חובבי ציון

הספד ביניים – משפחה של חלוצים בעל כורחם

 

לקחתי על עצמי את שם המשפחה המקורי של אבי, לפני שנה בדיוק, במשרד הפנים. הוא זנח אותו כאשר התגייס לצבא אולי, או כאשר נשלח לחו"ל לתקופה קצרה להשתלמות בענייני מכ"מ או משהו כזה. כן, זה אופנתי עכשיו לחזור ל"עדה" ולמרוד נגד הישראליות שנכפתה עלינו בטרם עמדנו על דעתנו.

מוזר קצת, לנוכח ההתקבצות הפוליטית תחת כנפי איזה "קדימה" לא ברור, שמתחת לשטח רוחשת התפתחות הפוכה, התפרקות של הביחד הזה. אלה מתקבצים, ואלה מתפזרים, והכל עיסה אחת רותחת. נשיא איראן מהווה מעין תמונת מראה מגחיכה של לבטי הזהות, מידי פעם שולף איזו אמרה, שפן מכובעו, הנוגע לשאלות הקיומיות ביותר. העיסה שולחת את הצבא קדימה להגן על הישות, אך הישות, יתכן שמה שנותר ממנה זה רק אותו ראש חץ, צבאי, ומאחור כבר אין עורף, או "בית" שעליו מגינים.

יש לנו תסריטים משפחתיים. אבא של סבא שלי הגיע לארץ בתקופה שלאחר מכן נקראה "חובבי ציון", אך באותה עת לא היתה לה הגדרה, ודאי שלא התכוונו הקומץ הזה להיות חיל חלוץ לציונות. באו. התיישבו. והברון רוטשילד פרש עליהם חסות לאחר שניסיונות עצמאיים כשלו, והיישוב עמד על סף פשיטת רגל. מישהו אמר לי, אינני יודעת מי, שאותו חלוץ – אבי סבי- נשלח על ידי רוטשילד להשתלמות קצרה, בחו"ל לא במכ"מ אלא בחקלאות. המשתלם הראשון במשפחתנו.

כפר תבור – מסחה

אחרי כן לוטה ההיסטוריה המשפחתית בערפל של סכסוכים מרים. סבא שלי עזב בזעם את מסחה-כפר תבּור לבלי שוב, וניתק את יחסיו עם הוריו ואחיו, עד כדי כך שלא ידענו שהם קיימים בכלל. הסיבה אינה ברורה עד היום. אבי ואחיו כבר גדלו ברחובות העיר. גם שם לא שררה הרמוניה. אחותי הבכירה עזבה את ישראל, עם בעלה, להשתלמות קצרה ולא חזרה. נפטרה שם. אני נסעתי לכמה השתלמויות גם כן. אחותי הצעירה נישאה עכשיו לאמריקאי, ועקרה לארצות הברית. גם אני ניתקתי את קשרי עם בית הורי, בהצלחה חלקית.

בתו הבכורה של דודי (אחיו היחיד של אבי ז"ל) עקרה אף היא לפני עשרים שנה לארצות הברית ומעולם לא שבה.

———-

יודעי היסטוריה יגידו לכם ש"חובבי ציון" קיבלו את כובד המשימה ואת הזהות הכפויה הזו מן המרכז הציוני ההגמוני שבא אחריהם, וביקש לבלוע אותם, להכיל את דבר הגירתם, לתוך השיח המרכזי. חטיפת הזהות היא מעשה שגור בציונות המרכזית. למעשה היא הפכה לסימן היכר לא סימפטי במיוחד. ייחוס לאחור של מעשה, שכתוב ההיסטוריה.

כניראה, המשא המשפחתי עבר מדור לדור ואף החמיר עם הזמן. כניראה, דבר שלא נעשה במועדו הולך וגדל עד שהוא מטביע את כל צאצאיו, כאמור ב"אבות אכלו בוסר". הניכוס המשיך עם ימיו של מיכה גולדמן בכפר תבור, שהפקיע את שארית הירושה של סבי ז"ל, הנמלט, תחת מעטה דק ופריך המתחזה לחוקי, אך במהות הוא שוד קרקעות מ"נפקד". למעשה, למיטב ידיעתי לא נותר זכר למשפחה המייסדת בכפר תבּור עצמו. אומרים, ואינני יודעת אם זה נכון, שהאדלבאום היחידי שיש לו עוד פיסת קרקע שם, גר בכלל בפלורידה.

מסחה

כפר תבּור היום היא נקודת חן בספר טיולים מזויף. ספר טיולים המבקש להיות אותנטי אך הוא בעצם ניפוח של תרגיל שיווקי, מכירת אשליות תמורת שטחי פרסום. כך יכולה כפר תבור להפוך גם לשאטו צרפתי, או כפר צימרים שליו נטול הקשר. כפר הגבינות והדבש משהו כזה, ומעשה ציוני לעילא, אף שיש ספק אם מייסדיו היו חדורים אידיאלוגיה כזו בכלל, או שמא בכלל מענין מה רצו אנשים כלשהם, בסחף הכללי של הפרוייקט הלאומי. קראתי בעיתון ששבט שיבלי הבדואי, אלה שחכרו אדמות בכפר תבור במשך שנים, התפקד לקדימה ? אולי טעיתי, אולי קראתי חדשות מעשור אחר.

—————

משפחה של בורחים, חלוצים בעל כורחם, חטופים לתוך מעשים שלא בהכרח התכוונו אליהם, משוכתבים. ניראה לי שמעגל יכול להסגר, לו יכולתי לחזור למקום ממנו בא אבי סבי, ולברר מה קרה שם, ומה הוביל אותו להרפתקאה בציון הטרשית. הנסיעות האלה, ההשתלמויות, החלוציות הזו, חייבת להפסק.  אדלבאום פירושו – עץ אציל (עדין). התרגום הצה"לי שאימץ אבי, היה "יער". מן היחיד, האצילי והעדין, אל העדרי והרומס, חסר הייחוד, הקיבוצי. מאדם לחייל. ביקשתי באקט סמלי משהו להחזיר לעצמי לפחות את הזהות האישית שלי. וממנה להתחיל.

היהדות, למיטב הבנתי שלי, מעולם לא הקריבה את היחיד על מזבח הכלל. להיפך, היא קמה לתחיה מתוך המרד של אברהם. גם בהר סיני גילה "אלוהים" את דעתו, שלו נעשה כרצונו, היה מוחה את כל עובדי העגל, ומתחיל מחדש עם היחיד שלפניו, משה.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יואב  On 11/12/2005 at 16:31

    לא עלה בכלל על דעתי שגם את שייכת למועדון … (:

    זה פשוט משהו המועדון הזה. זר לא מסוגל בכלל להתקרב להבין את המורכבויות והסיבוכיות.

    גם אני נדדתי לקצווי עולם, גם אצלנו (ואצל כל הכפר שבעמק בעצם) הסיפור דומה ויחסי המשפחה דפוקים עד היסוד. כל זה בגלל השקרים עליהם בנו את הציונות המוסדית. אולי לא כל כך בגלל השקרים אלא בגלל חוסר הרצון להכיר בהם, לזנוח אותם ולבנות משהו חדש ואמיתי שיחליף את המבנה הרעוע והישן.

    אחרי שנדדתי בכל מקום, הגעתי למסקנה הפשוטה והידועה מאז ומעולם שאת הבעיות שלי אני לוקח אתי לכל מקום ויוצר, במודע או שלא, דפוסים החוזרים על עצמם. אז, בגילי המופלג, בחרתי לחזור לכפר שבעמק ולהיבנות מחדש. פשוט ככה. על בסיס אמיתי יותר ובלי העיוותים הקודמים. הייתי גם אני מחליף את שם המשפחה שלי, אותו אני ממש לא אוהב בגלל כל מיני סיבות הקשורות לעיברות שם משפחה … אבל הילדים כבר גדלו לתוכו והם לא רוצים.

    בכל מקרה, גם האתר שלי כאן ברשימות הוא חלק מהתרפיה של לבנות מחדש. אפשר עוד מעט כבר להקים קבוצת תמיכה של נפגעי סיפורי הסבתא … (:

  • איריס  On 11/12/2005 at 20:30

    כל הקהילה סובלת ממחלת סכסכת משפחתית, ככה לפחות ממחקר לא רשמי.
    האם אתה שייך לאותה עלייה ?
    אני מאד סקרנית לגביהם ולא המידע המוספן בספרים הרשמיים. בפרט, האם נכון שחלקם נשלחו להשתלמות בפריס בחקלאות והכיצד וכולי או שאולי זה מיתוס משפחתי.
    ובכלל מידע. מאיזה חלק אתם
    למיטב ידיעתי אבי סבי הגיע למאיר שפיה קודם ומשם יצא להקים את מסחה. כלומר מתי שהו בשנות שבעים של המאה התשע עשרה.
    התכוונתי לאמר שהיתי שמחה לחזור לעיירה שלו ברוסיה כדי לבדוק מה קרה. לצערי בגליל לא נותר זכר למשפחתי, לאחר שכאמור בשנת 1989 מר גולדמן הלא מושחת שם לב שהמועצה זקוקה לקרקע ציבורית, ולטש עינו לכבשת הרש, הוא הכין תוכנית מתאר נקודתית שבאורח פלא ממש כולה על החלקה של סבי, ורק עליה, מעין תוכנית מתאר פרטית ממש. וכתב עליה "ביוב" וזהו. זה לא ממש חוקי, כיון שאסור לעשות תוכניות מתאר לבעלים אחד בלבד, אבל היו לו מספיק קשרים במפלגה הנכונה כדי להעביר מה שירצה. בזמנו אמר לי שזה לא יפגע בזכויות בן חוזר, אבל מאז קם פריץ חדש המתכחש לקודמו ולהבטחותיו. כך שלא אוכל ללכת בדרכיך, ומצד שני ברוסיה כניראה אוכל לקבל זכויות בן ממשיך. או שאולי כדאי לי עכשיו להצטרף לשבט שיבלי שחכר אדמותנו במשך עשרות שנים.
    אני גם לא בטוחה שהייתי רוצה לגור שם בינינו. לפי היספורים שלך המורשת נשארה דומה למדי, לפחות בתחום התכנון והבניה.
    סבי היה די ממורמר על כך שמורשתם נוכסה, הוא דיבר טורקית וערבית, צרפתית ועברית עם ב דגושה עד יום מותו בגיל מופלג. לדעתי הם לא היו בכלל ציונים וגם די אתאיסטים והמניעים להגירה לא ברורים לי עד היום. אולי הם היו מודל יותר נכון להתיישבות בא"י, אך היום זה כבר לא רלוונטי להתחיל להחיות את המורשת הזו.
    לפני כמה שנים עשיתי מסע שורשים והלכתי לבקר את הדודים המחוקים מן ההסטוריה. נחמדים למדי אבל אף אחד מהם גם הוא לא מדבר עם רעהו, כך שבלי להיות קרובים בגוף, כניראה שהסכסכת לא פסחה על אף אחד. ואכן דם סמיך ממים.

    אתה יודע מאיזה אזור המשפחה ברוסיה/פולניה ?

  • דרור  On 11/12/2005 at 22:04

    כל המשפחה של אבא שלי מצד אמו (סבתא שלי) מכפר תבור. עדיין שם. למעשה הם אפילו בעלי הקיוסק המפורסם בכניסה לכפר. לצד ענפי חקלאות אחרים. סבתי, בעקבות נישואיה, התגלגלה לעיר הגדולה נתניה, והשאר הוא היסטוריה. אגב, מן הראוי היה לתת דגש חזק בב' של כפר תבור, כהגיית בני המקום.

  • איריס  On 11/12/2005 at 22:53

    כן, אם היה לי ניקוד במחשב הייתי בהחלט מדגישה את הב' אחד הזכרונות החביבים עלי זה סבא מבקש פרוסת עגבניה. עם הב' הזו.
    אפשר כבר לחשוב על יותר מקבוצת תמיכה, אולי מניפסט ?
    THE AMATEURS OF ZION

  • יואב  On 12/12/2005 at 08:21

    הרי כמאמר הסיני הזקן אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, אז גם אני לא בדיוק חזרתי ל"נחלת אבות". מה שזה לא יהיה בגלל כל מיני עיסקאות שלא כאן אני רוצה להרחיב עליהם. חזרתי "לכפר שבעמק" מתוך החלטה שלי ומתוך בניה מחודשת שלי. אין לי ירושות ולא שטחי קרקע פרט לאלו שרכשתי בכספי שלי. גם "הכפר שבעמק" הוא לא בדיוק בדיוק אותו הכפר …

    אבל אם את לא רוצה לריב עם המשפחה שלי אז אסור בשום םנים ואופן להגיד שהם קשורים איךשהו לפולניה. אם יש משהו ששונאים אצלנו זה פולנים. זה לא משהו ראציונאלי בכלל אלא גנטיקה שנולדים איתה. כשהבאתי פעם ראשונה את רעייתי שתחייה לבית שבכפר, שימי לב! בפעם הראשונה, דאג להבהיר לה אחי היקר שהסיבה היחידה שהם שם בכפר סולחים (!!!???) על זה שהיא ממוצא רומני זה רק בגלל שהיא לא ממוצא פולני. הסנובים האלו אפשר לחשוב. רוסים (פלך קייב), אלא מה יכול להיות כזה דוגמטיסט במחשבתו?

    המשפחה של סבא וסבתא רבא הגיעו כאותה עליה לא ציונית בתחילת המאה שעברה והשתקעו בחיפה. הם היו יהודים דתיים, הגיעו לכאן אחרי הסופות בנגב אחרי שבדקו שנה את אמריקה וגילו שצריך לעבוד שם בשבת, וביתם עדיין עומד על הכרמל בהדר. הילדים, דהיינו סבתא שלי ואחיה ואחיותיה גדלו בחיפה, ואני חושב שסבתא שלי הייתה היחידה מכל האחים שהפכה להיות ציונית חלוצה, הלכה לכנרת לחווה של חנה מייזל ולא למדה שום דבר בחיים ולא שכחה שום דבר כמו כל שאר המשפחה שבעמק.

    לגבי הלימודים אז כן, זה בהחלט יכול להיות. חוץ מסבתא שלי החלוצה הציונית שהלכה לכבוש את השממה בעמק כל שאר אחיה ואחיותיה יצאו ללימודים גבוהים באירופה. הם תמיד הסתכלו על המשפחה של סבא שלי מלמעלה. יעאנו הם המשכילים ואנשי התרבות מול האיכרים עובדי האדמה.

    יווהההו איך אני נסחף … אפשר לספר ולספר וכל סיפור מצחיק יותר מקודמו. בחיי. רק שלוקח הרבה מאד שנים להבין שצריך לסגור צלקות מהעבר, לא לגרור את כל המאה שנים האחרונות על הגב, לבנות מחדש משהו עם ערך ושאלו סיפורים מצחיקים שמותר לבכות כשמספרים אותם …

  • הצועד בנעליו  On 12/12/2005 at 08:48

    אז יש, באמת, מקום כזה? יש אנשים שיכולים להוכיח שאבות אבותיהם אכן באו משם? ואת, את שייכת לשבט החייזרים הזה?
    ואני חשבתי עד כה שפתח תקוה היא שיא-השיאים של דמיון (הבלהות) המסוגל להוכיח את עצמו כמציאות.

  • חנן כהן  On 12/12/2005 at 09:48

    Caps Lock – ואז שיפט ומקש בּשורת המספרים

    לדוגמה, הדגש בבּית הוא שיפט + שווה

    הניקוד מתבצע על האות שלפני הסמן.

  • איריס  On 12/12/2005 at 12:26

    עכשיו רק צריך מדבקות והכל מסודר לגלילאים

  • איריס  On 12/12/2005 at 12:27

    על הניחומים. מלאבס קטנה על הגלילאים. אנחנו המייפלאואר

  • איריס  On 12/12/2005 at 12:32

    האמת אשמח לדעת יותר קצת על הלימודים באירופה של החובבים מציון.אולי יש איזה רקורד של הסטודנטים ?
    אני לא כל כך מסכימה עם מנטליות הדף החדש, כיון שזה לא מוכיח את עצמו במציאות. ישראל היא דוגמא טובה. תמיד צריך לזכור מנין באים זה עוזר לדעת לאן הולכים.
    נגע ללבי התיאור שלך על הנסיעות לחו"ל והתגלית שאוי ואבוי, חוץ מהנוף שהשתנה, העולם הפנימי נוסע איתנו. אלא שלגבי ישראלים לפעמים זה יותר מאשר מיסטיקה רוחנית, לםעמים אכן המזוודות מישראל הולכות איתך, ולא תמיד אתה יודע להבין בדיוק איך זה קרה. על כך פעם אחרת. נפלאות דרכי ישראל וידה הארוכה.

    מה שניראה לי נכון בחובבי ציון זה בדיוק שהם לא מחקו ועשו דף חדש כאילו, יש בקבוצה הזו משהו יותר בריא באופן כללי, אך הוא נמחץ תחת הגלים שבאו אחריהם.
    האם אתה יודע בוודאות שאבותיך באו בעקבות סופות בנגב או שזה מיתוס שהתקבע בהמשך כדי להתאים למאורעות ולהחליק עניינים אישיים ?

  • יואב  On 12/12/2005 at 15:53

    כאחד ממש מומחה, אבל ממש !! לשכתובים היסטוריים ולהמצאה מחדש של מה שהיה, לא רק פעם אחת אלא באופן דינמי אני יודע לזהות עובדות מסיפורים.

    הם, הוריה של סבתי עליה השלום, ממש הגיעו כמו שסיפרתי. כל הילדים גדלו ולמדו בחיפה. אחר כך אח אחד נסע לברלין ללימודים גבוהים אח שני נסע לשוויץ ללמוד וטרינריה, אחות אחרת נסעה לפריז ללמוד להיות אחות ואחות נוספת גם, אני לא זוכר כרגע בדיוק מה היא למדה שם. כשנולד הבן האחרון ברשימה (הם היו שיבעה שנותרו בחיים) נסעה אתו הסבתא רבא, אמא של סבתא שלי, חזרה הבייתה לרוסיה להראות את האוצר למשפחה שנשארה שם. הרכילות המשפחתית מספרת שפשוט כעסה ורבה עם סבא רבא ולימדה אותו לקח עד שייטיב את דרכו.

    סבא שלי כבר שייך לגלים המאוחרים יותר שהגיע לכאן בגיל 16 כדי לא להיות מגויס לצבא של הצאר. הוא שייך לאותה קבוצה מהוללת שהמציאה את עצמה מחדש ומחקה בקו עבה את כל מה שהיה שם וקודם. הם בכלל לא טרחו להמציא סיפורים על מה שהיה שם כי פשוט מחקו את מה שהיה והקדישו את כל מאמץ היצירה שלהם להמציא את ההסטוריה של כאן. אבל משפחתה של סבתא הייתה מאד גאה בעצמה ובמורשתה סבא ושלושת אחיו שהגיעו אחריו פשוט מחקו את כל מה שהיה והתחילו מחדש. את מוזמנת לקרוא באתר שלי את הרשימות שמתחילות ב"רק אתמול …" אלו הם אותם האנשים.

    כל זה מצד אבא שלי. מצד אמא שלי זהו סיפור לגמרי אחר. הם הגיעו מצ'כוסלובקיה ושם זה בכלל קולטורה אחרת …(:

    כמו שסיפרתי, כולם חזרו לכאן והסתכלו כל חייהם על כל השאר מאד מגבוה.

    לגבי הלהתחיל מחדש: אין ספק שחייבים, פשוט חייבים לדעת מהיכן באים ורצוי מאד את האמת האמיתית …(: אבל אני באופן מאד אישי, זאת ממש לא אמת כללית, החלטתי לשבור את הדפוסים המשפחתיים שחוזרים על עצמם בכל דור ודור לאורך ולרוחב השבט כולו. אז אני ממצי את עצמי מחדש ודווקא בכפר שבעמק.

    יכול להיות שלעשות את זה במקום אחר היה יותר טוב, אבל ככה יצא ואת החוויות של זה אני חולק עם הקוראים את הרשימות שלי. טוב רק חלק …

  • איריס  On 12/12/2005 at 20:11

    איך הם הצליחו לנסוע מכאן ללמוד באירופה. האם הם נרשמו לאוניברסיטה באמצעות
    הדואר ? מי חיכה שם ? הכל נשמע פנטסטי ממש. הרי הם היו אזרחים או נתינים עותמאניים, האם היו להם תעודות מסע והאם אפשר למצוא תיעוד כלשהו
    ניראה לי שאתה קצת אופטימי מדי בקשר לאפשרות לפסוח על טעויות גדולות ושכתובים.למרבה
    הצער מה שלא מתוקן ממשיך להבאיש יותר עד שהוא משתלט על הפרי כולו. זה לומדים בכפר תבור בחקלאות
    טוב אתה יודע את זה, והדברים ניכרים ממה שאתה כותב. אלא שכמו כולנו נואשת משינוי ואתה מסתפק בונטילציה והשלמה חיננית. נקווה שזה יספיק לכולם.

  • יואב  On 13/12/2005 at 09:37

    גם אותי השאלה הזאת הטרידה מאד. מצד אחד תלונות ומענות על "תקופה קשה" ומצד שני נסיעות לאירופה ולימודים וכל זה. מצד אחד בעיות כלכליות ומצד שני כולם, אבל ממש כולם "מסודרים", מי פחות ומי יותר.

    התשובה שאני הגעתי אליה, זה לא מחקר אקדמי אלא רק רושם, היא שהמדדים היו אחרים. הייתה תנועה די גדולה של נוסעים, יחסית לאותה תקופה, מהארץ וחזרה. אנחנו הרי יודעים שרוב העולים החדשים ברחו מפה אחרי זמן קצר ובסופו של דבר רק המשוגעים נשארו. אז היו "כל מיני סידורים" זולים להגיע לאירופה.

    לגבי מימון הלימודים אז די אותו דבר. זה לא היה קמפוס תל-אביבי משופע במכוניות סטודנטים ובדירות שאם אין להם מזגן וכל הלוקסוס לא מסתכלים עליהם. מדובר היה במגורים די עלובים וצנועים, ללא שום דבר שאנחנו קוראים לו היום מותרות ואפשר היה עם הרבה רצון וקצת השלמות הכנסה להסתדר.

    בדור הראשונים ההם עוד היתה ההשכלה ערך ששווה להתאמץ בשבילו. דור הבנים שלהם כבר בז לגמרי להשכלה והעלה את ערך העבודה העברית על נס. מכיוון שהם גדלו הרבה פעמים בבתים משכילים אז למרות זלזולם המופגן בפקידים ובמי שלא עובד בטוריה הם עדיין היו יודעי ספר. הדור הבא אחריהם שכבר גדל בבתים של "קדושת העבודה" כבר באמת לא היה שונה בהשכלתו בהרבה מהבקר שהוא גידל בחצר. מדור ההמשך הבא כבר גדלו אנשים שחזרו ללימודים אבל על ערכים עקומים לגמרי ומיהם יצאו כל המיכהגולדמנים למינהם ולסוגיהם.
    תיעוד? יש בעקיפין באתר העיתונות העברית של אז:
    http://www.jnul.huji.ac.il/dl/newspapers/index1024.html
    בספרים. לא על התקופה אלא ישנים ממש מאותה תקופה. ולא לשכוח ולא לזלזל בסיפורי השבט. הצלבה בלתי פוסקת של המקורות השונים מצביעה על גרעין האמת שהייתה.

    לא. לא נואשתי משינוי. זה נכון שאני חושב שהמערכות הישנות כל כך דפוקות שאי אפשר לתקן אותן אבל אני בהחלט מאמין בבניה מחדש וזה מה שאני עושה באופן אישי. לא יצאתי לתקן את העולם ולא מניף שום אידיאולוגיה גלובלית. ממש בשביל עצמי ובשביל משפחתי הקרובה, יחד עם רעייתי שתחייה כמובן, אני מנסה למצוא דרך שבה לא יהיה מקום רק לבכי, לנהי, לקינה ולעצבנות המטורפת אלא גם פינה של שפיות ושל רוגע שאפשר לאחוז במציאות רגועה ויפה יותר. אין שום צורך לנסוע לאיזה מערה או מקדש בהודו או בחור אחר במזרח, במערב או איפה שלא יהיה. אפשר לייצר מקדש מעט גם כאן ולהזהר מאד שזה לא יהפוך לבמה של עבודה זרה…(:

  • איריס  On 13/12/2005 at 11:20

    תודה רבה על הלינק. ניראה לי שיש שם הרבה בשר לנעוץ שיניים וללעוס. בינתיים רק הסתכלתי על הכותרות והתיאורים של העיתונים.
    ההסבר הכלכלי שלך חביב אך לא ממש משכנע. בוא נגיד שדלות מרודה לא מאפשרת הפלגות ארוכות בעידן שבו זה היה מאד חריג לנסוע בכלל. לא נותר אלא להבין שגם אז קיטרו סתם, במיוחד כדי לשנורר כסף מנדיבים, ואז להתפלא שהם משליטים את רצונם ועסקיהם על הנייטיבז. אין ארוחות חינם כניראה.

    התיאור של דרכך בחיים מעתה הוא נחמד ויש בו נחמה. נקווה לטוב, גם פה ביפו.

  • איריס  On 15/12/2005 at 12:05

    ולכל מי שיש לו משפחה מן האגף. לחפש באתר ה
    JEWISH COLONIAL TRUST
    הסתבר שחלק מהם גם קנה מניות
    ככה מצאתי את סבא רבא בתור בעל מניות
    מ
    ZUCHRON YAKOV PALESTINE

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: