ההכנה

פגישת עבודה, אוגוסט 

 

-חברים תשבו, תשבו, עוד חמש דקות, יש פה כוסות ותה צמחים, תכינו, וגם עוגיות….אנחנו מתחילים עוד מעט…" – רחש של מלמולים ושיחות נפסק לדקה קלה, אנשים חיפשו את כסאותיהם, חטטו בתיקים, נפרדו לשלום בסלולרי "טוב, רינה, אני מוכרח לסיים, אנחנו מתחילים…ביי…נדבר אחרי כן"…חלק מהרו למזוג לעצמם תה מן המיחם שעמד על שולחן צדדי.

-"יופי, כולם כאן…אנחנו ממשיכים את הפגישה משבוע שעבר, תזכרו אנחנו מדברים על "תקשורת לא אלימה", וניתוח מצבים בפינוי, יש לנו היום פרופילים חדשים של כמה משפחות, הודות לתחקירנים שלנו, הגיע לכאן הקצין המקשר, אמנון…סליחה, ארנון…והוא יסביר את המידע החדש…אה..שרון, שרון, באמת, תמשיכו את השיחות אחרי כן…יאללה, יום קצר…בוא נתחיל"…

—בחדר היו מכונסים כתריסר פסיכולוגים, הצוות הנבחר והסודי שהורכב בקפדנות לנהל את ההדרכה לקראת הפינוי. היו שם פסיכולוגים מן המשטרה שהתמחו בניהול מו"מ עם אנשים שמחזיקים בבני ערובה או מאיימים בפיגועים; מומחים לתקשורת לא אלימה; מומחים להערכות מסוכנות, ולאחרונה צורפו שני מומחים מתחום הגמילה מסמים. זאת לאחר שהתגלו סימפטומים דומים מאד אצל המפונים למכורים לסמים. התיזה היתה מבוססת על התפיסה האמריקאנית הרווחת שמדברת על "התמכרות לדת" כחלק משלל ההתמכרויות המוכרות בתוכניות שנים עשר הצעדים. היום היה תורם להציג את התרומה שלהם למבצע הגדול. הם ידברו על ההתמכרות כבעיית אישיות ולא בעיית סם, ועל שלבי ההתמודדות של נגמל. "חיים ומוות בידי הלשון" היתה כותרת אחת המצגות, שהראתה תוצאות של מחקרים במניעת התאבדות באמצעות דיאלוג והתערבות קצרת מועד.

בשבוע הקודם התחוללה סערה קטנה בחדר ההרצאות בבית ציוני אמריקה, שם התכנסה הנבחרת שלוש פעמים בשבוע בבוקר. המהומה התעוררה במהלך הרצאת אורח של פסיכולוג אמריקאי, פרופסור לטראומה מבוסטון שהסביר את הקשר בין הגוף לנפש, בין המוח לאירועים, ובין כימיה למחשבות. במהלך ההרצאה המרתקת, העלה הפרופסור הצעה להשתמש בסדטיבים, חומרי הרגעה קלים, שיוחדרו למים במהלך הפינוי, ובעצם כמה ימים לפני כן. דובר על חומר שאינו מותיר נזקים או תופעות לוואי, ואינו גורם לחולשה כללית (על מנת שלא לעורר חשד של הרעלה בקרב המתנחלים). הוא הציע תרכובת הורמונלית מסויימת, והסביר את מהלך ההשפעה שלה על נפש האדם הנסער, והמכור לדת.

עד כה התנהלו רוב הישיבות על מי מנוחות. השימוש בנשק, כולל בחיצי הרדמה המקובלים בספארי, לא עורר התנפלות או סערה מיוחדת. רוב הפסיכולוגים בחדר, וגם הפסיכולוגיות, היו בעלי ניסיון צבאי עשיר, ואלימות מאורגנת לא הפחידה אותם או הרתיעה אותם. אך ההצעה הזו קוממה את אחד המשתתפים, חובש כיפה, אולי אפילו שחורה, אך קטנה, שהשתמש לצורך כך בדימויים מתחום השואה. הפרופסור האורח, אמריקאי יהודי, לא התרגש מן האיתגור, והשיב לו עניינית, תוך עקיפת המוקש. (תרגום חופשי).

-"אתה טוען שההורמונים האלה הופכים את האדם לפתוח יותר לזרים, סומך יותר….האם נערכו ניסויים רשמיים בתחום הזה ? בעיקר בסיטואציות המוניות? " שאל הדתי עם הכיפה הקטנה באנגלית בעלת מבטא גרמני כבד.

-"יש לנו מספיק נתונים על החומרים האלה, למרות שהניסויים לא נערכו או פורסמו בכתבי עת מדעיים, מטבע הדברים זה נערך במסגרות דומות לזו." הפרופסור היה מאד דק ומעודן וסמך על האינטליגנציה של המאזינים.

-"הורמונים יכולים לפגוע בנשים הרות, בילדים עם הפרעות, האם יש מספיק נתונים על שימוש מסיבי כאשר אין למעשה נתונים לגבי כל אחד מן האנשים, התרופות שהוא לוקח, הרגישויות…?" המשיך הדתי להתעקש. חלק מן המשתתפים החלו לזוע על הכסאות באי נוחות, נשמעו חריקות בחדר, אך אף אחד לא התערב.

-"אני חושב שעניתי לך." ענה הפרופסור בקוצר רוח, מסתכל בשעונו בעצבנות. ההרצאה התקרבה לסיומה וכולם היו רעבים.

-"אומר לך את האמת, לא נוח לי עם זה. אני בן לניצול שואה…" לא ברור מה התכוון לאמר בהמשך המשפט, כי דברים נקטעו לפתע …על ידי משתתף אחר.

-"או דני עשה לי טובה, עוד מעט תקום לי כאן עם טלאי כתום…היה לנו מספיק מזה…" זה היה פסיכולוג במדים, סגן אלוף מחיל המודיעין. השניים הכירו מכינוסים אחרים ולא שררה ביניהם אהדה גדולה. ככלל, דני היה הדתי היחידי בחדר, ולמרות שדעותיו השמאלניות היו ידועות, עדיין הסתכלו עליו השאר כעל "גיס חמישי" במובנים מסויימים.

-"זו הערה גסה, ואני מציעה שתחזור בך מייד. כולנו רעבים…" התערבה האחראית על הצוות, אשה מבוגרת בעלת שער כסוף, נמוכה וממושקפת. היא היתה הבכירה מכולם, נשלחה ממשרד הבטחון, מאגף מהימנות של הממונה על הבטחון. היו לה חמישים שנה ניסיון בחקירות הכי סבוכות, בהפעלות מסובכות, בהדרכה של אנשי המקצוע הראשונים בשירותי הבטחון ובצבא, והיא היתה בעצמה אם שכולה של טייס שהתרסק בתאונת אימונים.

בתוך כמה דקות הפכה הישיבה השקטה והמקצועית של אנשים שאמורים להכשיר חיילים להתנהג בתרבותיות ובתחכום, לג'ונגל אנושי, צעקות, צרחות, בכי, וטריקות דלת…זו היתה נקודת השבירה של הצוות, והיום היתה הישיבה הראשונה אחרי המשבר. האחראית החליטה לשבור את הרצף של ההרצאה השנויה במחלוקת ולהביא את האחראי לאיסוף המודיעיני, כלומר, האיש שריכז את החומר על כל משפחה ומשפחה והכין את התיקים. הוא אמור היה להרצות על מתודולוגיה וסטטיסטיקה, נושאים "יבשים" שישכיחו מן הקבוצה את סערת הרוחות משבוע שעבר. למרות שאף אחד לא ציין זאת, כולם שמו לב שהויכוח הנורא התרחש בדיוק יומיים לפני תשעה באב.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: