נוהל שכן כמיתוס לאומי

 

צפה פגיעה

 

אני עוקבת בעניין רב אחרי הפרסומים בנושא "מינכן" של ספילברג, כמו כולם, וקצת יותר. כמובן, הצד המעניין מבחינתי הוא ההשפעה של הסרט על השיח בישראל, או יותר נכון איך סרט הוליוודי מכניס מדינה שלמה לסערה. ראשית, גילוי נאות, יש לי במעגל המשפחתי המורחב נציג בשר ודם של חבורת הגיבורים ממסעות החיסולים הממוקדים הללו. ההשפעה שיש לנוכחות ביולוגית כזו על חייו של אדם היא עצומה, אך ניתן להעריך אותה נכוחה רק ממרחק של שנים. ניכר שאנשים אלה חדורים צורך עצום להשליט את המיתוס שלהם על הסביבה המיידית כמו גם על המדינה כולה. הצורך הזה, הכפייתי, מהווה איזה סימן אזהרה לגבי מצבם הפנימי או הקונפליקטים הפנימיים, אך לא אתיימר לעסוק באנליזה של מרגלים, קטונתי.

עבורי היה הסרט חיזוק ממקום לא צפוי לעמדה (גוועת ולוחשת כמעט, חנוקה וקבורה) חולקת על השיח

Either way Mr. Spielberg, as they say in Israel “Tzfe Pgiah” (”expect damage” or “incoming”).

 

בלוגר ישראלי בתגובה ציונית הולמת

המרכזי. המיתוס הזה "לעולם לא" – אולי, וגם זה לא בטוח, היה טוב לטווח קצר, כדי ליצור מאזן אימה מסויים, אך ברור שלטווח ארוך, ההשענות של זכרון לאומי על נוסחא פשטנית של "שואה ותקומה" במישור פיזי, תהפוך לחרב פיפיות המופנית פנימה. השואה אינה נמדדת רק בכשלון צבאי-אסטרטגי של קהילה להגן על עצמה, ולכן, ה"לקח" ממנה, אם ישנו, לא יכול להצטמצם להתגוננות מתמדת. והסיבה ? כמעט גנטית. מתן עדיפות לאנשים שעיקר כוחם בחיסולים, במישורים שאינם קשורים ליכולת זו, היא לטווח הארוך, מתכון להשמדה עצמית.

נוהל שכן ? (בארני)

מבלי להיכנס לפרטים, ואין לי כל מידע פנים בנושא וגם לא צפיתי בסרט, ספילברג נתן "קול ובמה" בעוצמה גדולה, לאותו דיסידנט אלמוני, אחד המחסלים שהתעשת ומילט את נפשו מן המבצע, מן המוסד ומישראל. ספילברג גאל "קול" שקיומו הוכחד בישראל, בעיקר משום שהוא מאיים על בעלי הזרוע שאותם הוא מציג בערווה מסויימת. "סרבן" כזה מחדד את הקונפליקט הפנימי והופך אותו בלתי נסבל, ולכן גורלו נחרץ להשתקה. בין אם יובל אביב קיים או ממציא את עצמו, ה"קול" קיים, וטוב שספילברג, כיהודי במוצהר ואוהב ישראל, גאל אותו, המציא אותו, העצים אותו.

התגובה של הממסד הישראלי היא מעין הוכחה בפני עצמה שהסרט היה הכרחי, וש"קולו של יובל אביב" אכן מאיים מאד. אחרת – לו היה הממסד וחייליו המחסלים הממוקדים שלמים עם מעשיהם – לא היו מגיבים כלל. הרי תפקידם הוא לשתוק במקרים כאלה, אף אחד לא מינה אותם למייצגי המיתוס והזכרון הלאומי, הם "חיילים אלמונים" פר סה. אך, לא כך היה, אנשים המקבלים שכר מן הקופה הציבורית נערכו למבצע מודיעיני יקר, לסכל את הסרט של ספילברג, וכספי משלם המסים זרמו כמים לשלוח קונסולים, קצינים ושועים, לצפות ולרגל אחר המוצר שעומד לצאת, ולטכס עצות כיצד להתמודד איתו במישור של הסברה. זה הוכיח שהממסד המסכל הזה אכן עשה את הצעד האסור, והצפוי, מחיילים אלמונים לבעלי בית. ממעמד של שכירי הציבור לעבודות שחורות, והפכו לבעלי המניות שהמדינה היא כלי בידם. טווח קצר.

היום, מצטרף קול נוסף למקהלת הדיון הציבורי המעניין. מתכנן הטבח הפלשתינאי, דאוד, מוסר שגם הוא לא ממש מרוצה מהסרט. הוא מסכם את דבריו במשפט נוקב "בין אם הוא פסנתרן או ספורטאי, ישראלי הוא קודם כל חייל".

בעיני זה נכון, אך המסקנות של דאוד מוטעות, ודרך חשיבתו מעצימה את התופעה. המסכלים הממוקדים אכן הפכו את כולנו לחיילים, מתוקף הפשטנות שלהם וגם מתוקף כוחם הממשי בישראל. אך המסקנה המעשית מן העובדה המצערת הזו היא שישראלים זקוקים לסיוע, בדיוק מן הסוג שנתן ספילברג, להתנגד לאלו שרוצים להפוך אותם לחיילים בלבד. דאוד וחבריו המבקשים לשחרר את עמם מכיבוש צבאי אכזרי, צריכים להתחבר לכוחות המדוכאים מאד בחברה הישראלית, שחולקים בצורות שונות על השיח, השלטון והמיתוס שמאפשר את הגיוס הכללי הזה. דאוד צריך היה להוסיף כמה מילים למשפט שלו, כדי שיהיה לו גם ערך –

"בין אם הוא פסנתרן או ספורטאי, ובין אם הוא רוצה או לא, ישראלי הוא קודם כל חייל".

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • *  On 28/12/2005 at 18:23

    "בין אם הוא פסנתרן או ספורטאי, ובין אם הוא רוצה או לא, ישראלי הוא קודם כל חייל".

    בין אם הוא פסנתרן או ספורטאי, ובין אם הוא רוצה או לא, פלשתינאי הוא קודם כל טרוריסט.

  • איריס  On 28/12/2005 at 19:13

    עדיף במקרים כאלה להזדהות ולא להסתתר מאחורי סימני דפוס.

  • יואל  On 28/12/2005 at 21:41

    ועכשיו יש יותר משמעות לדברים?

  • איריס  On 28/12/2005 at 21:48

    יש הרבה או אף אחד.
    לא התכוונתי שתכתוב דונלד דק.

    פשוט ניראה לי שלא קראת את מה שאני כתבתי. האם לדעתך גם כל מי שלא מסכים אתך טרוריסט ?
    זו היתה הנקודה. תפקידם של אנשי המוסד לטפל בטרוריסטים כפי הנחיית הממשלה. אין זה תפקידם להלחם על דעת קהל, או פוליטיקה, או נגד ספילברג. ודאי אין זה סמכותם לפגוע בזכויות אזרח של ישראלים שאינם חושבים כמותם.

    השליפה שלך היא אוטומטית ולא מתייחסת למה שאני כתבתי.
    שאלתי מי אתה, כיון שאחרת הטענה שלך היא דמגוגיה. אם יש לך אסמכתאות לטענה שלך, כמו שאני בניתי את הקייס, אז תגיד מניין ועל סמך מה אתה קובע שכל הפלשתינאים טרוריסטים. אני מכירה לפחות כמה עשרות שהם לא. ואתה ?

  • איריס  On 28/12/2005 at 21:51

    והיא השאלה אם יש סמכות, ואם כן מי נתן אותה (או מי יכול בכלל לתת אותה(
    להשתמש באזרחים ישראלים ככיסוי למבצעים, בלי הסכמתם או ידיעתם. התשובה שכל הערבים טרוריסטים לא שייכת לטענה מרכזית זו. מדובר גם על שאלה כלכלית, כמובן, של שווים ושווים יותר, בעיני החוק ומבחינת התגמול שלהם ומעמדם בחברה. לדעתי, הנוהג הזה פוגע בבטחון המדינה, וניסיתי גם להוכיח זאת.

  • יואל  On 28/12/2005 at 23:06

    משום שמה שאני כתבתי מתייחס אך ורק לקביעה של דאוד מוסר שאותה ציטטת.
    אני מכיר כמה עשרות ישראליים שאינם חיילים. ואת?

  • איריס  On 28/12/2005 at 23:19

    ואתה לא עונה לי. אני די משוכנעת שהוא לא קורא את רשימות כדי לשמוע תגובה ממך, נסה באימייל אליו ולא אצלי בבלוג.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: