה, כניראה "עובדות קבלן" עשוקות, והן מרגישות שמגיעה להן השלמה, ולא חשוב איך, והילדים, ממילא יכולים להשלים את מנת המזון שלהם בבית, מאוחר יותר, ואם בכלל יש להוריהם כסף לקנות להם מזון במקום להכין בבית, אז…"מגיע לנו". וכך, מה שמתחיל מן "הראש" מחלחל סימלית עד למטה, עד לאשה, אמא בעצמה לילדים, ועוד מאמינה בתורה ומצוות, המוציאה מזון מפי עוללים ומטילה עליהם מורא אם יתלוננו. הילדים בוכים בימים הראשונים מעצם העלבון כשהם קולטים מייד – ברגישות הלב הנקי של ילדים – מה קורה, אך לאחר זמן משלימים ולומדים, והחזקים ממהרים לגנוב מאחרים את המנה, כדי להשביע את עצמם. האחרונים, אלה הזריזים פחות או "סרבני המצפון" מסתפקים בהרבה אורז או תפוחי אדמה, ומגיעים רעבים הביתה. את נשמתם אולי הצילו, אך המחיר הוא גבוה, כמו בפסקה לעיל. ההורים, שבאמת אין הפרוטה חסרה בכיסם, לא מתלוננים ולא איכפת להם, העיסקה עדיין משתלמת, כי היא בנויה על העושק של "עובדת הקבלן" הזו, שנאלצת לגנוב שניצלים. הם רגילים לזה, כיון שגם את כספם שלהם הם משיגים כך, על ידי "גניבה בשוליים".

 

השבוע נסעתי במקרה במונית עם אשה נוספת, החלטנו להתחלק במחיר הנסיעה לאחר שהאוטובוס לא עצר בתחנה ביפו (נוהג מגונה ומקובל של "דן", למרבה הצער) ושתינו מיהרנו. הזדמן לנו לקשקש קצת בנסיעה הארוכה, והתברר שהיא מטפלת בילד שהוא שכן שלנו. בנוכחות הילד היא סיפרה כיצד המעבידים המיליונרים שלה, תושבי העיר העתיקה של יפו, לא העלו לה שכר במשך חמש שנים, ועכשיו הם יורידו מן השכר שלה את דמי הנסיעה, כיון שהם משלמים לה "חופשי חודשי" ואם הפסידה אוטובוס, הרי זו "בעיה שלה". בנוכחות הילד, סיפרה כיצד הם מתעללים בה מבחינת התעסוקה, דורשים הרבה ולא נותנים את המגיע לה, ואין לה ברירה. שמתי לב שהיא מן האנשים הטובים, כלומר, הם יודעים שגם אם היא מרה ומקופחת לא תתעלל בבנם הקטן, היא אשה טובת לב אמיתית הדואגת לו ומוכנה אפילו לריב איתם לפעמים כאשר נידמה לה שהם מזניחים אותו, לא באים בזמן, או דורשים יותר מידי. נשמה של עבד, הם חושבים לעצמם ומנצלים עוד. אך מה עובר במוחו של הזאטוט ששמע את השיחה הזו, בודאי לא פעם ראשונה ? ומה חושבים הוריו על כך שהם מיליונרים אך אינם מוציאים די כסף כדי שלבנם יחידם, תהיה מטפלת שבעת רצון. זה צריך ללמד שמי שעושק את עובדיו, בסופו של דבר פוגע ישירות בילדיו, ומכאן שככל הניראה תאוות הבצע הזו, החזירית, אינה נובעת מרצון אנושי טבעי לשפר את מצבך ומצב ילדיך, אלא ממחלה אוטואימונית, שבסופה כליון עצמי ופגיעה אפילו בשארי בשרך.

לשכת עורכי הדין עומדת על הרגליים האחוריות

 

בימים האלה מתחילה הכנסת בהליך חקיקה של רפורמה בדיני ההוצאה לפועל. רפורמה יפה, לשם שינוי, אשר אם תתקבל, תקל במעט את נטל השוטים והעקרבים על המוני עמישראל המורעבים. סוף סוף הבין המחוקק שאי אפשר לאסור קשיש על "חוב" של מאה שקל לאגרת טלויזיה שאין לו. אפשר כמובן, אבל אי אפשר לקרוא לזה מדינה דמוקרטית, או למעשה אי אפשר לקרוא לזה מדינה בכלל, אלא מדינה שהפכה ל"חברת גבייה אפורה" עבור בעלי הון ועבריינים חסרי מצפון.

כמו כן, לפי הכתוב בעיתון, יוגבל עונש המאסר לחייבים מעל חצי מיליון ש"ח כפי שצריך, ויקויים הליך מפושט ונטול עורכי דין, לחובות עד 30,000 ש"ח. באופן חריג, אין לי מילה רעה על הרפורמה, נשמע צודק נכון והגיוני, וגם מקדם חיים ולא מכלה אותם. ומי קם להתרעם נגד השינוי ? אה…לשכת עורכי הדין כמובן, מוסד המייצג לאחרונה בעיקר טורפי נבלות ופושטי עור. באוירת ההפקרות ששררה בחמש השנים האחרונות (בעת מלוכת הכנופיה של שרון), התעשרו עורכי דין אלמוניים מפשיטת העור של הציבור, ברובו ציבור חסר אמצעים, וביחד עם תאגידים מסויימים, קשרו קשר לייצר חובות מפוברקים (למשל ספקי אינטרנט ותקשורת סלולרית, או בנקים אשר מתמחים בהגדלת יתרות חובה על ידי אי הודעה לבעל החשבון והוספת ריביות לא חוקיות), ל"עקם ולאנוס" את דיני המסירה וההמצאה (לא מודיעים לחייב על הליכים בכלל, הכל מתנהל במעמד צד אחד), ואז לנחות עליו כעדר תנים, בצו מאסר מן ההוצאה לפועל המגובה בכוחה של המשטרה. במקרים רבים, אחד מהם ראיתי במו עיני, מפברקים עורכי הדין "צו מאסר" הנחזה להיות של ההוצאה לפועל (בעוד אין בכלל פסק דין נגד החייב), ותחת איומים, ממש כשודדים פיראטים, מוציאים הסדרי תשלומים נדיבים, המכסים כמובן בעיקר את שכר טרחתם, ומה שנותר אם בכלל הולך לתאגיד, השותף לקשר.

מה לאמר ? מדוע ללמוד משפטים שנים ארוכות כאשר פרנסה כזו מזומנת לידיך. ואכן, רמת עורכי הדין לאחרונה, כרמת המכללות המושחתות שנפתחו להעשרת מקורבים, אינה שונה מזו של פושטקים מצויים הגונבים מזקנים באוטובוס. לשכת עורכי הדין כניראה מנסה למצות את הימים האחרונים של ההילולא, ופתחה במבצע מדהים של שיסוי חברות גבייה נגד עורכי דין, חברי הלשכה, שפיגרו בתשלומי מס החבר השנתי. שלחתי קצת אימיילים לרחבי העולם, והעולם נדהם, טרם שמעו על לשכת עורכי דין התובעת את חבריה בבית המשפט לשלם מס חבר. טרם שמעו גם בעולם הרחב על לשכת עורכי דין הגובה כארבע מאות דולר דמי חבר שנתיים מבלי לפרסם דו"ח ביקורת של רו"ח חיצוני ובו פירוט ההוצאות, כנגד הסמכות לפי חוק לממן אותן ממיסי חבר. בידוע שהחוק העניק את סמכות גבייה נדיבה זו רק לפעילות מסויימת (הכשרה והסמכה) ולא לארוחות צהריים של עסקונאים. נידמה שכרגיל, תאוות הבצע הלא מורסנת תביא את הכליון העצמי על בעליה, והלשכה סימנה בכך את קץ העצמאות הכלכלית שלה. להערכתי, בקרוב מאד, ובעקבות התביעות הללו, יוציא המחוקק את סמכות הגביה הזו מידי המוסד העלוב הזה. ואף אחד לא יזיל דמעה, למעט אלה שיפסידו את דדי הזהב אליהם נידבקו עד היום באין מפריע.

 

 

 

 

 

פורסם ב 5 באוקטובר 2006 11:47 במדור דרשה | 3 תגובות

k = "fkjj76J=HT~3IO%hjgf^7JH&HGj6UH[IO70YjPFTI7yiuhkJH7+JTU85Jg5YU79g6I5HhtY9)8Tdf^yILuH";

 
    

שם:

    

דואר:

    

אתר:

    

כותרת:

בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.

קוד הפעלה:

    

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק… זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

מואיז  בתאריך 10/5/2006 12:11:09 PM

הכל שאלה של מוצא

זהו החרם היהודי המסורתי, ובכל מקרה המרוקאי נמצא תמיד על תנאי בחברה הישראלית.

כל מזרחי שאי פעם הרים את הראש ואמר משהו יודע היטב מה משלמים על זה, נידוי, חרמות, וכן הלאה.

לא כולם מדברים על זה, לפעמים יש בן זוג שיכול לתמוך לתקופה מסוימת עד שהדברים נרגעים, ובקמרים רבים הפיתרון היחיד הוא עזיבת ישראל, כפי שעשו אלה שוחט, סמי שלום שטרית ואחרים.

או שאתם חושבים שהם היו עוזבים לו היו עובדים בעבודה סבירה?

לגבי אדרי, זה אכן מאוד כואב, אבל השאלה היא למה שום עיתון לא נותן לו מצלמה ושולח אותו לכתוב מהשטח ומשלם לו עשרת אלפים שח, זה אולי היה משפר את התפוצה של העיתון, וזה בטח היה מוסיף משהו לנוף המשמים של העיתונות הישראלית.

זה ברור כשמש, אבל הקפיטליזם הישראלי מגיע עד לגזענות האשכנזית הידועה, ועוצר שם. גם אם זה רווחי, המרוקאי יישאר בחוץ

ולאנשי המצצפון , עד שלא תבינו שכך זה עובד כל מילותיכם הם סתם רעיונות מעופפים.

יואב 
unveil('%1F%04%0B%1C%68%51%2B%51%08%27%13%5A%25%2A%0B%06%0F%13%48%37%5B','[דואל]');
[דואל] [אתר]  בתאריך 10/5/2006 12:18:50 PM

אז מה עושים?

לעזאזל, מה עושים?
כמי שנפגע באופן ישיר מאותה פגיעה בדיוק וכמי שנענש קשות "על מעשה טוב"… אני יוע שהכל נכון.
עדיין…. איך נלחמים בזה?
לי אין מושג כבר.
כולם בחגיגה המטורפת הזאת: עורכי הדין והשופטים, המעסיקים ובתורם חלק מהעובדים, עיתונאים ופוליטקאים.
ממש תחושה של דרך ללא מוצא.
תויעי לי שתמצאי דרך, שביל, משהו …):
שנה טובה

איריס  [אתר]  בתאריך 10/5/2006 12:41:52 PM

תודה

מואיז, יש גם חרם עדתי, בעיקר בחוגים שאתה מדבר עליהם (אקדמאים שמדברים על המצב הזה). ירידה מן הארץ היא בהחלט מענה סביר במקרה הזה, אם מתאפשר. העובדה שהערבים או האשכנזים ישמחו, לא צריכה להפריע, אתה לא צריך לחיות רע רק כדי לעצבן אחרים. אני אשמח לצאת מכאן, ואקח את תרמיל יהדותי איתי ואת תקוותיו של העם לשיבתו, כפי שעשו אחרים. הבעיה עם אדרי, שיש לי במקרה האישי שלי, זה שהוא לא מבין שהוא מגן על מוסדות גרועים יותר ממפעלי ים המלח, או שהוא מבין וחושב שבכל זאת יש מקרים שמוצדק לקרבן אחרים סתם, כדי שכולם יהנו. אני מדברת על הכור בדימונה ושורת המתים שהוא הותיר ומותיר בקומבינות שאי אפשר אפילו לספר עליהן, בניגוד לחשיפה שהוא עשה על המפעל שלו. אז אם הוא מקבל את העקרון שקורבנות אדם זה לגיטימי, למה שאחרים לא יחשבו שגם הוא קורבן כשר "למען הכלל" הערטילאי שבעיניהם מזוהה עם "טובת המדינה" ? נכון, אתה המדינה, גם אני המדינה, לכולנו יש זכות לשוויון, מי שכופר בזכותו של פלוני, נשמטת הקרקע מהתביעה שלו צדק זה דבר שכניראה אינו ניתן לחלוקה באמת.

יואב, לנשארים כאן, מרצון או מאונס, עצתי אחת כל הזמן, להלחם. איך שאתה יכול וכל כמה שאתה יכול. ככל שתגדיל את מעגל ההזדהות, כלומר תדייק בהגדרה באופן שתהיה יותר עקרונית ופחות אישית, כניראה שתגדיל את ההשפעה של הפעולה החיובית שלך באופן שתסייע לאחרים, והם יסייעו גם לך. לדעתי קו פרשת המים הוא המקום שבו הדפוקים יסייעו אחד לשני בפועל, ולא במילים בלבד, כיון שאז יישבר מקור הכוח העיקרי של הפיאודלים. אבל גם הם יודעים את זה, כך שמאמצי ההפרד ומשול הולכים וגדלים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: