ארכיון חודשי: נובמבר 2005

מלחמה

תקווה מסויימת

 

זהו, עשרת ימי ההתלבטויות על ספסל הנאשמים חלפו. אומרים שביום הכיפורים ניתן גזר הדין, אך יש מעין ארכה קטנה לעיכוב ביצוע, כמו בהוצאה לפועל, עד אסרו חג או משהו כזה. (יסלחו לי על אי הדיוקים). היו כמה סימנים להתעוררות בקרב "עםישראל" הנשפט כחבילה אחת. ויינט, האתר הכי מיינסטרימי בישראל, פרסם שש רשימות של "אני מאשים" מול…..הממסד. נידמה לי שזה תקדים במדינת ישראל בכל חמישים שנותיה. תקדים שכבר המיינסטרים מתחיל להתעורר ולהבין שהאויב נמצא בפנים, האימה הגדולה ביותר היא מאלה המופקדים על שמירה והגנת האינטרס הציבורי. אין מה לאמר, התפכחות גדולה ומעוררת תקווה גדולה. יתכן אפילו שאלוהים יהסס קצת לפני ה"big one" המתוכנן, לאחר שכמעט אמר נואש מעמו. חבורת מטומטמים, הוא נשמע מצעק בחדריו והיכלותיו הזהורים, "איך הם לא מבינים מי דופק אותם ? הרי נתתי להם לפחות גנים טובים, איי.קיו גבוה…".

בתלמוד ישנה איזו פסקה, מייחסים אותה ל"אחרית הימים", והיא מתחלה במילים הנוראות "אויבי איש אנשי ביתו…" וכוללת את הביטוי האלמותי "פני הדור כפני הכלב". אני אוהבת את הנבואה

דף מז,א פרק ט הלכה טז משנה   אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב 

מסכת סוטה

השחורה קטנה הזו, שאינה מדברת על מטחי אבנים, ערימות גוויות מאכל לעופות השמים, או התבקעויות גרנדיוזיות של הרים וגבעות. לא, רק אמת קטנה ואפורה. "אויבי איש אנשי ביתו…".

————————————

בימים הנוראים האלה ישבתי ודאגתי באופן אקטיבי מאד לכלכלתי ופרנסת ביתי. המעקלים מתדפקים על הדלת, חדשות העיתונים מספרות ממש על מנגנון הוצאה להורג, אדיש ואכזר מאין כמותו, הנושך את ישבניהם הצמוקים של הדלים והרשים, היתומים והאלמנות, כדי להעשיר עוד את קופתם התופחת של שועים, שופטים, פרנסים, גנרלים, ופוליטיקאים שבעים ומגירי ריר. ממש תהלוכת רשע. אין לאמר שלא ראינו את זה מגיע. לפני חמש עשרה שנה כבר הגיש נגדי תביעה בחור שהוא בן של שופט מחוזי מחיפה, בשם חבר שלו שלא רציתי להשכיר לו את דירתי. לא רציתי, לא חייבת, לא חתמתי. לפתע נחתה לפתחי 067319
© Z. Sandmann - StockFood Munichתביעה מהודרת, ומאחוריה משרד מפואר. חבר מביא חבר, מכירים מהמילואים, לא יודעת. התביעה לא צלחה להם, אך אני זוכרת את הפלצות שאחזה בי למראה הבריונות המשפטית הזו, במטרה להוציא כסף שאינו מגיע להם, בשקרים וכזבים המסתמכים על קשרים מבית אבא. כיום, נדיר הדבר שתקבל מסירה תקינה מעורך דין, בדרך כלל מזייפים חתימה, או שולחים בכוונה לכתובת שידועה כלא נכונה. מדובר לכאורה במשרדים "מכובדים" ובמוסדות גדולים המיוצגים על ידם. עיריות, בנקים, תאגידים המספקים שירות לציבור. הנה לפני כמה ימים נתבעתי לשלם עבור שירותי אינטרנט שלא קיימים. ביקשתי את האסמכתא כדי ללכת עם זה למשטרה, שהרי אין ספק שמדובר ברישום כוזב (אי אפשר להשתמש בשני ספקים בעת ובעונה אחת, מבחינה טכנית, למי שמחובר בכבלים), ואז נעלמו הנציגים, ונעלמה הדרישה. יתכן שאדם אחר היה חושש, ומשלם, לנוכח האיומים שנשלחו לעברי.

כך למעשה, בכל יום מתנפל עליך איזה גוף משונן, חזק ובריוני, המגובה בכסות חוקית לכאורה. זכור לי גם מקרה אחר של בת של שופט מחוזי מן הפריפריה שנישאה לעורך דין צמרת מקושר אף הוא, והמשפחות שלבו זרועות, עסקים, ופעילות ציבורית, כדי להעשיר את עצמם, והכל בכסות של נדבנות וסיוע לנזקקים. כל זה כבר ראיתי לפני עשר וחמש עשרה שנה, וסברתי כי מדובר ב"חריגים". אך מסתבר שאין דבר כזה "חריגים", כיון שמערכת הסובלת התנהלות כזו, תושחת במהרה. עם ישראל אינו פראייר. לאחר חמש שנים שבהן לא ביקרתי בבתי משפט, הזדמן לי לבקר בהם עתה, כבעלת דין. תביעה קטנה אחת, בית דין לעבודה, דברים ש"עמך ישראל" נזקקים לו מידי פעם. חשיכה גמורה. מערכת ה"מנ"ת" הזה, מאויישת על ידי מאפיה בעליל, שאינה מתכסה אפילו באצטלא של פקידות סבירה ויעילה. שופטים גבהי לב, מתנשאים וקהי חושים, מגלים משוא פנים ברור לטובת החזק, התאגיד הגדול, הממסד. עומס תיקים שלא יאומן, ויחד עם זה…שיפור מדהים במבנים. הכל מרוצף שיש וזהב, מעליות חרישיות ויעילות, אמריקה להמונים, ובעצם עולם שלישי במיטבו. המפגש האחרון שלי עם התהליך היה בשבוע שעבר במשטרת תל אביב, שעברה כולה כלאחר כבוד למבנה מפואר מאד, ממוזג, בעל תקרות גבוהות ומעוררות יראה, ובתוך החדרים המפוארים, השוטרים שממשיכים לעשן שם, חרף השלטים, ומתבטלים להם במעברים. שאלות, תלונות, בקשות מתקבלות בציניות, אף אחד לא מנסה לשדר אפילו סמכות. התשובות הן "זה

הצבא: "אכן היו בקרב פעילי השמאל מסתערבים של יחידת מצדה"

לא מעניין אף אחד. אין לנו תקציב. את מצטרפת לשורה של תיקים שאין זמן לטפל בהם. כן זה באמת נורא. ". הם חביבים, ומתגמדים אל מול התקרות והריהוט, וכך גם שלטון החוק.

מה ששמתי לב הוא, כי לאורך עשרים שנה פחות או יותר, מה שהיה ניצנים רעים, פרח וצמח לכדי יער עבות, שהסיכוי לבער אותו, קלוש מאד.

———————————————————————-

אין ספק כי הקושי העיקרי שמאיים היום על היהודי המצוי בישראל טמון בהתמודדות עם ביתו שלו, עם הממשלה, עם המעביד, עם "המאפיה". אך ההרגלים טרם התעדכנו, החושים עדיין מתמתחים בעצלות, מתקשים להתרגל למצב החדש. לא עוד ישוב קטן והדדי העומד מול עולם אכזר, אלא מדינת רשע, המפוצלת למספר ארגוני פשיעה בעלי רגליים וידיים ושורשים בכל זרועות הממסד והכלכלה. קשה להתרגל למלחמה אחרת, אך אין ברירה אלא

אישום: היכו ושפכו מים רותחים על פניו של החייב

לעשות זאת ובמהירות. יש להבין, גם זה שמדובר במלחמה, על כל המשתמע מכך, ומי שקמים עלינו, אינם מתכוונים להרפות גם כאשר יצטברו גוויות. אדם המת מחוסר תרופות, מרעב (ודחק של עוני), סמים, פשיעת רחוב, אינו מת פחות מאשר חלל מלחמה. קיצוץ של אלף ש"ח מתוך שלושת אלפים, בקצבת הבטחת הכנסה של משפחה, משולה לקטיושה הנופלת על משפחה, ומפרקת אותה לגורמים. הפקרת ילדים ברחוב למעשי אונס קבוצתי כבר בגיל 12, אינה שונה מחיים תחת שלטון זר ועוין בלא ריבונות "לאומית". כאשר אנשים חפים מפשע נזרקים לרחוב כדי להעשיר את קופתו של שופט וגיסו ומחותנו מהבנק, או מתאגיד כלכלי אחר, יש לדעת שהגענו למצב של מלחמה. לצידם של אלה עומדים היוםהצבא והמשטרה שגם הם אינם סרים יותר למרות העם.

 

ואיך אפשר בלי מתכון לחגים…

639809
© John Montana LLC

מזמן לא שיתפתי במתכונים, מאחר שלא ממש בישלתי לבושתי. עכשיו חזרתי למטבח, כאשר ענני החמסין מתחילים להתפוגג ואפשר לעמוד ליד אש חמה ולערבב איזה תרביך, עם כף עץ.  יצא מוצלח אז אני חוזרת להרגל הישן.

כדורי בשר. נכון נמאס כבר וניסינו הכל, את שלוש מאות הוריאציות של סירקיס למשל ועוד כמה מתכונים מסבתא ואמא. אז הנה אחד פשוט, קצת אחר, וממש טעים. זהו בעצם מתכון ספרדי (לא מזרחי, ספרדי מספרד).

 

לכדורים –

בקערה מערבבים ביחד חצי ק"ג בשר בקר טחון (לרגל שפעת העופות, כדאי להתחיל להתרגל לחיים ללא הציפור המוכרת), חצי כוס פירורים מלחם לבן אמיתי, כלומר לוקחים שתי פרוסות לחם לבן בלי הקשה, ומפוררים. שתי שיני שום כתושות, וחצי כפית פפריקה מתוקה (אני השתמשתי בחריפה, נגד מרעין בישין). עושים כדורים בגודל של אגוזי מלך.

מחממים שתי כפות שמן זית ושלושים גרם מרגרינה בסיר, ומשליכים את הכדורים לכמה דקות עד שהם משחימים. הופכים צד כדי שישחימו משני הצדדים. מוציאים לתוך צלחת עם נייר מגבת לספוג את השמן.

 

לרוטב –

מטגנים בצל בינוני קצוץ דק בשאריות השומן שנותרו בסיר מהטיגון הקודם, ביחד עם כף קמח רגיל ועוד כפית פפריקה. שתיים שלוש דקות בלבד ומוסיפים כוס מרק עוף (אצלי הכוונה לכוס מים עם כף אבקת מרק "אמיתי" של תלמה), וחצי כוס מיץ ענבים (המתכון המקורי עם שרי, אבל הבן שלי לא אוהב אלכוהול בבישול). מרתיחים שתיים שלוש דקות וזורקים בחזרה את הכדורים, ביחד עם עשרה תפודים קטנטנים (בגודל אגוז) לסיר, לחצי שעה על אש קטנטנה.

 

הטיפ – למעשה צריך לשים פטרוזיליה קצוצה גם בתוך הבשר וגם ברוטב. הבן שלי שונא את "הירוקים" האלה, אז במקום, שמתי זר פטרוזיליה ברוטב בלבד, והוצאתי בסוף הבישול.

 

אולי האסימון נופל ?..

מזוז זז

הפיצוץ של השנה שייך ללא ספק לתובע המיוחד פיצג'רלד. סקוטר ליבי, יד ימינו של דיק צ'ייני, שהוא הראש מאחורי ג'ורג' וו. בוש – הולך לקראת מאבק משפטי קשה. הוא נאשם בסדרה של עבירות חמורות, וקשה לראות כיצד ייחלץ מהן. הצל שהטילה חבורת הקושרים שהשתלטה על הממשל האמריקאי, מתחיל להיסדק. ומן החרך, מתחיל להיכנס אור שמסמן תקווה.
התמחותו של ממשל זה – סחר באשליות ושקרים, באמצעות תעתועים ועבריינות. השפעת החשיכה הזו לא פסחה על ישראל. נהפוך הוא, חבורת נוכלים זחוחים אלה מצאו בישראל כר נוח להפצת תורתם-אומנותם. חוטים ניראים ובלתי נראים נמתחים במישרין בין הבית הלבן והפנטגון ובין ירושלים ותל אביב. עכשיו, כאשר מתחילות הביצות להתייבש, נוצר תהליך דומינו גם בישראל. סימנו – התפכחות.

 

האמת, מזוז קצת מאכזב אותי. אמנם, אחרי אליקים רובינשטיין קשה כבר לאכזב, אבל בכל זאת. היה לו מוניטין של מקצוען במשרד המשפטים, אשתו שוטרת, ציפיתי ממנו ליד קשה נגד המאפיה, ובינתיים כלום לא קרה. אתרוגים ועוד אתרוגים כל יום. אבל היום נפל דבר בישראל, המזוז זז. אולי זה צעד קטן, אולי זה ניראה טריוויאלי לנוכח הזוהמה שהתרגלנו לחיות בתוכה מבחינת האוירה הציבורית, אבל לדעתי צעד גדול לאנושות. מזוז הגיש התנגדות, בשם פרקליטות המדינה, למנהג המזוויע של בתי המשפט הישראלים לפסוק "ראש נזק" פיצויים, עבור שירותי זנות, לגברים שנפצעו באופן שפוגע ביכולתם לצאת לדייט או לקיים סקס. כבר כתבו על זה, ולא אחזור על הנימוקים להתנגדות, אך עד היום המשיך המנהג בעיקר בשם קדושת "לוחמי ישראל הנכים" שזכאים כמובן גם לזיונים ממלכתיים.  נותר רק לקוות שבית המשפט העליון ייאמץ את עמדת מזוז וימחה את החרפה הזו מספר החוקים הישראלי ואיתו את מעמד האדונים (הקשור לפולחן הצבא), ומקנה זכויות יתר לפשוע, לגנוב, לנצל וגם להחזיק שפחות מין, והכל כמובן, לתפארת מדינת ישראל !

 

ושנדר מתפכח

 

ערן שנדר הוא פרקליט המדינה החדש, יד ימינו של מזוז במלאכת השלטת החוק על מדינת ישראל. היום התבשרנו ששנדר התפכח, ועוד בפומבי, מן האשליה שהבטחון הוא חזות הכל. היום הוא הבין סופסוף שחברה המקדשת את הצבא והמלחמה, תתפורר מבפנים, כיון שאי אפשר לאחוז במקל משני צדדיו. דברים מעודדים בהחלט, לולא נשמעו מפי שאחראי על התביעה הכללית, אך מדבר כאילו מישהו אחר יצר את הפשע בישראל ואת התרבות שלפיה עבריינות היא סימן להצלחה ורוממות. מישהו צריך לנאום פעם על המנהג של אנשי ציבור ישראלים, לדבר על תחום אחריותם כאילו שייך למישהו אחר, ואילו הם נחתו הרגע ממאדים והתפכחו ממשהו משכר ונעים.

אינני תולה כבר שום תקווה ברשויות החוק בישראל, מתוך הכרות לפני ולפנים. אך נחמד לשים לב שגם האצילים מתפכחים, כניראה כאשר גילו שהם לא חסינים מן הפגע שיצרו במו ידיהם בשירות המדינה. חבל גם ששנדר, במסגרת ההתפכחות הזו, לא שם לב לכמה עובדות שאפשר לגלותן תוך גירוד קל של השכבה החיצונית. האלהת ההרג והמלחמה אינה מובילה רק להזנחה של תחומים חיוניים יותר, אלא לעצם יצירת תרבות פשע.  עוד לא נוצרה החברה שבה שלטון צבאי לא הוביל למאפיה, סחר סמים, ושחיתות מרקיבה שהרסה את התשתית של המדינה כולה. נכון שעם ישראל הוא מיוחד מאד (ראה – הוא שבחרנו לטרזינשטט), אך גם הוא כפוף לכוחות הטבע וההגיון.

אמור מעתה מי שהפך את ישראל לאנרכיה של כנופיות פשע מהמסוכנות והנתעבות בעולם כולו, זה צה"ל, ומערכת הבטחון, לא רק במחדל של הקצאה משאבים אלא במעשה. כנופיות הפשע, ואת זה לא מספר שנדר, מגיעות בשורשיהן אל הצבא ומערכת הבטחון, בדיוק כמו הפרה-מיליטרס בקולומביה. שם הכרישים, שם הכסף הגדול, שם הזליגה והשימוש בטכנולוגיות, שם הקשרים חובקי העולם עם פושעים ממדינות זרות, ושם הכיסוי לבצע כל עבירה נועזת, תחת המטריה של הסודיות.

 

ועוד התפכחות בדרך…"לא שייך צה"ל"

 

גירושין כואבים מסתמנים בין מערכת הבטחון/צה"ל ובין קאדר המכונים "מתנחלים" בפי העם. בהתחלה סיפרו לנו על מפונים הסובלים מ"פוביית מחיילים", ועכשיו נודע שצה"ל מגיב בכתף קרה לגיוס נוער הגבעות. לתופעה הזו יכולות להיות שתי תוצאות. אחת רעה מאד והשניה טובה מאד. נתחיל עם הרעה כמובן. בהיעדר מסגרת שבה יממשו המתנחלים את גאולת הארץ המובטחת הם עלולים להקים "מיליציות" ומחתרות, ולחבור עם כוחות חמושים בלתי רצויים כולל מגופים אחרים של מערכת הבטחון "שאינם מתואמים עם צה"ל". כלומר, הצדדים הניצים עלולים אמנם להתגרש באופן רשמי אך לשוב ולקיים יחסים בסתר, בהסדרים כשרים ורצויים פחות. לשני הצדדים יש אינטרס. צה"ל הוא אמנם צרה גדולה, גם ככה, ובמיוחד בלוויית כיפות סרוגות וחייכניות, אך הוא הרע במיעוטו לעומת קומפלקסים בטחוניים שאין עליהם פיקוח, ואינם כפופים לחש"צ ולביקורת עיתונות.

"היום כבר אין שום מוטיבציה ורצון להתגייס לצבא הזה. כאשר יגיע הצו הראשון אני מתכוון להתעלם ממנו ולהמשיך הלאה. אני לצבא לא אגיע". סופסוף דיבור שפוי מבן עשרה.

 

התוצאה הטובה האפשרית, היא בדק בית "רוחני" (כלשונם) שיוביל למסקנה עמוקה יותר בדבר התוקף של הפלג המתנחלי ביהדות, לנוכח ההתנהלות של הכוחות שיצרו אותו וגם פרקו אותו בהבל פה ומשמר הגבול. ההתנתקות מצה"ל יכולה להוביל להתפכחות מהקומבינה הבלתי אפשרית של הדת היהודית במדי צבא. התפכחות כזו ממסיבת הסמים המניפולטיבית שאליה נקלע (מרצון, כך אומרים אחרים)  הציבור הזה, יכולה להוות שלב חיוני בהבראת העם היהודי כולו מן הטריפ הנוכחי.

ועוד נפילה בריאה על התחת אחרי טריפ…

 

זוכרים איך קא, הנחש מ"מוגלי ילד הג'ונגל" מהפנט את הילד החמוד, ולוחש לו "סמוך עלי" תוך גילגול עינים מבלבל ? זה מה שקורה למי שהולך "למרכז הקבלה" של מדונה. מעצר של ראשי המרכז ומסוממי מדונה עשוי לשפוך דלי מים קרים על כמה תינוקות שנשבו בתרמית הגדולה הזו. כואב לפעמים להתעורר מטריפ כזה, אך יפה שעה אחת קודם. המציאות אולי קשה, אבל עדיפה על פני עבדות חרופה לממלכת השטן. אחרי כמה זמן שמתרגלים לחירות, החיים אפילו לא רעים כל כך. באחריות.

 

 

 

מפגשים מן הסוג השלישי…

 

החור השלישי…

 

סערה קלה מתרחשת בקשר לרצח רבין, ותעלומת הקונספירציה. זה התחיל עם בארי חמיש (שאל האתר שלו הופניתי על ידי חברי אתר מחו"ל, לא יהודי), שהגדיל את עוצמת הפרסום בנושא הזה, והפנה אצבע מאשימה לעבר ש.פרס, והמשיך ב"עשור למאסר עמיר", ושורה של אירועים שאמנם לא ניראים קשורים במבט ראשון, אך אולי מבטאים מהלכים מאחורי הקלעים (שינוי ההלכה בדבר "משפט חוזר" שפסק אהרון ברק לא מזמן, למשל, והלחץ הכללי על בית המשפט לאחרונה) ועוד. השבוע פורסמו עוד כמה כתבות בנושא, והיום, נמסר שישודר סרט בערוץ 2 על "החור השלישי" בבגדיו של רבין.

אודה על האמת, מן היום הראשון של ההתנקשות הזו, היתה לי תחושה לא נוחה אך לא היה לי שום מושג מה מנסים להסתיר, וגם לא ניסיתי לפענח זאת אפילו כשעשוע לשעות הפנאי. כמו כל עמישראל סברתי שהסרטון של קמפנר חשוד ומחשיד, בעיקר את חברת החדשות, וזינקתי ביחד עם כולם כאשר אברמוביץ בישר בחיוך על "שמפניה" בחדשות מבט.

לפני כשנה, כאשר האגודה לזכויות האזרח נרתמה לפתע לייצג את האסיר המפורסם ביותר, במאבקים עקרוניים נגד שב"ס, הרמתי עוד גבה, כיון שארגון זה מצטרף למאבקים רק כאשר יש אישור"מגבוה". אך שוב, לא ברור מה היו המניעים.

והנה, לפני זמן מה צוטט ש.פרס כמי שהמליץ לאשפז את מפיצי הקונספירציה.כרמי גילון המליץ להוציא להורג אנשים כמו עמיר, "כפי שעושים למחבל". על שתי האמרות האלה, יש להודות לבארי חמיש וחבריו, כיון שרק הם מסוגלים לגרום לאמת לצאת מפיהם של אנשים שבדרך כלל מחושבים מאד. מבלי לקבוע כל עמדה על הרצח, ובאמת לדעתי מבלי לקרוא את הפרטיכלים, פסק הדין ודו"ח שמגר רצוי מאד לא להגיע למסקנות חפוזות, אני חושבת שנעשה דבר חשוב בעצם חשיפת הלכי המחשבה של שני אנשים בכירים מאד בישראל. אמרתו של פרס חושפת את האופן שבאמצעותו הוא מתמודד עם "חופש הביטוי" (אדם שלא שלח כבר כמה וכמה אנשים ל"אשפוז" מטעמים פוליטיים לא יתבטא כפי שהוא פלט). אמרתו של כרמי גילון חושפת את ערוותו בתחום החוק הבינלאומי על פשעי מלחמה (העובדה שלדעתו מוסכם על כולנו שאפשר לרצוח מחבלים שנתפסו חיים; וכן, עמדותיו על זכויות נאשם בסיסיות (או העדרן) של אזרחים יהודים בישראל). שני האישים האלה, מוטב שיסולקו בכל מקרה ומהר מן הזירה הציבורית, ויקחו אתם את הלכי הרוח היהירים שהם מבטאים. (כאן, דוגמא לטיפול אחר בשמועות).

2.

כמה לאומ(נ)י הוא בנק לאומי

 

לפני שלוש שנים נסעתי לחו"ל, ודאגתי להשאיר את חשבוני בבנק לאומי לישראל סניף ככר המדינה ריק, אך מאופס. כמו כן, הותרתי בידי הסניף כתובת, יפוי כוח, ועורך דין אליו אפשר לפנות בשעת הצורך. במשך השהות שם לא שמעתי מן הבנק דבר במשך שלוש שנים, אך מספר חודשים לאחר שצנחתי לארץ, קיבלתי הודעה זעופה שאני חייבת לסניף עשרים ושבעה אלף ש"ח. לא פחות. בטרם הוברר הנושא העביר הסניף את הטיפול לעורך דין, המתפרנס יפה מגביית חובות עבור הבנק.

שנה עברה מאז, ועקב בירור ממצה, המיר הבנק את הטענה, לאחר שנמצאו משיכות ללא הסבר (ללא הסבר, הכוונה שלטענתם המסלקה "לא מוצאת" את האסמכתא), הסתפק הבנק בדרישה של 14,000 ש"ח שהם משיכות שאין עליהן מחלוקת. דא עקא שבין לבין, הבנק ביטל כרטיסי אשראי, ועשה קולות כאילו מדובר בפושע נמלט, כלומר לפחות הסקנדל של קלבמרקט.

בניסיון להגיע להסדר כלשהו, התמהמהתי בבירור נוסף של היווצרות החוב, ולפתע נחת בביתי בחור צעיר ומסר לי תביעה משפטית (זו עומדת אי שם באמצע בין גרסאותיו השונות של הבנק, על 19,000 ש"ח) בסדר דין מקוצר. עיון מהיר במסמך גילה שהבנק הגיש אותה כבר במרץ, ובמשך כל המגעים איתי "שכח" לציין כי כבר תבע. לבית המשפט נמסר בשבועה כי נשלחו התראות במכתב רשום. אך עיון מדוקדק בהתראות מגלה שהן נשלחו לכתובתי הקודמת אף שהבנק ידע מאז שחזרתי את כתובתי החדשה, מספרי הטלפון וכל המידע הדרוש, במכתבים ששלחתי לרוב ואף נפגשתי עם נציגיו כמה פעמים.

המסירה בוצעה באופן תמוה, כאשר הפקיד טוען שהוא "שליח בית המשפט", אך בית המשפט טוען שלא הוא שלח אלא עורך הדין. עורך הדין אומר לי בשיחת טלפון ממוסמכת, שזה לא הוא, אלא בית המשפט שלח. והעיתוי ? ששה חודשים אחרי הגשת התביעה ובדיוק כאשר הבנק מנסה לסחוט ממני חתימה על ויתור מהגשת תלונות במשטרה ? העיתוי הוא מקרי, טוען עורך הדין. אני לא התערבתי בתיק המשפטי מאז מרץ. "באמת מפתיע" הוא אומר בתמימות "שלקח לבית המשפט חצי שנה לבצע מסירה". באמת מפתיע.

"כאזרחים, אמר שנדר, אנו ניצבים מול חברה, שהעבריינות הפכה בה למאפיין חברתי .העלמת מיסים נחשבת נושא לשיחות סלון, בנייה בלתי חוקית נחשבת כמהלך סביר – כהימור עיסקי הראוי להערכה, וכל זאת עוד לפני שנגענו בכלל בעבירות הפליליות האלימות, שאנו נוטים לקרוא להן 'הפשיעה החמורה'. מכאן קצרה הדרך לעבריינות הקשה, ארגוני הפשיעה מחד והעבריינות שברחוב מאידך". היום, פרקליט המדינה.

http://www.nfc.co.il/archive/001-D-84453-00.html?tag=14-44-55

 

 

השיטה

בנק לאומי יכול להעביר את האחים אלפרון קורס מזורז בהלכות גבייה אפורה. להערכתי מדובר בשיטה. עורך הדין מגיש תביעה "רדומה" ללא מסירה כדין, ואז מנהל הבנק בעצלתיים מו"מ שבו הוא עובד בשיטת "מצליח". סכומים שנמשכו מהחשבון שלא כדין, או ריביות נשך לא חוקיות, יישארו בחוב "הקצוב" (כך מצהיר בשבועה עורך הדין בשם הבנק) אלא אם כן הלקוח העירני יעלה עליהם וידרוש תיקון. לקראת סוף התהליך המזרח תיכוני, כאשר הבנק רוצה ללחוץ על סיום, נשלפת התביעה הרדומה ונוחתת על הלקוח, ללא התרעה, ותוך יצירת אפקט פסיכולוגי מרשים של מאפיה. את המסירה מלווים שורה של איומים מטעם משרד עורך הדין "אנחנו יכולים לעשות כל מיני דברים, גם אם לא כתוב בחוק." לשאלה מה למשל ? תשובה מיסתורית "כל מיני דברים. אני לא צריכה למסור לך, ואני גם יכולה לנהל אתך עכשיו מו"מ להסדר ותוך כדי זה ללכת לעקל בלי להגיד לך, למשוך אותך סתם." האמנם ? בזמני, כאשר למדתי ולימדתי משפטים, היה דבר שמכונה תום לב במו"מ. כניראה שבעשר השנים האחרונות הוא, ביחד עם הוראות החוק בדבר מסירה כדין והתרעה כחוק, נמחק מספר החוקים של בנק לאומי. 

 

החטא ועונשו

היום שובתים סניפי בנק לאומי, בהתרעה נגד פגיעה בזכויותיהם עקב הפרטה.  העובדים דורשים "מענק הפרטה" בסך חמישים אלף ש"ח, כפי שקיבלו עובדי דיסקונט. אין ספק שיש צדק בטענותיהם, שכן נמנע מהם משום מה לקחת במישרין אל הכיס את הכסף שהם "גו(נ)בים" מנפקדים, ניצולי שואה לא עירניים, וזקנות סניליות. אכן, לא יפה מצד הבנק והאוצר, לגזול מן העובדים המסורים את האחוזים המגיעים להם מן הכסף שהשיגו בעצמם ברוב תושיה. ניראה לי שהתנהלות העובדים מעלה את ערך הבנק בהפרטה, ואת ערך ההצעות שיוגשו במכרז בעוד שבועיים. לו אני איש עסקים סיני, הייתי קונה מייד את הבנק שבו העובדים הם בעלי מוסר עבודה כה גבוה. מגיע להם מענק הפרטה, וגם בונוס מן הרוכש העתידי שיעשה את עסקת חייו. אני ממליצה באופן אישי גם על עורך הדין הזה, לדעתי הוא נכס שעל הקונה לשלם עבורו בנפרד.