מוצרים ואוכל

 

האוכל הוא מזונו של האדם

 

מידי פעם אני מעדכנת על מסעות בחנויות המכולת, ומפגש עם מוצרים חדשים. השבוע, בסימן שוקולד למריחה וחמאת בטנים. יש לי התנגדות רגשית לממרח השוקולד "השחר", המהווה טריגר לתיבת פנדורה של טראומות ילדות. זה ופילה דג קפוא. החנויות מציעות שפע ומבחר גדול של ממרחים, ואני מדווחת מאמצע הדרך של חיפוש המוצר המושלם. נוטלה מככבת כ"הכי טוב", שוקולד עם אגוזי לוז, המארז הקטן עולה בסביבות 10 ש"ח.

בלי חשבון

לאחרונה הופיע מספר מוצרים חדשים, מחו"ל, חברת "ליקי" (גרמניה) ועוד מותגים זרים שלא ניסיתי. המוצר המנצח, מבחינתי הוא פרלינוטה מבלגיה, בשני צבעים (חום ולבן) עם אגוזי לוז. הוא טעים יותר מהשאר ואפילו זול יותר. במדף הישראלי ניתן למצוא גם את מותג ה"פרה" המוצלח בדרך כלל, אך שייך לאותו סעיף (טריגרים ויזואלים לימי הצנע ושאר ענייני ילדות קשה).

להורים טובים יותר ממני, מזמן השוק מוצרים טבעיים דמויי שוקולד. המוצר המוכר בחנויות הוא ממרח תמרים בטעם שוקולד, טעים מאד וממש לא יקר (בערך 14 ש"ח) ולמשקיעים, יש ממרח חרובים בטעם שוקולד בחנויות למוצרי טבע, קצת יותר יקר אבל גם יותר קל למריחה, ונטול כל חומר מזיק ותעשייתי.

לדעתי הצנועה, אין שום רע בצריכת שוקולד, אבל שני הממרחים הטבעים טעימים מאד. ממרח התמרים לא משכע את הילדים (כתחליף שוקולד), אבל טעים בפני עצמו.

אגוזי סקיפי

חמאת בטנים, אחרי כמה ניסיונות לבגוד בסקיפי הנצחי, חזרתי בזנב מקופל. אין עליהם, ובעיני הממרח הקלסי פשוט מעולה בשילוב המרקם והטעם. למרבה הצער, המחיר הוא בהתאם – 21 ש"ח למארז הקטן.

כבר זמן מה אני מתכננת לכתוב על הצנע הבלתי רשמי שלא תועד דיו, בשנות השישים והשבעים. מדובר על תקופה שבה היה מספיק מזון אבל לא היה אוכל.

המשיח כבר כאן

למבינים בנצרות מוכר הסיפור על ישו שהזין את מאמיניו הרבים בחוף הכנרת, והשתמש בככר לחם אחת, בסגנון פח השמן הנצחי של אלישע וחנוכה. נס דומה מתרחש בימים אלה ביפו, והוא נוצר – איך לא – למחרת התהלוכה

הדרשה על הגשר

המקסימה של חג המולד האורתודוכסי. המאפיה על רחוב יפת, ממש מול המכס, מנסה מוצר חדש ומוכרת שקיות של טוסטים קטנים, פרוסות עגולות שנאפו בתנור (נראה כמו לחמניה ארוכה פרוסה לפרוסות בעבי סנטימטר). שקית גדולה, המספיקה לשבוע – ששה ש"ח. הטעם – גן עדן.  זה, עם שני הממרחים לעיל – התגלות דתית ממש, ופיצוי כלשהו לשנים של ילדות עשוקה.

 

 

 

 

גיוון נוסף לצ'יפס

השקעה קטנה מניבה צ'יפס עם קצת יותר בריאות לילדים. באמצע טיגון הצ'יפס בשמן לא עמוק (כשהצבע כבר שחמחם), מגררים עגבניה קטנה (לרסק) ושופכים לתוך הקלחת הרותחת (נזהרים קצת מהתגובה של השמן לנוזל וזזים אחורה). מוסיפים תבלינים, אפשר גם שום כתוש ופלפל שחור שלם. הופכים כה וכה עד שהנוזלים נעלמים והרסקעגבניה מצטמצמת לממרח שחום צרוב קצת. הציפסים מקבלים גוון ג'ינגי' וטעם טוב. מוציאים רק את הצ'יפס לצלחת. לאחר שהמחבת מתקררת אפשר לנגב את קרקעיתה (להזהר מגרגרי הפלפל) עם לחם, פיתה וכולי.

 

 

 

תגמור מהצלחת אוכל לא זורקים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: