תרגום ונאמנות

 

 מסמך סודי ביותר, גם אם נפל – ואכן נפל – לידי הפלסטינאים בגלל רשלנות או משגה של גורם צבאי ישראלי, מחייב אזרח שאינו רוצה לסייע לאויב להתנהגות אחרת מאשר תרגומו של המסמך לאויב. כך, גם אם מצויים במקום יודעי עברית שיכלו לתרגם בצורה זו או אחרת את החומר, אך הם אנשים שעברית אינה שפת אמם ולא בהכרח מבינים הם כל מונח ודקות לשונית במסמך עברי. אכן, בצדק נטען על ידי בא כוח המשיבה כי אינה אשת מודיעין; אך שפת אמה עברית והיא שירתה בצה"ל, ולוא בתפקיד זוטר, והיא מעורה בישראל. אבל גם אם נניח כי יתרונה היחסי של המשיבה על ידידיה בהקשר דנא היה מועט – דבר השנוי במחלוקת – עצם התרגום מצביע על גלישה מן המתחם ההומניטרי של עיסוק במחשבים אל הסיוע לכאורה לאויב;

 

מתוך ההחלטה בערר לבית המשפט העליון, טלי פחימה

הרבה כבר נכתב על פרשה זו, ובאמת אין מה להוסיף על הטיעונים המוסריים והפוליטיים משני צידי המתרס. אני רוצה להתמקד באספקט זנוח יחסית בפרשה זו, והוא האישום ב"תרגום", שהוא לדעתי יוצא דופן. כמי שעסקה בתרגום לאורך שנים, וממשיכה להתעניין מאד בתרגום ובשפה, נראה לי חשוב לעסוק לרגע במשמעותה של "ידיעת השפה העברית", כפי שפורשה על ידי בית המשפט, בהבחנה מידיעת עברית כ"שפה שניה" על ידי מי שאינו יליד הארץ, כלומר זר (ובמקרה זה, לפי התביעה, צר).
 
לפני כשנתיים הגשתי עבודת גמר במסגרת קורס אקדמי באנתרופולוגיה, על השפה העברית בהקשר הלאומי, המיליטריסטי שלה, בעיצוב הזהות הישראלית. טענתי שם שמעבר לשימושים הרגילים של שפה, העברית משמשת גם "כשפת סוד מקודדת" בעלת משמעות צבאית, מעין צופן המשמש הגנה טבעית מפני "חדירה" ומפני "מודיעין זר". טענה זו נכתבה כמובן זמן רב לפני פרשת פחימה. את התחושה הזו שאבתי מהתנסות אישית כמתרגמת משפטית בקליפורניה, לאחר שהוסמכתי כדין על ידי בתי המשפט של לוס אנג'לס.

בשיחה עם חברים, בעיקר ישראלים יורדים, הסכימו כולם שאכן קשה מאד ללכוד ישראלים עבריינים ולמצות איתם את הדין, ועיקר הקושי נעוץ בשפה, והיעדר אנשים שיבינו עברית מדוברת, אם לא גדלו בישראל. הקודים המיוחדים, האינואנדוז המיוחדים, הסלנג, כל אלה לא ניתנים לרכישה באקדמיה לשפות. ציינו גם, שקשה מאד למצוא ישראלי שיחצה את הקווים האלה ויסגיר את חבריו למדינה, גם אם הם פושעים, חבלנים או חלאת אדם. כמובן, אותה תכונה מופלאה גם משרתת מטרות צבאיות כאשר קשה למצוא ישראלי שיספק את התרגום הדרוש, הלא מילולי. גם אם יזדהה לחלוטין עם מטרות המזמין, יחשוש הישראלי לחייו וגם יחוש שהוא מפר טאבו קדום, פנימי עמוק שהוטבע בו ומהווה חלק מאישיותו.
 
חלפו שנים מאז, ונדבך נוסף לתובנה שלי. האינטימיות והאקסלוסיביות של העברית, כמו שהיא משרתת עבריינים וחיילים ומרגלים, גם מקלה על קבוצות השליטות בישראל למשטר חשיבה, אידיאולוגיה, וכמובן למדר מידע. הצנזורה האפקטיבית ביותר הנה מניעת תרגום של ספר או מאמר, בלי לנקוט שום אמצעי גלוי של צנזורה שיחשוף את הנושא ויעורר דוקא סקרנות, או ביקורת על ההחלטה. תכונה זו אופיינית ל"כתות" ולתרבות של "כתות מסוכנות" בהן קיימת אותה דביקות ושפה מקודדת פנימית, ויצירת חיץ נוקשה בין הפנים לחוץ, בין "הלנו אתה" או "לצרינו". העברית, במובן זה יוצרת או מחזקת מבנה זהות נוקשה של שחור לבן, "הם ואנחנו" וכל אותן הפרדות האופייניות לכת מסתגרת או לשבט נבדל. בנוסף לכך, ובעקבות זאת, העברית משמשת קונדוקטור, מוליך, למידע המיועד לשימוש "פנימי" בלבד, שמוגן הרמטית מפני השפעה ובחינה, שלא לאמר דיאלוג עם "החוץ". נוצר גטו נפשי, לשוני ואנושי, שעלול להדרדר לתופעה של "כת" או למעין שיח סכיזופרני, בו האסוציאציות הן פרטיות לחלוטין, ומאבדות קשר עם המציאות.
 
במאמר שלי הוספתי מטאפורה מדגימה, והיא השימוש ב Glossolalia
כלומר המנהג הנוצרי דתי של מאמינים מסויימים, בעת ההתכנסות, לדבר בלשון זרה, ייחודית, כאשר הם "מקבלים מסר" או "תקשור" אלוהי. בלשון עממית נקראת המסורת הפולחנית הזו   speaking in toungues

כאשר המתפלל מדבר בשפה פרטית שהוא מבין את משמעותה ואת תכניה וכך הוא מקבל את הדיבור מאלוהים.
השתמשתי בביטוי זה להסביר מאפיין מסויים של העברית, כגלוסולליה קולקטיבית, כלומר כאשר קבוצת מאמינים שלמה מקבלת את המסר בשפה פרטית שהיא כביכול הדרך שבה מעביר אלוהים את המסר לשליח, ובמקרה זה לשליחיו. זה סמל שמתקשר לי יפה ל"עם הסגולה" ול"אור לגויים", כלומר מעין יחידה שלמה של מתקשרים כאלה, מתפללים אחוזי השראה נבואית, המקבלים בלשון ייחודית ופרטית, את המסר מן האלוהים, ואז מוטל עליהם ל"תרגמו" במילים אך גם במעשים לקהל הרחב, ה"גויים".  אם מותחים את הדימוי הזה עוד מעט (ואני מניחה שכבר בשלב הזה מתפלצים שניים או שלושה בלשנים שמישהו הלשין להם) אפשר להגיע למעין חלוקה פנימית של שני אזורים נפרדים בתודעה המדברים בשפה שונה. העברית "עובדת" על ערוץ יותר פרימאלי ואירציונאלי, ושפה "העולם" עובדת על ערוצים יותר MUNDANE והגיוניים.

 

מכאן המשכתי וטענתי שכאשר נעשה שימוש אחר, לא "קדוש או רוחני" בכלי/ערוץ הזה, יש חשש לתופעות כמו כת או שטיפת מוח, או גם שימוש בשפה כ"קוד צבאי". כל אלה יוצאים או מאפשרים ארגון זהות וארגון פנימי פרובלמטי מאד. לבסוף, הגעתי למסקנה שלכן היה עדיף הארגון הקודם שבו העברית נותרת באמת בתפקוד הרוחני שלה כ"שפת קודש" ואילו כל ענייני החיים, אפילו החשובים ביותר, מתנהלים בשפה אחרת, ובעיקר מוצלח מאד הארגון של פזורה וגולה, שבו יש ריבוי שפות חולין, והחוט המקשר ברובד הזהות וגם ברובד התקשורת הוא בתחום הרוחני הפנימי בעיקר. ודאי ששימוש בכלי תקשורת כזה לצרכים מאפיונריים, כלומר כקוד צופן למבצעי סמים וגם מבצעי צבא, אינו הולם.
 
פרשת פחימה החזירה אותי למסמך הזה שהגשתי, ובעצם אוששה אותו בצורה מדהימה. פסק הדין, בפרט של בית המשפט העליון בערר, נותן מעין "תוקף משפטי ועונשי" למי שמפר את הקוד הלא כתוב של דוברי העברית הילידית. הטענה המועלה נגד פחימה היא הפרת "טאבו" של לשון הקודש השמורה לקהילה הנאמנה בלבד. פסק הדין מאשר את האבחנה שהעברית הילידית מעבר לתפקודיה הרגילים היא "סמן זהות והשתיכות" בעל מאפיינים מיליטריסטיים במובהק, תוך יצירת השוואה לא מודעת בין "הסוד הרוחני הפנימי" ובין "סוד צבאי", בין "נאמנות דתית" ובין "נאמנות צבאית".
 
רבי נחמן מברסלב אמר שתרגום משפות זרות לעברית הוא עבודה של העלאת ניצוצות קדושה מעולם החולין, ולמעשה עד לגאולה הסופית, פוזרו ניצוצות קדושה בשפות הזרות ולכן ישראל פזורים בגולה. תפקידם להעלות את הניצוצות ולתרגם אותם לעברית, להחזירם למקומם. זהו בעצם הצד השני של המטבע המוכרת יותר "אור לגויים" כלומר תפקיד העברית, או היהודי, לקבל "קדושה מתומצתת" מאלוהים במישרין, ולתרגם ולהפיץ את ה"אור" לדוברי השפה הזרה, כלומר אלה שעומדים בדרגה שניה, מרוחקת יותר ממקור ההתגלות. במטריצה הציונית הכיתתית, מנוצלים מבני העומק הללו לצרכים צבאיים, שקיבלו מעמד של קדושה. בהקשר מעוות זה, יכול עצם מעשה התרגום להוות בגידה, כיון שהוא פוגע בהרמטיות של הצופן, שמאפשר לשמור על החיץ הקשיח בין "אנחנו" ובין "הם". הסודות הרוחניים של העם הוחלפו ב"סודות" הרבה פחות נעלים. מכל מקום, מי שאינו דתי ואינו ציוני-חייל צריך אולי להציע, גם לעצמו, הסתכלות חדשה על המבנה הלשוני-תרבותי שהוא ירש.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מנשה  On 12/02/2006 at 00:04

    אני רק רוצה להבהיר שנושא העבודה מרתק לטעמי, אבל איני מצליח לראות הבדל בין העברית לבין הקטלונית (למשל) בהקשרים אלה.
    הסוגיות שהעלית הן אוניברסליות לכל שפה ותרבות, כשכל תרבות מגוננת על הקנון שלה בעזרת השפה. מהי התרבות הישראלית ללא העברית, מהי התרבות הפורטוגלית ללא הניואנסים של הפורטוגזית? ואפילו מתחתית בורותי הלינגווסטית אני מצליח למצוא ניואנסים שרק דובר אנגלית-קוקנית יוכלו להבין, ודוברי האנגלית-האמריקאית יוותרו חסרי אונים כלעומתם.

    אני כן יכול להבין את הטענה לגבי המיליטריזם המובנה בעברית הישראלית, תוצאה של חברה תוקפנית וצבאית. אבל זו תוצאה תרבותית ואינה קשורה דווקא לשפה העברית, זו פשוט טביעת הגנים של המדינה דוברת-העברית היחידה בעולם (חוץ מניו-ג'רזי כמובן).
    אותה עברית תהיה גם תחמנית מן הסתם, בהתאם לאופי תושבי-הארץ, ולכן נראה שקשה לעלות על ניואנסים תחמניים בבית משפט.

    זכור לי שקראתי לפני שנים מאמר באחד העיתונים על מתורגמני סלנג-עברייני בארץ שהיו משמשים בבתי משפט. נראה לי שזו פשוט עוד תת-דוגמה לגלוסולליה. והאם כל ז'רגון אינו בעצם סוג של גלוסולליה?

    אני לא מבין את הז'רגון המשפטי, שהוא כלעומתו לא טורח לתרגם לי את כוונתו. תפקיד השפה הזו הוא לשמר את הכוח בידי האליטה המשפטית, בדומה לשפת האקדמיה המעורפלת שלא ניתן לערער על טיעונים הנערכים במסגרתה אלא אם טרחת ללמוד ולהכירה מקרוב. ואז, יש להניח, אתה בעצם אחד מהאקדמיה. גלוסולליה – מלה יפה.

  • איריס  On 12/02/2006 at 00:18

    לא מכירה קטלונית, גם מילה יפה, בכל מקרה..
    הטענה מתיחסת לעברית כשפה שהיתה שמורה רק לפולחן דתי וגם לתקשורת פנימית לדברים "סודיים" שבין היהודים בפזורות השונות.
    כל עדה וקהילה נוהלה למעשה בשפה הלועזית המקומית או יידיש (לא נכנסת לזה אבל זה לא עברית וזה היה רק של אשכנזים) ץ.
    רבים לא ידעו בכלל עברית אבל כל יהודי למד הפטרה ושמע ישראל וכולי. בקיצור לשון קודש.

    כאשר זה הפך ל"חול" עדיין נותרה, אולי אותה התיחסות לעברית, אבל בלי הצד הדתי. ואני ניסיתי לטעון שאת הצד הדתי רוחני כמוס ועמוק החליף תוכן צבאי.
    רבים מן הישראלים דוברים שפה זרה ממילא.

    האמת שכתבתי את זה בחו"ל ביחס לתפקיד העברית בחו"ל אבל אז כאשר שמעתי על משפט פחימה חשבתי שזה תקף גם כאן, בקשר לערבים.

    גלוסולליה קשורה לחוויה דתית. זה לא סלנג או שפה פרטית סתם. השאלה היא אם יש ממש במוח או במבנה הנוירולוגי קוגניטיבי "נישה" השמורה לערוץ הזה. ואם כן, אז חזרתי לטענה שנערך פוטש לערוץ השידור הזה והוא ניתפס על ידי הצבא, ומה חבל.
    גם לעברית עצמה. וגם לדובריה.

  • מנשה  On 12/02/2006 at 08:33

    במה שונה העברית אם-כן משפות אחרות במובן הזה? האם לא אוכל לטעון לוריאנטים של ערוצים קוגניטיביים כאלה בקרב יוצאי איראן המפוזרים בעולם? כלומר, האם הטענה שלך היא ייחודית לשפה העברית או רק מקרה בוחן שלה?

  • איריס  On 12/02/2006 at 09:32

    העברית כשפת קודש, כלומר, פולחן .
    זה הייחוד
    נידמה לי שאין הומוגניות דתית בקרב הפזורה האיראנית, ככל שהבנתי מגעת, הדת, אינו מגדיר בלאום האיראני ובודאי אין סמיכות בין השפה לפולחן הדתי אני מניחה שהקוראן כתוב בערבית ולא פארסי

    נידמה לי שישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה יש הומוגניות של לאום, דת, שפה וטריטוריה. כך קראתי בכמה מקומות.
    הסתכלתי על המרכיב הדתי ואפילו דייקתי פולחני,והתפקיד של העברית בו.

    אני לא מסכימה אתך שישראליות אינה קיימת ללא עברית, לדעתי המדיניות של השלטת העברית בלבד היתה שגויה.
    זו מדיניות ציונית, לא ישראלית
    הציונות אולי לא היתה קיימת ללא עברית, אך הישראליות טרם הוגדרה


    אינני חושבת שהאיראנית יוצרת הבחנה בין דובר ילידי לבין מי שרכש את השפה בארץ אחרת.
    ודאי שזה לא קיים בשפות העולם, כמו אנגלית צרפתית וגרמנית וכניראה ערבית.
    זה ייחודי לעברית, ונובע מהגדרת הלאום על בסיס הציונות, ככולל מרכיב של שפה עברית ילידית.
    שוב, קיים איסור דתי לחלן את העברית ויתכן שהיו בו תובנות שאיננו מודעים אליהן, לא מבחינה דתית אלא סוציאלית, פוליטית ופסיכולוגית.

  • איריס  On 12/02/2006 at 10:22

    גלוסלליה קשורה ל"תיקשור" של חומרים דתיים, אתה מתעלם מזה.

    באשר למשפטפטת – אני מסכימה אתך ששפת המשפט הגיעה כמעט ליצירת דיאלקט שהוא אפילו חוצה שפות, כלומר, כל המשפטנים מדברים שפת מומחיות אחת, אבל זה נכון לרפואה ובעיקר מחשבים לדעתי.

    אני מצדדת וגם עסקתי בנושא שאפשר לקרוא לו תיווך או תרגום של משפטפטת לעברית תקנית כיון שבניגוד למחשבים, כל אחד צריך לדעת את זכויותיו. (רפואה זה סיפור אחר, לדעתי חמור יותר אבל לא נכנס עכשיו). העניין הוא שיש התנגדות מובנת של קהילת המשפטנים ל"מודיע תרבותי" כלומר לשטינקר כביכול שיסיר את מסך המיסתורין מהשפה המסובכת. ולכן, אין לזה קיום. הציבור לא יתמוך בזה, והארגונים החוץ ממשלתיים שעוסקים בזה גם הם מבקשים לעצמם כוח, כלומר שומרים על הטריטוריה של התיווך בין הציבור לעורכי הדין/המחוקק. זה חוזר לבעיות הרגילות של פיזור כוח, וכמובן זה לא אינרטי, ולכן לא קורה מעצמו.

    ניראה לי שגדר המחלוקת בינינו על העברית נובע גם מדגשים בחשיבות. אני מסתכלת על העברית במנותק מהפונקציות הפוליטיות שמיוחסות לה, וכערך בפני עצמו, וכך גם לגבי ערך הקיום של היהדות במובן הממטי. מי שמכפיף את הדברים האלה לפוליטיקה מקבל תוצאות הפוכות, פעמים רבות.

  • מנשה  On 12/02/2006 at 23:45

    אני מניח שאת מתייחסת לגלוסלליה בחברה החילונית המעורה בשפה הישראלית, כי מן הסתם בחברה החרדית המסוגרת העברית אינה אותה עברית.

    לגבי קיום ישראל ללא עברית – ודאי שהוא היה אפשרי בעבר, לא טענתי אחרת. הכוונה היתה שנכון להיום הזהות הישראלית ספוגה בשפה העברית ובסלנג ולכן לא ניתן להפריד בין השתיים. מעניין איך התרבות הישראלית היתה מתפתחת אם היינו דוברי יידיש.

    אני לא חושב שיש בינינו כזו מחלוקת רעיונית. את העמקת בנושאים האלה הרבה יותר ממני ואני סתם כמה תהיות עולות במוחי. אבל עדיין קשה לי להסכים עם הטענה: "אינני חושבת שהאיראנית יוצרת הבחנה בין דובר ילידי לבין מי שרכש את השפה בארץ אחרת."

    בהחלט יש הבדל. שפה היא ביטוי תרבותי, ולכן שפה הנלמדת מחוץ לקנון נותרת עקרה משהו. מלים בלבד ללא התובנה התרבותית העמוקה מובדלות מייד ע"י נתיני המקום. שפה זרה במלים מקומיות, כמו התרגומים לעברית של ספרות רוסית בשנות ה-50.

    לגבי אנגלית וצרפתית – ניתן להיות ספוג בתרבות המדינות הללו גם בלי להיות תושב כיוון שהן יצאניות ענפות של תרבות. אם היינו מבטלים את כל תוכניות הטלוויזיה, השירים, הסרטים, הסיפורים וכו' קשה לי לראות איך הדבר היה שונה מכל ארץ אחרת.

  • איריס  On 13/02/2006 at 00:34

    אני התכוונתי בעיקר לזה שאני לא רואה בעיני רוחי אפשרות לפסק דין כזה בקשר לכל שפה אחרת. השופט מקבע בצורה משפטית אבחנה קיימת או לא, בין דובר עברית ילידית/יהודי ובין למשל ערבי או גר אחר שגם דובר עברית, אבל הוא "לא ממש יודע עברית" זה מגוחך במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בערבים, ילידי המקום, שאינם שונים מפחימה למעט דתם, אפילו המוצא אינו שונה.
    אני לא בטוחה שיש מקרים כאלה בשפות אחרות.
    אולי איראנית, אין לי מושג על השפה הזו אבל ראיתי במו עיני קהילה גדולה משגשגת, גאה בלוס אנגלס, של פרסים יהודים מהגרים שלא יודעים מילה אנגלית או עברית וגם הילדים שלהם דוברי פרסית. אני חושבת שהם בהחלט נחשבים חלק לשוני אינטגרלי מהשפה הפרסית. הדבר שונה עם ישראלים ועברית, וקל וחומר עם לא יהודים, דוברי עברית שאינם גרים בארץ. לא בטוח שמישהו חושב שיש להם "זכות לדבר עברית" או להיות בעלים שלה, חוקיים, וחלק ממנה. העברית גויסה לצה"ל. זו היתה הטענה

  • מנשה  On 13/02/2006 at 08:54

    הקביעה המשפטית בנושא הזה היא אבסורד לכל דבר. אם לרגע אניח את ההגיון בצד ולא אטיל ספק בצידקתה, אזי היא בהחלט מחזקת את טענת הגלוסלליה. פחימה כאילו הכניסה את האויב לסודות הקודש. וואטאבר.

  • Michael Bergman  On 15/02/2006 at 08:23

    Hi Tali,

    Ma-amar meratek, thanks. (somehow, saying ‘fascinating article’ does not give it the same flavour, which is the point in discussion I guess)

    BTW, I can think of few recent examples over in this corner, where there was homogeny of לאום, דת, שפה וטריטוריה but it was taken over by aggression: Tibet by the Chinese, Bali by the Indonesian; not to mention Aboriginals in Australia – admittedly before national rights – לאום – were politically correct

    Having trained in few modalities of the so-called New Age paradigm, one of the things I noticed – and was greatly amused by – is the difficulty in translating its terminology when trying to explain bodywork, or Rebirthing, in Hebrew. That is no doubt qualified by the fact I don’t ‘live’ Hebrew anymore, but also, from my limited understanding, from what I would suspect would fall under the NLP (neuro-linguistic programming). The pathways are not worn out, and therefore the language sounds pretentious. Read any Hebrew pamphlet about Crystal Healing or something as esoteric (OK… or wacky) and you see what I mean

    This makes me ponder –

    My original thought is that the growing of the relevant neural pathways, the hardware, so to speak, is not limited and unique (eg. the idea of Army lingo replacing verses of prayer) and that parallel or even multiple linguistic ‘narratives’ can co-exist. So one could be occupied and versed in both the holiness and brutality – I am sure some of the settlers have an immense and deep knowledge of the scriptures, but they show no qualms in brandishing both sword and bible

    But then, that in actuality, a real, live, authentic and dedicated understanding of Kdusha, if it is so embraced and integrated as a way of life, must come with a natural empathy for suffering, by anyone. So rather, the hardware in the Jewish brain for Kdusha, was probably robbed (by intimidation, by torture, by Sin-aat Chinam, all of the above?) long time ago from its ability to ethically guide us in a multi-cultural context. One could say, that the lethal combination of The Chosen, the Victim, and The War Hero has taken its toll on our ability to co-exist peacefully, and equally, with fellow human beings. Hebrew was not kidnapped by the army, but has evolved to reflect the emergence of the ‘Chayal Ivri’. Just a thought, anyway, and I’m sad to say I could not probably articulate it in Hebrew

  • איריס  On 16/02/2006 at 11:13

    and what are you still doing in this blog?

  • עידן  On 17/02/2009 at 14:03

    רוב האבחנות החשובות כבר נאמרו כאן, באמת מעורר מחשבה. אני מסכים עם מנשה ששפה איננה שונה מכל קוד תרבותי אחר (למעט עוצמתה, אולי), ובמיוחד נעתרת להשקפות אקסקלוסיביות, יצירת חיץ בין "אנחנו" ל"הם", וכדומה. זה גם מתרחש בין דיאלקטים של אותה שפה. אבל אני מסכים גם איתך שהייחוד של העברית הוא היותה "שפת סוד", בהסטוריה שלה, והמימד המיסטי הזה חילחל לעברית בת-זמננו, באופן שבו היא מתפקדת כעוגן של זהות קולקטיבית. אמרת את זה יפה ממני.

    מן הצד הבלשני אני יכול להעיד שהאנומליה הזאת חודרת עד לאקדמיה. חוגים לבלשנות וחוגים ללשון עברית הם חוגים נפרדים, שיש ביניהם עוינות בסיסית. בחוגים ללשון עברית מתייחסים לעברית כאילו היא שפה ייחודית, שחלים עליה חוקים אינהרנטיים לה. החוקרים האלה אינם טורחים לקרוא על שפות אחרות (ודאי לא שפות שאינן שמיות), ורוב העבודה שלהם איננה נגישה לביקורת מבחוץ כי היא נכתבת בעברית.

    בחוגים לבלשנות, כמו בחוג שלי, העברית היא עוד שפה בין שפות העולם. יש לה כמובן דברים מיוחדים לה, אבל כך בכל שפה. מה שמעניין אותנו הוא חוקים כללים, שתופסים בכל השפות. לכן כל שפה רלבנטית לכל שפה: מי שרוצה להבין את הדקדוק של העברית, חייב לדעת גם על הונגרית וסינית ואיסלנדית. לחשוב שעברית באה לעולם בנפרד מהשפות האחרות (אולי מפי השכינה?) זה כמו לחשוב שיש זן מסוים של לטאות שנוצר מחוץ לאבולוציה.

    טוב להיות מודעים לכל הדברים האלה – בין יורדים ישראלים בחו"ל, בין חיילים שמפטפטים בסלנג שלהם לידך במודע, כדי שלא תבין, ובין אקדמאים שמסרבים להעמיד את תוצאות עבודתם לביקורת מבחוץ. נדמה לי שבכל המקרים האלו המטרה של הנאורות היא להפיל את המחיצות המלאכותיות בין האנשים.

  • איריס  On 17/02/2009 at 15:02

    מעניין מה שאתה כותב על האקדמיה ואיך התופעה משכפלת ומצדיקה את עצמה, במוסד שכל עניינו הוא הפוך (לצאת מן הסוד והפרטי לבחינה אובייקטיבית שקופה ומדעית). יכול להיות שאם הם יתרגמו מאמרים מהחוג ללשון עברית לאנגלית, הם יועמדו לדין על מסירת סודות לאויב 🙂 או ישללו להם את האזרחות. זה המתח הקבוע בתוך הציונות בין השאיפה הלכאורית ל"נירמול" ו"ככל העמים" ובין הגישה המסורתית של "עם בחירה" וזה שמקבל מאלוהים את השפה והתקשורת במישרין, כלומר מעמד על, המחייב פרקטיקות כיתתיות סודיות. לא פשוט

    השפה העברית היא כניראה נשק לא קונוונציונאלי.

    בכל מקרה, טוב לדעת שלא יריתי לגמרי רחוק מהמקובל בניתוחים מן הסוג הזה. הקריירה הזו נקטעה באיבה אבל מאד נהניתי לקרוא קצת חומר בבלשנות, בעיקר מה שרלוונטי לעברית. לאחרונה קראתי מאמרון די ישן, של פרופסור לספיכולוגיה של הגיל הרך, המסביר את ההבדלים הקוגניטיביים שנוצרים בגלל השפה. יצא שהשפה יוצרת "תוכנה" שונה בתחום הקוגניטיבי, זה ממש פצצת אטום התגליות האלה. צריך להיזהר איזו שפה רוכשים בגיל הרך, אם לא רוצים לדפוק את התוכנה הבסיסית לכל החיים.

  • עידן  On 17/02/2009 at 15:34

    אני לא חסיד של התיאוריות האלה, מבית היוצר של בנג'מין וורף ("יחסות לשונית"). הן רכבו על הגל הפוסטמודרניסטי – הכל הוא שפה, שפה קובעת מחשבה, שפה קובעת ממשות – אבל פסיכולוגים קוגניטיביים בני ימינו מסתכלים עליהם בעין קצת עקומה. יש קשרים מאד מעניינים בין שפה וקוגניציה, אבל הם בהחלט לא "קשרי כינון" חד-כיווניים כמו שהפסיכולוג ההוא שלך קבע. אני צריך פעם לשבת ולכתוב על זה…

  • איריס  On 17/02/2009 at 15:53

    למעשה אני הכנסתי אותו לרדאר שלי בקשר לניסויים בילדים, ולכל האגף השני של ה"תחקירים" שלי. האקס פיילז.
    שמו גדעון כרמי, ויש לו פרסום אחד, למרות שהוא פרופסור מלא וותיק והפירסום הזה מסביר אפילו להדיוטות איך ההבדל בשפה קובע כל מיני דברים (הוא נותן דוגמא שלמשל בעברית יש "הסחות דעת" בגלל מבנה השפה בקשר לתיאורי גובה השימוש במילה יותר גבוה וכולי, שגורם לכך שילדים שנמדדים ביכולות קוגניטיביות משפות שונות מפיקים תוצאות שונות בתחומים האלה, אם לא מבינים את ההבדל בשפה). זה היה די משכנע.
    אבל כאמור הוא נכנס לי לרדאר מכיוון של הסי.איי.איי :)) דוקא
    והמחקר שלו ישן לאללה, מתחילת שנות השמונים אולי קודם.

    אבל לא חסר מאמרים מפחידים בתחום הזה, יכול להיות שאתה צודק שזה השפעות פוסטמודרניסטיות אני לא מספיק בקיאה בתחום, בסך הכל למדתי קורס אחד לתואר שני, ועוד במסגרת של חוג לאנתרופולוגיה, כאשר הרעיון היה יותר תקשורת רב ובינתרבותית. "רך" לגמרי.

  • איריס  On 17/02/2009 at 16:04

    הפייפר שלי לא עסק רק בהקשר של העברית כשפת קודש וסוד אלא גם בעובדה שאנשים כמוני, שגדלו בשנות הששים והשבעים, נאלצו לגדול ללא שפה שלמה. כלומר, חלקים שלמים של החוויה נותרו ללא ביטוי ורבאלי בכלל, והאופן שבו זה מעודד אלימות וכולי. האילמות והאלימות.
    כיום העברית כבר מרופדת יותר, וגם "מותר" ואף מומלץ לדבר אנגלית או שפה שניה נוספת. אבל הדור הראשון והשני גדלו למעשה כמו מוגלי ילד הגונגל, מבחינה לשונית, וכאן נכנסתי לטיעון המשפטי והתרבותי של "הזכות לשפת אם" כלומר,העובדה שנעשו הפרות זכויות אדם. גם אם זה נעשה כביכול בהסכמת הנפגעים, אנחנו לא ממש יודעים אם זה היה המצב. הראיתי כמה מילים היו חסרות ממש, ואיך הביטוי הרגשי של אי יכולת לוורבל בעיקר רגשות או מצבים מורכבים ואפילו פשוטים. אם הייתי יכולה להשאר במסלול שהתחלתי (דוקטורט) הייתי מנסה להתמודד עם השאלה הפסיכוסקסואלית הנובעת מהשפה העברית כפי שהיתה.
    ועוד נושאים. אבל מאחר שהמסלול הזה הוכרז רשמית כ"החוג לשינאת ישראל", כאמור, לא הסתייע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: